1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 26.4.2013 בכביש 6, באזור מחלף באקה-ג'ת. התובע טוען לנזקים בסך כולל של 6,957 ₪, בגין הפסדי השתתפות עצמית, אבדן הנחת תביעות, ובזבוז זמן.
2.המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים. יוער, כי התובע הגיש תביעתו נגד הנתבע 1 ומבטחתו, הנתבעת 2, ואילו הנתבעת 2 הגישה הודעת צד ג' נגד נהג רכב מעורב, צד ג' 1 – אולם מעולם לא נמסרו לו כתבי הטענות, שכן הוא לא אותר, ונגד משכירת הרכב המעורב, צד ג' 2.
3. התובע טוען כי רכב הנתבעים פגע ברכבו. נהג התובע העיד, כי האט עד לעצירה, עקב האטה בכביש, וכי נפגע מאחור ונהדף. מעוצמת המכה ספגו בנותיו, שנסעו ברכב, פגיעות גוף ופונו לבית החולים. בשל הפגיעה בהן, לא היו עשתונותיו נתונים לאיסוף נתונים ומידע, ועל כן – למרות שככל הנראה היו 5 כלי רכב מעורבים בתאונה, לא קיבל את פרטי כלל הנהגים. למעשה, לא זכר כי לקח את פרטיהם של מי מהנהגים, אם כי בטופס שמילא למבטחת התובע מולאו פרטי שני הנהגים ששמותיהם מעלה – הנתבע 1 וצד ג' 1. לטופס נלווה גם תרשים, אשר צייר נהג התובע (ככל הזכור לו), שם מצוירים שני כלי רכב, זה לצד זה, ושניהם מאחורי רכבו – האחד הוא רכב הנתבעים והאחר רכב לא ידוע, ומאחורי שני אלה רכב נוסף, שאינו מזוהה, ואחרון רכב הצד השלישי. נהג התובע לא זכר די פרטים מהתאונה כדי לפרש את התרשים האמור, ואף לא ידע לומר בוודאות כי הוא זה שציירו.
4.אשת נהג התובע, שנסעה לידו ברכב, לא התייצבה להעיד.
5.הנתבע 1 טוען, כי בארוע היו מעורבים 4 כלי רכב – שנים שהיו לפניו, ואחד שהיה מאחוריו. הוא העיד, כי האט עד לעצירה, עקב האטה בכביש, וכי נפגע מאחור בעוצמה ונהדף. הוא לא ידע לומר בוודאות אם פגע ברכב אחד, אשר בתורו נהדף אל רכב אחר, או שמא פגע בשני כלי רכב בו זמנית, או בזה אחר זה. הוא ידע לומר בוודאות, כי הרכב שפגע בו מאחור הוא רכב הצד השלישי, ואף הציג הודאה בכתב שערך – לדבריו – צד ג' 1, בו הוא מודה בפגיעה מאחור ברכב הנתבעים (בהודאה זו, יש לציין, אין התייחסות לכלי רכב אחרים). אף הנתבע 1 ערך תרשים, בצורת טבלה, שם סידר את ארבעת כלי הרכב המעורבים, אלא שבין שני הטורים המסמלים את שני כלי הרכב שלפניו (רכב התובע ועוד רכב של אחד, בן חמו), שרטט גם שני קווים בכעין קשת ובסוף כל אחד מהם חץ, כאשר האחד יוצא מהטור השלישי ומצביע אל הטור הרביעי, והאחר מהטור הרביעי אל הטור השלישי. הנתבע 1 לא ידע להסביר אם התכוון בשעתו להיפוך סדר המכוניות, או שמא היתה כוונתו אחרת. הנתבע היה נחרץ בעדותו, כי רכבו עצר קודם שנפגע, וכי לא היה אפילו קרוב לרכב שלפניו, קודם שנהדף אליו מעוצמת הפגיעה בו. מאידך, היה נחרץ פחות באשרו את טענת התובע, כי ככל הנראה פגע ברכבו. על פי הראיות שהוצגו, רכב הנתבעים הוכרז אובדן מוחלט בשל הפגיעות מאחור ומלפנים.
6.חברתו של הנתבע 1, שישבה לצדו ברכב, לא התייצבה להעיד.
7.צד ג' 1, כאמור, לא אותר ולא התייצב להעיד. הנהג הנוסף המעורב, אותו בן-חמו, לא הוזמן להעיד ולא התייצב. כך גם שוטר, אשר לפי טופס ההודעה שמסר הנתבע 1 היה עד להודאתו של צד ג' 1 באחריות לתאונה, לא הוזמן להעיד ולא התייצב.
8.צד ג'2 לא טרחה להביא עד כלשהו מטעמה. הגנתה מתבססת על הטענה, כי צד ג' 1 לא היה השוכר, ולא היה מורשה לעשות שימוש ברכבה. לפיכך, לשיטתה, אין היא אחראית כלפי מאן דהוא. עם זאת, היא לא טרחה לצרף לכתב ההגנה כל אסמכתא לטענותיה, כגון: הסכם שכירות, טופס הודעה, וכיו"ב. היא אף לא טרחה לציין בכתב ההגנה מטעמה מי היה השוכר ומי היה המשתמש המורשה, לשיטתה.
9.דומני שההכרעה בתיק זה היא בלתי-נמנעת, והיא פועל יוצא של מיעוט ראיות, ובמיוחד מיעוט עדים ובעלי דין נחוצים.