1.תביעה בגין נזק שנגרם לרכב התובעת, על פי הנטען כתוצאה מזריקת פסולת מגג הבניין שלידו חנה הרכב.
2.התובעת גרה ברחוב המקובלים 5 בהרצליה. הנתבעת 1 היא נציגות הבית המשותף של הבניין, ומבוטחת בביטוח אחריות על ידי הנתבעת 2. הנתבעת 3 היא חברה קבלנית העוסקת בתחום של איטום ותוספות בנייה, והיא ביצעה בתקופה הרלוונטית עבודות שכללו החלפת יריעות ביטומניות בגג הבניין ופירוק של אנטנה.
3.בחודש ספטמבר 2017 היו התובעת ובן זוגה, מר ראובן זלקוביץ, בטיול בחו"ל, והרכב נשאר בחניית הבניין. כאשר חזרו ראו כי הרכב נפגע במקומות שונים. הם הבחינו בחתיכות זפת שחורות מתחת לרכב. לאחר בירור קצר התברר להם כי הנתבעת 3 מבצעת עבודה על גג הבניין. מר זלקוביץ עלה לגג, שם היו לטענתו שני פועלים. לדבריו, הם אמרו לו שהוזמנו לבצע עבודה של החלפת יריעות ביטומניות על ידי הנתבעת 1. כששאל אותם מדוע זרקו אבנים למטה, אמרו לו כי הרכב שהיה בחניה הפריע להם להעמיד עגלת פסולת ולכן זרקו את הפסולת מלמעלה.
לאור האמור, הגישה התובעת את התביעה הנוכחית, במסגרתה היא עותרת לחייב את הנתבעות לשאת בנזק שנגרם לרכבה.
4.הנתבעת 3 מכחישה את טענות התובעת. לטענתה, היריעות הביטומניות שהוסרו במהלך העבודה הורדו במעלית, אשר כוסתה לצורך כך בקרטונים, ולאחר מכן הועברו במריצה לעגלת הפסולת שהייתה בחניה. במהלך העברתן של היריעות במריצה, נפלו לקרקע חתיכות מהזפת שהייתה דבוקה אליהן ואלו החתיכות תחת הרכב. אולם, לטענת הנתבעת 3 עובדיה לא השליכו דבר מלמעלה, ונפילה בשוגג אף אינה סבירה שכן החלק שבו בוצעו העבודות הוא גג פנימי על גג הבניין, שאינו גובל במגרש החניה. עוד נטען, כי באותה תקופה בוצעו עבודות שיפוצים נוספות באזור.
5. לטענת הנתבעות 2-1, הן התקשרו עם קבלן מסודר, ואין להן אחריות לנזקים שנגרמו כתוצאה מעבודתו, ככל שנגרמו כאלה.
6.לאחר שהאזנתי לעדויות ושקלתי את טענות הצדדים, באתי לכלל דעה כי דין התביעה להתקבל נגד הנתבעת 3 ולהידחות נגד הנתבעות 2-1.
7.השאלה העיקרית העומדת על הפרק היא האם נפגע רכב התובעת מאבנים או מחתיכות זפת שנפלו מהגג כתוצאה מעבודתה של הנתבעת 3, או שמא ניזוק הרכב מחמת אירוע אחר. העובדה שבאותו זמן בו נפגע רכב התובעת נעשתה עבודה על גג הבניין ונמצאו חתיכות שחורות מתחת הרכב היא ראיה נסיבתית משמעותית כנגד הנתבעת 3. מר זלקוביץ הציג בבית המשפט כמה חתיכות כאלו, ולמעשה לא הייתה מחלוקת שאלו חתיכות שהתפוררו מהיריעות שפירקה הנתבעת 3. ההסבר של הנתבעת 3, כי מדובר בחתיכות שנפלו אגב העברת היריעות במריצה ליד הרכב, נחזה כמאולץ, במיוחד בהתחשב בכך שלפי עדותו של מר זלקוביץ היו חתיכות כאלו מתחת לרכב. עוד יש לציין, כי הטענה שנעשו בבניין שיפוצים נוספים הועלתה באורח כוללני, בלא לציין דירה קונקרטית בה נעשו עבודות, ומכל מקום העובדה שנמצאו חתיכות זפת מתחת לרכב התובעת מלמדת על זיקה בין הנזק לבין העבודות שנעשו על ידי הנתבעת 3.
8.אין צורך להכריע האם די היה בראיות הנסיבתיות האמורות על מנת לקבוע כי התובעת עמדה בנטל ההוכחה, שכן בענייננו הובאו ראיות משכנעות נוספות, בדמות עדויותיהם של שניים מהדיירים בבניין. גב' נורית הנינג העידה, כי באותו יום דפקו אצלה בדלת והודיעו לה לפנות את הרכב שלה מהחניה. היא ירדה לחניה וראתה "אבנים עפות מהגג מן פסולת של בניין בצבע שחור ניחשתי שאולי זה זיפות" (עמ' 10, שורה 35 לפרוטוקול). עוד היא העידה, כי כל האזור היה מלא אבנים, וכי היא ראתה רכב שהיה מכוסה כולו באבנים (עמ' 12-11 לפרוטוקול). מר פטר ורטהיימר העיד, כי הוא טייל עם הכלב שלו, כשלפתע הכלב צרח מכיוון שנפלה על ידו אבן, ואז הוא הבחין ב"דברים שנופלים מלמעלה וראיתי מכונית שנפלו עליה כל מיני זבלה וגם על הרצפה" (עמ' 13,שורות 13-12 לפרוטוקול). עדויותיהם של השכנים היו מהימנות ומשכנעות, והן משתלבות היטב עם התמונה המצטיירת מהראיות הנסיבתיות ומעדותו של מר זלקוביץ.
הנתבעת 3 מצביעה על כך שלא ניתן לראות בתמונות הנזק צבע שחור על הרכב, כפי שלטענתה צריך היה להיראות אילו הוא היה נגרם כתוצאה מחתיכות זפת. לא הוכח כי חתיכות כאלו תמיד מותירות צבע, מה עוד שייתכן שנזרקו מהגג גם אבנים שהתנתקו במהלך פירוק האנטנה. מכל מקום, מקובלת עלי טענת התובעת כי ייתכן שהצבע השחור נוקה על ידי אלו שניקו את אזור החניה והסירו את האבנים מהרכב. אין חולק שהיו חתיכות זפת על פני כל מגרש החניה ומעדויות השכנים עולה כי הרכב של התובעת היה מכוסה באבנים. כאשר התובעת ובן זוגה הגיעו למקום הם מצאו חתיכות זפת רק מתחת הרכב, מה שאומר שהאזור כולו נוקה.
המסקנה הברורה היא, כי רכב התובעת נפגע כתוצאה מאבנים או חתיכות זפת שהושלכו מגג הבניין על ידי עובדי הנתבעת 3, ובוודאי שהתובעת עמדה בנטל להוכיח זאת כנדרש במשפט אזרחי.
9.אשר לנתבעת 1, לא הוכח כי יש לייחס לה אחריות, שכן התובעת לא הראתה שעניינה נכנס לאחד החריגים הקבועים בסעיף 15 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], לכלל הבסיסי לפיו מזמין אינו חב בגין רשלנותו של קבלן. מטעם הנתבעות 2-1 העיד מר רוני רימר, המשמש כחברת הניהול של הנציגות. הוא העיד כי החליט לשכור את הנתבעת 3 לאור המלצה שקיבל מאחת השכנות ולאחר שמבירור שערך לגביו עלה כי מדובר בקבלן טוב ואמין. טענה זו לא הופרכה ולא הוכחה רשלנות כלשהי בבחירת הקבלן. לא הוכחה גם רשלנות אחרת כלשהי מצדה של הנתבעת 1 או חברת הניהול.
אציין, כי הגם שהדבר נרמז במסגרת ההליך, לא נטען בסיכומי התובעת כי יש לייחס לנתבעת 1 אחריות בגין כך שלא התריעה מראש כי יש לפנות את הרכבים מהחניה. מכל מקום, בנסיבות העניין לא מצאתי שיש לייחס לנתבעת 1 רשלנות בגין כך, שעה שמר קוטאי, שהוא זה שהיה בעל המקצוע ומצופה היה כי הנתבעת 1 תפעל לפי הנחיותיו, העיד כי הדבר לא נדרש והוא לא ביקש מהנתבעת 1 לעשות זאת (עמ' 20, שורות 10-7 לפרוטוקול). עוד יש לציין, כי ממילא התובעת הייתה בחו"ל בימים שלפני מועד ביצוע העבודה, כך שגם אילו הייתה ניתנת אז הודעה לא היה בכך כדי לשנות.
התובעת הצביעה על כך שמי שלטענת מר רימר פיקח על עבודתה של הנתבעת 3 הוא בנו, והוא לא הגיע להעיד. בנסיבות העניין, לא מצאתי שיש באי הבאתו של הבן לעדות כדי לפעול לחובת הנתבעות 2-1, שעה שלא הייתה על הנתבעת 1 חובה לפקח באופן הדוק על ביצוע העבודה על ידי הנתבעת 3.
10.בהתאם לחוות דעת השמאי שהגישה התובעת, עלות התיקון של רכבה עומדת על סך של 11,922 ש"ח ונגרמה לו ירידת ערך בסך 6,245 ש"ח. כמו כן, נשאה התובעת בשכר טרחת השמאי בסך 936 ש"ח. הנתבעת 3 העלתה טענות במישור הנזק, אולם טענות אלו הועלו באופן כוללני והשמאי מטעם התובעת לא זומן להעיד. לפיכך, לא מצאתי לקבל את הטענות.
11.התביעה נגד הנתבעת 3 – מתקבלת. הנתבעת 3 תשלם לתובעת סך של 19,103 ש"ח בתוספת שכר העדים שנפסק בדיון (כנגד אישור ב"כ התובעת כי התובעת שילמה לעדים את השכר); אגרת המשפט כפי ששולמה; ושכר טרחת עורך דין בסך 3,188 ש"ח. התביעה נגד הנתבעות 2-1 נדחית, ללא צו להוצאות.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.
ניתן היום, א' אב תשע"ט, 02 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.
