תא"מ
בית משפט השלום מסעדה
|
15188-09-14
05/11/2015
|
בפני השופטת:
רבקה איזנברג
|
| - נגד - |
תובע:
ראמי אבו ג'בל
|
נתבעת:
נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ
|
| פסק דין |
1.בפני תביעה כספית בסך 24,410 ₪ לפיצוי בגין נזקי רכוש שנגרמו לתובע, לטענתו, כתוצאה מתאונה שארעה ביום 17.3.14 עת נהג ברכבו מ.ר 1948167 (להלן: "הרכב"),בכביש 99 ברמת הגולן מכוון כפר מסעדה לקריית שמונה (להלן:"הכביש").
לטענת התובע, כמתואר בכתב התביעה, בעקבות מעבר של משאית ממול בנתיב הנגדי, בנקודה צרה במיוחד ללא שולי דרך וקווי הפרדה בין הנתיבים עם מעקה צמוד לנתיב התחבורה, לא נותרה לתובע אפשרות לעבור, או לעצור את הרכב והוא פגע במעקה.
התובע טען כי בנסיבות העניין חל הכלל של "הדבר מדבר בעדו" ועל הנתבעת שהיא האחראית לפיתוח תשתיות וכבישים בישראל, האחריות להוכיח כי לא התרשלה בתחזוקת הכביש. התובע צירף חוות דעת של מהנדס תחבורה-מר סבאג מועתז (להלן :המהנדס") ביחס לתוואי הכביש והאלמנטים בו. כן צירף התובע חוות דעת שמאית לעניין הנזקים, לרבת ירידת ערך ותבע בנוסף פיצוי בגין עגמת נפש, ימי בטלה והוצאות.
2.הנתבעת הכחישה את אחריותה לתאונה וטענה כי היא פועלת תחת אילוצים תקציביים וסדרי עדיפויות. הנתבעת הדגישה כי היא פועלת לאיתור וסילוק מפגעים מהכבישים שתחת אחריותה וצרפה בעניין דוחות סיור ליום התאונה ולימים הסמוכים אליו המצביעים על ביצוע סיורים לאיתור מפגעים, בכבישי רמת הגולן לרבות בכביש דנן. הנתבעת טענה כי התובע לא מסר תיאור מדויק של מיקום התאונה וכי בכביש זה לא דווח במועדים הרלוונטיים על מפגעים. לחילופין טענה הנתבעת לרשלנות תורמת של התובע. הנתבעת הכחישה קיומו של הכלל "הדבר מדבר בעדו", בנסיבות וכן הכחישה את הנזקים הנתבעים.
דיון
3.לאחר שעיינתי במסמכים המונחים בפני ,התרשמתי באופן בלתי אמצעי מהעדויות ושקלתי את טענות הצדדים שוכנעתי כי דין התביעה להידחות וכי התובע לא הוכיח את אחריות הנתבעת לתאונה.
כבר בתחילה אציין, כי צודקת הנתבעת בטענתה שהתובע כלל לא טען בתביעה לנסיבות להקמת רשלנותה וכל שטען הינו לאחריותה מכוח הכלל של "הדבר מדבר בעדו", אשר לא חל בנסיבות. הכלל של "הדבר מדבר בעדו" קבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) ומעביר את נטל הראיה על שכם הנתבע להוכיח שלא התרשל. אולם, התנאי הראשון מבין 3 התנאים הנדרשים, במצטבר, לתחולת הכלל הנ"ל הינו: חוסר מידע או יכולת לדעת את נסיבות התאונה-"עמימות עובדתית". בפסיקה כבר נקבע כי אין להתיר לתובע המציג גרסה עובדתית ברורה ,לעשות שימוש בכלל זה וראה ע"א 8650/08 בר נ. מדינת ישראל וכן ע"א 813/06 גיא פאול ג'ונס נ. בית הספר האזורי עמק החולה, שם הדגיש ביה"מ את הצורך בהתקיימות 3 התנאים: לתובע לא הייתה ידיעה, או יכולת לדעת מה הנסיבות שהביאו לאירוע נשוא התביעה, הנזק נגרם ע"י נכס בשליטתו המלאה של הנתבע, אירוע הנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע התרשל מאשר עם המסקנה שנקט זהירות סבירה.
במקרה דנן, התובע תיאר בפירוט את נסיבות התרחשות התאונה וכבר בשל כך ברי כי לא התקיים התנאי הראשון מבין השלושה (הגם כפי שיפורט בהמשך גם התנאי השלישי, לא התקיים בנסיבות).
4.די היה באמור לעיל לעניין אי ציון עילת הרשלנות המיוחסת לנתבעת כדי להביא לדחיית התביעה, שכן משלא התקבלה הטענה של "הדבר מדבר בעדו", אין למעשה בפני כל טענה לרשלנות. וראה ע"א 16837-03-14 עירית עפולה נ. אמיתי ובניו עפולה סוכנויות בע"מ:
"ככל הנוגע לעוולת הרשלנות, על התובע לציין במפורש ובפירוט מדוע חלה על הנתבע חובת זהירות מושגית כלפיו, מהי חובת הזהירות הקונקרטית שחלה עליו, ובמה הפר הנתבע את חובותיו אלו. מלים אחרות, על התובע לציין מהו סטנדרט ההתנהגות הנוהג בנסיבות העניין מושא בתביעה, וכיצד סטתה התנהגותו של הנתבע מן הסטנדרט".
יחד עם זאת ולמרות שהתובע לא פרט בתביעתו כיצד התרשלה הנתבעת, אוסיף כי אף לא שוכנעתי כי הוכחה רשלנות הנתבעת.