תא"מ 43597-09-14 שימורי איכות 1985 בע"מ נ' אידלסון 10 בע"מ ואח'

עניינה של החלטתי בבקשת הנתבע 3 לביטול פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות ביום 5.2.15. זאת, בעקבות הדיון בבקשה שהתקיים ביום 11.5.15, ומשהודיעו הצדדים כי לא עלה בידם לייתר את המחלוקת שביניהם. יוער כבר כאן, כי נוכח סכומה הפעוט של המחלוקת דומה היה בדיון שבידי הצדדים אכן לייתר את המשך ההתדיינות, אולם שני הצדדים לא השכילו להגיע לכדי הסכמה, וכפי שהודגש בדיון – זו זכותם המלאה לעמוד על בירור ההליך עד תומו, והדבר לא יעמוד להם לרועץ. מכאן שניתנת ההכרעה בבקשת הביטול.

1.ברקע הבקשה: התובעת נסבה על סחורה בסך 12,083 ₪ שסיפקה לנתבעת 1. הנתבעים 5-2, לפי הנטען, ערבו לחובות הנתבעת 1, שאינה פעילה עוד. עניינם של כל יתר הנתבעים הסתיים בהסכמות זה מכבר. הנתבע 3 טען בכתב הגנתו, בתמצית, כי חרף זיקתו לנתבעת 1, לא הוא שחתם על כתב הערבות לצד חבריו.

2.לדיון שהתקיים ביום 5.2.15 לא התייצב הנתבע 3. בתיק לא נמצא אישור מסירה לנתבע 3 (שראוי לציין כי הכתובת שציין בכתב הגנתו אינה זו שבכתב התביעה). עם זאת ציינה ב"כ התובעת בדיון כי היא אישית שוחחה עם הנתבע 3 ויידעה אותו בדבר הדיון. על בסיס זה ניתן נגדו פסק דין בהיעדר התייצבות. הנתבע עתר לביטול פסק הדין, וטענתו האחת: לא ידעתי על דבר הדיון. את דברי ב"כ התובעת על כי שוחחה עמו – הכחיש. התובעת מנגד עמדה על חקירת הנתבע 3 על תצהירו התומך בבקשה, וכך היה, בדיון שהתקיים ביום 11.5.15.

3.בדיון ביקשה ב"כ התובעת להציל מפי הנתבע פרטים על טענתו כי מעולם לא שוחחו, בפרט כאשר הציגה לפניו פירוט שיחות (שהוגש לתיק) המלמד על קיומה של שיחה בת 2:15 דקות שהתקיימה בין משרדה לבין הטלפון הנייד שהנתבע 3 אישר כי שייך לו. הנתבע 3 טען כי ב"כ התובעת משקרת לדעתו, ואחר כך העלה השערה שלפיה דיברה אולי עם נציג המשיב לשיחות טלפון שלא נענו בתוך פרק זמן של 1:56 דקות (כך דברי הנתבע 3), מה שיכול להסביר כיצד התקיימה שיחה נותרת בת כ-19 שניות עם מספר הטלפון של הנתבע 3. להצעת הנתבע 3 נערך "ניסוי" באולם שבו התקשרה ב"כ התובעת לטלפון של הנתבע 3, הלה לא השיב, ובתוך 30 שניות בלבד עברה השיחה לנציג.

לגוף התיק ביקש הנתבע 3 לבאר כיצד אירע שמה שנחזה לחתימתו, וכך גם העתק תעודת הזהות שלו, הגיעו לידי התובעת, ושיער שידו של מי מן הנתבעים האחרים הייתה במעל.

4.דין הבקשה לביטול פסק הדין להתקבל, בדוחק רב, וזאת בנתון לחיוב בהוצאות. אנמק בקצרה.

5.שאלה ראשונה היא האם להורות על ביטול פסק הדין מחובת הצדק. ככל שבעל דין לא ידע על הדיון, אין חולק, אין מקום ליתן נגדו פסק דין. אולם השאלה היא האם הנתבע ידע על הדיון נוכח שיחתו עם ב"כ התובעת, כפי שהאחרונה טענה לה. אין טענה חלופית של הנתבע שלפיה גם אם התקיימה השיחה, עדיין אין לראות בו כמי שידע על הדיון.

6.מובן שב"כ התובעת אינה מצהירה, וכל קביעה נעשית על יסוד חקירתו של הנתבע 3 לבדו. חקירתו זו, חוששני, לא העלתה תמונה מרשימה במיוחד באשר לנתבע 3. כאשר ביקש להתייחס לטענות שהוטחו בו באשר לקיום שיחה, תשובותיו היו לעתים בלתי ישירות, לעתים מעורפלות, והוא תר אחרי הסברים לאי קיומה של השיחה, שזכו לשינויים קלים אל מול פני הראיה שהוצגה לפניו בדבר קיומה של שיחה ממשרד ב"כ התובעת למספר הטלפון של הנתבע 3. ההסבר בדבר הנציג האנושי שהשיב אינו משכנע: אילו השיחה הייתה מנותבת לנציג אנושי בחלוף כשתי דקות לערך מייזום ההתקשרות למספר של הנתבע 3, ניתן היה להבין אולי כיצד רשומה שיחה בת 2:15 דקות בין שני הצדדים. ברם הניסוי – שהנתבע 3 יזם אותו באולם בית המשפט – גילה כי הנציג האנושי משיב, כצפוי יש לומר, בחלוף פרק זמן קצר, של 30 שניות, ואין הסבר מדוע תקוים שיחה בת 1:45 בין ב"כ התובעת לבין מי שאיננו הנתבע 3, מבלי שב"כ התובעת כלל תדע שאינה משוחחת עם הנתבע 3 עצמו. הנתבע 3 גם לא הציע כל הסבר כיצד אירע שבסופה של אותה שיחה, לא דאג הנציג – שזה תפקידו – ליידע את הנתבע 3 בדבר הדיון.

7.מובן שאין לקבוע את הדברים בוודאות, אולם לצרכי מאזן ההסתברויות יש לקבוע בשאלה העובדתית שבמחלוקת כי הסבריו של הנתבע 3 אינם משכנעים, וכי שיחה כאמור, כפי שאף תועדה, אכן התקיימה. אפשר, כמובן, שעקב חלוף פרק הזמן של חודשים אחדים בין השיחה לבין הדיון פרח הדבר מזכרונו של הנתבע, אולם ידיעה על דבר הדיון הייתה בידו, מפי ב"כ התובעת עצמה. כאמור, בהיעדר טענה חלופית של הנתבע 3 בבקשתו כי לא די ביידוע כאמור כדי להחליף כיאות זימון לדיון, יש לקבוע כי הנתבע 3 ידע על הדיון, ולכן בדין ניתן פסק הדין בהיעדרו, ואין מקום לבטל את פסק הדין מחובת הצדק.

8.נתיב חלופי לביטול פסק דין הוא כמובן מחמת שיקול הדעת, קרי שחרף מחדל דיוני של בעל הדין, מבוטל פסק הדין, אך זאת תדיר בנתון לחיוב בהוצאות. הקושי המסוים בנתיב זה שהנתבע 3 לא טען לו כדרך חלופית לביטול פסק הדין, במקרה שתידחה טענתו לביטול מחמת חובת הצדק. אולם ראיתי בכל זאת לבחון את אפשרות הביטול מחמת שיקול הדעת, וזאת משני טעמים: ראשית, ב"כ התובעת עצמה השכילה להבין שקיימת אפשרות שבית המשפט יבחן ביטול משיקול זה, ובחקירתה ידעה לשאול את הנתבע 3 גם לגוף התיק, דבר שאין בו צורך כמובן כאשר דנים אנו בשאלת ביטול מחובת הצדק בלבד. שנית, אינני רואה להחמיר יתר על המידה עם הנתבע 3 ולהקשות עליו, תוך השתת עיצום חריף של הותרת פסק דין בעינו בלא שנשמעו טענותיו, משיקולים דיוניים.