תא"מ 33387-07-13 יוניבנט הפקות 1999 בע"מ נ' תיאטרון עירוני חיפה בע"מ (חל"צ)

אקדמת מילין

1. תובענה בסדר דין מהיר, ע"ס 49,770 ש"ח, אשר החלה כתובענה לסכום קצוב אשר הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל.

    

2. כאמור בתקנה 214 טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, בכל הנוגע להליך בסדר דין מהיר, "פסק הדין יהיה מנומק באופן תמציתי, זולת אם סבר בית המשפט כי יש צורך בהנמקה מפורטת משום שיש בפסק הדין חידוש או חשיבות מיוחדת לציבור או מטעמים מיוחדים שיירשמו"; מקום שהמחלוקת בין הצדדים הינה עובדתית בלבד, לא מצאתי שיש בהליך זה משום חידוש או חשיבות מיוחדת לציבור, באופן המצדיק לחרוג מהנמקה תמציתית. ייאמר כי הצדדים ביקשו להרחיב הדיון, ולמרות שמדובר היה בהליך אשר נוהל בסדר דין מהיר, הורחבה היריעה עד כדי 27 עמודי פרוטוקול ו- 55 עמודי סיכומי טענות, והדבר השפיע, בהכרח על מועד מתן והיקף פסק הדין. ייאמר כי התמציתיות של פסק הדין הינה בהתאם.

    

   רקע עובדתי והיסוד לתובענה

    

3. לפי המפורט בכתב התביעה, הצדדים התקשרו בהסכם שמטרתו מתן שירותי ארגון והפקה, תחום עיסוקה של התובעת.

    

4. במסגרת התקשרות זו נכרת הסכם ביום 20.8.2010 בנוגע לפסטיבל הצגות ילדים אשר הופק על ידי התובעת, בחג הפסח בשנת 2011, כאשר לאחריו טוענת התובעת כי החלה לקדם את הפקת פסטיבל הצגות ילדים לשנת 2012, זאת בתיאום עם הנתבעת, ובמסגרת זאת נטלה על עצמה התחייבויות והוציאה הוצאות (ובין היתר – נסיעה לביקור בפסטיבל מקביל בדנמרק). במקביל, טוענת התובעת, כי בתיאום עם הנתבעת, החלה לקדם הפקתו של אירוע חגיגי לציון 50 שנים להיווסדו של תיאטרון חיפה.

    

5. במסגרת זאת, טוענת התובעת, כי הוציאה הוצאות ונטלה על עצמה התחייבויות לצורך קידום ראוי נכון ומקצועי של שני האירועים הללו.

    

6. בסיכומו של תהליך, טוענת התובעת כי הנתבעת הפרה עמה את ההסכם מיום 20.8.2010, ולא שילמה את מלוא התמורה הנוגעת אליו (בשני מובנים – אי תשלום גמול לגבי "הגדלת תקציב", ואי נשיאה בהוצאות אשר היה עליה לשאת בהן), הפרה את הסיכום העקרוני באשר לפסטיבל הצגות ילדים בשנת 2012 תוך שהיא דורשת כי ההוצאות אשר הוצאו בהקשר זה תוטלנה על כתפי הנתבעת, וכן תשלם את עלות שכר הפקת האירוע לציון 50 שנים לתיאטרון חיפה.

    

7. לטענת הנתבעת, דינה של התובענה להידחות, באשר אין התובעת זכאית לדבר;

    

8. לטענת הנתבעת, בכל הנוגע להתנהלות במסגרת פסטיבל הצגות ילדים לשנת 2011, נגרמה חריגת תקציב בסך של 200,000 ש"ח, ובכל מקרה, בכל הנוגע ליתרת החוב הנטענת בשל "הגדלת התקציב", הרי שהחריגה מהתקציב מאיינת זכות זאת, ובכל מקרה, התחשיב אשר הוגש אינו תואם את נתוני התקציב בפועל, גם אם הייתה זכות שכזאת. בכל הנוגע להוצאות הרלוונטיות באותו רכיב, טוענת הנתבעת כי מדובר בהוצאות שאינן מוסכמות ואשר הוצאו שלא לצורך, או שמדובר בהוצאות (בהקשר של החזר הוצאות נסיעה) אשר החיוב המוסכם בגינן נפרע.

    

9. בהקשר של פעילות ההכנה לפסטיבל שנת 2012 (הנסיעה לדנמרק), טענה הנתבעת כי הסכימה לשאת בהוצאות הנסיעה, ובהן טיסה, מלון, השכרת רכב, כרטיסים להצגות וארוחות, ונשאה בכל המוסכם על ידה, כאשר דרישת התובעת כי תשולמנה הוצאות אש"ל שאינה מבוססת על קבלות או הוצאות בפועל, אינה כדין.

    

10. בהקשר של הפקת האירוע לציון חגיגות היובל לתיאטרון חיפה, טענה הנתבעת כי המו"מ שבין הצדדים לא הבשיל לכלל הסכם להפקת האירוע, וכל אשר היה הינו לא יותר מאשר מו"מ והצעות תקציב, שאינן הפקת אירוע, וככאלה, אינן מזכות בשכר מפיק, ובכל מקרה, מקום שלא הייתה התקשרות בפועל והסכמה על הפקת האירוע, הרי שדינה של דרישה זאת להידחות.

     

11. המחלוקת, אם כן, נעה סביב שלושה מוקדים נפרדים, אתייחס לכל אחד מהם כסדרם. ההתייחסות תהא תמציתי, כנדרש מפסק דין בסדר דין מהיר.

     

    פסטיבל הצגות ילדים 2011.

     

12. ההסכם אשר נערך בין הצדדים היה קצר ותמציתי, והקטעים הרלוונטיים למחלוקת שבין הצדדים, מפורטים בסעיף 12 לפרק "תפקידי המפיק", סעיפים 1-3 לפרק "תפקידי התיאטרון", ופרק התמורה בהסכם.

     

13. החובה המוטלת על התובעת (פרק "תפקידי המפיק"): "על המפיק להכין בתיאום עם מנכ"ל התיאטרון והחשב את תקציב הפסטיבל ולפעול לעמידה בו ללא חריגה כלשהי. ללא אחריות לתקציבי הפסטיבל משנים קודמות".

     

14. החובה המוטלת על הנתבעת (פרק "תפקידי התיאטרון"): "לדאוג למקורות התקציב של הפסטיבל; להעמיד תקציב שבאמצעותו ניתן יהיה להעמיד ולהפיק את הפסטיבל כפי שיאושר ע"י ועדת ההיגוי; התיאטרון אחראי להעמדת כספים במסגרת התקציב לשם ביצוע ההפקה ולתשלום הסכומים המחייבים במועדים שיוסכם עליהם בין התיאטרון לבין צדדים שלישיים שיהיו זכאים לקבלם. מובהר בזאת כי למפיק לא תהיה כל מחויבות מכל סוג שהוא בנוגע להסכמים שבין התיאטרון וצדדים שלישיים אלה ובלבד שהמפיק לא פעל תוך חריגה מסמכות לא ללא קבלת אישור מוקדם של התיאטרון כאמור בהסכם זה בגין הסכמים אלה".

     

15. התמורה המוסכמת (פרק התמורה): 90,000 ש"ח + מע"מ כשכר מפיק, השתתפות בהוצאות נסיעה בסך 5,000 ש"ח, "בנוסף לאמור לעיל ובמידה ותקציב הפסטיבל יגדל ואיתו היקף הפעילות יקבל המפיק תמורה נוספת בסך 6% מסכום הגדלת התקציב לעומת בסיס התקציב של השנה הקודמת ועד לסכום של 25,000 ש"ח בתוספת מע"מ" וכן "בנוסף לאמור בסעיף א' שלעיל ידאג התיאטרון ללינה וכלכלה עבור המפיק, ברמת מלון סבירה בימי הפסטיבל".

     

16. התביעה בנושא זה, כאמור הייתה מורכבת משלושה רכיבים: 21,230 ש"ח בגין הגידול בתקציב הפסטיבל, 5,000 ש"ח בגין הוצאות נסיעה, 1,936 ש"ח בגין יתרת הוצאות שלא כוסו.

     

17. בכל הנוגע לשאלת הגידול בתקציב הפסטיבל, ציין מר גורביץ' מטעמה של הנתבעת, כי הצעת התקציב אשר הועלתה על ידו לפסטיבל שנת 2011 עמדה על הסך של 2,375,000, מתוכן לגישתו נוצלו 2,130,293 ש"ח, כאשר תקציב שנת 2010 עמד על הסך של 2,245,000 ש"ח (מתוכם נוצל בשנת 2010 תקציב 1,871,068 ש"ח), קרי אכן היה גידול בתקציב מהשנה הקודמת.

     

18. בהקשר של עמדת הנתבעת לגבי התקציב אשר נוצל בפועל, טענה התובעת, מפי מר גורביץ', כי אותה חריגה נטענת מן התקציב המאושר, הינה מלאכותית לחלוטין, ונבעה מהתערבות של מנכ"לית התיאטרון, הגב' ניצה בן צבי, בתקציב הפסטיבל, ובין היתר הוסיפה עלויות תקורה שלא היו בשנים קודמות (והרי התובעת הפיקה את הפסטיבל גם בשנים 2009 ו- 2010), ומענקים לצוותים הטכניים.

     

19. הנתבעת מצידה אישרה כי לגישתה תקציב 2010 עמד על סך 1,862,000 ש"ח, ותקציב 2011 עמד על סך 2,174,000 ש"ח (והכוונה – לתקציב המנוצל הסופי), ובהתאם ישנו גידול של 312,000 ש"ח בתקציב השנתי, אולם טענה להיעדר חבות מכח זכות קיזוז נזקיה, שכן הנתבעת טענה כי ניצול התקציב היה בחריגה מאוד ניכרת מהתקציב (ס' 17-18 לתצהיר הגב' בן-צבי).

     

20. לאחר בחינת טענות הצדדים, מצאתי כי הצדדים התעמקו הרבה מעבר לנדרש בשאלות של ניצול התקציב וחריגה מתקציב, כאשר ההתעמקות כאמור הייתה מיותרת, חסרת משמעות בהקשר של ההכרעה במחלוקת המשפטית, ונדמה כי ההתעמקות בהקשר זה, אשר חלחלה גם לתצהירים, לעדויות אשר נשמעו ולסיכומי הטענות, נבעו ממניעים אמוציונליים ולא ממניעים משפטיים גרידא;

     

21. ואבהיר: הצדדים כמעט ואינם חולקים על התקציב לשנת 2010 ועל התקציב לשנת 2011; התקציב המאושר, לגישתי, הינו הרלוונטי, ולא אופן ומידת ניצול התקציב, או מידת החריגה מהתקציב, לאור לשון ההסכם. התובעת הסבירה כי הצורך בתגמול נוסף בנושא של גידול בתקציב, נובע מכך שלגבי פסטיבל גדול יותר או ניכר יותר, מן הראוי להשקיע יותר משאבים גם באספקט של ההפקה. הדבר ברור ומובן מאליו, ודומה כי ככל שאושר לשנת 2011 תקציב גדול יותר מהתקציב המאושר לשנת 2010, הרי שצרכי ההפקה התרחבו באותה המידה.

     

22. לא נדרשתי, בהתאם, להתעמק בשאלות של כלילת או הוספת סעיף תקציבי זה או אחר, התייחסות לפירוט סעיפים תקציביים שהיו שנויים במחלוקת (כמו הקצבה מפעל הפיס הנזכרת בכתבי הטענות, או שאלת היקף דמי הזיכיון מזכייני המזון) ודומה כי המתח האישי שבין מנכ"ל התובעת למנהלת הנתבעת (אשר מונתה לאחר שאושר התקציב), הובילו הן לתיקון התקציב בצורה שאינה מוסכמת, והן למחלוקת אשר הביאה את הצדדים לניהול ההליך המשפטי.

     

23. אכן, כלילת סעיפים תקציביים אלו או אחרים הינם מחויבי המציאות כאשר מדובר בגוף ציבורי המחויב לשמירה על הקופה שהינה רכוש הכלל, אולם היעדר ההגדרות המפורט שבהסכם שבין הצדדים, אולם הדברים נוגעים לאופן ניצול התקציב, ולא לתקציב המוסכם והמאושר.

     

24. כזכור, "על המפיק להכין בתיאום עם מנכ"ל התיאטרון והחשב את תקציב הפסטיבל ולפעול לעמידה בו ללא חריגה כלשהי. ללא אחריות לתקציבי הפסטיבל משנים קודמות", אולם מדובר בהסכמה מעט ריקה וחסרה; הצדדים לא הגדירו בהסכם שביניהם, נתונים רבים אשר יכולים היו לאפשר מניעה של התלקחות ההליך המשפטי – אין הגדרה האם באמירה "תקציב" הכוונה לתקציב מאושר, או במידת הניצול של התקציב; אין הגדרה של תוצאת חריגה מתקציב; אין כל אמירה בהקשר של תוצאת אי ניצול מלא של התקציב; אין כל אמירה לגבי זכות קיזוז חוזית;

     

25. ויוצא, כי הצדדים הותירו נושאים ושאלות אלו, כשהם לוטים בערפל ולא מוסדרים עד תום. הדברים עולים לגישתי בצורה ברורה עד מאוד גם מעדותו של מר דרור גרבר, מי שהיה מנכ"ל התיאטרון לפני הגב' בן-צבי, והוא זה אשר מולו אושר תקציב פסטיבל 2010 ותקציב פסטיבל 2011. אומר מר גרבר "בתור מנכ"ל התיאטרון יש חריגות ותלוי לאיזה סעיפים מכניסים אותם. יש פה הרבה פוליטיקה והרבה מרווח" (עמ' 4 לפרוטוקול שורה 26). ;

     

26. נוסיף לאמור דברי מר גורביץ', כי למעשה שאלת ההקצבות הינה פרי של תחזית ולא של מידע מוקדם (עמ' 10 לפרוטוקול שורה 24 ועד עמ' 11 שורה 8), וציין כי "הצעת התקציב הראשונה נעשית כדי להגיש בקשה לתמיכה במשרד התרבות" (עמ' 11 שורה 9), קרי, גם מנהל התובעת יודע כי התקציב הינו מין חיה אמורפית בלתי בהירה, ובלתי ידועה מראש, "בכל הפרויקטים שהמשרד מטפל בהם שאתה מגיש בקשה יותר גבוהה ממה שאתה אמור לקבל. כדי לתת תקציב מאוזן אתה צריך לאזן גם בהוצאות. אז אתה בונה על ההוצאות שאתה מפתח את הפסטיבל למעגלים יותר רחבים, יותר פרסום". (עמ' 11 שורה 25).

     

27. על מידת היעדר הכללים המוסכמים או הברורים בדרך עריכת התקציב (ובהיעדר כללים חשבונאיים בהקשר זה), אפנה לדברי הגב' בן צבי בהקשר של כלילת סעיף התקורה בתקציב המתוקן אשר נערך על ידה (עמ' 24 לפרוטוקול, שורה 26 ועד עמ' 25 שורה 8):

     

    " ש.בתקציב קודם לא היה רכיב של תקורה.

    ת.אני כמנכ"לית שעם כניסתי לתפקיד הייתי צריכה לנהל תקציב מאוזן שאפילו מחזיר גירעון מפעילות קודמת, אני מחויבת לבחון כל פעולה ופעולה שנעשית בתאטרון בהיבט ההוצאתי שלה ולבדוק אותה. זו היתה חובתי לציין את הנתון הזה כדי לנטרל אותו.

    ש.אם בשנים קודמות 2010-2009 מרכיב התקורה לא בא בחשבון ובסופו של דבר כל התקציב נמצא בעודף.

    ת.אני לא משוכנעת.

    ש.אני אומר לך שמרכיב התקורה גם אם היה גירעון, תרם לגירעון.

    ת.אתה נכנס לשאלת סגנון ניהול של מנהל והוא לא רלוונטי לגירעון.

    ש.התקורה יצאה מסכום התקציב.

    ת.הורדנו אותה. אני מחויבת לתמחר את התקורה.

    ש.האם אותם 100,000 ₪ ירדו מהתקציב.

    ת.הם הופיעו מבחינתי כנתון לי כמנכ"לית לדעת מה התמחור. המשכורת ששילמו לי חודש וחצי לפני הפסטיבל כשאיתמר כל הזמן הפעיל אותי, גם המשכורת ששולמה לי היא חלק מההוצאות של הפסטיבל. "

     

28. משמע, התקציב אשר נערך הכיל רכיבים, שבשנים מסוימות הופיעו, ובשנים שלאחר מכן לא היו קיימים, סעיפי הוצאה נכנסו לתקציב לאחר שאושר, שונו עם חילופי הנהלה אצל הנתבעת, ולאחר שנכנסו לתקציב, בניגוד להסכמת המפיק, בתחילה נלקחו בחשבון בעת חישוב הגירעון, ולאחר מכן לא נלקחו בחישוב בגירעון.

     

29. ואם כך, ברי כי היקף הניצול התקציבי מול תחזית התקציב הראשונית, הינה פרי הערכה בלבד, ואינה נוגעת לתקציב הפסטיבל בפועל. אין לפיכך משמעות לניצול חלקי של תקציב (כפי שהיה לכאורה בשנת 2010), או לחריגה מתקציב (כפי שטוענת הנתבעת שאירע בשנת 2011), ביחס לתקציב המאושר, אשר שני הצדדים מסכימים כי הינו לא פחות מאשר תחזית כללית, הנערכת על בסיסי רכיבים שאינם מוגדרים מראש ואינם מוסכמים או תחומים.

     

30. ולדברים משמעות של ממש: ככל שזאת הינה המסקנה, הרי שאין תוחלת לשאלת היחס שבין אותו תקציב ראשוני המהווה לא פחות מתחזית – לתקציב המנוצל של שנה קודם לכן (וייאמר: שני הצדדים נוטלים כנקודת מוצא את הניצול בפועל של שנת 2010 ולא את התחזית אשר לא התממשה), ובשים לב לכך כי התניה החוזית הרלוונטית מהווה על בונוס הניתן בדיעבד ואינו ידוע מלכתחילה, ברי כי חישוב היחס נוגע לניצול בפועל בשנת 2011 מול הניצול בפועל בשנת 2011.

     

31. ובאותה המידה ממש, היעדר הגדרה מוסדרת של סעיפי התקציב, והיעדר מעורבות חשבונאית אשר יכולה לגרום להאחדה של הנתונים, הרי שאין כל תוחלת לטענת זכות הקיזוז כתוצאה מגירעון תקציבי, בתקציב אשר נוהל ללא כללים, שלא לומר, פיקוח חשבונאי, אלא על פי כללים ודרך תקצוב אירועי תרבות אשר רחוקים להיות מוגדרים או מוסכמים.

     

32. בהתאם, מצאתי לנכון לדחות את טענת הקיזוז, בהיותה לא מבוססת לחלוטין, ונשענת על נתונים אקראיים ונזילים, אשר באותה המידה שיכולים היו הצדדים ליצור גירעון, יכולים היו, בהחלטה שרירותית, לאיין הגירעון ואף ליצור עודף בלתי מנוצל.

     

33. ייאמר כי אף על דרך חישוב הפערים שבין התקציבים לשתי השנים, נחלקו הצדדים במידה רבה; על פי נספח ב'1 לתצהירו של מר גורביץ, ניצול התקציב בשנת 2011 עמד על 2,130 אלפי ש"ח, ועל פי הגב' בן צבי, ההוצאות בפועל בגין הפסטיבל עמדו על 2,349 אלפי ש"ח (עמ' 25 לפרוטוקול שורה 16) – פער של 229 אלפי ש"ח; בכל הנוגע לתקציב המאושר, מציינת הגב' בן צבי כי לגישתה תקציב הפסטיבל לשנת 2011 עמד על 2,174 אלפי ש"ח, לעומת תקציב 2011 אשר עמד על 1,862 אלפי ש"ח (סעיף 17 לתצהיר הגב' בן צבי).

     

34. משמע: הצדדים לא הגדירו סעיפים תקציביים מראש, התקציבים עודכנו בצורה שרירותית, החריגות הנטענות לא היו מאומתות, ואפילו הבסיס לתחשיבים השונים היה יותר רעוע מרעוע. אני בהחלט מקבל את דברי ב"כ התובעת בסעיף 35 לסיכומי טענות התובעת, באשר לעמימות הרבה, הנוגעת להתחשבנות שבין הצדדים, או בנוגע לדרך לא מותווית למניית הסכומים. העלאתה של טענת קיזוז בנסיבות שכאלה, לא רק שאינה מובנת, אלא מהווה חוסר תום לב קיצוני באופן ניהול התשלומים על פי ההסכם שבין הצדדים.

     

35. בהתאם אני קובע שהתובעת זכאית לתשלום הבונוס כאמור, בגין גידול התקציב, ודוחה את טענת הקיזוז בשל חריגה מהתקציב.

     

36. לאחר בחינת טענות הצדדים, מקום שתקציב 2011 לפי ביצוע בפועל, עמד על 2,349 אלפי ש"ח (כתשובת הגב' בן צבי), ותקציב 2011 עמד על 1,862 אלפי ש"ח, הרי שהגידול היה בסך 487 אלפי ש"ח, אשר 6% ממנו מגיעים כדי 29,200 ש"ח, אולם מקום שהתובעת דרשה ברכיב זה רק 21,320 ש"ח (בצירוף מע"מ), אין מקום לפסוק יותר מאשר נתבע (ייאמר – התוצאה תהא כמעט זהה אם ניקח לא את נתוני הנתבעת דווקא, אלא את נתוני התובעת, כמפורט בס' 77 לסיכומי התובעת).

     

37. לגבי יתר הרכיבים בנוגע לפסטיבל הצגות ילדים לשנת 2011, דינה של התובענה להידחות.

     

38. בנוגע לשאלת החזר הוצאות בגין "שירות חדרים", הגדירו הצדדים את הנשיאה בהוצאות לינה וכלכלה באופן הבא: " בנוסף לאמור בסעיף א' שלעיל ידאג התיאטרון ללינה וכלכלה עבור המפיק, ברמת מלון סבירה בימי הפסטיבל" (מתוך פרק התמורה להסכם); המונחים, כאמור לעיל, לכל אורכו ורוחבו של ההסכם, היו בלתי מוגדרים, ובהתאם נותר לנסות ולפרש מהי כוונת הצדדים, והרי לפי סעיף 25 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), " חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו."

     

39. מלשון החוזה, עולה כי הצדדים הגדירו את ההוצאה בגין לינה, כהוצאה אשר תהא סבירה בנסיבות העניין, ובנוסף, נכתב כי ישולמו לתובעת הוצאות כלכלה, ללא הגדרה של ממש, ובהקשר זה, סבורני כי על התובעת להראות כי ההוצאה הינה הוצאה סבירה, בנסיבות העניין.

     

40. לטענת התובעת, הסכום של 1,936 ש"ח נוגע לשתי פעולות: (א) הזמנה של "שירות חדרים" במלון; 1,060 ש"ח עניינם הזמנה אחת של מזון לשמונה אנשי צוות אשר חזרו למלון בשעת לילה מאוחרת (קרוב לחצות הלילה) בזמן ההכנות לפסטיבל, והזמינו מזון במסגרת ישיבת הפקה לסיכום הפעילות היומית, וכן (ב) סך 876 ש"ח אשר שולמו על ידי המנהל הטכני של הפסטיבל לצוות הטכני במסגרת רכישת מוצרי מזון, תשלום אשר הושב למנהל הטכני מקופת התובעת.

     

41. בכל הנוגע לסוגיה זאת, התייחסה הגב' בן-צבי מטעם הנתבעת לדברים בסעיף 20 לתצהירה, שם נכתב: "בהתייחס לנטען לעניין זה בתצהירו של גורביץ ובתצהירו של מר שאול פלד, אציין כי התיאטרון דאג במהלך כל ימי הפסטיבל (וכן בימי ההכנות לפסטיבל) לאוכל ושתייה לעובדיו, וזאת בכל שעות הפעילות. ככל שגורביץ חפץ בקיום ישיבות הפקה כלשהן, הרי שהיה יכול לקיימן במשרדי התיאטרון, שם היתה אספקה שוטפת של מזון ומשקאות. קיום הישיבות בבית המלון, כמו גם הזמנת מזון ומשקאות מ"שירות חדרים" נעשו על דעתו של גורביץ, וללא אישור ו/או ידיעת התיאטרון. "

     

42. לא מנהל התובעת, ולא מנכל"ית הנתבעת נשאלו ולו שאלה אחת בנושא זה, ואף לא הוצגה קבלה או תכתובת בנושא זה. התובעת לא הוכיחה נחיצות וסבירות ההוצאה, כפי שאני סבור כי היה עליה לעשות, והדברים נותרו בעלמא. מה הוזמן? עבור מי? מדוע קוימה ישיבת ההפקה דווקא במלון ודווקא בשעת חצות הלילה? כמה אנשים נכחו בישיבת הפקה מאוחרת שכזאת שהצריכה הזמנה ביותר מ- 1,000 ש"ח? דבר לא הוכח בהקשר זה, ודינה של הדרישה להידחות.

     

43. בהקשר של התשלום אשר הושב למר שאול פלג, הרי שהעיד על כך מר פלג, והוא הופנה להסכם מולו כמנהל הטכני של הפסטיבל; בהסכם מול שאול פלג, הוסדרה זכאות המנהל הטכני להחזר הוצאות, בעוד הגב' בן-צבי הבהירה כי לכלל העובדים היו הסדרים של מזון בתקופת ההכנה ובתקופת הפסטיבל, דברים אלו לא נשללו ולא הוכח ההיפך. אדרבא, כלילת מימון ארוחות לצוות הטכני, בברי כי לא נכללה בהסכם שבין התובעת לנתבעת, ונדמה כי אותו חופש אשר ניטל בעריכת ישיבת הפקה באמצע הלילה, ניטל גם במקרה זה – וגם הפעם, ללא תימוכין, פירוט או אסמכתאות.

     

44. לפיכך, דרישת החזר הוצאות אלה – דינה להידחות.

     

45. בנושא החזר הוצאות הנסיעה (דרישה ע"ס 5,000 ש"ח), הרי שהתובעת טענה כי סכום זה לא שולם, והנתבעת הפנתה לדף התקציב, להבהיר כי נושא זה הוסדר. הנתבעת נסמכה בהקשר זה על נספח ח' לתצהירה של הגב' בן-צבי, המהווה אסמכתא מפורטת ומפורשת של כרטסת הנהלת חשבונות; על פי הכרטסת, הנתבעת שילמה לתובעת את שכר הניהול (90,000 ש"ח + מע"מ), בתשלום אחד ע"ס 20,000 ש"ח + מע"מ, בצירוף שבעה תשלומים ע"ס 10,000 ש"ח + מע"מ, כאשר לתשלום השישי מתוך השבעה הללו, נוסף סך 5,000 ש"ח. בהתאם, דינה של דרישה זאת – להידחות.

     

    הנסיעה לדנמרק

     

46. בהקשר של רכיב זה לתביעה, טענה התובעת כי לא זכתה לקבל מימון והוצאות אש"ל במהלך הנסיעה, בעוד הנתבעת טענה כי הסכימה לשאת בהוצאות הנסיעה, ובהן טיסה, מלון, השכרת רכב, כרטיסים להצגות וארוחות, ונשאה בכל המוסכם על ידה, כאשר דרישת התובעת כי תשולמנה הוצאות אש"ל שאינה מבוססת על קבלות או הוצאות בפועל, אינה כדין.

     

47. אין חולק כי בין הצדדים לא הייתה הסכמה מפורטת וכתובה באשר להוצאות הנסיעה, לרבות הוצאות אש"ל. מאחר ולא היה הסכם, אין מנוס מהפנייה לתכתובת שבין הצדדים בהקשר זה, כחלק מהצגת התמונה הכוללת.

     

48. ביום 9.5.2011 כותב מנהל התובעת לנתבעת (נספח ט"ו 1 לתצהיר מר גורביץ'): "דפנה יקירתי בוקר טוב. מה קורה עם התשלומים שלי: 1. הפקת פסטיבל. 2. החזר הוצאות קופה קטנה. 3. החזר תשלומים לצביה ולי עבור הרשמה לקונגרס בקופנהגן. 4. תשלום עבור כרטיסי טיסה. 5. תשלום עבור המלון (חייב לקחת איתי ביום חמישי אחרת המלון יבוטל). 6. כסף לאשל לצביה ולי מציע להכין לכל אחד מזומן לפי 30 יורו ליום ונסגור את החשבון לפי קבלות. "

     

49. ביום 15.5.2011 כותב מנהל התובעת לנתבעת (נספח ט"ו 2 לתצהיר מר גורביץ'): "בוקר טוב, מזכיר לכן יש לבצע הבוקר העברות בנקאיות כמובטח. אני ממתין לקבל מהגורמים את פרטי החשבונות שלהם ואשלח לכם מיידית את כל הפרטים. שלי יש להכין גם 480 יורו במזומן לצביה ולי (נתאם את המסירה בהמשך היום)".

     

50. מכתב זה נענה באותו יום, כמחצית השעה לאחר שנשלח, בידי הגב' בן צבי (מועד התשובה: 15.5.2011, שעה 08:36) "היום אין מסחר במטבע חוץ. אני אעביר לכם שקלים".

     

51. הגב' בן צבי אינה שוללת ואינה דוחה את שאלת מסירת תשלום לצרכי כלכלה בימי שהות בחו"ל במסגרת ביצוע התפקיד (הצדדים כינו זאת "אש"ל"), כאשר כבר מתחילת הדרך מודיע מר גורביץ' כי הדרישה לכיסוי הוצאות הנסיעה כוללת גם את דמי כלכלתו בחו"ל.

     

52. בחלוף 5.5 שעות, מועברת על ידי מר גורביץ' דרישה מפורטת, המכילה פירוט של כל רכיב בדבר הנסיעה לדנמרק, ובסיום מכתבו מפורטת הדרישה לדמי כלכלה: "כמו כן אבקשך להכין לצביה ולי מט"ח ביורו כמפורט: 1. צביה, 10 ימים, 300 יורו. 2. איתר, 6, ימים, 180 יורו".

     

53. אותה דרישה חוזרת על שצמה בשני מכתבים נוספים, פניה בדוא"ל מיום 11.5.2011 שעה 16:49, ופניה מיום 17.5.2011 (נספח ט"ו 3 לתצהיר מר גורביץ'), "האם יש התקדמות עם הכסף לאשל של צביה ושלי? אנחנו נוסעים ביום חמישי בלילה...". .

     

54. יוצא, כי עד למועד הנסיעה, ומתחילת הדרך, מנהל התובעת הציג דרישה זאת כחלק מובנה מהנסיעה, והדברים ברורים מאליהם, שכן הנוסע בשליחותו של אחר, אינו אמור לממן ולכלכל את יומו במסגרת אותה שליחות (ובהיעדר הסכם – לא נותר אלא לפרש על פי סטנדרטים של סבירות, היגיון ושכל ישר); הנתבעת מצידה, הציגה במענה לכל אלה, מסמך כתוב - לראשונה – מיום 21.6.2011 (נספח ז' לתצהיר הגב' בן צבי), המשלים את התמונה העולה מנספח ט"ו 5 לתצהירו של מר גורביץ'.

     

55. ביום 12.6.2011, לאחר שמר גורביץ' חזר מדנמרק כתבה לו הגב' שלי עבו, סמנכ"ל כספים אצל הנתבעת: "אני מעולם לא הבטחתי להעביר לך את האשל. הדבר היחיד שהבטחתי היה להעביר את התשלום לכרטיס הטיסה שלך ולכרטיסי ההצגות לפני נסיעתכם ואת זה ביצעתי. נסיעות לחול הינם סעיף מאוד רגיש ואין אני יכולה להעביר סכומים מבלי שאושרו. נסיעתכם לחול אושרה, למיטב ידיעתי, על ידי ניצה בלבד בגלל הלחץ שהופעל – כל נסיעה לחול מחייבת אישור דירקטוריון ואישור לגובה האשל... לכן, אני כעת לא מעבירה שום דבר עד לאישור העברה ואישור הסכום ע"י הדירקטוריון... או לחילופין באם ניצה תחליט אחרת..."

     

56. מנהל התובעת לא נחקר בעניין זה, והתמונה הכוללת העולה מן המסמכים, המכתבים והתיעוד הינה כזאת: אין חולק כי מר גורביץ' והגב' צביה הוברמן טסו לדנמרק במסגרת ההכנות לפסטיבל, על דעת ובשליחות הנתבעת, הציבו דרישה מוקדמת בכתב, לפחות ארבע פעמים לפני הטיסה, דרישה אשר נראית סבירה והגיונית בנסיבות העניין, לא קיבלו הודעה השוללת נושא זה – ולמעשה, לא ניתנה כל התייחסות כתובה ומפורטת אלא רק לאחר שחזרו, הודיעה סמנכ"לית הכספים כי תשלום הוצאות כלכלה בחו"ל אינה מאושרת, אלא אם הגב' בן צבי תחליט אחרת.

     

57. התמונה הכוללת העולה הינה כי בהיעדר חוזה, סביר להניח כי תנאי מכללא לחוזה, הינו כי הנוסע לחו"ל בשליחות הנתבעת, לא ייאלץ לשאת במלוא הוצאות כלכלתו באותה נסיעה, וניכר כי התובעת ומנהלה העלו דרישה זאת לפני הנסיעה, ונושא זה לא נשלל (או לכל הפחות, לא הובאה כל ראיה בהקשר זה), ורק כאשר העימות בין הצדדים הסלים, החליטה הגב' בן-צבי, היכולה לאשר או שלא לאשר הוצאה שכזאת – מינורית יחסית, ברורה, פשוטה מובנת והגיונית, שלא לאשר הוצאה זאת.

     

58. אני רואה את ההסכם שבעל פה שבין הצדדים, בנוגע לאותה נסיעה, ככולל הוצאות אש"ל, שהרי התובעת עמדה על הוצאות אלה בצורה רציפה ומלאה עוד בטרם הנסיעה, וסביר כי אם התשובה הייתה שלילית, יכול והנסיעה לא הייתה יוצאת אל הפועל כלל – ובהתאם אני רואה את התובעת כמי שהסתמכה על ההסכמה החוזית ככזאת הכוללת תניה זאת של תשלום כלכלה בזמן הנסיעה, ובהסתמך על האמור אף שינתה מצבה לרעה – שכן נשאה בהוצאות הכלכלה בזמן הנסיעה, על חשבונה, כאשר מדובר בשליחות מטעם הנתבעת, כהכנה לפסטיבל אשר בסופו של דבר לא הופק על ידה.

     

59. ייאמר כי הנתבעת הפנתה לכך כי ההחזר אמור להיות על בסיס קבלות, ואפנה לנספח ט"ו (על חמשת חלקיו) לתצהיר מר גורביץ', שם הוא מפרט כי הקבלות הועברו בפועל לידי הנתבעת.

     

60. בהתאם, אני מקבל את התובענה ברכיב זה, ומחייב הנתבעת לשלם לתובעת הסך של 2,956 ש"ח.

     

    שכר הפקת אירוע יובל לתיאטרון חיפה.

     

61. כאמור לעיל, התובעת טוענת כי קיבלה "אור ירוק" במסגרת הכנות לאירוע ציון יובל לתיאטרון חיפה, החלה להוציא הוצאות ולהשקיע זמן עבודה רב, במסגרת קידום אותו אירוע, ואולם לאחר שהיחסים עם הנתבעת עלו על שירטון, שירותיה לא נשכרו בהקשר זה. התובעת טוענת כי הזמן אשר הושקע על ידה היה רב וניכר, ובהתאם דורשת היא שכר ראוי בגין פעולות אלה. התובעת טוענת כי היא זכאית לתשלום סך של 15,000 ש"ח בגין עבודת ההפקה אשר הושקעה.

     

62. מר גורביץ' ציין בתצהירו כי בישיבת דירקטוריון של הנתבעת, בה נכח, לאחר סיום עריכת הפסטיבל לשנת 2011, הביא יו"ר הדירקטוריון דאז, מר נישליס, כי התיאטרון מתכוון לערוך אירוע חגיגי לציון שנת היובל להיווסדו, והודיע לכל הנוכחים כי התובעת עתידה לשמש כמפיקת האירוע.

     

63. בהתאם, טוענת הנתבעת, גיוסה תחקירנית אשר נשכרה לצורך תחילת עבודת ההפקה, והתובעת החלה בקיום פגישות עבודה וישיבות עם גורמים שונים, לרבות גורמי תקשורת, ואף נערכה הצעת תקציב לתקצוב האירוע, במסגרתו אף פורט שכר ההפקה בסך 50,000 ש"ח.

     

64. התובעת מודה כי החלה בביצוע עבודות ההפקה עוד בטרם נכרת הסכם, אולם לדבריה כך נהוג ומקובל לפעול בענף התיאטרון, מה גם שהתובעת הסתמכה על דברי יו"ר הדירקטוריון ועל שיתוף הפעולה הפורה אשר נמשך שנים, ונסתיים עם כניסתה של הגב' בן-צבי לתפקיד. לדברי מר גורביץ' לא הייתה התובעת נדרשת להוצאות אלה אילולא היה יו"ר הדירקטוריון פונה אליו ומצהיר קבל עם ועדה אודות כוונתו.

     

65. לתמיכה בטענותיו של מר גורביץ', הצהירו שני מצהירים מטעמו, על נושא תחילת עבודת הפקה טרם חתימתו של הסכם. מר שאול פלג, שהיה המנהל הטכני של פסטיבל הצגות ילדים 2011, ציין כי כך הנוהל המקובל בענף התיאטרון, וכך נהג אף הוא במקרים דומים בפרויקטים רבים אחרים בהם השתתף במרוצת השנים, וכן הצהיר מר דרור גרבר, מנכ"ל תיאטרון חיפה לשעבר, אשר קדם בתפקיד לגב' בן-צבי, וציין כי כך היה נהוג לא רק מול התובעת, אלא מול כלל הגורמים בענף התיאטרון באופן עקרוני, וכך נהג התיאטרון מול התובעת ספציפית, בהתבסס על יחסים של אמון בין הצדדים, בשנים 2009 ו- 2010.

     

66. הנתבעת, מצידה, ראתה את הדברים כמינוריים ביותר, ולדבריה, ניתן אישור עקרוני להתקשר עם התובעת על ידי הדירקטוריון – מבלי שנתגבש הסכם, ואז נמסרה הצעת התקציב מטעם התובעת, הצעת תקציב אשר לא אושרה, עקב הוצאות הפקה גבוהות, והצדדים בסופו של דבר לא הגיעו לכלל הסכמה. לגישת הנתבעת, הפעולות אשר בוצעו על ידי התובעת, היו פעולות אשר בוצעו לפי שיקול דעתה העסקי של התובעת, ולא פרי של הזמנה, הסכם או הסתמכות על התחייבות כזאת או אחרת, והנתבעת, הלכה למעשה, לא הכירה בנוהג שכזה.

     

67. מר דרור גרבר העיד בנושא זה (עמ' 5 לפרוטוקול שורה 21 ואילך):

     

    "ש.האם אתה מכיר את ההצעה של מר גורביץ לגבי חגיגות אירוע היובל.

    ת.לא זוכר.

    ש.אתה ראית אותו.

    ת.אני חושב שכן.

    ש.בדקת אותה.

    ת.ישבתי עם גדי נישליס על הדבר הזה. אני לא יודע אם ההצעה מונחת לפנינו, לפני ישיבת דירקטוריון היתה לנו ישיבה שדנו בהצעה של איתמר.

    ש.אתה לא זוכר את מרכיביה.

    ת.ההפקה של חגיגות החמישים, היתה התייחסות לזמן ולעבודה שיש לעשות לקראתה החגיגות, רצו לעשות מספר תערוכות. היו הרבה פנטזיות לדבר הזה. בגדול אני זוכר שזה דרש זמן לא קטן על מנת להוציא אותו לפועל.

    ש.זמן ומשאבים.

    ת.באותה ישיבת דירקטוריון גם היה משהו של תקציב של תחילת עלות ההפקה של העניין הזה. בישיבה תוקצב סכום מסוים להפקה של חגיגות ה- 50.

    ש.כבר בתקופה שלך ידעו מה יהיה התקציב.

    ת.לא. היה תקציב ראשוני להניע את המהלך.

    ש.תקציב ראשוני שידעו שהוא יתקבל ויש לו מקורות.

    ת.כן.

    ש.מהו היה אתה זוכר.

    ת.אני לא זוכר בדיוק, אני חושב סדר גודל של 50,000 ₪ להניע את ההפקה.

    ש.אתה לא מתכוון שהפקת היובל תעלה 50,000 ₪.

    ת.ברור שלא. אמרתי תחילת ההפקה, להניע את ההפקה עד שיסגרו את כל הפרטים של היקף ההפקה.

    ש.אתה יודע שלא ידעו שיהיה תקציב לזה.

    ת.בישיבה היה ברור שיש חגיגות 50 לתאטרון ואיתמר גורביץ יפיק את זה."

     

68. דברים דומים, בנושא הנוהג בענף התיאטרון כי נחתם הסכם רק לאחר תחילת עבודת ההפקה, נשמעו אף מפיו של שאול פלג, עמ' 9 לפרוטוקול שורה 28 ואילך.

     

69. כאשר השיבה הגב' בן צבי לשאלות בהקשר של ההסתמכות על דברי יו"ר דירקטוריון הנתבעת, השיבה (עמ' 27 לפרוטוקול שורה 9 ואילך:

     

    "ש.מי נכח בישיבה הזאת.

    ת.חברי הדירקטוריון וההנהלה.

    ש.האם דני נישליס היה בישיבה.

    ת.הוא יו"ר.

    ש.וגם איתמר נכח בישיבה.

    ת.בחלק מהישיבה.

    ש.ואת נכחת.

    ת.מן הסתם.

    ש.את אומרת שנבחנה בישיבת הדירקטוריון יכולתו של איתמר להפיק את חגיגות היובל. אני אומר לך שיו"ר הדירקטוריון אמר לאיתמר שהוא נבחר להפיק את אירוע היובל ולא נבחנה המועמדות. מה תגידי על זה.

    ת.בימים אלה הוצאנו מכרז למנהל האמנותי של פסטיבל. היתה ועדה ובחרנה את המנהל האומנתי של הפסטיבל. אבל בין אישור הועדה לבין האישור בפועל כי יכול להיות שהוא לא יכול להסכים לשכר, נדרש לנהל מו"מ. אני לא יכולה לנהל מו"מ על ניהול פרוייקט בלי אישור דירקטוריון.

    ש.למה את לא אומרת את זה בתצהיר שלך.

    ת.זה תהליך ברור בעבודה אני חושבת שגם זה נאמר. 

    ש.ונערך פרוטוקול בישיבת הדירקטוריון מדוע לא המצאת את הפרוטקול.

    ת.עניתי על זה כבר קודם. "

     

70. תשובתה של הגב' בן צבי במקרה זה, הייתה מתחמקת, לכל הפחות. אם התובעת טוענת כי הנתבעת הסתמכה על דברי יו"ר הדירקטוריון ואף נערך פרוטוקול לישיבת הדירקטוריון, כאשר על בסיס הסתמכות זאת שינתה התובעת את מצבה, שכרה עובדים, ערכה פגישות עם צדדי ג' והוציאה הוצאות, מן הראוי היה כי על מנת להדוף דרישה שכזאת, היה מוצג פרוטוקול הישיבה או שלכל הפחות היה ניתן תצהיר יו"ר הדירקטוריון, על נקודה זאת.

     

71. על משמעות אי הבאת עד חיוני או ראיה חיונית אמר כבר בית המשפט העליון כי קיימת חזקה שצד אשר אינו מביא עד חיוני או ראיה חיונית, ללא הסבר סביר, כאשר מדובר בעדות אשר יכולה היתה לתמוך בגרסת אותו צד, פירוש הדבר הוא שאותה עדות הייתה משמשת לחובתו של אותו צד, ולא תומכת בו. ראה: קדמי, "על הראיות" (חלק שלישי - תשס"ד 2003) עמ' 1648, ע"א 641/87 קלוגר נ' אורט ישראל בע"מ ואח', פד"י מד (1) 245, ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו ואח', פד"י מה (4) 651.

     

72. בהתאם בחרתי לאמץ את גרסתה של התובעת ולדחות דברי הנתבעת. ריבוי העדויות, ההסתמכות הברורה העולה גם מהתכתובת שבין הצדדים, התיעוד לשכירת שירותיה של תחקירנית ועריכתו של תחקיר ראשוני בהקשר זה, תיעוד לקיום פגישות עם צדדי ג' כעבודת הכנה, מלמדת על חבות ראויה מצידה של התובעת, אשר בהחלט שינתה מצבה לרעה בהסתמך על אותה פעילות בטרם נכרת חוזה.

     

73. בזיקה לדברי הנתבעת בסיכומי הטענות, לגבי מהותה כגוף ציבורי, אכן, ראוי כי גופים ציבוריים יחובו רק על פי חוזה כתוב, אולם עדיין, כאשר הציגה הנתבעת עדות אשר נראתה מגמתית וטעונה אמוציונלית כלפי התובעת, הרי שהדבר מלמד לא פחות על התנהלות שרירותית לכאורה, אצל הנתבעת, אשר בעת שנתבעת היא לשלם, נזכרת היא כי מדובר בגוף ציבורי, וכאשר נזקקה לנסיעת מנהל התובעת לדנמרק, בעת שנדרשה לשאת בהוצאות הכלכלה, מילאה פיה מים, נזכרה לדחות הדרישה מפורשות רק לאחר החזרה ארצה, תוך שהגב' עבו מציינת כי הדחייה הפיכה, רק ככל שהדבר ייראה נכון לגב' בן צבי. נדמה כי גם זאת אינה דוגמה ומופת להתנהלות של גוף ציבורי, המנוהל תוך קבלת החלטות על בסיס אינטריגות אישיות ומתח בין אישי. באותה המידה של פרסונליות יתר, היה תמוה מאוד לראות את חיצי הביקורת של הנתבעת כלפי מי שהיה בעבר מנכ"ל הנתבעת, מר גרבר.

     

74. כל זאת, בנוסף לכך כי היה ביכולת הנתבעת לסתור טענות התביעה ולא עשתה די כדי לעשות כן, בכל הנוגע למסגרת הראייתית.

     

75. יחד עם זאת, סבורני כי הדרישה אשר הועלתה הייתה מופרזת בעליל. אם הפקת האירוע הכוללת תומחרה בעלות של 50,000 ש"ח + מע"מ, הכיצד הגיע מחיר עבודת הכנה ראשונית, בטרם אושר תקציב ובטרם נכרת הסכם, בהיקף אשר בוודאי אינו מגיע ל- 10% מהיקף העבודה הכוללת שהיה להשקיע בהפקת האירוע, לכמעט 30% מעלות ההפקה המוצעת?

     

76. פיצויי הסתמכות, להבדיל מפיצויי קיום, מיועדים להשיב לתובעת שכר ראוי בגין ההשקעה אשר בוצעה על ידה; לא רק זאת, אלא שאף פיצויי קיום מיועדים לפצות בגין הרווח הצפוי ולא בגין התמורה הצפויה; ובהתאם אני רואה את הדרישה כמופרזת בעליל, וקובע כי השכר הראוי בגין הכנות להפקה בטרם נכרת הסכם, אמור לעמוד על סך של 5,000 ש"ח כולל מע"מ, ולא יותר מכך. סכום גבוה יותר יהיה בלתי פרופורציונלי לחלוטין.

     

     

     

     

     

    סוף דבר.

     

77. בסיכום המפורט לעיל, אני מחייב הנתבעת לשלם לתובעת הסך של 25,051 (בגין בונוס בנוגע להגדלת תקציב),ועוד 2,956 ש"ח (החזר הוצאות כלכלה בנסיעה לחו"ל) וכן סך 5,000 ש"ח (שכר ראוי בגין הכנות להפקת אירוע היובל לתיאטרון).

     

78. סה"כ תשלם הנתבעת לתובעת 33,007 ש"ח. הסכום כאמור יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום פתיחת תיק ההוצאה לפועל 26.5.2013 ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח.

     

     

     

    ניתן היום, כ"ו טבת תשע"ו, 07 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.