יא מטווך ובניו בעמ נ' גולדמן ואח'

זוהי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה שקרתה ביום 19.3.14 בה היה מעורב רכב של הנתבעת 3, שהינה חברת השכרת רכבים, אשר הושכר לנתבע 2 והיה נהוג על ידי הנתבע 1, שעבד אצל הנתבע 2.

בתמצית טוענת התובעת כי רכבה עמד בנתיב יציאה מחניון הבורסה ברמת גן כדי לאפשר לרכב הנתבעת לבצע פניה ואז נסע רכב הנתבעת 3 לאחור ופגע ברכב התובעת.

הנתבעת 3 לא הכחישה בכתב הגנתה ולא התייחסה לנסיבות התאונה, אלא טענה כי השכירה את המשאית לנתבע 2 ותו לא, ולפי הסכם השכירות אחראי השוכר לכל נזק שייגרם ומכאן שאין כל עילה כלפיה.

כנגד הנתבע 2 ניתן פסק דין בהעדר הגנה והוא מצוי בהליכי פש"ר.

במעמד הדיון לא נשמעו עדים, אלא התובעת טענה כי יש לחייב את הנתבעת 3 מכוח הדינים השונים החלים עליה כמשכירת הרכב.

מנהל הנתבעת 3 טען כי המשאית המושכרת היתה מבוטחת כנדרש, וכי ממילא גובה הנזק הנתבע נמוך מסכום ההשתתפות העצמית, ועל כן לא היה טעם בהפעלת פוליסת הביטוח. עוד טען כי אין הוא יודע האם הנתבע 1 אכן אחראי לתאונה אך אמר כי ממה שהוא הבין הנתבע 1 הודה באחריותו.

במהלך השנים דנו בתי המשפט מספר פעמים בטענת העדר היריבות אשר הועלתה על ידי חברות להשכרת רכב, והצביעו על מספר עילות שבשלן קיימת יריבות בין חברת השכרת רכב לבין ניזוק צד ג'. בתי המשפט אף קבעו במקרים המתאימים את אחריותן של חברות להשכרת רכב בגין נזקים שגרם שוכר הרכב לצד שלישי. כך למשל נפסק שחברת השכרת רכב משמשת "מעין-מבטחת" ומכאן שיש יריבות ישירה בין צד שלישי ובינה (ראו: בבר"ע 3057/05 (מחוזי ת"א) בסט קאר חברה להשכרת רכב נ' דגן עופר).

בתי המשפט עמדו לעיתים גם על אחריותה המשולבת של חברת השכרת רכב, הן מכח היותה הבעלים, ומעין –מבטחת, והן מכח היותה מתירת השימוש ברכב (ראו למשל ת"ק 1471/06 (חיפה) ביסקר הלנה נ' דן רכב ותחבורה בע"מ, מיום 20.8.06, פורסם במאגרים). מקורות נוספים להטלת אחריות מצאו בתי המשפט בעוולת הרשלנות. כך למשך נקבע כי חברת ההשכרה אשר מתרשלת באי קבלת פקדונות וערובות מתאימים בזמן השכרת רכב ובאי עריכת ביטוח מתאים, אחראית מכח עוולת הרשלנות, (ראו למשל ת.א. 165156/02 איילון חברה לביטוח ואח' נ' בסט קאר חברה לשירותי רכבים בע"מ), וכן מכוח הפרת חובה חקוקה בכך שלא ביטחו את רכבן, כנדרש בדין. ולעיתים חייבו בתי המשפט את חברת ההשכרה לאחר שמצאו שחוזה ההשכרה הינו חוזה לטובת צד שלישי, וזאת מקום שחוזה ההשכרה כולל כיסוי ביטוחי (ראו למשל ת.א. 6969/01 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' יזרעאלוב אשר ואח').

הנה כי כן, הפסיקה קבעה כי לחברות השכרת רכב אחריות לפיצוי צדדי ג' כתוצאה מנזקים שגרמו רכביהן כאשר אחריות זו מבוססת על מישורים משפטיים שונים, כמובא לעיל (ראו גם עדי סומך, תאונות פח ושיבוב רכב, הוצאת נבו 2013, המציין בעמ' 409 כי חרף מחלוקת הפוסקים בעניין, יש יתרון פסיקתי כמותי לטובת ייחוס אחריות לטובת הגורסים כי יש לייחס לחברות ההשכרה מעמד של מעין – מבטחות).