תא"מ 22633-08-11 קודיש אבנת נ' קורוז'ן

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 8.12.2011, בהעדר הגשת כתב הגנה מטעמה של המבקשת.

טענות המבקשת

המבקשת טענה, בתמצית, כי חרף הסכמות בין הצדדים החליטה המשיבה בחלוף שנתיים ממועד מתן פסק הדין לנקוט בהליכי הוצאה לפועל לצורך גבייתו, תוך התעלמות מהסכמות הצדדים, הנזקים שנגרמו למבקשת מהתנהלותה של המשיבה, ומצבה הכלכלי הקשה. למבקשת טענות הגנה טובות. בתביעה פורטו סכומים מופרזים. אין מקום לפיצוי מוסכם מכיוון שבין הצדדים לא נחתם הסכם שכירות. אין מקום לחיוב המבקשת בהוצאות ההליך לפינוי הדירה, מכיוון שהתביעה שהגישה המשיבה בעניין זה נמחקה ללא צו להוצאות. השיהוי בין הצדדים בהגשת פסק הדין לביצוע מעיד על ההסכמות בין הצדדים. הסכם השכירות נחתם ביום 3.12.2008, כאשר דמי השכירות הועמדו על סך של 1,600 ₪. לקראת סיום תקופת השכירות הודיעה המבקשת למשיבה על רצונה בהמשך תקופת השכירות, אך המשיבה דרשה להעלות את דמי השכירות, והעמדת בטחונות. לאור סירוב המבקשת למסור מסמך לגבי המשך תקופת השכירות פסקה חברת עמידר מלשלם למבקשת את הסיוע בדמי השכירות בסך של 700 ₪ לחודש, ונגרם לה בשל כך נזק כספי. הדרישה לגבי העלאת דמי השכירות הייתה בניגוד להסכם השכירות שלפיו לא יחול שינוי בדמי השכירות בתקופת האופציה. המבקשת אינה זוכרת אם כתב התביעה הומצא לה, ואינה יכולה לומר בוודאות האם חתמה על אישור המסירה. פסק הדין הומצא לבאת כוח המבקשת, אשר יצרה קשר עם ב"כ המשיבה, עו"ד משה אבקסיס, מתוך כוונה להגיע להסדר עם הצד שכנגד. בין באי כוח הצדדים נוהלו מגעים שונים בכתב ובעל פה, וכן התקיימו שתי ישיבות, והוסכם כי פסק הדין יבוטל, המבקשת תקבל הסכם שכירות לשנים 2009 ו- 2010, לצורך פנייה לעמידר לשם קבלת ההשתתפות בשכר הדירה, והסכום שיתקבל יועבר במלואו אל המשיבה. נוכח חילופי עורכי דין במשרד ב"כ המשיבה ההסכם לא יצא אל הפועל, אך לאור ההסכמות המשיבה לא פעלה לנקיטת הליכי גבייה. נערכה פגישה נוספת, ביוני 2012, עם עו"ד שירי ארדיטי, שהבטיחה לבדוק את פרטי ההסכם עם עו"ד משה אבקסיס, אלא שהסכמי השכירות לא הועברו. יש מקום לבטל את פסק הדין על פי המבחנים המקובלים בעניין זה.

הבקשה נתמכה בתצהיר מפורט מטעמה של המבקשת.

טענות המשיבה

המשיבה טענה בתגובה מטעמה, בתמצית, כי המבקשת לא עמדה בתנאי התשלום לפי הסכם השכירות ולכן ביום 22.12.2010 הוגשה תובענה לפינוי המושכר. עם קבלת התביעה החזירה התובעת את המושכר למשיבה, שהגישה תביעה כספית בגין חובות והוצאות שונות שנגרמו לה. כתב התביעה בתיק זה הומצא למבקשת ביום 22.8.2011. ביום 8.12.2011 הוגשה בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, ופסק הדין ניתן עוד באותו המועד. בתחילת ינואר 2012 פנתה באת כוח המבקשת לב"כ המשיבה לגבי ניהול משא ומתן והסדר תשלומים, ונקבעה פגישה במשרד ב"כ המשיבה ליום 29.2.2012, אלא שהפגישה לא התקיימה. המבקשת לא קידמה את המגעים להסדר בין הצדדים. המשיבה עיכבה את ביצועו של פסק הדין בלשכת ההוצאה לפועל במשך כשנתיים עקב הבטחות שווא של המבקשת לגבי הסדר החוב. בכל המגעים בין הצדדים הובהר כי אין בהם כדי לפגוע בזכויות המשיבה. יש לדחות את הבקשה על הסף מכיוון שהוגשה באיחור ניכר ללא טעם מיוחד לצורך הארכת המועד, ולאור גיבוש אינטרס ההסתמכות של המשיבה. אין מקום לבטל את פסק הדין על פי המבחנים המקובלים בעניין זה. אין מקום לקשור את המשיבה, ומסכת היחסים שבינה לבין המבקשת, ליחסים שבין האחרונה לבין עמידר. אין מקום לכפות על המשכירה את השכרת הנכס במקום שהיא לא מעוניינת בכך. לא ניתנה למבקשת כל ארכה להגשת הבקשה. המבקשת גילתה זלזול תוך התעלמות מדעת בהליכי בית המשפט, ורק מטעם זה יש מקום לדחות את הבקשה. המבקשת לא הציגה ראיות לגבי סיכויי הצלחתה בהליך המשפטי, ככל שיבוטל פסק הדין. המבקשת הפרה את ההסכם ולכן עמדה למשיבה הזכות לפנותה מהמושכר. יש מקום לדחות את הבקשה לגופה, ולחילופין יש לחייב את המבקשת בהפקדת עירבון כספי על מלוא סכום החוב כתנאי לביטול פסק הדין, וכן בתשלום שכר טרחתו של ב"כ המשיבה.

התגובה לא נתמכה בתצהיר לצורך אימות הטענות שבעובדה שהועלו בה.

המבקשת הגישה תשובה מטעמה לתגובת המשיבה.

דיון והחלטה

המבקשת טענה כי אינה זוכרת שכתב התביעה הומצא לה, וכי אינה בטוחה האם החתימה על אישור המסירה הינה חתימתה.

יש לציין כי החתימה המופיע על פני אישור המסירה דומה למדי לחתימתה של המבקשת על התצהיר התומך בבקשתה לביטול פסק הדין, וקשה להניח כי זו נרשמה על ידי מי שאינו מכיר את צורת חתימתה, ובהעדר הכחשה ברורה של חתימתה על אישור המסירה, הרי שיש להחזיקה כמי שכתב התביעה הומצא לה במועד הנקוב על פני אישור המסירה, ביום 22.8.2011 (נספח ד' לתגובה).

לא מצאתי כי המבקשת העלתה טעם כלשהוא לגבי השיהוי בהגשת כתב ההגנה במשך כארבעה חודשים ממועד המצאתו אליה ועד למתן פסק הדין, ובכלל זה לא נטען כי המציאה את כתב התביעה לבאת כוחה, והתנהגותה בעניין זה הינה בבחינת הפגנת אי אכפתיות לגבי ההליך המשפטי שננקט כלפיה.