תא"מ 42520-01-15 אוהב ציון ואח' נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח'

תמצית התובענה

1. לפניי תובענה של התובעת כנגד הנתבעת לתשלום תגמולי ביטוח בהתאם לפוליסת ביטוח שהונפקה בידי הנתבעת. הנתבעת בתורה הגישה הודעה לצד שלישי כנגד כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן – כלל), בטענה כי על כלל לשפות את הנתבעת בכל סכום שבו תחויב, אם תחויב, במסגרת תובענה זו.

    

2. התובעת הייתה הבעלים של רכב הונדה סיוויק ספורט מספר 39-048-78 (להלן – הרכב). הרכב בוטח אצל הנתבעת (להלן – מגדל) בפוליסה לביטוח רכב שתוקפה מיום 01.05.2012 ועד יום 30.04.2013. בהמשך, בוטח הרכב אצל כלל בפוליסה שתוקפה מיום 01.05.2013 ועד יום 30.04.2014. התובעת טענה בכתב התביעה, כי משאירע מקרה הביטוח – כפי שיתואר להלן – על הנתבעת לשפותה בגין הנזק שנגרם לה.

    

   טענות הצדדים

    

   טענות התובעת

3. לטענת התובעת, בחודש נובמבר 2012 היא הניחה בתא המטען של הרכב בקבוק סגור עשוי פלסטיק אשר הכיל נוזל ניקוי. מספר חודשים לאחר מכן, החלה התובעת להריח ריח חריף בתוך הרכב וקישרה זאת לאותו בקבוק שהניחה מספר חודשים לפני כן. לכן, השליכה את הבקבוק עם חומר הניקוי לפח האשפה.

    

4. בחודש מרץ 2014, התגלה ברכבה של התובעת תקר בגלגל. או אז גילתה התובעת, כי הגלגל החילופי המונח בתא המטען של הרכב התכסה חלודה קשה. לאחר גילוי זה פנתה התובעת למוסך לשם מימוש האחריות על הרכב, שהיה חדש ובן מספר חודשים בלבד, מתוך מחשבה שמדובר על פגם בייצור.

    

5. בירורים במוסך העלו, כי אין מדובר על הליך חלודה רגיל שנגרם על ידי מים ולכן, הודיעו לתובעת, כי אין אחריות על החלודה שנוצרה ברכב. זאת ועוד, ולאחר בירורים נוספים שביצעה התובעת עם ידיד משפחה, אשר סיפק את חומר הניקוי, התגלו אזורים נוספים ברכב אשר החלידו באופן דומה, עד מוט ההגה.

    

   טענות מגדל

6. בתמצית, הנתבעת סבורה, כי פוליסת הביטוח התקנית אינה מכסה את האירוע המתואר בידי התובעת. כך נטען, כי התובעת לא יכולה להצביע על מועד מדויק להיווצרות הנזק; כי אין מדובר על "אירוע תאונה פתאומי", ואין הפוליסה מעניקה כיסוי לאירוע המתואר; וכי בכל מקרה במועד הוצאת בקבוק חומר הניקוי מתא המטען בידי התובעת לא היו נזקים ברכב, ואלו התגלו במועד מאוחר יותר בשעה שהתובעת הייתה מבוטחת אצל כלל. נוכח האמור הוגשה גם הודעה לצד שלישי כנגד כלל לשיפוי והשתתפות.

    

   טענות כלל

7. הביטוח שנרכש בידי התובעת אצל שתי המבטחות היה מאותו סוג, משכך טענותיה של כלל לעניין אירוע הנזק, העדרו של רכיב הזמן, הגדרת התאונה ועוד – היו כטענות מגדל. לעניין טענת ההשתתפות טענה כלל, כי אירוע הנזק נגרם בשעה שהרכב בוטח אצל מגדל. המועד לבחינת האירוע הוא מועד היווצרות הנזק – לטענת כלל בתקופת הביטוח של מגדל – ולא מועד גילוי הנזק, אשר התרחש בתקופת הביטוח של כלל.

    

   השאלות שבמחלוקת

8. הצדדים חלוקים ביניהם במספר עובדות, כאשר העיקריות שבהם היא מועד היווצרות הנזק, וכן בשאלת סיבת היווצרותו.

    

9. לצד השאלות העובדתיות, המחלוקות המשפטיות העיקריות בתובענה הן:

   1. האם, ובהנחה כי כל הטענות העובדתיות של התובעת נכונות, ניתן וראוי להגדיר את האירוע כאירוע תאונה בהתאם לפוליסת הביטוח (שכאמור זהה הן אצל מגדל והן אצל כלל);

   2. האם התנהלותה של התובעת היא בגדר רשלנות רבתי אשר מצדיקה שלילת תגמולי הביטוח, או למצער, האם יש בהתנהלות זו משום אשם תורם.

       

      דיון והכרעה

10. פוליסת ביטוח הרכב שרכשה התובעת אצל מגדל תחילה, ואצל כלל בהמשך, הינה פוליסת ביטוח תקנית בהתאם להוראות תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ"ו-1986 (להלן – התקנות). התקנות קובעות פוליסה תקנית, אשר ניתן להתנות עליה רק לטובת המבוטח. כאן המקום לציין, כי העובדה כי למגדל או לכלל אין "יד חופשית" בעיצוב תנאי הביטוח (אלא לטובת המבוטח, התובעת במקרה זה) – אין משמעותה כי כללי הפרשנות של דיני חוזים בכלל, או דיני הביטוח בפרט – נסוגים.

     

11. בניתוח של האירוע מתבקשת הכרעה במספר יסודות: יסוד הסיכון, יסוד הזמן, יסוד הסיבתיות ויסוד הנזק.

     

    האירוע – יסוד הסיכון

12. פוליסת הביטוח נועדה לכסות נזק אשר נגרם כתוצאה מאירוע ביטוחי. כאמור, פוליסות הביטוח של מגדל וכלל הן פוליסות תקניות בהתאם לתקנות. פרק 1 (ביטוח רכב) לפוליסת הביטוח של מגדל (מהדורת אוקטובר 2011) מגדירה את הסיכונים המבוטחים כך:

     

    • אש, ברק, התפוצצות, התלקחות.

      • התנגדות מקרית, התהפכות ותאונה מכל סוג שהוא.

      • גניבה.

      • כל נזק שנגרם עקב גניבה, תוך כדי גניבה ובעת ניסיון הגניבה.

      • שיטפון, סערה וסופה, שלג וברד, התפרצות הר געש.

      • מעשה זדון.

         

        סלע המחלוקת שבין הצדדים היא לגבי הסיכון המוגדר בסעיף קטן (ב) – האם האירוע שארע נופל בגדר הסיפא "ותאונה מכל סוג שהוא".

         

13. התובעת העידה, כי חומר הניקוי הוכנס לתא המטען של הרכב במועד כלשהו בחודש נובמבר 2012. בעובדה זו תמכה גם עדותו של ידיד המשפחה, אשר העיד, כי מסר את חומר הניקוי לתובעת לאחר שסיים את העבודה עמו בניקוי הבית החדש של התובעת. כחודשיים מאוחר יותר, ולכל היותר בחודש ינואר 2013, ולאחר שחשה בריח חריף ברכב – כך העידה התובעת – הוציאה את הבקבוק עם חומר הניקוי והשליכה אותו. עוד העידה התובעת, כי הריח החריף ברכב, ברמה כזו או אחרת (שהיה מתגבר בחודשי הקיץ) – נשאר, עד למכירת הרכב. עדותה של התובעת הייתה אמינה בעיני, והיא רצופה ולוגית. התובעת גם ציינה מספר פעמים בעדותה, כי אינה בטוחה האם הנזק נגרם כתוצאה מאידוי החומר שהיה מצוי בבקבוק או כתוצאה מנזילת החומר מהבקבוק (ביחוד לאור העובדה, כי בעת הוצאתו של הבקבוק מתא המטען של הרכב, עדיין נשארה שארית מהנוזל בבקבוק) או שילוב של שניהם יחד ,אף שיש בעדות זו סיכון לתביעה.

     

14. לטענת מגדל וכלל על התובעת מוטל הנטל להוכיח כי הנזק נגרם כתוצאה מ"תאונה". כישלונה של התובעת להצביע על המועד בו התרחש במדויק האירוע חורץ את גורל תביעתה לכישלון. אין מדובר בהתרחשות ברורה, פתאומית, אלא בתהליך איטי ומתמשך ולכן, אין מדובר באירוע תאונתי ודין התביעה להידחות.

     

15. אם כן, מה היא "תאונה" והאם המקרה שארע לרכב התובעת הוא בגדר תאונה? הביטוח נועד לכסות את המבוטח כנגד נזקים הנובעים מאירועים מקריים או בלתי צפויים. לעניין זה יפים דבריו של הנשיא שמגר (כתוארו אז) בע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד מז'(1) 311 (להלן – "פרשת סולל בונה") (המקורות שהובאו שם הושמטו):

     

    "מקובל להבחין בשתי משמעויות של הביטוי "אירוע תאונתי": האחת, סובייקטיבית, מתייחסת אל מאורע כתאונתי בשל אי היותו פרי מעשה (או מחדל) מכוון או מתוכנן מצדו של המבוטח; השנייה, אובייקטיבית, פניה אל מהלך העניינים הלא טבעי שהוביל לנזק. אכן, אין לומר שהנזק הוא "תאונתי" כאשר הוא פועל יוצא של פעולה מכוונת של המבוטח (או של המוטב), ובמקרה כזה פטור המבטח מחבותו. כן אין לראות בנזק פרי "תאונה" מקום בו גרימתו הינה תוצאה של מהלך העניינים הטבעי והרגיל. מסיבה זו, בהיעדר אמירה מפורשת סותרת, גם בביטוח "כל הסיכונים" אין כיסוי ביטוחי לנזק שנגרם כתוצאה מבלאי רגיל של הנכס המבוטח (fair wear and tear) או מפגם הטבוע בנכס (inherent vice) או הנובע מטבע הברייה" (שם עמ' 324).

     

16. לצד שני המבחנים (האובייקטיבי, והסובייקטיבי) לבחינת מושג התאונה בהקשר הביטוחי, התנהלותו של המבוטח עצמו אינה שוללת את הכיסוי הביטוחי. מטרת הביטוח היא כיסוי המבוטח מפני הטעויות שלו עצמו (בין יתר הכיסויים; ירון אליאס דיני ביטוח (מהדורה שנייה, 2009) 454). רק ואם התנהלותו או התנהגותו של המבוטח הביאה להתממשות פגם טבוע בנכס (למשל: ייצור כושל) או אירוע הנובע מטבע הברייה (למשל: טבילת מחשב נייד באמבט מים, אף אם המבוטח לא התכוון, סובייקטיבית, לפגוע במחשב) סביר כי לא יהיה כיסוי ביטוחי לאירוע.

     

17. לצד דרישת המקריות והדרישה כי האירוע יהיה בלתי צפוי, טענה מגדל לדרישת הפתאומיות. בע"א 5775/02 נווה גן בנייה פיתוח והשקעות בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ פ"ד נח (2) 307) (2004) (להלן – פרשת נווה גן), נדון מקרה בו טעות בביצוע עבודת מדידה גרמה לסטיית שלד בניין שהוקם ועקב כך, נאלצה התובעת להרוס את השלד ולהתחיל את הבנייה מחדש. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה ופסק, כי אין לראות בביצוע העבודה הלקויה כ"תאונה", שכן אין מדובר בהתרחשות ברורה, פתאומית, אלא בתהליך איטי ונמשך ולכן, הנזק אינו מכוסה בפוליסה.

     

    בית המשפט העליון, מפי השופט ריבלין, דן בדיוק בשאלת המחלוקת במשפט הנדון. דהיינו, האם הדרישה ל"פתאומיות" הינה אולטימטיבית כטענת הנתבעת או שגם נזק הנגרם כתוצאה מתהליך איטי ומתמשך יכול להיכלל בהגדרת "תאונה". במאמר מוסגר אציין, כי בסופו של דבר השופט ריבלין קבע, כי האירוע אינו נכנס בגדר "תאונה", כיוון שהנזק במקרה זה היה נזק כלכלי ולא נזק פיזי, אך קביעתו של השופט ריבלין לגבי השאלה הנדונה, יכולה בוודאי לשמש כתקדים בענייננו. כך קובע השופט ריבלין (שם, בעמוד 323):

     

    "הגדרת המונח 'תאונה' אינה אחידה, ויש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו. בענייננו אין להכליל בהגדרת המונח 'תאונתי' המופיע בפוליסת הביטוח גם יסוד של פתאומיות או מידיות... אין כל סיבה להבחין, בהקשר הנדון כאן, בין נזק פיזי הנגרם לרכוש כתוצאה מהתממשות פתאומית של סיכון, לבין נזק הנגרם כתוצאה מהתממשות הדרגתית של סיכון באופן שהראשון יהא בתחום הכיסוי הביטוחי והשני – לא. אין כל היגיון לייחס לצדדים רצון ליצור אבחנה כזו. במיוחד כך כאשר יש להניח כי הפרשנות שניתנה למונח זה בפרשת סלע הנ"ל עמדה לנגד עיניהם, וכאשר הכלל בכגון דא הוא כי יש לפרש את הטקסט באופן המיטיב עם המבוטח, שלא הוא אשר ניסח את הפוליסה. המסקנה העולה מן האמור היא כי הייתי נוטה לראות בהקמת המבנה במקום שגוי כ'נזק תאונתי בלתי צפוי'."

18. פרשה דומה להפליא לתובענה הנדונה שאוזכרה על ידי השופט ריבלין בפרשת נווה גן נדונה באנגליה במשפט Mills v. Smith [1963] 2 All E.R. 1078 (Q.B) (להלן –פרשת Smith). סמיט היה בעל בית אשר נטע עץ בחצר ביתו. עץ זה הצמיח שורשים אשר עם הזמן התפשטו וחדרו מתחת לביתו של שכנו. שורשי העץ של סמיט גרמו לערעור יסודות ביתו של השכן ולשקיעתו. נשאלה השאלה האם האירוע המתואר עונה להגדרת "תאונה" שבפוליסה אשר הנפיקה לוידס לסמיט. המבטחת טענה, כי לא ייתכן לכלול צמיחה טבעית של שורשי עץ תוך יניקת מים מתחת לביתו של השכן, כנכללת במונח "תאונה". נטען, כי נסיבות אילו אינן תאונה. השופט פאול פונה תחילה לפירוש מילולי של המילה "תאונה" (באנגלית), ומגיע למסקנה, כי לא ניתן לשלול פירוש האירוע המתואר בידי סמיט כתאונה. בהמשך, בוחן השופט את המילה "תאונה" המופיעה בפוליסה במבחן פרשנות משפטית. מסקנתו שם הייתה, כי האירוע - עונה להגדרה של מקרה הביטוח, שכן מדובר על תאונה. קבלת טענות המבטחת, נקבע, עשויה להביא למצב בו כל סיטואציה "טבעית" לא תהיה מכוסה, וזאת למרות שברור הן למבוטח והן למבטחת כי סיטואציות מסוימות אכן כלולות בכיסוי הביטוחי (כגון קרע של חומר מסוים, שהוא צפוי בנסיבות מסוימות באופן אובייקטיבי, אך בלתי צפוי סובייקטיבי; או דימום במקרה של נזקי גוף, שכן ברור שבשלב כזה או אחר של החיים צפוי דימום אצל חלק מהאנשים).

     

19. השופט ריבלין בפרשת נווה גן, בוחן תחילה את הפרשנות הלשונית של המונח "תאונה". כך קובע השופט ריבלין (פרשת נווה גן, בעמוד 321):

     

    "המונח 'תאונה' אינו קל להגדרה, ופרשנותו היא תלוית הקשר... מבחינה לשונית מפורש מונח זה כ'מקרה אסון, תקלה, תקרית שגרמה לפציעה או לנזק חמור' (א. אבן שושן המילון העברי המרכז מהדורה מורחבת ומעודכנת (2000) עמוד 747). 'מקרה מצער שקרה בלי כוונה, תקלה, כגון התנגשות של כלי רכב וכדומה' (מילון ספיר (א' אבניאון עורך, 1997) עמוד 1082); 'איד, אסון, הווה, התנגשות, מקרה רע, משואה, פגיעה, פגע, פורענות, צרה, קטסטרופה, שבר, תלאה, תקלה, תקרית (א' אבניאון מילה במילה (2000) עמוד 569). הנה איפוא סקלת המשמעויות המילוניות של המונח 'תאונה' היא רחבה – מ'תקלה' ל'קטסטרופה' מ'התנגשות' ל'מקרה מצער שקרה בלי כוונה'. יסוד הפתאומיות אינו מתחייב, מניה וביה, מעצם השימוש במונח זה."

     

20. וכעת, עובר השופט ריבלין לבדוק את פרשנות המונח "תאונה" בפוליסה שחלה בעניין פרשת נווה גן שהינה "פוליסת כל הסיכונים". כך קובע השופט ריבלין (שם, בעמוד 315):

    "פרשנותה של פוליסת הביטוח נעשית, כעיקרון, על פי הכללים הרגילים החלים ביחס לפרשנות חוזים, קרי באמצעות עמידה על אומד דעתם של הצדדים... עם זאת חוזה הביטוח כולל מאפיינים ייחודיים, המבדילים אותו מחוזים אחרים. מבין המאפיינים הללו ניתן להזכיר, בלי למצות, את היותו של מושא הביטוח – 'הממכר הביטוחי' – מוצר שאינו מוחשי, את פערי הכוחות המקצועיים והכלכליים בין המבטח למבוטח, את היכולת המוגבלת של המבוטח לעמוד על מכלול הוראותיו ומשמעויותיו של חוזה הביטוח ולהשפיע על עיצובו של חוזה זה – שהוא על פי רוב חוזה אחיד – ואת האינטרס הציבורי בעידוד רכישת ביטוחים (ראו ד' שוורץ, ר' שלזינגר 'פרשנות חוזה הביטוח: פרשנות נ' המנסח ומבחן הציפיות הסבירות של המבוטח'). בשל המאפיינים האלה הותוו בפסיקה בארץ ובשיטות משפט אחרות כללים מסוימים לפרשנות פוליסת ביטוח, ובהם הכלל שלפיו מקום שבו נוסח הפוליסה אינו בהיר וברור די צורכו, יש לפרשה כנגד מנסחה (בדרך כלל המבטח), או הכלל שלפיו בפירוש הפוליסה יש לשאוף לכיבוד ציפיותיו הסבירות של המבוטח. כלל אחר המושמע לעיתים ביחס לפרשנות פוליסת ביטוח, הוא כי 'במקרה של ספק יש להעדיף את הפירוש התומך בזכאותו של המבוטח'."

     

21. בענייננו, יש ראשית לציין שוב, כי פוליסת הביטוח מטרתה לכסות גם, ולפעמים בעיקר, את תוצאות רשלנותו של המבוטח עצמו (אליאס לעיל בעמוד 454). משכך, עצם העובדה, כי לתובעת תרומת רשלנות (הטענה לרשלנות רבתי תדון בהמשך) בהתרחשות האירוע – אינה פוטרת, אלא להיפך – מחייבת את הנתבעת לשפות את התובעת בגין הנזק. לגופו של עניין, ובהקשר ליסוד הסיכון, הרי שיש לקבוע כי בנסיבות המתוארות לעיל מתקיים יסוד הסיכון, שכן מדובר על אירוע תאונתי והוא מכוסה בסעיף הפוליסה הדן ב-"תאונה מכל סוג שהוא".

     

22. האם מתקיימת באירוע דרישת המקריות? המענה על שאלה זו הוא חיובי. התובעת העידה, וכך גם השמאי מטעמה, כי לא ציפו לאירוע זה. התובעת עצמה העידה, כי גם לאחר שהוציאה את בקבוק הנוזל לא הבחינה בכל בעיה (זולת הריח), ומשכך אף לא חשבה להרים את השטיח המסתיר את הגלגל החילופי שכן השטיח היה נקי:

     

    ש. מינואר 2013 עד מרץ או מאי 2014 יש לך ריח חזק באוטו ואת לא בודקת את זה?

    ת. הסתכלתי מאחור ולא ראיתי שום דבר.

    ש. אפילו לא הרמת לראות את הגלגל הרזרבי?

    ת. ברור שלא. הכל היה נראה חדש לגמרי, מה יש לי להתעסק עם הגלגל?

     

    באופן דומה העיד השמאי, אשר מתמחה בהערכת נזקים ברכבים שנגרמו בין היתר מחלודה:

     

    ש. לפי מה שאתה אומר אם הנוזל שמתייחסים אליו פגע מאחורה, החלודה לא יכולה להתפשט לקדימה של הרכב?

    ת.במקרה הזה זו לא חלודה שנובעת מהתחמצנות של האוויר, חלודה קלאסית, חלודה של אוויר ומים שיש את זה בכל כלי רכב, בחלק התחתון של הרכב, שהיא נמצאת בכל רכב מעל שנה שנתיים, במקרה הזה מדובר בהחלדה של חומר כימי שרואים שהוא התלבש על כל הברזלים החשופים שלא היו צבועים, פלדה חשופה, למעט הרצפה שהיא צבועה והחלידה כי כנראה האזור הזה היה טבול בחומר הזה, שאפילו שהרצפה הייתה צבועה אז היא הייתה טבולה. החלודה הזו התפשטה לכל האוטו. אני פעם ראשונה רואה דבר כזה. אני רואה חלודות ורואה חלודות מפציעות של מכות, אבל חלודה כזו לא ראיתי מעולם. הרכב עובר תהליך של החלדה, כאן מדברים על פלדה וגם בפלדה יש חלודה אבל היא לא מתפשטת.

     

23. שילוב שתי העדויות שלעיל מביא למסקנה, כי לא רק שמדובר על אירוע בלתי צפוי ולא מתוכנן, שאף בשקידה סבירה אדם מן הישוב לא יכול היה לצפות לו, אלא שמדובר על התנהלות תקינה לגמרי, בה אדם שם חומר ניקוי בתא המטען של רכבו. אין מדובר על חומר רדיואקטיבי או כזה שהשימוש בו נעשה בידי בעלי מקצוע מיוחדים ובמקרים יוצאי דופן. משכך, דרישת המקריות מתקיימת.

     

24. לאור התקדים שנקבע בפרשת נווה גן ולאור פסק הדין בפרשת Smith, אני קובע, כי יסוד הפתאומיות לא נדרש בפוליסה הנדונה, ולכן על אף שמדובר בתהליך איטי ונמשך שבו נגרם הנזק,נכנס האירוע להגדרת "תאונה" שבפוליסה.

     

    האירוע – יסוד הזמן והסיבתיות

25. ההבדל היחיד בין הפוליסה בפרשת נווה גן שהינה פוליסת "כל הסיכונים" לבין הפוליסה התקנית במקרה הנדון הינו, שבמקרה הנדון על התובעת להוכיח הן את יסוד הזמן והן את הסיבתיות. לאחר שקבעתי, כי בעניינו מתקיים יסוד הסיכון, נבחן עתה האם מתקיימים במקרה יסודות הזמן והסיבתיות. פוליסת הביטוח מכסה נזקים אשר נבעו מסיכונים שפעלו במהלך תקופת הביטוח. הכיסוי הביטוחי יהיה בתוקף גם אם הנזקים התגלו בשלב שהוא לאחר תקופת הביטוח (ע"א 15/86‏ ‎חיצוב סחר ופיתוח בע"מ‎ ‎נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פ''ד מב (4) 666), ובלבד שהסיכון הופעל במהלך תקופת הביטוח.

     

26. התובעת העידה, כי הכניסה את בקבוק הנוזל לתא המטען בנובמבר 2012 והוציאה אותו לאחר שהרגישה בריח וקישרה את הריח עם נוכחותו של הבקבוק בתא המטען, בסביבות ינואר 2013 (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 16-19). עולה מכך, שגורם הנזק היה נוכח בתא המטען כשלושה חודשים לכל היותר. בשעה שהוצא מתא המטען על ידי התובעת פסק קיומו של גורם הנזק (ובכל מקרה, הנטל להוכיח את הימשכות הנזק או אי-הפסקתו הוא על המבטחת,– דבר שלא נעשה). דו"ח וחוות דעת מעבדה שהזמינה כלל עצמה (המעבדה ההנדסית המרכזית בע"מ, מיום 30.07.2014), ואשר הוגש יחד עם ראיות התובעת, מנתח את החומר שגרם לנזק ברכב התובעת ומסקנתו היא:

     

    "...

    8. כל המוצגים שנצפו בכל הרכב, מותקפים באופן אגרסיבי ביותר בחלודה.

    9. אנליזה של מוצר אופייני שחולץ מהרכב – מוצא נוכחות חריגה של כלור.

    10. הנוזל המוצהר כמי שאוחסן ברכב מכונה מי-אש, הינו חומצה כלורית; הממצאים הכימיים תומכים בטענה של נוכחות חומצה כלורית שתקפה את הפריטים המתכתיים. "

     

    חוות הדעת המטלורגית תומכת במסקנה, כי הנזק נגרם כתוצאה מגורם הסיכון – בקבוק המכיל חומצה כלורית. חוות דעת זו מוכיחה את קיום יסוד הסיבתיות. עדות התובעת וחוות הדעת המטלורגית מוכיחות מעבר לרף הראייתי הנדרש במשפט אזרחי, כי לא רק שהנזק התרחש מאחסון בקבוק חומר הניקוי על ידי התובעת בתא המטען, אלא שהנזק נגרם מתכולת הבקבוק. התובעת העידה, כי אינה יודעת האם הנזק נגרם כתוצאה מאידוי החומר או נזילתו מתוך הבקבוק לתא המטען, ואולם כך או אחרת – אין ספק כי הנזק נגרם מהחומר. הוצאתו של הבקבוק – הפסיקה את גרימת הנזק, ומשכך יש לקבוע על בסיס הראיות שהוצגו, כי הנזק נגרם מיום שהבקבוק הונח בתא המטען (נובמבר 2012) ועד הוצאתו של הבקבוק משם (ינואר 2013).

     

27. שמאי מטעם התובעת העיד בחקירתו הנגדית, כי ככלל חלודה אינה מתפשטת ומתפזרת והיא "נשארת" במקום בו נוצרה כתוצאה מהריאקציה שבין מים (לחות) ומתכת. בסיטואציה זו, העיד השמאי, מדובר על תגובה כימית שונה מעט, ובשעה שהמקום שהיה "טבול" בנוזל או בסמיכות אליו – החליד לגמרי, חלקים אחרים שנחשפו לחומר בצורת אידוי החלידו אף הם, אך פחות מהחלקים שהיו בסמיכות לחומר בתא המטען. אין להניח כי נוזל חומר הניקוי שהיה בבקבוק הגיע עד למוט ההילוכים, והדרך האחרת להגעתו שם היא באמצעות אידוי בלבד, שכן אחרת אין כל אמצעי אחר "להעברתו" של החומר מתא המטען למתכות שהיו בקדמת הרכב, דוגמת מוט ההילוכים.

     

28. נוכח כל האמור, ונוכח הראיות שהובאו על ידי הצדדים בתובענה זו, המסקנה היחידה היא כי אירוע הנזק התרחש בין יום הנחתו של הבקבוק בתוך הרכב – ולכל היותר עד להוצאתו, ומשכך התרחש האירוע בתקופת הביטוח של מגדל. מסקנה זו מסירה כל אחריות מכתפי כלל.

     

    האירוע – יסוד הנזק

29. אני דוחה טענת מגדל, כי מדובר במקרה הנדון בנזק תוצאתי ולכן, אין כיסוי ביטוחי. מדובר בנזק פיזי שנגרם באירוע וכפי מדובר באירוע תאונתי ולכן, אירוע זה מכוסה בפוליסה. בכל מקרה, הנטל להוכיח, כי המקרה הינו נזק תוצאתי שאינו מכוסה בפוליסה, מוטל על כתפי המבטחת והיא לא הוכיחה זאת. בנוסף, אני דוחה ניסיונה של ב"כ הנתבעת להישען בטיעוניה על פסק הדין של בית המשפט העליון בע"א 453/11 מ.ש. מוצרי אלומיניום בע"מ נ' אריה חברה לביטוח בע"מ ואח' (פורסם בנבו). באותו מקרה קבע בית המשפט העליון, כי פרשנות המשיבה משקפת את המשמעות הרגילה וההגיונית של הסעיף בפוליסת הביטוח, בעוד שפרשנות המערערת מעניקה לו משמעות חסרת היגיון, שמרחיבה את תכולתו והופכת אותו לעמום ולחסר גבולות. כן קבע בית המשפט העליון, כי אין מקום להפעיל באותו מקרה את כלל הפרשנות כנגד המנסח או את כלל הפרשנות להגשמת ציפיותיו הסבירות של המבוטח. באותו מקרה, הפוליסה כיסתה אירוע של שקיעה ו/או 4 תרחישים אחרים של תזוזת קרקע ומדובר היה ב"אסון ורסאיי". מדובר במקרה מובהק שבו הפרשנות לתכולת הפוליסה על המקרה הייתה בלתי מתקבלת על הדעת באופן קיצוני. המקרה שם אינו רלבנטי כלל לעניננו.

     

    גובה הנזק

30. התובעת מכרה את הרכב לשיקום לצד שלישי תמורת הסך של 43,200 ₪ (לכתב התביעה צורפו ראיות המצביעות על מכירת הרכב – כגון זכרון הדברים; המחאה על הסכום הנ"ל ששולמה לתובעת; הודעה על שינוי בעלות ברכב על שמות הצדדים השלישיים), וניכוי הסכום האמור מערך הרכב כפי שנקבע על ידי שמאי התובעת בסכום של 102,794 ₪. מגדל וכלל לא הגישו חוות דעת נגדיות, ומשכך אני מקבל את ערך חוות דעתו של שמאי התובעת לרכב. כמו כן, זכאית התובעת לתשלום עבור שכ"ט השמאי (שסכום השכ"ט ששולם לו הוכח באמצעות קבלה שצורפה לכתב התביעה).

     

     

     

    אשם תורם ואי הפחתת נזק

31. כפי שכבר צוין, אין מקום לטענה של אשם תורם בחוזה ביטוח שמטרתו היא ביטוח המבוטח עצמו מפני רשלנותו שלו עצמו. משכך, נשארת הטענה שהתובעת לא עשתה דבר להפחתת נזק לאחר שגילתה את הריח החריף והשליכה את בקבוק חומר הניקוי לפח האשפה.

     

32. דיני ביטוח מבטחים כאמור רשלנות רגילה של המבוטח עצמו. עם זאת, קיימים מקרים בהם התנהגותו של המבוטח תשלול את תשלום תגמולי הביטוח. כך למשל, בסיטואציה של גרימה מכוונת בידי המבוטח (סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981). סיטואציה אחרת שהוכרה – ככזו המונעת קבלת תגמולי ביטוח בידי המבוטח – היא התנהלות של רשלנות רבתי.

     

33. האם יש בהתנהגות התובעת משום סטייה חמורה מסטנדרט ההתנהגות הסביר? מחד, התובעת העידה, כי קישרה בין נוכחות הבקבוק עם חומר הניקוי בתא המטען ובין הריח החריף שהיה ברכב בינואר 2013. מאידך, על אף שהריח היה נוכח ברכב גם לאחר מכן, עד למכירתו לשיקום, לא עשתה התובעת דבר כדי להתמודד עם כך. עוד העידה התובעת, כי לא היה כל סימן גלוי לעין ברכב אשר יעורר בה חשד. כך, התובעת השתמשה ברכב באופן יום יומי, הכניסה והוציאה מטענים ומוצרים שרכשה מתא המטען של הרכב, ועם זאת לא הבחינה בכל בעיה עד אשר נתקלה בתקר באחד הגלגלים של רכבה. משכך, על בסיס עדותה של התובעת – לא ניתן לקבוע כי התנהלותה הייתה מלווה בסטייה מסטנדרט ההתנהגות הסביר (שחר ולר חוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981 (כרך שני, ירושלים, 2007) 239. אף שניתן לטעון – ואיני קובע זאת בהעדר כל ראיות מטעם הנתבעות לעניין זה – שהיה בהתנהגות התובעת משום רשלנות "רגילה", הרי שכאמור לא דיי בכך לשם שלילת או הפחתת תגמולי הביטוח.

     

34. עוד יש לציין, כי לא הובאה כל ראיה לכך, כי הנזק שנגרם לרכב ושהיה כבר גלוי בשלב החלפת הגלגל הלא תקין, היה ניתן לגילוי בשלב מוקדם יותר. כמו כן, לא הובאה כל ראיה עד כמה – אם בכלל – היה ניתן להפחית מרמת הנזק אם הייתה התובעת "מגלה" את הנזק לפני כן. בעצם העובדה כי היה ריח חריף ברכב – אין כדי לקבוע כי התובעת סטתה באופן ניכר או חמור מסטנדרט ההתנהגות הרגיל, אף שיש בהתנהגות זו לעורר תמיהה (Willful misconduct: Robert Merkin Colinvaux's Law of Insurance (London, 1997) p. 91 § 4-03, 4-04, 4-05).

     

35. ולבסוף, ומעבר לנדרש, לא הוכח גם היסוד הנפשי של התובעת "ברשלנות רבתי" אותה ייחסו מגדל וכלל גם יחד לתובעת. יסוד זה – בצורת פזיזות או אי-אכפתיות נדרש לשם קביעת רשלנות רבתי מטעם המבוטח (אליאס לעיל בעמודים 455-456). כך, בעוד – כאמור – יש בהתנהגות התובעת כדי לעורר תמיהה על הריח שנדף ברכב ולא טופל על ידה, אין לקבוע כי יש בכך כדי להעיד על אי-אכפתיות כלפי גורלו של הרכב, ובוודאי שאין כל ראיה לכך כי התובעת הייתה מודעת לכך, כי עלול להיגרם נזק לרכבה בגלל הריח החריף. העדרה של מודעות זו שוללת הן את קיומה של פזיזות ובוודאי גם את אי-האכפתיות (ויש לזכור, כי הנטל לשכנע שניתן היה להקטין את הנזק הוא על כתפי המבטחת, מגדל במקרה זה (ע"א 1845/90 סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מז (5) 661; ולר לעיל בעמוד 237). משכך, ובהעדר ראיות (ויש להניח כי העדרן מצביע לא רק על אי הבאתן אלא על אי קיומן) – אין לקבוע, כי הייתה בהתנהגות התובעת רשלנות רבתי.

     

    ההודעה לצד שלישי לכלל

36. כאמור, מקרה הביטוח ארע בתקופת הביטוח של מגדל. נוכח כל האמור לעיל – ההודעה לצד שלישי נדחית.

     

    סיכום

    1. בסיכום כל האמור לעיל, אני מורה על קבלת התביעה. על מגדל חברה לביטוח בע"מ לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה (בהפחתת השתתפות עצמית בסכום של 1802 ₪) סכום של 60122 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, מיום הגשת התביעה, 21.01.2015, ועד התשלום המלא בפועל (הסכום הוצמד בכתב התביעה מיום מכירת הרכב ועד הגשת התביעה, משכך סכום התביעה כולל הצמדה עד ליום הגשת התביעה).

        

    2. כמו כן, תישא מגדל בהוצאות התובעת בסכום של 5,000 ₪, וכן בשכ"ט עו"ד התובעת בסכום של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

        

    3. נוכח העובדה, כי ההודעה לצד שלישי נדחית – הרי שמגדל תשלם לכלל הוצאות בסכום של 5,000 ₪, וכן תשלם מגדל שכ"ט עו"ד כלל בסכום של 7,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

        

        

       ניתן היום, כ"ט שבט תשע"ו, 08 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.