1. התובע הגיש כנגד הנתבע בקשה לביצוע שטר שהוא שיק משוך מחשבונו של הנתבע לפקודת התובע על סך של 20,000 ₪ מועד פירעון 15.7.15.
הנתבע התנגד וטען כי מדובר בשיק בטחון שניתן להבטחת קיומם של התחייבויותיו על פי הסכם שכירות שנחתם בין הצדדים ביום 6.6.14 לפיו השכירו התובע ואשתו לנתבע ובת זוגו דירה בת 4 חדרים במושב טל שחר לתקופה מיום 20.8.14 ועד 31.7.15 (להלן: "הסכם השכירות").
במועד קבלת החזקה במושכר, נחתם הסכם שכירות מעודכן ותועדו כל הליקויים במושכר בתמונות שצרף הנתבע לתצהיר ההתנגדות.
לטענת הנתבע, השקיע במושכר 3 ימי עבודה של 3 אנשים על חשבונו וחומרי גלם שרכש על מנת להביא את המושכר למצב ראוי למגורים.
ביום 24.4.15 הודיע הנתבע לתובע כי הינו מבקש לסיים את תקופת השכירות בעוד 60 יום בהתאם להוראות ההסכם.
ביום 24.6.15, כאשר ביקש הנתבע לבצע התחשבנות אחרונה ולהשיב לתובע את המפתחות של המושכר, סירב התובע לבצע סיור במושכר בטרם יושבו לו המפתחות.
המפתחות הושבו לאשת התובע באותו היום לאחר שאף היא סירבה לבצע סיור במושכר.
עותק התחשבנות בגין צריכת מים וחשמל, נמסר לידי אשת התובע באותו מעמד.
התחשבנות סופית בוצעה למחרת עם התובע אשר סירב בשנית לערוך סיור במושכר.
יתרת זכות לטובת הנתבע בגין דמי שכירות ששולמו ביתר, קוזזה עם יתרת חוב בגין חשמל ומים ועדיין נותרה יתרת זכות לטובת הנתבע.
לטענת הנתבע, טענות התובע הועלו לראשונה על הכתב רק בהודעת מייל מיום 28.6.15.
מוסיף הנתבע וטוען כי לאחר שבוע ממועד הפינוי החלו עבודות שיפוץ נרחבות במושכר למרות שהליקויים הנטענים כלל לא הוצגו בפני הנתבע במעמד הפינוי ובכלל.
2. בכתב התשובה שהגיש התובע לאחר מתן רשות להתגונן לנתבע, טען התובע כי הנתבע כלל לא תיקן דבר במושכר אלא אף גרם לנזקים גדולים לבית ולגינה.
לטענת התובע, מיד עם כניסתם למושכר, הקימו הנתבע ובת זוגו, גדר מגרוטאות שונות שמצאו, חפרו בורות בגינה והבעירו בהם אש, פגעו במערכת צינורות ההשקיה התת קרקעיים, לא השקו את הגינה והרסו אותה.
פנים הבית הושאר כשהוא מלא לכלוך, הסירו מדפים, מזוזות, תבליטים בדלתות האמבטיה והשירותים וצבעו רק חלק מהקירות אך בשל איכות גרועה של הצבע, התקלף מהקירות.
בבית חסרו מנורות, בתי מנורות, הקירות מלאים בחורים ובלון גז נותר ריק.
הנתבע, לטענת התובע, בקש להחליף ארון שהיה במושכר בארון חדש אחר משלו ולמרות שהתחייב להותירו במושכר, נטלו עמו וסירב להחזירו.
גרסתו של התובע בעניין הסיור במושכר הפוכה לגרסת הנתבע כאשר לטענתו, הנתבע הוא שלא הגיע לפגישה שנקבעה לסיור במושכר והתובע צילם את כל הנזקים והליקויים במושכר באותו מעמד.
מוסיף התובע וטוען כי עלות פינוי, ניקוי, צביעה, עבודות חשמל ושיקום הגינה לרבות תיקון מערכת ההשקיה, עלו לו 27,600 ₪ אותם שילם לקבלן עבודות.
כמו כן, היו לתובע הוצאות בגין רכישת חומרי גלם ועבודת טרקטור ועגלה לפינוי, פיזור אדמה ודשן, ישור הקרקע כולל נסיעות לצורך רכישת אותם החומרים, והסעת פועלים סך של 16,853 ₪.
התובע מבקש לחייב את הנתבע בפיצוי בגין כל יום שבו התעכבה הבאת המושכר למצב שניתן להשכירו בשנית בשל העבודות כאמור לעיל, סך 100$ ליום ובסה"כ 13,000 ₪.
לחילופין, דרש התובע לחייב את הנתבע בדמי שכירות של חודשיים, הפסד דמי שכירות בשל מצבו הלא תקין של המושכר, דבר שהרתיע שוכרים פוטנציאליים בסך 11,126 ₪.
בנוסף בקש התובע לחייב את הנתבע גם בסך 1,142 ₪ בגין ארנונה, שמירה, מסי מושב ואגרת ביוב.
סה"כ טען התובע לחוב בסך 69,721 ₪ כאשר יתרת הסכום העולה על סכום השיק, יתבע בתביעה נוספת ונפרדת כנגד הנתבע ובת זוגו.
בתצהיר עדות ראשית מטעמו, הגדיל התובע את סכום ההוצאות שנגרמו לו בגין רכישת חומרי גלם וכו' לסך של 17,779 ₪ כך שסכום החוב הכולל עמד על סך של 70,647 ₪.
3. דיון והכרעה:
התביעה מבוססת כולה על טענת התובע לפיה המושכר הוחזר לו מלוכלך וסובל מנזקים כאלה ואחרים אשר ניקיונו ותיקונו גרמו לו נזק כספי בשיעור הנתבע.
סעיף 5ד להסכם השכירות קובע כי אחת מהתחייבויותיו של הנתבע היא: "להחזיר את המושכר ביום הפינוי כשהוא מסויד משופץ ומתוקן ולהחזיקו במצב בו נמצאת הדירה זהה ותקין למעט בלאי רגיל וסביר. כל קלקול או נזק (שאינו בלאי סביר) שיגרם למכשיר חשמלי או חפץ כלשהוא בדירה בגינה ובחצר הבית תיקונו והחזרתו למצבו המקורי יחול על השוכר. הדירה נמסרת לשוכר עם מקלחת ומטבח משופצים וחדשים."
הנתבע הגיש הסכם שכירות, אשר לטענתו, עודכן ונחתם סמוך לכניסתו למושכר כאשר המילים: "כשהוא לאחר סיוד משופץ ומתוקן ולהחזיקו.." בסעיף 5ד הנ"ל נמחקו ממנו ואף הוספו מילים באותה השורה אחרי המילים: "במצב זהה" המילים: "ביום המסירה" (להלן: "התיקון").
לצד התיקון הוספו חתימות הצדדים. לטענת הנתבע בוצע התיקון בהסכם השכירות משום שהמושכר הושב לתובע על ידי הדייר הקודם ונמסר לנתבע ובת זוגו מבלי שנוקה וסויד כנדרש.
גרסתו של התובע בעניין זה אינה ברורה ואינה מובנת.
בתצהיר עדות ראשית מטעמו טען כי ההסכם שהגיש הנתבע הוא נוסח ההסכם הראשון עליו חתמו הצדדים ואילו במעמד מסירת החזקה במושכר, חתמו הצדדים על הסכם נוסף שהודפס מחדש בהתאם לתיקונים להם הסכימו הצדדים במעמד כריתתו של ההסכם הראשון.
אלא שגרסה זו אינה עולה מתוכן המסמכים הרלוונטיים.
בתצהיר עדותו הראשית מצרף התובע כנספח א' את נוסח ההסכם הראשון ואת נספח ב' כנוסח ההסכם השני.
אלא שבהשוואת שני החוזים עולה כי ההבדל היחידי בין שני הנוסחים הוא בעמוד הראשון בלבד בהואיל השני כאשר במקום שלושה ארונות קיר נרשם שני ארונות קיר, בשורה השנייה בסעיף 3 המילה "חד" בהסכם הראשון הוחלפה במילה "אחד" וכן בתחתית העמוד הראשון הוספו מספרי המונים של החשמל והמים.
הנתבע לעומתו צירף הסכם שכירות אשר האמור בעמוד הראשון זהה בנוסחו המודפס של העמוד הראשון בנספח ב' (ההסכם השני) שצורף לתצהירו של התובע (למעט שורה בכתב יד שאינה רלוונטית לסכסוך בין הצדדים). כלומר הנתבע הגיש את הסכם השכירות השני ולא הראשון.
אין מחלוקת כי התובע ואשתו חתמו על יד סעיף 5ד סמוך לתיקון בעמוד השני להסכם השכירות הראשון, כהודאתו של התובע בסעיף 6 לתצהיר עדותו הראשית עת הסכים כי אכן נעשה התיקון הנטען.
כיצד מסביר התובע את תוכנו של העמוד השני בהסכם השכירות השני החסר את התיקון הנ"ל? אין הסבר ברור. ברישא של סעיף 7 בתצהיר עדותו, אומר התובע כי הנוסח של ההסכם השני כלל את התיקונים והשינויים שנערכו במעמד החתימה על ההסכם הראשון, כאשר בין השאר התיקון בסעיף 5ד כאמור לעיל. כלומר, ההסכם השני היה אמור לכלול גם את התיקון שנערך בעמוד השני של ההסכם הראשון.
בסעיף 9 לתצהיר עדותו טוען התובע באופן סתמי ובלתי מוסבר כי עמוד שני להסכם השני נחתם כפי שהוא ללא התיקון שנערך בהסכם הראשון ואף מטיל דופי בנתבע בכך שלכאורה החליף עמודים וצירף להסכם השני את העמוד שנחתם בהסכם הראשון אשר אין לו תוקף, לטענתו.
עם זאת, התנהלות זו יכולה להטען גם כלפי התובע ואז יש מקום לברר מה הסכימו הצדדים לאמיתו של דבר.
אם אכן הכין התובע את נוסחו המודפס של ההסכם השני עם התיקונים שהוסכמו עת נחתם ההסכם הראשון כגרסתו בסעיף 7 לתצהירו, מדוע השמיט את התיקון המוסכם בסעיף 5 בעמוד השני?
התובע אינו מעיד על כך. אין התובע מסביר את נסיבות ההשמטה של אותו תיקון מוסכם ומדוע הסכימו הנתבע ואשתו לוותר על ביטול חובה שהוטלה עליהם כפי שסוכם בהוראות ההסכם הראשון, כגרסת התובע.
הנתבע כלל לא נחקר על נסיבות ההשמטה וגרסתו, כי השינוי הושג במעמד ההסכם השני, לא נסתרה.
בתחילת חקירתו הנגדית של התובע אמר: "לא היה צריך לסייד את הבית ולכן ההסכם לא כולל את חובת הסיוד" (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 11-12).
עוד אמר התובע: "עשינו תיקון בכתב יד אח"כ תיקנו את החוזה בכתב יד ללא תיקונים בכתב יד. זה המסמך האחרון והקובע... ההסכם הסופי כולו היה מודפס במחשב ללא תיקונים כלשהם." (עמ' 20 בפרוטוקול שורות 9-10, 12).
בהמשך העלה התובע גרסה תמוהה לפיה התיקון בוצע בתחילה משום שהנתבע רצה לצבוע את המושכר בעצמו בתחילת השכירות ולא רצה לצבוע שוב בתום השכירות. לאחר מכן חזר בו התובע מהגרסה לפיה לא הוסכם על התיקון וענה לשאלה האם סעיף הסיוד נמחק - בתשובה: "נמחק סופי" ובאותה הנשימה חוזר בו גם מגרסה זו וטוען: "זה היה רק מו"מ. הסעיף לא נמחק בסוף" (עמ' 20 בפרוטוקול שורות 21-22).
קשה לתת אמון בעדות כזו.
אשר על כן הנני מקבלת את גרסתו של הנתבע לפיה לא הוטלה על הנתבע ואשתו החובה לסייד את המושכר טרם עזיבתם את המושכר. טענתו של הנתבע לפיה קבלו את המושכר מבלי שסויד על ידי הדייר שקדם להם ולכן הופטרו מחובת השבת המושכר למצבו המקורי באמצעות צביעת המושכר, מסתברת ומתקבלת יותר על דעתי מגרסת התובע.
גרסה זו של הנתבע אף נתמכת בהודאת התובע לפיה הדייר הקודם לא צבע או סייד את המושכר (עמ' 5 בפרוטוקול שורות 19-20).
4. נותר אם כך לדון בשאלה מה היה מצב המושכר עת התקבל לידי הנתבע וכן מהו בלאי סביר ומהו נזק שנגרם כתוצאה ישירה של מחדל או מעשה של הנתבע ואשתו.
הנתבע טען בתצהיר התומך בהתנגדות ואשר שימש גם כתצהיר עדות ראשית מטעמו כי קיבל את המושכר עם ליקויים רבים כפי שפירט בסעיף 10 לתצהיר.
בכתב התשובה ובתצהיר עדות ראשית מטעמו אין התובע מכחיש כי אכן המושכר סבל מליקויים אלה. אף עולה מעדותו הסכמה לחלק מהם כגון הברז הפגום, השלבים החסרים בתריסים והארון השלישי - בכך שהודה כי מסר לידי הנתבע ברז חדש, שלבים לתריסים להחלפה וויתור על אזכור הארון השלישי בהסכם השכירות.
התובע אינו מכחיש כי המושכר נמסר לנתבע ואשתו כשהצבע בקירות מתקלף וניכר בהם שלא סוידו שנים רבות כטענת הנתבע בתצהירו. אין הוא מכחיש כי עת נמסר המושכר לנתבע היו חורים בקירות כפי שטען הנתבע בתצהירו. כל שאמר הוא כי הנתבע צבע באופן רשלני את הקירות ולכן הצבע מתקלף וכי הנתבע הוא שהותיר חורים בקירות.
התובע אף אינו מכחיש את טענת הנתבע לפיה הגינה נמסרה כשהיא יבשה, לא מטופלת ולא נקייה.
להבדיל מהנתבע, אין התובע מציג כל תמונות על מצב המושכר עת נמסר לנתבע ואשתו, דבר התמוה כשלעצמו כאשר לעומת הטרחה שעשה על מנת לצלם את המושכר סמוך מאד לאחר שהנתבע ואשתו פינו את המושכר, אין כל תמונות שביצע עם פינוי המושכר על ידי הדייר שקדם לנתבע ואשתו. מדוע התובע לא צילם את המושכר עת עזב הדייר הקודם את המושכר כאשר אין מחלוקת כי דייר זה לא צבע את המושכר והותיר נזקים במושכר ובגינה?
נוכח כל האמור לעיל, אני מאמינה לנתבע כי קיבל את המושכר עם כל הליקויים הנטענים בסעיף 10 לתצהירו.
5. התמונות שהוצגו על ידי שני הצדדים תומכים אף הם בגרסת הנתבע בייחוד באשר למצבה של הגינה.
טענת התובע כי כל הגינה התייבשה והיה צורך בביצוע עבודות מתמשכות ויקרות אינה גרסה הנתמכת אפילו מהתמונות שהציג התובע בעצמו.
ניתן לראות כל השיחים והעצים בגינה ירוקים ונראים במצב תקין. הדשא אומנם יבש בחלקו אך אין בכך כדי להטיל על הנתבע את העלות של תיקון מערכת ההשקיה, פיזור זבל ואדמה ופינוי אשפה וגזם בעלות הנטענת.
עוד יוער כי חלק מצילומי הגינה נערכו כשבוע ויותר לאחר פינוי המושכר על ידי הנתבע ואשתו, כעולה מציון מועד הצילום המוטבע על פני התמונות, ובשיא הקיץ אין לדעת אם הדשא התייבש כתוצאה ו מהעדר השקיה דווקא בתקופה זו.
התובע לא העיד כי השקה את הגינה באותה התקופה ויתכן ועד שבוצעו העבודות בגינה – התייבשה הגינה ללא יכולת שיקום.
התובע אף שלח מייל לנתבע ביום 29.6.15 וכל שנאמר בו הוא כי חלק מהדשא התייבש אך מנגד טען כי שלח פועל שעבד יומיים כדי לנקות ולכסח את הדשא.
התובע מלין באותו מייל כי הגינה אינה נקייה ומלאה חפצים וגזם. לא התרשמתי מהתמונות שסיפק התובע כי אכן מדובר בגינה כה מוזנחת המצדיקה את כל הפעולות שעשה התובע לאחר עזיבת הנתבע ואשתו את המושכר.
הנתבע סיפק תמונות בהן נראית הגינה ירוקה ומטופחת לפחות באופן סביר.
התובע לא הוכיח כי מערכת ההשקיה עבדה כראוי בטרם נמסרה החזקה לנתבע ואשתו ולא סתר את טענתו של הנתבע כי הגינה נמסרה לו כאשר מערכת ההשקיה בגינה אינה תקינה.
התובע אף הודה בחקירתו הנגדית כי מערכת ההשקיה היתה בלתי תקינה כבר בעת מסירת החזקה לנתבע ואשתו (עמ' 12 בפרוטוקול שורות 19-21) כאשר אישר את תמונה שצילם הנתבע באותה עת (נ/7) בה נראים צינורות מערכת ההשקיה כשהם מונחים חשופים על פני הקרקע וספק אם תקינים.
לעומתו הציג התובע 2 תמונות בלבד של שני מקטעים בצנרת ההשקיה בגינה (מספר 11 ו 21) כאשר לא ניתן לראות בהם כל פגם שנגרם כתוצאה ממעשה או מחדל של הנתבע.
6. להוכחת ביצוע תיקון הליקויים והנזקים להם טען, צירף התובע לתצהירו הסכם מיום 24.6.15 שכותרתו: "הסכם לצביעה סיוד תיקוני חשמל וניקיון בבית במשק 27 בטל שחר".
ההסכם נערך עם קבלן בשם יוסף דרמוטה ועומר מפרג'ה מבית לקיה.
עלות כוללת של ביצוע העבודות: 27,600 ₪. מועד סיום ביצוע העבודות: סוף אוגוסט 2015.
מלבד צירוף הסכם זה אין כל ראיה כי התובע שילם לקבלן העבודות את התמורה או כי הקבלן אכן ביצע את העבודות.
לא הובאה כל עדות מטעמו למרות שלא הוצגה כל קבלה על תשלום או תמונות המעידות על ביצוע העבודות על ידם.
לא צורפו אפילו תמונות לאחר ביצוע העבודות על מנת להתרשם מהעבודות שבוצעו ובעיקר בגינה.
אין כל עדות על שווי העבודות בגינה בנפרד מיתר העבודות שבוצעו ואין כל עדות מה נדרש לתיקון ומה נעשה. כל שנכתב בהסכם הוא "תיקון מערכת ההשקיה וההמטרה".
התובע צירף קבלות המעידות לכאורה על רכישת החומרים.
נמצאה קבלה אחת לפיה נרכשו 4 ממטרות בעלות סך של 260 ₪. לא צולמו ממטרות פגומות או שבורות אשר יצדיקו רכישה כאמור.
נמצאו מספר קבלות (25 עד 28) שיכולות להעיד על רכישת טפטפות וצנרת אך אין מדובר ברכישת מערכת השקיה חדשה ונראה על פניו כי מדובר בהחלפה חלקית של צנרת כאשר לא ניתן לפסול על הסף את ההנחה כי מדובר בצנרת שהתבלתה עם הזמן.
לא הוכח ואין כל ראיה כי הנתבע ואשתו גרמו בפעולה כלשהיא או מחדל לליקוי או קלקול במערכת ההשקיה. סביר יותר להניח כי מדובר בבלאי טבעי וסביר של מערכת ההשקיה.
מהתמונות שהוצגו על ידי התובע לא שוכנעתי כי מדובר בסדרת בורות בגינה אשר פגעה באופן נרחב בשטח הגינה עד כדי שהיה צורך במשאית חמרה ליישור האדמה וכיסוי הבורות בעלות של 1,600 ₪ וכן בשימוש בטרקטור (של התובע) בעלות של 4,800 ₪ כולל עבודתו של התובע, לצורך פינוי זבל מהגינה ומהבית. מדובר בגזם סביר של גינה כאשר התובע מודה במייל ששלח לנתבע כי בוצעו עבודות בגינה על ידי פועל שלו לאחר שעזב הנתבע את המושכר במשך יומיים.
אין תמונות המעידות על גרוטאות וגזם שדרשו עבודה כה נרחבת ולא הוכח כי מדובר במעשה או מחדל של הנתבע ואשתו.
7. לבסוף יוער כי ההסכם עם הקבלן נחתם יומיים לפני הפינוי ולפני שהתובע ביקר במושכר וצילם את תמונותיו.
כיצד ידע התובע יומיים לפני שביקר במושכר כי יהיה צורך בעבודות המפורטות בהסכם עם הקבלן?
כמו כן, התברר כי חלקן הארי של הקבלות שהציג התובע מועדן חודש ויותר לפני מועד פינוי המושכר על ידי הנתבע ואשתו.
כל הנ"ל מעיד על תכנון לממן שיפוץ המושכר והגינה, אשר ניכר כי לא תוחזקו כראוי במשך השנים וזאת על חשבון הנתבע ואשתו.
נוכח האמור לעיל, לא נותר לי שמץ של אמון בגרסתו של התובע.
8. אשר עלכן, התביעה נדחית.
התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך 8,000 ₪.
תיק הוצאה לפועל 500950-11-15 יסגר.
ניתן היום, כ"ט טבת תשע"ח, 16 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.
