תא"מ 24406-01-13 מש-דן תחבורה והיסעים בע"מ נ' טולה ואח'

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 1,696 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 13.09.2012, בין כלי רכב, מסוג מיניבוס, מ"ר 17-141-67 (להלן: "המיניבוס") לבין כלי רכב, מסוג אוטובוס, מ"ר 88-495-01 (להלן: "האוטובוס") (ולהלן: "התאונה").

2.למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

5.1.אני מעדיף את גרסתו של נהג האוטובוס שהייתה קוהרנטית ומשכנעת, ועלתה בקנה אחד עם ההיגיון שבקרות התאונה. זאת, על פני גרסתו של נהג המיניבוס.

5.2.שוכנעתי כי המיניבוס סטה ימינה לעבר הנתיב בו נסע האוטובוס וזאת מבלי ליתן את דעתו לאוטובוס ובכך נגרמה התאונה.

5.3.תיאורו של נהג המיניבוס לפיו נהג האוטובוס סטה ימינה כדי להשתלב לנתיב הימני ביותר שנפתח ממנו אפשר לפנות ימינה, ולאחר מכן סטה שמאלה ופגע במראת צד ימין במיניבוס הוא פשוט תיאור שלא נראה לי נכון בנסיבות העניין.