זהר נ' עזיזי

ראשיתו של הליך זה בהגשת בקשה לביצוע שטר שהם שני שיקים משוכים מחשבונו של

הנתבע לפקודת התובע כמפורט כדלקמן:

• שיק על סך 20,000 ₪ שמועד פירעונו 10/1/17.

• שיק על סך 20,000 ₪ שמועד פירעונו 10/2/17.

  השיקים חוללו בהוראת ביטול.

  התובע טען כי השיקים נמסרו לידיו במסגרת עסקת מכר של מזנון, במסגרתו רכש הנתבע מהתובע את העסק המצוי ברחוב אלנבי 40 בתל אביב (להלן: "העסק").

  הנתבע התגונן וטען בתצהיר התומך בהתנגדות לביצוע השטר כי אכן רכש מהתובע את עסקו אך זאת לאחר שזה יצר מצג שווא על פדיון יומי של העסק בסך 2,000 ₪ ביום, מצג אשר הניעו לרכוש את העסק מהתובע.

  הנתבע צירף את צילום ההסכם בין הצדדים מיום 31.10.16 והוסיף וטען כי התובע הפר הוראות ההסכם בכך שלא הציג בפניו את סרטי הקופה היומיים (מכונים בלשון הצדדים: "זדים") כפי התחייבותו בהסכם וכי בפועל אכן לא עלו ההכנסות היומיות על הסכום של 2,000 ₪.

   

לאחר מתן רשות להתגונן לנתבע הגיש התובע כתב תשובה ובו הודה כי השקים הם חלק

מהתמורה המובטחת על פי הסכם המכר כנטען על ידי הנתבע.

בהתאם להסכם שנכרת בין הצדדים הוסכם כי הנתבע ישלם לתובע סך כולל של 80,000 ₪ לרכישת העסק, 50,000 ₪ מהם רק בגין ציוד וסחורה.

לטענת התובע עיקר הכנסות העסק היה ממכירת כריכים, טוסטים, קפה ואלכוהול.

עוד טען התובע, כי הפדיון היומי של המזנון עמד על סך של כ – 2,000 ₪ בממוצע וכי העסק פעל 4 שעות ביום ואף לא היה פתוח בימי שישי ושבת.

התובע הכחיש התחייבותו להמציא את סרטי הקופה היומיים ולטענתו הוספה התחייבות זו על ידי הנתבע לאחר כריתתו של ההסכם.

עוד הוסיף התובע כי הנתבע לא שילם את התמורה כמתחייב מהוראות ההסכם בין הצדדים למעט סך 30,000 ₪ וזאת בשל היעדר יכולת כלכלית ותו לא.

לטענת התובע כשל הנתבע בניהול העסק מאחר ושינה את ייעודו דבר שהביא לירידה בהכנסות העסק וכישלונו.

התובע צירף את סרטי הקופה היומיים אשר לטענתו מוכיחים היקף הכנסות בסכום ממוצע יומי של 2,000 ₪ במשך חודש ימים אף ללא פתיחת המזנון בימי שישי שבת.

עוד הוסיף הנתבע כי בחודש ספטמבר 2016 חלה ירידה בהיקף הפעילות של העסק לסכום ממוצע של 1,641 ₪ ליום כל זאת משום הליכי פירוק השותפות בעסק וזמני פתיחה מועטים.

דיון והכרעה:

אין מחלוקת כי סכום עסקת המכר הנה 80,000 ₪.

אין מחלוקת כי על הנתבע מוטלת חובת הפירעון של השיקים הנתבעים כתמורה בגין עסקת המכר שסוכמה בין הצדדים.

עילת ההגנה של הנתבע היא כי ההסכם בטל מכוח שתי עילות: האחת מצג שווא והשנייה הפרת הוראות ההסכם. ביטול ההסכם מזכה את הנתבע בפטור מפירעון השיקים הנתבעים.

הנתבע נסמך על הוראת ההסכם אשר נוסחה כדלקמן:

"המוכר מתחייב להראות לקונה Z יומיים של מינימום אלפיים ₪ מכירות.

במידה והעסקה לא תבוצע החוזה מתבטל".

אין מחלוקת כי התובע לא קיים התחייבות זו להמציא לנתבע את סרטי הקופה היומיים וכי אלו הומצאו רק בבית המשפט עם הגשת כתב התשובה על ידי התובע.

לטענת התובע ולמיטב זכרונו, לא הייתה הוראה כאמור בהסכם המקורי ובכל מקרה לא יכל היה להציגם באותה עת מאחר ולא היו ברשותו אלא ברשות שותפו עמו הסתכסך.

התובע אף נסמך על נוסח ההסכם ומראה פניו כתומכים בטענתו. יצוין כי המקור להסכם אבד וכי הנתבע החזיק רק העתק ההסכם שצולם לאחר חתימת הצדדים כאשר המקור נמסר לתובע.

4. טענת זיוף ההסכם מפי התובע נדחית.

חובת המצאת סרטי הקופה היומיים היא חלק מההסכם עליו חתמו הצדדים.

כתב היד דומה לכתב היד בו נרשם תוכן ההסכם הן בצורת האותיות והן בגודל האותיות והמרווח ביניהם ובין המילים.

מתמלול שיחת הצדדים בשיחה מיום 11.12.17 (נספח 5 לתגובה מטעם הנתבע מיום 18.12.18) אין התובע מכחיש כי הוראה זו אכן הופיעה בהסכם ההתקשרות ואף אינו מכחיש כי נושא זה היה חלק מהמו"מ בין הצדדים (ראה עמ' 1 בתמלול שורות 26-27, עמ' 4 בתמלול שורות 13-15 ושורה 28, עמ' 6 בתמלול שורה 25).

בשולי הדברים יצוין כי המילים: " במידה והעסקה לא תבוצע החוזה מתבטל", אכן נראות כמילים שהוספו לאחר מכן בשל גודל האותיות והרווח בין האותיות והמילים.

אך הוראה זו אינה רלוונטית לענייננו מאחר והעסקה בוצעה לאחר תשלום ראשון וקבלת החזקה בעסק.

5. יצוין כי מועד חובת ההצגה של סרטי הקופה היומיים לא נקבע ולכאורה לא ניתן לקבוע כי התובע הפר התחייבות לעצם המצאת סרטי הקופה אלא אם כן נדון בשאלת הזמן הסביר להמצאתם מתוך נסיבות כריתת ההסכם ו/או נסיבות ביצועו.

אלא שבנסיבות העניין, אין מדובר בחיוב בהמצאת סרטי הקופה כשלעצמו אלא דרך להעלות על הכתב הצהרה של התובע אשר תוכנה היווה את המניע העיקרי לכריתתו של ההסכם.

הנתבע לא המתין להמצאת סרטי הקופה היומיים, תפס חזקה מיידית במקום ואף פתח בשיפוץ נרחב של המקום בעלות גבוהה (150,000 ₪ לטענתו).

הנתבע המשיך והחזיק בעסק במשך 5 חודשים במהלכם אף המשיך ושילם תשלומים על חשבון התמורה המוסכמת - דרך התנהגות שאינה עולה בקנה אחד עם טענה על קיומו של תנאי מקיים.

לו היה מדובר בהמצאת סרטי הקופה כשלעצמם, היה נקבע מועד והנתבע היה חותר לקבל את סרטי הקופה טרם תפס חזקה, שילם כספים וביצע שיפוץ במקום.

רק לאחר שהתברר לנתבע כי העסק מניב הכנסות מועטות הבין כי הצהרתו של התובע מצג שווא הוא במיוחד כאשר התובע נמנע מלהציג את סרטי הקופה היומיים לבקשתו.

6. נותרה אם כך שאלה אחת במחלוקת בין הצדדים והיא האם אכן הוצג לנתבע מצג שווא או מצג נכון ואמיתי.

רבות השקיעו הצדדים, במיוחד התובע, במאמץ להוכיח כי העסק אכן יכול להניב הכנסות של לפחות 2,000 ₪ ביום ודנו בשאלות כגון מהות העסק הנמכר, מזנון או קיוסק, ייעודו והכוח הפוטנציאלי של העסק להניב הכנסות ובאלו תחומים.

אלא שאין שאלות אלו רלוונטיות כלל מאחר וההסכם בטל ככל שהמניע לכריתתו נבע ממצג שווא של התובע ולא מהפוטנציאל בכוח של ההכנסות בעסק.

7. שני הצדדים נשענו על סרטי הקופה היומיים שהגיש התובע וכל אחד הסיק מהם מסקנות התומכות כל אחד בגרסתו הוא.

הצדדים התבקשו לצרף לסיכומיהם דו"ח חשבונאי על מנת להציג את הנתונים הנדרשים.

מעיון בדוחות שצירפו הצדדים לסיכומיהם עולה כי הדו"ח שצירף הנתבע אמין ותומך בגרסתו ולו משום שהוצג כפי שעולה מסרטי הקופה היומיים שהוצגו על ידי התובע.

בתצהיר עדות ראשית מטעמו טוען התובע לממוצע חודשי של פדיון יומי בשנת 2016 בסכום העולה על 2,000 ₪ בחודש למעט חודש ספטמבר כדלקמן (סעיף 12 בתצהיר עדות ראשית):

8. לעומתו מציג יועץ המס של הנתבע טבלה שונה אשר נערכה בהתאם לסרטי הקופה שהמציא התובע:

*הוצג סרט קופה של יום אחד בחודש זה

ב"כ התובע מצרפת לסיכומיה מסמכים שנערכו על ידי החשבונאי יועץ מס מוסמך אשר כותרתם "יתרות סעיפים לפי חודשים" לשנים 2013, 2014 ו 2015 המפרטות בין השאר את סך ההכנסות החודשיות בעסק.

לא רק שלא הוגש כל מסמך יתרות לשנת 2016 ולכן אין כל תמיכה לטבלה שמציג התובע בתצהיר עדותו הראשית אלא שאף יתרות אלו אינן מתייחסות רק להכנסות מהעסק נשוא התביעה.

ניתן לראות כי בין השאר נכלל בסעיף ההכנסות גם הכנסות מעסק ברעננה ומכספומט.

לחוסר האמינות וכישלונו של התובע להציג הכנסות כנדרש על פי ההסכם מצטרפת גם העובדה כי התובע לא צירף כל ראיות להכנסות בחודשים פברואר, אפריל, מאי ואוקטובר 2016 וההנחה היא, אם כך, כי חודשים אלו אינם עומדים בדרישה.

יצוין עוד כי אף מסרטי הקופה שהציג התובע ומתחשיב ממוצע יומי לחודש ימים - עדיין אין התובע עומד בדרישה בחודשים מרץ, יולי וספטמבר.

לבסוף יצוין כי מדוח היתרות שהמציא התובע עולה כי באפריל 2015 חלה צניחה דרמטית של למטה ממחצית ההכנסות העסק כאשר סך ההכנסות היומיות בקושי עולה בדרך כלל על 2,000 ₪ ממוצע יומי בחודש ואף נמוך ממנו בחודשים יוני ונובמבר 2015.

התובע טוען כי עבד מספר שעות מועט בשבוע בעקבות חזרתו בתשובה והסכסוך עם שותפו אך קשה לקבל תירוץ זה ואף כחל תקופה כה ארוכה מאמצע 2015 ועד למכירת העסק לנתבע בסוף אוקטובר 2016.

9. עובדה נוספת התומכת בגרסת הנתבע היא אמירה מפיו של התובע כעולה מתמלול השיחה הטלפונית בין הצדדים כאשר הוא אומר לנתבע: "לא 2,800, אבל 2,000 ₪ זה היה הקו" (עמ' 9 בתמלול שורה 21), דהיינו, התובע ממשיך ומציג לנתבע מצג של הכנסה יומית שאינה פחותה מ- 2,000 ₪ ביום – מצג הנסתר מהנתונים.

לאור כל האמור לעיל אין מנוס מלקבל את גרסתו של הנתבע.

10. אשר על כן, הנני להעדיף את גרסתו של הנתבע על פני גרסתו של התובע ולקבוע כי התובע אכן הציג מפני הנתבע מצג שווא לגבי הכנסות פוטנציאליות של העסק – מצג שהיווה שיקול מהותי ומשמעותי בהחלטתו של הנתבע לכרות הסכם רכישה עם התובע כעולה אף מהוראות ההסכם.

סוף דבר הוא כי התביעה נדחית והתובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך 4,000 ₪.

תיק הוצאה לפועל 513713-10-17 יסגר.

ניתן היום, ז' אב תשע"ט, 08 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.