ספורי נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

רקע וטענות הצדדים:

בפני תביעה על סך של 53,737 ₪ לתשלום תגמולי ביטוח.

ביום 17/3/16 היה רכבו של התובע מעורב בתאונת דרכים אשר גרמה נזק לרכב התובע ולרכב צד ג'.

במועד התאונה היה רכבו של התובע מובטח אצל הנתבעת בפוליסה ביטוח בת תוקף.

התובע הודה באחריותו לתאונה והגיש תביעה לנתבעת (המבטחת) כך גם עשה צד ג'.

ביום 6/6/16 דחתה הנתבעת את תביעת התובע בטענה שבעת התאונה, היה התובע (הנהג) נעדר רישיון נהיגה בתוקף.

ביום 4/8/16 דחתה הנתבעת את תביעת צד ג' אשר היה מעורב בתאונה.

טענות הצדדים:

טענות התובע:

התובע תבע מהנתבעת לשלם לו את נזקיו בהתאם לפוליסה: נזק ישיר לרכב לפי חוות דעת שמאי בתוספת מע"מ בסך של 21,678 ₪, ירידת ערך בשיעור של 3% בסך של 3,481 ₪, בניכוי השתתפות עצמית ובסך הכל: 20,415 ₪.

רכבו של התובע תוקן ועלות תיקונו עמדה על סך של 24,005 ₪.

מאחר שהתובעת סירבה לתביעת צד ג', התובע נאלץ לשאת בעצמו בנזקים אשר נגרמו לצד ג'. על כן, תבע התובע מהנתבעת לשלם לו את נזקי רכב צד ג' שעלות תיקון רכבו עמדה על סך של 22,859 ₪, בתוספת שכר טרחת שמאי בסך של 1800 ₪.

התובע כי פוליסת הביטוח בת תוקף מאחר שבמועד התאונה או בכל מועד שקדם לתאונה לא ידע על התליית רישיונו; וכי רק לאחר דחיית תביעתו על ידי הנתבעת, נודע על קיומה של ההתליה.

התובע טען כי לפי אישור משרד התחבורה רישיונו היה בתוקף מיום 28/6/2006 עד 17/7/2016 (נספח יג' לכתב התביעה).

עוד טען התובע כי לאורך התקופה שבה רישיונו היה כביכול מותלה, חידש את ביטוח הרכב פעמיים אצל הנתבעת. זאת ועוד, רישיונו נבדק מספר פעמים על ידי שוטרים אשר עצרו אותו בדרך ומעולם לא נאמר לו שהרישיון מותלה.

בנוסף, התובע קיבל מכתב ממשרד הרישוי בדבר החובה לעבור בדיקת ראיה למחדשי רישיון מעל גיל 40 ( נספח יד' לכתב התביעה) כך, שניתן להבין מהמכתב כי רישיונו בתוקף וכי הוא זכאי לחדשו לאחר שיפוג תוקפו ביום 17/7/2016 לאחר שיעבור בדיקת ראיה.

התובע הפנה לתדפיס ניקוד לנהג שקיבל ממשרד הרישוי ביום 22/3/16 ( נספח טו' לכתב התביעה) לפיו, לכאורה נשלח לתובע זימון לקורס בדואר ביום 24/8/13. לגרסתו של התובע, הוא לא קיבל הועדה כלשהי ממשרד הרישוי ולאחר בירור בדואר נודע לו כי המכתב לא נמסר לידיו (נספח טו'1 לכתב התביעה).

בנוסף, טען התובע כי לאחר שהתאונה, ומייד כשנודע על ההתליה נרשם לקורס ועבר אותו.

לטענת התובע, הוא לא ידע על קיומה של ההתליה, ומשכך רישיונו היה בתוקף. עוד טען התובע כי הוא הגיש את דרישתו לנתבעת ביום 20/3/16 וכי הנתבעת הפרה את הוראות סעיף 28 (א) לחוק חוזה ביטוח משלא שילמה לו תגמולים תוך 30 ימים ומששלחה לו את מכתב הדחיה רק ביום 6/6/16.

טענות הנתבעת:

הנתבעת טענה כי בעת התאונה היה הרכב נהוג על ידי התובע כאשר רישיון הנהיגה שבחזקתו אינו בר תוקף ובכך הופרו תנאי הפוליסה.

הנתבעת טענה כי חוזה הביטוח שנכרת בין התובע לבינה אינו מעניק חסות ביטוחית לנהיגתו של נהג אשר בחזקתו רישיון שאינו בר תוקף בלא תנאי הנוגע לשאלת ידיעתו על כך.

הנתבעת טענה כי רישיונו של התובע הותלה בגין צבירת נקודות דבר אשר מהווה חריגה מתנאי הפוליסה שקובעת תנאי חוזי המתייחס למצב עובדתי ולא למצב נפשי סובייקטיבי.

הנתבעת הוסיפה וטענה כי רישיונו של התובע הותלה ביום 24/2/14 וכי לתובע נשלח מכתב רשום המורה עלו על חובתו לעבור קורס ומכתב זה נמסר ליעדו ביום 22/8/13. עוד טענה הנתבעת כי ביום 12/2/14 נשלח מכתב רשום נוסף תזכורות, אשר חזר למשרד הרישוי ביום 23/2/14.

אשר על כן, טענה הנתבעת כי התובע ידע כי רישיונו אינו בתוקף ובכך הפר את תנאי הפוליסה.

דיון והכרעה:

הידיעה על ההתליה:

הלכה היא כי אין די בידיעה קונסטרוקטיבית על פסילת הרישיון אלא נדרשת ידעה פוזיטיבית וממשית.

לעניין זה ראו:

ע"א 11924/05 שומרה חברה לביטוח בע"מ נגד עזבון המנוחה בתיה ממו ז"ל (מיום 20/6/07).

רע"א 12/2330 עזבון המנוח רפאל מנור ז"ל נ' משה מויאל (מיום 6/5/12).

במקרה דנן, לא הוכח כי התובע ידע על הפסילה ידעה ממשית.

מעיון בתעודת עובד הציבור ממשרד התחבורה מיום 9/3/17, עולה כי הודעת ההתליה הונפקה ביום 23/2/14 ונשלחה לתובע לכתובת טורעאן טורעאן בדואר רשום RR512732166G2.

לפני הודעת ההתליה נשלחו בימים 14/1/07 ו- 10/11/2013 לתובע שתי תזכורות בדואר רגיל לכתובת טורעאן טורעאן.

עיון באישור הדואר ביחס להודעת ההתליה RR512732166G2 מגלה כי דבר הדואר לא נמסר ליעדו אלא הוחזר לשולח ביום 23/2/14. משמע – התובע לא קיבל הודעה על התליית רישינו.

באשר לתזכורות, אלה נשלחו בדואר רגיל לכתובת כללית: טורעאן, טורעאן ואין בדל של ראיה שהגיעו לתובע.

די בכך, כדי לדחות את טענת הנתבעת.

מעבר לנדרש, אתייחס ליתר טענות הנתבעת.

עיון בתעודת עובד הציבור מגלה כי ביום 24/8/13 נשלח לתובע "זימון לקורס הדרכה בנהגיה נכונה – שיטת הניקוד" בדואר רשום שמספרו: RR512642098G2.

לפי אישור הדואר, הזימון לקורס לא נמסר לתובע בעצמו אלא למיופה כוח.

התובע הצהיר והעיד כי אין לו מיופה כוח; והנתבעת מצדה לא סתרה טענה זו באמצעות הבאת ראיה מתאימה מרשות הדואר אשר מלמדת על קיום מיופה כוח.

כך או כך, לשאלת הידיעה על הזימון לקורס אין רלבנטיות מאחר וידיעה על זימון לקורס אין בה ללמד על ידעה על התליית רישיון.

הנתבעת למעשה ביקשה לעשות קונסטרוקציה תמוהה של ידיעה קונסטרוקטיבית כפולה: הנתבעת טענה כי מעצם מסירת הזימון לקורס למיופה כוח יש ללמוד על ידעת התובע על הזימון לקורס; ומעצם הידיעה על הזימון לקרוס יש ללמוד על ידעה על קיומה של ההתליה!

טענה זו של הנתבעת אינה מקובלת.

התובע הגיש תצהיר במסגרתו אישר את הנטען בכתב התביעה ומסר כי נודע לו על התליית רישיונו בעקבות התאונה. התובע הצהיר כי לאורך התקופה שבה רישיונו היה כביכול מותלה, חידש את ביטוח הרכב פעמיים אצל הנתבעת. זאת ועוד, רישיונו נבדק מספר פעמים על ידי שוטרים אשר עצרו אותו בדרך ומעולם לא נאמר לו שהרישיון מותלה. בנוסף, הפנה התובע למכתב ממשרד הרישוי בדבר החובה לעבור בדיקת ראיה למחדשי רישיון מעל גיל 40 ( נספח יד' לכתב התביעה) וטען שניתן להבין מהמכתב כי רישיונו בתוקף וכי הוא זכאי לחדשו לאחר שיפוג תוקפו ביום 17/7/2016 לאחר שיעבור בדיקת ראיה.

התובע העיד בפני והותיר בלבי רושם אמין ומהימן, עדותו של התובע הייתה עקבית ולא נסתרה בחקירה נגדית. לפיכך, שוכנעתי כי התובע מסר את האמת.

אשר על כן, נחה דעתי כי התובע לא ידע על קיומה של ההתליה ומשכך, לא הפר את הפוליסה ועל הנתבעת לשאת, בהתאם לפוליסה, בתשלום תגמולי ביטוח בגין נזקי התובע ונזק צד ג' אשר שולם על ידי התובע.

חוסר תום לב של הנתבעת

הנתבעת נהגה בחוסר תום בהתנהלותה מול התובע.

התובע טען כי הוא ביטח את רכבו אצל הנתבעת מאז שנת 2013 , טענה זו לא הוכחשה ולא נסתרה על ידי הנתבעת.

הנתבעת אשר טענה שההתליה נכנסה לתוקף ביום 24/2/14 חידשה את הביטוח של התובע פעמיים בתקופה בה רישיון התובע היה ,כביכול, מותלה!

הנתבעת יכולה לדעת אם רישוינו של מבוטח מותלה באמצעות פניה פשוטה למרכז הסליקה של חברות הביטוח בע"מ (להלן: "מרכז הסליקה").

בבואה לגבות פרמיה, נמנעה הנבעת מפניה למרכז הסליקה דא עקא, בבואה לשלם תגמולי ביטוח היא ביצעה את הפניה למרכז הסליקה.

תמוהה העובדה כי הפניה למרכז הסליקה "שמורה" רק למקרים שבהם הנתבעת מתבקשת לשלם תגמולי ביטוח ואין עושים בה שימוש בעת גביית פרמיה מהמבוטח.

זאת ועוד, בטופס הצעת הביטוח על המבוטח להצהיר כי ברשותו רישיון בתוקף. הנתבעת נמנעה מהבאת ראיה זו ועל כן, חזקה שראיה זו לא קיימת או פועלת לרעתה.

סבורני כי הנתבעת אשר חידשה את הביטוח לתובע פעמיים בתקופה שבה הרישיון היה,כביכול, בהתליה וגבתה פרמיה עבור הפוליסות - מושתקת מלטעון שהתובע הפר את תנאי הפוליסה.

זאת ועוד, הנתבעת אשר ידעה, כבר ביום 17/4/16 ( מועד הכנת דוח החוקר אשר צורף לכתב ההגנה) כי לא קיים אישור מסירה כדין ביחס להודעת ההתליה. בחרה לדחות את דרישת התובע ביום 6/6/16 ולגרום לתובע להגיש תביעה, ואף ניהלה הליך הוכחות בתיק זה.

ההלכה בדבר הידיעה הממשית על ההתליה ידועה היטב לנתבעת, כך גם ההלכה לפיה נטל הוכחת חריג לפוליסה מוטל על הנתבעת. הצירוף של ההלכה הידועה ביחד עם העדר ראיה פוזיטיבית בדבר קבלת הודעת ההתליה מביא אותי למסקנה כי בתיק לא הייתה קיימת מחלוקת כנה ואמתית ועל כן, יש מקום לקבל את דרישת התובע ולהחיל את סעיף 28 (א) לחוק חוזה הביטוח, ולהשית ריבית חריגה על הנתבעת.

לפיכך, בנסיבות העניין שיעור הריבית המיוחדת יהיה פי 3 מן הריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית ש שבחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א – 1961 .

הנזק:

טענות התובע לעניין הנזק לא נסתרו.

נזק התובע

השמאי מטעם התובע ערך תחשיב של הנזק וירידת הערך וכן, ביצע ניכוי של ההשתתפות העצמית וההשתתפות העצמית בגין ירידת ערך ואף ניכה את סכום בגין השבה לקדמות, בנוסף חישב השמאי מע"מ בשיעור של 5.66% בלבד בהתחשב בעובדה שמדובר בעוסק מורשה ( עמ' 1 לחוות הדעת).

אשר כן, על הנתבעת לשלם לתובע את הנזק הישיר לאחר הניכויים לפי הסיכום של חוות עת השמאי בסך כולל של 20,416 ₪.כמו, כן על הנתבעת לשאת בשכ"ט שמאי בסך של 468 ₪ ועלות גרר בסך של 400 ₪ ובסך הכול 21,284 ₪.

הנזק ששלם התובע לצד ג'

על הנתבעת לשלם לתובע את נזקי צד ג' (הרכב הנפגע) אשר שולמו על ידו לצד ג' בסך של 22,859 ₪. כמו כן, תישא הנתבעת בתשלום שכ"ט שמאי של צד ג' בסך של 1800 ₪ אשר שכרו אף שולם על ידי התובע ובסך הכול 24,659 ₪.

סוף דבר

אני מקבלת את התביעה.

על הנתבעת לשלם לתובע סך של 45,943 ₪.

הסכום ישא הצמדה וריבית מיוחדת מיום 6/6/16 ( יום דחית הדרישה) כאשר הריבית המיוחדת תהיה פי 3 מן הריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית שבחוק פסיקת ריבית והצמדה התשכ"א – 1961 .

כמו כן, תישא הנתבעת בשכ"ט עו"ד בסך של 9,000 והוצאת משפט בסך של 2,000 ₪.

הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מהיום.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ו חשוון תשע"ח, 04 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.