שחף נ' ברק כרטיסים בע"מ

תביעה לפיצויים, בהתאם לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים) תשמ"ב – 1982 (להלן:"החוק"), שהועמדה על 75,000 ₪.

לטענת התובע, שלחה הנתבעת אל תיבת הדואר האלקטרוני שלו, 124 דברי פרסומת, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק, מתוכם 28 דברי פרסומת ששוגרו ללא אישורו, וללא הסכמתו המפורשת, ו- 96 דברי פרסומת נוספים ששוגרו לאחר משלוח הודעת סירוב.

אין מחלוקת ביחס למספר דברי הפרסומת ששלחה הנתבעת אל התובע, ועל כך שהמשיכו להישלח גם לאחר קבלת הודעת הסירוב. טענות ההגנה העיקריות של הנתבעת הן, כדלקמן:

ראשית, כי הנתבעת לא פעלה בניגוד להוראות סעיף 30א(ג) לחוק, שכן התובע מסר את פרטיו במהלך שימוש רגיל באתר הנתבעת, לשם רכישת כרטיסים, ובמהלך השימוש באתר הודיעה לו הנתבעת כי פרטיו ישמשו אותה לצורך משלוח פרסומת באמצעות הדוא"ל, ניתנה לו אפשרות לסרב, והוא בחר לא לעשות כן.

שנית, לאחר קבלת הודעת הסירוב, פעלה הנתבעת להסרת שמו של התובע מרשימת לקוחותיה, וסברה לתומה כי שמו הוסר, רק בדיעבד התברר לה, עם קבלת מכתב ההתראה מבא כח התובע, בחודש פברואר 2016, כי עקב טעות, לא נקלטה במערכת הממוחשבת שלה פעולת הסרת שמו של התובע מרשימת הלקוחות.

שלישית, אין לפסוק לתובע פיצוי כלשהו, שכן הסעד הנתבע אינו תואם את תכלית החוק והתביעה לא הוגשה לשם הגשמת מטרת החוק, אלא לצורך התעשרות התובע, שלא כדין, ובחוסר תום לב.

דיון והכרעה

האם ניתנה הסכמת התובע לקבלת דברי פרסום?

התובע הצהיר, כי בתאריך 2.1.14 החל לקבל מהנתבעת דוא"ל ללא הסכמה. עם זאת, בחקירתו הנגדית אישר כי רכש באמצעות אתר האינטרנט של הנתבעת כרטיסים למשחקים של מכבי חיפה, זאת לאחר שהוצגה בפניו הטענה כי הנתבעת היתה היחידה שמכרה באותה עת כרטיסים ברשת (בעמ' 9 לפרוט' ש' 25-31). בהמשך העיד התובע, כי הוא רוכש כרטיסים של מכבי חיפה באינטרנט על בסיס חודשי (בעמ' 10 ש' 29-20).

כמו כן אישר התובע, כי יכול להיות שהזין את פרטיו האישיים וכתובת הדוא"ל שלו בעת הרכישה (בעמ' 10 ש' 1). בהמשך העיד התובע כי אינו זוכר אם ניתן היה לסמן "כן" או "לא" במקום המיועד לאישור קבלת דיוור של פרסומות באתר, ובכך למעשה לא סתר את העדויות מטעם הנתבעת בנושא, עליהן אעמוד להלן (בעמ' 10 ש' 9).