מבוא
1.בפני תביעה שטרית, בסך 72,643 ₪ (קרן לשנת 2012), שעניינה חוב נטען של הנתבעים לתובעת. התיק התחיל את דרכו בהוצאה לפועל (תיק 17-15161-12-7), עת הגישה התובעת לביצוע שני שטרי חוב עשויים על ידי הנתבעים (ואשר עליהם חתם הנתבע 2 גם כערב; הנתבעת 1 תכונה "הנתבעת", הנתבע 2 יכונה "אטיאה"). אחד השטרות הוא בסך 69,600 ₪ (להלן – "שטר המקדמה"), והוא נחתם ביום 17.5.2011, והאחר הוא בסך 9,483 ₪ (להלן – "שטר הציוד"), והוא נחתם ביום 31.5.2011 (אם כי התיק, כאמור, נפתח בסכום הנמוך ב-6,440 ₪ מסיכום שני השטרות). בהודעתה לפרוטוקול, בדיון שהתקיים ביום 24.12.2014, אישרה התובעת, כי החוב המובטח בשטר הציוד הוא רק בסך 2,500 ₪ ומע"מ, כפי שיפורט.
2.הנתבעים הגישו התנגדות, אשר תוקנה על דרך הוספת תצהיר משלים של אטיאה, ורשות להתגונן ניתנה לאחר חקירתו, בשתי טענות, אשר בהן התמקדה המחלוקת בהמשך הדברים, והכל כפי שיפורט. נסיונותיהם של 3 מותבים שונים להביא את הצדדים לידי הבנות לא צלחו, והתיק הבשיל לשמיעת ראיות, זאת בישיבה בה העידו 3 עדים: מר תומר שוסטר (להלן – "שוסטר") מטעם התובעת, מר משה זריהן (להלן – "זריהן") מטעם הנתבעים, ואטיאה בעצמו. יוער, כי הנתבעים צרפו להתנגדות תצהיר נוסף, של מר משה דוידי (להלן – "דוידי"), מנהל בחברת ים גריל בר בע"מ (להלן – "ים גריל"), אשר לטענת הנתבעים רכשה את פעילות עסקה של הנתבעת, כפי שיפורט להלן, אולם דוידי לא התייצב להיחקר על תצהירו.
הגרסאות
3.בקצרה, להלן הצגת העובדות, כפי שרואה אותן התובעת, וכפי שהן משמשות יסוד לתביעה:
3.1לנתבעת – שאטיאה הוא בעל מניותיה ומנהלה – היה עסק לממכר שווארמה ברח' גיבורי ישראל בנתניה, והיא חפצה לרכוש סחורה מאת התובעת. היקף הרכישות המיועד היה 250,000 ₪ בשנה. בציפייה למחזור כזה, התחייבה התובעת כלפי הנתבעת כי תעניק לה הנחות שונות, הכל כמפורט בהסכם ביניהן, שנחתם ביום 31.5.2011 (נספח 3 לתצהיר שוסטר). עוד קודם לכן, ועל חשבון ההנחות הצפויות, הלוותה התובעת לנתבעת סך של 60,000 ₪ ומע"מ, שהוגדר כ"מקדמה על חשבון הנחות", מתוך ציפייה, כי אם תעמוד הנתבעת ביעד הרכישות מהתובעת, הרי שסכום ההנחה לו תהיה זכאית יגיע לסכום המקדמה תוך 3 שנים.
3.2ביום 17.5.2011 נחתם, אפוא, טופס פתיחת לקוח (נספח 1 לתצהיר שוסטר), וכן שטר המקדמה, שנועד להבטיח את החזרת ההלוואה, אם לא תעמוד הנתבעת ביעד הרכישות, ולא תהיה זכאית להנחות בשיעור הצפוי. ביום 31.5.2011, בעת חתימת ההסכם, נחתם השטר השני, שטר הציוד.
3.3יוער, כי על טופס פתיחת הלקוח נרשם, כי "איש הקשר בעסק" הוא "מומי", שאינו אלא זריהן, שהעיד מטעם הנתבעים. מי שחתם מטעם התובעת הוא מר אלי אליס (להלן – "אליס"), ששמו חזר ועלה במהלך העדויות, אולם לא הוזמן בפועל להעיד מטעם התובעת.
3.4בפועל, הנתבעת לא עמדה ביעד הרכישות הצפוי, וכבר בשנת 2011 הודיעה לה התובעת כי היא תעשה שימוש בשטר החוב, שכן נצברו הנחות בסכום נמוך בהרבה מהקצב הנדרש. עוד במהלך 2011 סגרה הנתבעת את שעריה, ובשנת 2012 כבר לא היו רכישות, בכלל. סך הכל צברה הנתבעת זכות להנחות בסך של 5,430 ₪ ומע"מ, ועל כן נותרה חייבת, על חשבון המקדמה, סך של 54,570 ₪ ומע"מ, שהם 64,393 ₪, הוא הסכום הנדרש מכוח שטר המקדמה.
3.5בנוסף, השאילה התובעת לנתבעת מקרר, לשימוש העסק, וזה לא הוחזר לתובעת, ולפיכך חייבת הנתבעת סך נוסף של 2,500 ₪ ומע"מ, שהם 2,950 ₪, הוא הסכום הנדרש מכוח שטר הציוד.