תא"מ 19986-06-13 איילון חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' מיכלול הנדסה ושמאות מקרקעין בע"מ

בפני תביעה שעניינה נזקים שנגרמו לרכב בבעלות התובעת 2 (להלן: התובעת) אשר היה מבוטח בביטוח מקיף ע"י התובעת 1 (להלן: המבטחת).

הנתבעת הינה חברה לבניה אשר מבצעת פרוייקטים של שיפוץ בנייני מגורים לפי תמא 38.

אין חולק, כי במועד הרלוונטי ביצעה הנתבעת שיפוץ בבניין סמוך לבניין מגורי התובעת, וכי פועליה ביצעו יציקה של בטון. רכב התובעת חנה אותה עת סמוך לגדר המפרידה בין הבניין בו בוצע השיפוץ לבין בניין מגורי התובעת. התובעת העידה כי כאשר ירדה לרכבה, מצאה שהוא מכוסה בצבע לבן והבינה כי ניזוק ע"י נתזי בטון שהועפו לעברו במהלך ביצוע היציקה על גג הבניין הסמוך, שנמצא מעל החניה שלה, וכי ללא ידיעתה נעשה ע"י מאן דהוא נסיון לנקות את נתזי הבטון וזאת באופן שגרם נזק נוסף לצבע הרכב.

התובעת העידה כי מיד כשראתה את הרכב במצבו הניזוק הבחינה במערבלי הבטון בבניין הסמוך והבינה כי זה מקור הנזק. היא יצרה קשר עם מנהל העבודה במקום, עם ועד הבית שלה וועד הבית של הבניין הסמוך ולבסוף הופנתה למנהל הנתבעת, ראובן מכלוף, אשר נטל אחריות לנזק שגרמו פועלי הנתבעת, התנצל באזני התובעת, דאג שינקו את מקום החניה שלה שהיה מלא לכלוך כתוצאה מהעבודות שבוצעו מעבר לגדר, והציע לה לתקן את הרכב במוסך שהוא מכיר. התובעת היתה מוכנה לבדוק את הצעתו אך כשהגיעה למוסך אליו הפנה אותה התרשמה כי אינו מקצועי ולא הסכימה להכניס את הרכב לתיקון אצלו. לפיכך הודיעה למנהל הנתבעת כי אינה מסכימה להצעתו, פנתה למבטחת והפעילה את הפוליסה. הנזק שנגרם לה הוא השתתפות עצמית והפסד ימי עבודה.

התובעת הכחישה את הטענה כי נמסרה הודעה לדיירים בבנין מגוריה שלא לחנות בסמוך לגדר בין שני הבניינים. כן הכחישה כי ועד הבית שלה סרב לתלות שלט אזהרה לדיירים, על אף שהתבקש ע"י הנתבעת. לדבריה, שוחחה עם ועד הבית בבניין שלה והוא אמר לה שהפניה היחידה אליו מצד הנתבעת היתה לאפשר כניסת משאיות בטון לשטח הבניין של התובעת, ולכך לא הסכים הועד. גם לעניין הקמת גדר גבוהה ואטומה שתמנע התזת בטון לשטח בניין התובעת, במקום גדר הרשת הקיימת, אמרה כי איש לא פנה בעניין זה אל ועד הבית בבניין שלה וכי אילו רצתה הנתבעת היתה יכולה לבנות גדר כזו בצד הבניין בו עבדה ללא כל התנגדות מצד דיירי הבניין של התובעת.

מנהל הנתבעת, ראובן מכלוף, העיד כי על פי נוהלי העבודה של חברת אשדר עמה הוא עובד הוא היה חייב להודיע לדיירי הבניינים הסמוכים על העבודות המתבצעות וכי תלה שלט בחדר המדרגות של הבניין, בו ביקש להרחיק את כלי הרכב מהגדר. לא היתה לו הוכחה לדבריו בעניין זה. הוא אישר כי פנה לועד הבית של התובעת בעניין מעבר משאיות דרך שטחו. לאחר הפניה מהתובעת, הוא לקח אחריות בפני התובעת על הנזק שנגרם לרכבה על סמך הודעתה על התזת הבטון על הרכב, והציע לה ללכת לתקן את הרכב במוסך אליו הפנה אותה. הוא התרעם על כך שהתובעת לא הודיעה לו שהיא אינה מתקנת שם את הרכב אלא אמרה שנוסעת לאילת ותתקן אחרי שתחזור, ולאחר מכן הופתע לקבל תביעה ועוד על סכום גבוה בהרבה מהצעת המחיר של המוסך אליו הפנה את התובעת ובצירוף שכ"ט שמאי.

השמאי מטעם התובעת, מוטי אנגל, נחקר בחקירה נגדית על חוות דעתו, בה פרט את הנזקים שנגרמו לצבע הרכב בחלקים שונים ואת עלות התיקונים וכן היקף ירידת הערך.

לאחר שבחנתי את עדויות התובעת, מנהל הנתבעת והשמאי אני קובעת כי הוכח שהנזק לרכב התובעת נגרם עקב פעולת יציקת הבטון לגג הבניין בו עבדו פועלי הנתבעת, וזאת ברשלנות, שכן היה על מנהל העבודה של הנתבעת לצפות שבהעדר גדר גבוהה ואוטמת בין הבניינים עלול בטון להשפך או להינתז לחצר בניין התובעת, לרבות על כלי רכב החונים בה.

לעניין פרסום אזהרה לדיירי בניין התובעת לא שוכנעתי על פי מאזן ההסתברויות כי פורסם שלט או הודע בעל פה לועד הבניין על האפשרות לפגיעת רכבים החונים סמוך לגדר מהתזת בטון. להתרשמותי הפניה היחידה לועד היתה בעניין מעבר משאיות הבטון בשטח בניין התובעת.