בפני תביעה לפי חוק איסור לשון הרע (להלן: החוק).
התובע הינו מנהל חברה קבלנית אשר התקשר עם קבוצת רכישה (להלן: הקבוצה) בהסכם לבניית שני בנייני מגורים ברח' שרת בעפולה.
הנתבע הינו אחד מחברי הקבוצה. לפי ההסכם בין התובע לקבוצה, התשלומים שולמו לו על ידיהם באופן מדורג לפי שלבי התקדמות הבניה.
הבניין נבנה ע"י התובע עד לגמר שלב השלד, אך בשלב זה, במרץ 2013, הודיע התובע כי הוטלו על חשבון החברה עיקולים בהליך הוצל"פ וכי לא יהיה ניתן עוד להעביר את כספי הקבוצה לחשבון החברה. חברי הקבוצה חששו כי יוטלו עיקולים על כספים שיועברו על ידיהם לתובע/לחברה לצורך התקדמות עבודות הבניה והשלמתן. לפיכך הגיעו חברי הקבוצה באפריל 2013 להסכמה עם התובע, לפיה תפסיק החברה את עבודתה באתר, זכויות החברה הומחו על ידה לועד הבניין והועד התקשר עם קבלנים אחרים לצורך השלמת עבודות הבניה.
לאחר הסכם היפרדות זה ביקש התובע לחזור בו מהמחאת הזכויות. הוא הגיע לאתר הבניה ודרש מהפועלים שעבדו שם להפסיק לעבוד. בחודש 6/13 התקיים הליך של צו הטרדה מאיימת במסגרתו ניתן נגד התובע צו הרחקה מהאתר, לבקשת אחדים מחברי הקבוצה, בטענה כי הפריע או ניסה לחבל בדרכים שונות בהמשך הבניה, לרבות בגרימת נזקים לריצוף ואביזרי אינסטלציה בדירות. עד כה לא הוגשו תביעות כספיות בין הצדדים.
נושא התביעה הוא פרסום שעשה הנתבע בתגובה לפוסט שהעלה התובע בדף הפייסבוק שלו, לאחר השלמת הבניין, שכאמור הושלם על ידי קבלנים אחרים.
התובע העלה ביום 5.10.14 פוסט בו פרסם צילום של חזית הבניין המושלם, וכתב מעליו: "נווה דור -המוצר המוגמר לאחר 16 חודשי עבודה".
הנתבע הגיב לפוסט ביום 24.10.14 במלים: "רק שכחת לציין שלא אתה בנית אותו, כנראה פרט קטן ולא חשוב" (להלן: התגובה).
התובע פנה לנתבע באותו יום פעמיים במסרונים, וביקש ממנו למחוק את התגובה, שאם לא כן תוגש נגדו תביעת דיבה, וכן ציין כי נפגע באופן אישי מדברי הנתבע. הנתבע לא השיב ולא מחק את התגובה. רק לאחר שבוע ימים מחק הנתבע את התגובה.
התובע טוען כי מכרים ולקוחות שלו נחשפו לתגובה, שהציגה אותו כשקרן, ופנו אליו בשאלות בעניין, ועל כן נגרמה לו עגמת נפש והוא זכאי לפיצוי על פי החוק.
הנתבע הודה בפרסום התגובה, אך טען כי היתה זו התייחסות ספונטנית וכעוסה מצידו לפוסט שהעלה התובע ובו קשר לעצמו כתר שלא היה ראוי לו, בהציגו את עצמו במשתמע כמי שבנה את הבניין עד לגמר.
הנתבע טען, כי נגרמו לו נזקים כספיים בסדר גודל של 200,000 ש"ח עקב כך ששילם מראש לתובע את מלוא התמורה, וכן נגרם עיכוב גדול בלוח הזמנים הצורך לשכור קבלני משנה להשלמת הבניה, ועל כן התעורר זעמו כשנחשף לפוסט של התובע. הוא הגיב כפי שמצא לנכון כדי לתקן את הרושם המוטעה שיצר התובע. הנתבע טען כי התובע לא פעל בתום לב בהציגו את הבניין המוגמר כמעשה ידיו להתפאר, וכי היה בפרסום התגובה עניין ציבורי.
עוד טען הנתבע כי התובע אינו בעל מוניטין ושם טוב, כי הוסר מרשימת הקבלנים של משרד הבינוי, החברה שניהל מצויה בתביעות משפטיות, יש לו חובות גדולים והיה בהליכי פשט"ר, ועל כן בהתאם לפסיקה הוא זכאי לכל היותר לפיצוי סמלי.
כן טען הנתבע להגנת זוטי דברים, מאחר שמדובר בתגובה לפוסט שרק מעטים נחשפו אליה, אם בכלל, סמוך לפרסומה ועד למחיקתה.
הנתבע טען כי פעל מיידית להסרת התגובה לאחר שנודע לו ממכתב ששלח התובע לוועד על דרישת התובע להסירה.
בכתב התשובה טען הנתבע כי אינו טוען לפגיעה בשמו הטוב אלא לפרסום לשון הרע לפי הגדרות החוק, המזכה אותו בפיצוי ללא הוכחת נזק.
מטעם הצדדים העידו בעלי הדין וכן חבר ועד הבניין אמיר לוי וחבר הקבוצה טל דה פז.
דיון
אין מחלוקת כי התובע לא השלים את בניית הבניין עד גמירא כפי שהוסכם בחוזה ולמעשה עבודתו באתר הופסקה בהסכמה בגמר שלב השלד, בחודש אפריל 2013, ולא חודשה מאז.
לפיכך, הפוסט שהעלה התובע שנה וחצי מאוחר יותר, באוקטובר 2014, בו הציג צילום של הבניין המוגמר וכתב "נווה דור המוצר המוגמר לאחר 16 חודשי עבודה", היה פרסום מטעה שיצר את הרושם כי התובע הוא שעומד מאחורי כל פרוייקט הבניה וכי הפרוייקט הושלם על ידו כעת, זאת כאשר בפועל התובע לא עבד באתר כשנה וחצי, היו טענות כספיות כלפיו מצד חברי הקבוצה ואף התנהל הליך משפטי של הרחקתו מאתר הבניה עקב טענות לחבלות והפרעות מצידו להשלמת הבניה ע"י קבלנים אחרים.
אין תמה, כי פרסום הפוסט עורר את כעסו של הנתבע, שסבל מהפסד כספי ומעגמת נפש עקב חילופי הקבלנים ועקב כך שכספים ששילם מראש לתובע על הבניה המוגמרת לא הוחזרו לו.
תגובת התובע הינה מוקצנת לצד השני, בכך שכתב כי התובע לא בנה את הבניין, טענה שאף היא אינה נכונה, מאחר שהתובע בנה את הבניין עד גמר שלב השלד, שהוא שלב מתקדם (להשלמת הבניה היו חסרים טיח וצביעה וכן עבודות אלומיניום, התקנת מעליות ועבודות פיתוח).
אני קובעת כי בתגובה היה לשון הרע על התובע, מאחר שהיה בה להציגו כמי שדובר שקר ומתהדר בנוצות זרים. כך בפרט, כלפי מי שמכיר את הנתבע ויודע על הקשר שלו לפרוייקט. אין מדובר בטוקבק אנונימי שמשקלו זעום.
לא מצאתי כי הנתבע נהנה מהגנת אמת הפרסום, מאחר שקביעתו הנחרצת כי התובע "לא בנה את הבניין" לא היתה אמת. אילו רצה הנתבע להזהיר את הציבור, כטענתו, ולא רק "לשחרר קיטור", היה עליו לפרט בתגובתו, ולו בקצרה, את השתלשלות הדברים שהובילה להפסקת עבודת התובע בבניין ולעלויות הנוספות והנזקים שנגרמו לחברי הקבוצה, ואז לא היה חשוף לתביעת דיבה, ואף היה בתגובה כדי להתריע בפני לקוחות אחרים או פוטנציאליים של התובע מפני היקלעות למצב דומה.
הנתבע לא עשה זאת, ותגובתו ה"מתקנת" רחוקה מהאמת יותר מהפרסום הראשוני של התובע.
יחד עם זאת, העובדה שהתגובה התייחסה לפרסום מטעה של התובע, שאף הוא לא היה בגדר אמת אלא אמת חלקית, יש בה להפחית באופן ניכר את הפיצוי לו זכאי התובע.
חרף קביעה זו, עדיין אין הפרסום בגדר זוטי דברים, נוכח המצג העובדתי שבתגובה המציג את התובע כשקרן ובדאי, ונוכח הפער בין המצג של הנתבע בתגובתו לבין המציאות. אין מדובר בפרט לוואי שולי בו היה אי דיוק עובדתי.
לעניין שמו הטוב של התובע – לא מצאתי כי שאלת מצבו הכספי של התובע, החובות של החברה הקבלנית או קיום תביעות משפטיות נגדה, רלוונטיים לתביעה זו. הפרסום נשוא התביעה מציג את התובע כשקרן ובדאי ולמצבם הכספי של התובע ושל החברה, גם אם הם גרועים, אין קשר לכך. כך גם ביחס לקביעות משפטיות וממצאי מהימנות שליליים קונקרטיים שנקבעו כנגד התובע בהליכים משפטיים אחרים.
לעניין גובה הפיצוי, נתתי משקל גם לכך שהתובע לא הציג כל ראיה לכך שמי ממכריו או לקוחותיו קרא את התגובה ופנה אליו בשאלות בקשר לכך. לא צויינו על ידו אפילו שמות של אנשים שלטענתו נחשפו לפרסום זה, קל וחומר לא הובאו עדויות של אותם אנשים. יש לזכור כי מדובר בפוסט בעל אופי פרסומי שפרסם התובע למטרה שיווקית, אשר מלכתחילה נחשף רק לקהל מצומצם של חבריו בפייסבוק, ולא לקהל הרחב. גם מבין חברי קבוצת החברים של התובע ברשת החברתית, לאיש חוץ מחברי קבוצת הרכישה של אותם בניינים, המודעים למצב הדברים האמיתי, לא היה עניין להכנס לתגובות לפוסט. עצם העובדה כי שני גולשים סימנו "לייק" לפוסט, אין משמעה כי טרחו לעיין גם בתגובה, שלצורך קריאתה יש ללחוץ על סמן פתיחת התגובות, ואינה נחשפת אוטומטית לקוראי הפוסט. כמו כן, התגובה הוסרה על ידי הנתבע תוך זמן קצר של שבוע ימים לאחר פרסומה, עקב פניית הועד, הגם שהנתבע לא פעל מיידית להסרתה לאחר קבלת המסרונים של התובע.
לא נתתי משקל לטענה כי התובע היה יכול מבחינה טכנית למחוק את התגובה של הנתבע, מאחר שהתובע לא היה מודע לאפשרות זו (להבדיל ממחיקת הפוסט כולו) והנתבע אינו רשאי להנות מכך שאפשרו זו קיימת מבחינה טכנית, כאשר הופנתה אליו דרישה להסרת התגובה והוא נמנע מכך.
לאחר ששקלתי ואיזנתי את השיקולים שפורטו, אני מעמידה את הפיצוי לו זכאי התובע על 5,000 ש"ח.
כן ישא הנתבע באגרת המשפט ובשכ"ט עו"ד של התובע בסך 3,000 ש"ח.
ניתן היום, ה' חשוון תשע"ז, 06 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.
