תא"מ 22106-11-12 בסר ואח' נ' ש.שלמה מכירת רכב (2000)בעמ

זוהי תביעה לפיצויים בגין אי העברת הבעלות ברכב אותו רכשו התובעים מהנתבעת, על שם התובעים, תוך פרק זמן סביר.

טענות התובעים

1. ביום 15.3.12 רכשו התובעים מהנתבעת רכב מסוג יונדאי אינספייר שנת ייצור 2009 מ.ר. 6311769 (להלן: "הרכב"). במעמד החתימה על ההסכם, נמסר לתובעים כי הרכב הוא בבעלות הנתבעת, כי הנתבעת הינה "יד ראשונה" וכי הבעלות תועבר מהנתבעת לתובעים באופן שהתובעים יהיו "יד שנייה". במעמד ההתקשרות שילמו התובעים לנתבעת את מלוא התמורה עבור הרכב בסכום של 58,300 ש"ח.

2. במעמד הרכישה נאמר לתובעים, כי לצורך העברת הבעלות ברכב על שמם, יש להמתין לקבלת ייפוי כוח שיישלח לסניף הנתבעת בחיפה, כאשר לאחר מכן יפנה נציג הנתבעת אל התובעים לצורך העברת הבעלות.

3. בחלוף הזמן, משלא הגיעה פנייה מהנתבעת לצורך העברת הבעלות ברכב, פנו התובעים לנתבעת מספר פעמים אך נדחו בתירוצים שונים.

4. ביום 22.5.12, לאחר פניות רבות של התובעים, טענו נציגי הנתבעת כי לתובע 1 נמסר ייפוי כוח. הוסבר לנציגי הנתבעת, כי לא היו דברים מעולם, וכי במועד הרכישה נאמר לתובעים כי ייפוי הכוח יימסר במועד מאוחר. נציגת הנתבעת הבטיחה כי תדאג להוציא ייפוי כוח חדש. ביום 5.6.12 פנו התובעים לנציגת הנתבעת, אשר הודיעה כי ייפוי הכוח טרם הגיע למשרדי הנתבעת וכי תוך ימים ספורים יוסדר העניין.

5. ביום 13.6.12 הודיעה נציגת הנתבעת, כי הרכב אינו בבעלות הנתבעת וזאת בניגוד להסכם והמצגים שיצרה הנתבעת. התובעים דרשו לטפל בהעברת הבעלות לאלתר וכן ביקשו לקבל הסבר בנוגע למחדל.

6. משנוכחו התובעים, כי אין בכוונת הנתבעת לטפל בעניינם, פנה ביום 27.9.12 ב"כ התובעים לנתבעת, וביקש להסדיר את העברת הבעלות על שם התובעים ללא דיחוי. ב"כ התובעים הסב את תשומת לבה של הנתבעת לעובדה כי בסוף חודש אוקטובר 2012 יש לחדש את רשיון הרכב, ומאחר שהרכב רשום על שם גורם שלישי, אין ביכולת התובעים לחדשו, מה שיחייב שכירת רכב חלופי.

7. ביום 15.10.12 השיבה ב"כ הנתבעת כי טענות התובעים נבדקות. באותו יום פנה ב"כ התובעים לנתבעת, וציין כי יש לחדש את רשיון הרכב עד ליום 20.10.12, שאם לא כן ייאלצו התובעים לשכור רכב חלופי אחר.

8. הנתבעת התעלמה ממצוקת התובעים, ועל מנת להקטין את נזקיהם ניסו התובעים לאתר את בעל הרכב הרשום. לאחר שגילו את זהותו, ביקשו התובעים מבעל הרכב הרשום לחתום על ייפוי כוח על מנת שיוכלו להעביר את הרכב במבחן שנתי, אך זה סירב לאשר את חידוש הרישיון, תוך שהוא מציין כי קיימות לו טענות נגד הנתבעת.

9. לפיכך, ביום 4.11.12 הודיעו התובעים לנתבעת על ביטול ההסכם, ודרשו השבת התמורה ששילמו וכן שהנתבעת תאסוף את הרכב לחזקתה.

10. בלית ברירה, ומשלא ניתן היה לחדש את רישיון הרכב, שכרו התובעים רכב חלופי, תוך שנגרמו להם הוצאות כבדות. כמו כן, בשל השבתת הרכב למשך חודשיים, נאלצו התובעים להחליף את המצבר בסכום של 700 ₪.

11. התובעים טוענים כי בשל התנהלות הנתבעת נגרמה להם עגמת נפש רבה. כך, התובעים מתגוררים במושב, והרכב היה אמור לשמש אותם כנדבך מרכזי בהתנהלות היומיומית. הואיל ומשאביהם הכלכליים של התובעים לא אפשרו להם לשכור רכב חלופי לכל התקופה, בה לא היה ניתן לעשות שימוש ברכבם, נגרמה לתובעים טרדה ואי נוחות משמעותית.

12. ביום 12.9.12 הגישו התובעים כתב תביעה כנגד הנתבעת. בעקבות הגשת כתב התביעה, נועדו התובעים והנתבעת, והגיעו להסדר בנוגע לחלק מהסוגיות שבמחלוקת.

13. ביום 2.11.12 הושג בין הצדדים הסדר כדלקמן: הבעלות ברכב תועבר לאלתר לידי התובעים; הנתבעת תפנה לשמאי הרכב יצחק לוי בשאילתה לגבי ירידת הערך שבין "יד ראשונה" ל"יד שנייה" בשל העברת בעלות רשלנית ברכב לגורם שלישי במקום לתובעים. התובעים ישלמו את דמי השימוש בכביש 6 ללא קנסות שהצטברו בשל אי העברת הבעלות על שמם, וכן כי התובעים יגישו כתב תביעה מתוקן לבית המשפט.

14. רק ביום 9.1.13 הועברה הבעלות ברכב על שם התובעים, וזאת בחלוף 10 חודשים ממועד הרכישה. כמו כן, שמאי הרכב יצחק לוי קבע כי ירידת הערך של הרכב בגין העובדה שאין המדובר ברכב "יד ראשונה", עומדת על סך של 1,750 ₪.

15. התובעים הגישו כתב תביעה מתוקן במסגרתו הם דורשים לחייב את הנתבעת בתשלום הסכומים הבאים : עלויות שכירת רכב חלופי בסכום של 4,677 ₪; עלות החלפת מצבר בסכום של 700 ₪; פיצוי בגין ירידת ערך בסכום של 1,750 ₪ בשל העברת הבעלות ברכב על שם צד שלישי; פיצוי בגין הוצאות טלפון וביטול זמן בסכום של 1,000 ₪; פיצוי בגין עוגמת נפש בסכום של 20,000 ₪ וכן בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד.

     

    טענות הנתבעת

16. הנתבעת טוענת כי העניקה לתובעים שירות ללא רבב, כי השתלשלות העניינים אירעה שלא בשליטתה וכי הצרה על אי הנוחות שנגרמה לתובעים. לטענת הנתבעת, אין בכך כדי להקים את עילת התביעה הנטענת ובפרט לפיצוי בגין עוגמת נפש בסכום של 20,000 ₪.

17. הנתבעת טוענת כי היתה הבעלים הרשום של הרכב נשוא התביעה, אשר נמכר לתובעים. כמו כן, היתה הנתבעת הבעלים של רכב מסוג מאזדה 3 מ.ר. 6502365, אשר נמכר למר יגאל שמיר (להלן: "הרכב האחר").

18. הנתבעת טוענת כי במועד ההתקשרות בין הצדדים, נמסרו לתובעים מסמכי הרכב, כאשר היה על הנתבעת להמציא לתובעים ייפוי כוח לצורך השלמת העברת הבעלות. ואולם, בשל טעות משרדית מצערת הועברה הבעלות ברכב על שם מר יגאל שמיר, אשר רכש את הרכב האחר. למר שמיר ניתן העתק מרישיון הרכב של התובעים בצירוף ייפוי כוח להעברת הבעלות ברכב האחר, ומר שמיר פעל להעברת הבעלות ברכב התובעים על שמו.

19. עם פניית התובעים, פעלה הנתבעת לבירור הטעמים בגינם לא הועברה הבעלות ומשנודע לה כי הבעלות ברכב הועברה על שם מר יגאל שמיר, פנתה למר שמיר וזה אישר את האמור. הנתבעת פנתה למשרד הרישוי לשינוי הרישום על שם התובעים, תוך הסבר השתלשלות העניינים, אך לא ניתן היה לשנות את הרישום.

20. לפיכך, לצורך העברת הרכב את מבחן הרישוי היה צורך בחתימת מר שמיר על גבי ייפוי כוח, והדבר לא היה בשליטת הנתבעת אשר היתה נתונה לחסדיו של מר שמיר. רק במהלך התכתובת בין הצדדים התאפשר להחתים את מר שמיר על ייפוי הכוח לצורך העברת המבחן השנתי.

21. ביום 9.1.13 הועברה הבעלות על שם התובעים והנתבעת פנתה לשמאי יצחק לוי בשאילתא לעניין ירידת הערך. השמאי יצחק לוי השיב כי ההפחתה במחיר הרכב עומדת על 3%.

22. הנתבעת טוענת כי אין בטעות המצערת שתוארה, כדי להקים לתובעים עילה לפיצוי בסך של 20,000 ₪ בגין עגמת נפש, שכן לא נמנע מהתובעים לעשות שימוש ברכב. עוד נטען, כי אין קשר בין אי העברת הבעלות לבין החלפת המצבר, שכן בקלות היו יכולים התובעים להניע את הרכב מעת לעת ולמנוע את הנזק הנטען.

     

    דיון והכרעה

23. אין מחלוקת בין הצדדים כי הרכב נרכש ביום 15.3.12 וכי הבעלות ברכב הועברה על שם התובעים רק ביום 9.1.13, היינו כעשרה חודשים לאחר רכישתו.

24. כך גם הנתבעת לא חלקה על הטענה כי ביום 20.10.12 פג תוקפו של רישיון הרכב ומבחן הרישוי השנתי. מכאן שללא קבלת יפוי כוח מבעל הרכב הרשום, לא ניתן היה להעביר את רכב התובעים מבחן רישוי שנתי, שכן הרכב לא היה רשום על שם התובעים. כך העיד מפורשות סמנכ"ל השירות של הנתבעת, מר רמי זיסמן (עמ' 5 לפרוטוקול ש' 21-23).

25. כך גם אין מחלוקת כי בשל טעות של הנתבעת הועברה הבעלות ברכב בחודש מאי 2012 על שם מר יגאל שמיר ולא על שם התובעים.

26. השאלה שבמחלוקת היא האם זכאים התובעים לפיצוי בגין נזקיהם הממוניים והלא ממוניים בשל אי העברת הבעלות ברכב על שמם, תוך זמן סביר, ומהו סכום הפיצוי.

27. ראשית, אציין כי בסעיף 5.6. להסכם המכר שנכרת בין הצדדים, נקבע כי במועד מסירת החזקה ברכב ימסור המכר לקונה ייפוי כוח להעברת הבעלות ברכב על שם הקונה תוך זמן סביר, ולא יאוחר מחלוף 30 ימי עבודה לאחר שתשולם לידי המוכר כל התמורה עבור הרכב.

28. כאמור, אין מחלוקת כי לא נמסר לתובעים ייפוי כוח להעברת הבעלות על שמם במועד מסירת החזקה ברכב או בחלוף 30 ימי עבודה מיום תשלום התמורה, ואין ספק כי העברת הבעלות ברכב על שם התובעים בחלוף 10 חודשים אינה זמן סביר ומהווה הפרה של ההסכם בין הצדדים.

29. בעניין זה יש לציין כי הנתבעת הפרה את התחיבותה על-פי ההסכם עוד בטרם הטעות שנעשתה במסגרתה הועברה הבעלות ברכב על שם מר יגאל שמיר. כך, ממועד רכישת הרכב ועד מועד העברת הבעלות ברכב על שם מר שמיר ביום 4.5.12, חלפו 50 יום, במהלכם היה על הנתבעת להמציא לתובעים ייפוי כוח לשם העברת הבעלות ברכב על שמם. מעדותה של התובעת, אשר לא נסתרה עולה, כי נעשו אינספור פניות טלפוניות מצדה לשם קבלת ייפוי הכוח לצורך העברת הבעלות ברכב, וזאת עוד בטרם נעשתה הטעות שבגינה הועברה הבעלות ברכב על שם מר שמיר. חרף זאת לא נמסר לתובעים ייפוי כוח.

30. שנית, העובדה שאי העברת הבעלות על שם התובעים מקורה בטעות משרדית של הנתבעת רובצת לפתחה של הנתבעת, והיא זו אשר צריכה לשאת בנזקי התובעים בשל הטעות שאירעה.

31. יתר על כן, אף לגרסת הנתבעת, העברת הבעלות ברכב על שם הצד השלישי נעשתה ביום 4.5.12, כאשר התובעת פעלה לתיקון המחדל והעבירה את הבעלות ברכב על שם התובעים רק ביום 9.1.13, היינו בחלוף שמונה חודשים, וזאת גם רק לאחר הגשת התביעה לבית המשפט. פרק זמן של שמונה חודשים הינו בלתי סביר בעליל לתיקון הטעות. יצוין, כי אף מנספח ג' לתצהיר עדותה הראשית של הנתבעת עולה, כי עוד ביום 25.6.12 חתם מר יגאל שמיר על תצהיר בו הוא מבקש לבטל את העברת הבעלות השגויה ברכב על שמו, והיה על הנתבעת למצוא ללא דיחוי פתרון לשם תיקון הטעות, פתרון שנמצא בסופו של יום, לאחר הגשת התביעה.

32. זאת ועוד, מעדותה של התובעת, אשר היתה אמינה עלי, עולה כי משך כל התקופה נעשו אינספור פניות לנתבעת, אך התובעת זכתה ליחס מזלזל ונדחתה בלך ושוב באינספור תירוצים, כאשר הנתבעת לא עשתה את שנדרש ממנה לצורך בירור וטיפול בפניית התובעים. גרסת התובעת נתמכת אף בהעתקי מסרונים שנשלחו לנתבעת בחודש יולי 2012 (נספח 3 לכתב התביעה). אף מכתב שנשלח ביום 27.9.12 על ידי ב"כ התובעים לנתבעת (נספח 5 לכתב התביעה), ובו התריע ב"כ התובעים בפני הנתבעת כי בחודש אוקטובר 2012 יש צורך לחדש את רישיון הרכב, לא גרם לנתבעת לצאת מאדישותה ולטפל בזריזות ובמהירות בתקלה שאירעה, וכל שהשיבה הנתבעת הוא כי טענות התובעים נבדקות, וזאת כאילו המדובר בפנייה ראשונה לנתבעת.

33. מכתב נוסף שנשלח לנתבעת על ידי ב"כ התובעים ובו הודעה כי יש לחדש את רשיון הרכב עד ליום 20.10.12 לא זכה להתייחסות מצד הנתבעת, ולמעשה החלה הנתבעת לטפל באופן רציני בעניין העברת הבעלות ברכב על שם התובעים רק לאחר הגשת כתב התביעה לבית המשפט.

34. בנסיבות אלה, התנהלותה של הנתבעת ראויה לביקורת ולגינוי. הנתבעת לא פעלה להמציא לתובעים ייפוי כוח סמוך לאחר רכישת הרכב, היא זו שבשל רשלנותה הועברה הבעלות ברכב התובעים על שם צד ג', ועל כן היה עליה לפעול בזריזות ובמהירות לתיקון המחדל, בפרט לאחר פניות חוזרות ונשנות שנעשו מצד התובעים. משלא עשתה כן, עליה לשאת בנזקי התובעים בשל התנהלותה. אעבור עתה לדון בנזקי התובעים.

     

    הוצאות שכירת רכב חלופי

35. בשל העובדה כי ביום 20.10.12 פג תוקפו של רישיון הרכב, ולנוכח העובדה שהבעלות ברכב לא הועברה על שם התובעים, הרי שנבצר מן התובעים להעביר את הרכב מבחן רישוי שנתי, ועל כן נמנעה מהתובעים האפשרות לעשות שימוש ברכב והם נאלצו לשכור רכב חלופי.

36. מהחשבוניות אותן צירפו התובעים עולה כי התובעים שכרו רכב לתקופה שמיום 28.10.12 ועד 4.11.12 בסך של 966 ש"ח, לתקופה שמיום 11.11.12 ועד 30.11.12 בסכום של 1,808 ₪; ולתקופה שמיום 20.11.12 ועד 20.12.12 בסכום של 1,903 ש"ח. סה"כ נשאו התובעים בהוצאות השכרת רכב חלופי בסך כולל של 4,677 ₪. מדובר בהוצאות אשר נגרמו באופן ישיר ממחדלה של הנתבעת, ועל כן הנתבעת לפצות את התובעים בגין סכומים אלה.

     

     

     

     

    הוצאות החלפת מצבר

37. התובעים טוענים כי בשל העובדה שלא ניתן היה לעשות שימוש ברכב משך חודשיים, ניזוק המצבר ברכב ועל כן נאלצו התובעים להחליף את מצבר הרכב בעלות של 700 ₪ (נספח 1 לכתב התביעה המתוקן).

38. התובעת העידה בעניין זה כי לא היתה מודעת לעובדה כי בשל אי השימוש ברכב יינזק המצבר, וכי לא קיבלה הנחיה להתניע את הרכב, וכן העידה כי המצבר הוחלף ימים ספורים לאחר שהועברה הבעלות ברכב על שם התובעים. עדותה המהימנה של התובעת לא נסתרה, ועל כן אני קובעת כי על הנתבעת לשאת בעלות החלפת מצבר, שהצורך בה נבע מהעובדה שלא נעשה שימוש ברכב מספר חודשים בשל מחדלה של הנתבעת.

     

    ירידת ערך הרכב

39. מוסכם בין הצדדים, כי בשל טעות של הנתבעת אשר העבירה את הבעלות ברכב על שם הצד השלישי, הרכב שנמכר לתובעים, לא היה "יד ראשונה" ובשל כך זכאים התובעים לפיצוי בגין ירידת ערך. כאמור הצדדים הסכימו כי שמאי הרכב יצחק לוי הוא שיקבע את שיעור ירידת הערך בגין האמור, וזה קבע כי שיעור ירידת הערך עומד על סך של 1,750 ₪. לפיכך, על הנתבעת לפצות את התובעים בגין ירידת ערך הרכב בסכום של 1,750 ₪.

     

    עגמת נפש וביטול זמן

40. התובעים טוענים כי בשל התנהלות הנתבעת נגרם להם ביטול זמן וכן עגמת נפש רבה. כאמור, מעדות התובעת עולה, כי נעשו אין ספור פניות טלפוניות לנתבעת לטיפול בנושא העברת הבעלות, אך התובעת זכתה ליחס מזלזל ונדחתה בלך ושוב באינספור תירוצים, כאשר הנתבעת סירבה ליטול אחריות. בנוסף, בשל העובדה שלא היו בידי התובעים משאבים כלכליים לשכירת רכב חלופי משך כל התקופה ממועד תום רישיון הרכב ועד למועד העברת הבעלות על שמם, ולנוכח חששם כי לא ישולמו להם הוצאות שכירת הרכב על ידי הנתבעת, נאלצה התובעת להתנייד ללא רכב בחלק מן התקופה, מה שהכביד על חייה וגרם לה טרחה מרובה.

41. יצוין, טענת התובעים כי אכן לא שכרו רכב חלופי לכל התקופה נתמכת בחשבוניות שצורפו מהן עולה, כי התובעים שכרו רכב חלופי לתקופה בת ארבע שבועות בלבד.

42. אין ספק כי התובעים זכאים לפיצוי בגין ההוצאות וביטול הזמן שנגרמו להם בשל הצורך בפניות חוזרות ונשנות לנתבעת, היחס המזלזל לו זכו וכן בשל אי הנוחות והטרחה שנגרמה להם בתקופה בת למעלה מחודשיים בה לא היו יכולים לעשות שימוש ברכב בשל העובדה שלא היה ניתן להעבירו מבחן שנתי.

43. בעניין זה יש לציין, כי הנתבעת אשר טוענת כי תביעת התובעים הינה מופרזת ומנופחת וכי התובעים לא פעלו להקטנת נזקיהם, לא טרחה להציע לתובעים רכב חלופי בתקופה בה נמנע מהם לעשות שימוש ברכב, וזאת על מנת להפחית את אי הנוחות ועגמת הסבל שנגרמה להם.

44. בנסיבות העניין אני סבורה כי יש להעמיד את סכום הפיצוי בגין עגמת נפש וביטול זמן על סך של 13,000 ₪.

     

    שכר טרחת עורך דין

45. התובעים טוענים כי בשל התנהלות התובעת נאלצו לקבל סיוע משפטי ושילמו לעורך דין סך של 9,800 ₪ בתוספת מע"מ עד להגשת התביעה וכן נשאו בהוצאות בא כוחם בגין ניהול ההליך. לטענתם, יש להביא בחשבון בקביעת שכר טרחת עו"ד את הסכם הטרחה שנחתם בינם לבין בא כוחם.

46. ראשית, אציין כי הסכם שכר הטרחה בין התובעים לבין בא כוחם לא צורף. שנית, הסכם שכר הטרחה הוא גורם שבית משפט רשאי להביא בחשבון במסגרת שיקוליו בקביעת גובה שכר הטרחה, אך אינו מחייב את בית המשפט.

47. בנסיבות העניין ולנוכח סכום התביעה, מורכבותה ומהותה, אני מעמידה את גובה שכר הטרחה לו זכאים התובעים על סך של 8,000 ₪.

48. סיכומם של דברים: אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים הבאים: בגין הוצאות השכרת רכב חלופי - סך של 4,677 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 20.12.12 ועד התשלום בפועל; בגין החלפת מצבר – סך של 700 ₪; בגין ירידת ערך הרכב – סך של 1,750 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 15.3.12 ועד התשלום בפועל; בגין ביטול זמן ועגמת נפש סכום של 13,000 ₪. כן תישא הנתבעת בהוצאות התובעים בסכום של 2,375 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסכום של 8,000 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

     

    ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ה, 16 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.