וקנין נ' שטרנברג

לפניי תביעה כספית על סך 55,000 ש"ח שראשיתה בקשה לביצוע שטר בגין שיק שנמשך על ידי הנתבעת לפקודת התובע עבור עבודות תיקון ותחזוקה שבוצעו על ידו בביתה.

הנתבעת הגישה התנגדות שהתקבלה בהחלטה מיום 6.4.17.

רקע ועובדות שאינן שנויות במחלוקת:

הנתבעת היא אזרחית אמריקאית ותושבת העיר ניו יורק.

בבעלות הנתבעת בית בהרצליה בו היא מתגוררת בעת שהותה בישראל.

הנתבעת העסיקה את מר אילן שוורץ כמפקח שניהל את תחזוקת הבית ודאג לתקינותו בהיעדרה מהארץ.

ביום 11.8.15 הנתבעת הגיעה לחופשה בביתה בישראל והתברר לה במהלכה כי המזגן בביתה אינו מקרר דיו.

הנתבעת פנתה לאילן שוורץ, אשר הזמין את התובע לצורך ביצוע עבודות תיקון המזגן. התובע הגיע מספר פעמים נוספות לביתה לצורך ביצוע עבודות תיקון ותחזוקה שונות לרבות תיקון בעיית אינסטלציה באמצעות אינסטלטור שהביא מטעמו.

עבור עבודתו, הנתבעת מסרה לתובע שלושה שיקים המשוכים לפקודתו המסתכמים ב- 72,000 ₪ אשר פרטיהם כדלקמן:

שיק מס' 5490537 ע"ס 7,000 ₪ מועד פירעון 17.8.15

שיק מס' 5490538 ע"ס 10,000 ₪ מועד פירעון 19.8.15

שיק מס' 5490540 ע"ס 55,000 ₪ מועד פירעון 20.9.15

שני השיקים הראשונים נפרעו ואילו השיק השלישי על סך 55,000 ₪ בוטל על ידי הנתבעת והוא השיק במחלוקת בתביעה זו.

הנתבעת לא התייצבה לדיון ההוכחות שהתקיים בעניינה. בדיון נשמעו עדויות העדים מטעם הנתבעת ועדות התובע. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

טענות הנתבעת בתמצית:

לטענת הנתבעת התובע לא הוכיח את היקף העבודה שביצע. הנתבעת גרסה כי היקף העבודה של התובע לא עלה על חמש שעות עבודה. לדידה ביקורו הראשון של התובע בביתה לתיקון התקלה במזגן ארך לא יותר משעה וחצי. כאשר שהה בביתה, התובע אמר לנתבעת כי יש צורך להחליף את אחד מהצינורות של המזגן שהתקלקל בשל היותו ישן. על כן הגיע לביקור נוסף בן כחצי שעה, הביא צינור חדש והחליף אותו. באותה העת, התברר לנתבע כי קיימת גם סתימה באחד ממקומות הניקוז בביתה. התובע הציע שיביא עמו אינסטלטור מטעמו שיבדוק ויתקן את תקלת הניקוז. האינסטלטור אכן הגיע ותיקן את התקלה. עבודה שנמשכה כשעה אחת לכל היותר.

הנתבעת טענה כי במהלך ביקור התובע בביתה החל לחזר אחריה למורת רוחה שכן לתחושתה הוא עשה כך על מנת לרכוש את ליבה ולעשוק אותה כספית. עוד טענה הנתבעת כי התובע הגיע לביקורי פתע , התקשר אליה רבות בטלפון וגרם לה עגמת נפש ולחץ נפשי רב. לדבריה, התובע ניסה להשפיע עליה לפטר את אילן ולעבוד במקומו ובתמורה היא תאפשר לו לשכור את המחסן הצמוד לביתה.

עוד טענה התובע כי בעקבות הלחץ הנפשי שהוטל עליה הוציא ממנה התובע בתרמית, עורמה, הטעיה ובחוסר תום לב את שלושת השיקים המסתכמים בסך של 72,000 ₪ כמפורט לעיל. תנאי לפירעון השיקים היה כי התובע ימסור חשבונית מפורטת של כל העבודות שבוצעו שתיבדק על ידי אילן, אך כך לא נעשה. רק לאחר גמר ביצוע העבודות העביר התובע לנתבעת חשבונית על סך 118,000 ₪.

הנתבעת טוענת להיעדר תמורה וכן כי גם התמורה ששולמה בסך של 17,000 ₪ מוגזמת עבור העבודות שבוצעו.

טענות התובע בתמצית:

לטענת התובע ביצע עבודות תחזוקה שונות בביתה של הנתבעת וזאת על בסיס הזמנתה. לדידו של התובע ביצע עבור הנתבעת עבודות אינסטלציה מורכבות כגון: הוצאת שורשים מכל מערכת האינסטלציה שמתחת לבית ועבודות אינסטלציה בתוך הבית. כמו כן, ביצע תיקונים במערכת מיזוג האוויר שכוללים החלפת מדחס, דליפת גז, עבודות חשמל, תקלות בדוד, קווי תקשורת וחלפת כל מערכת התעלות של מיזוג האוויר. בנוסף טען התובע כי בכל פעם שהנתבעת הייתה נתקלת בבעיה בביתה היא הייתה מתקשרת אליו ומבקשת שיגיע לתקן את התקלה והוא היה מגיע בהתראה קצרה.

התובע טען כי בעבור הסך הכולל של העבודות שביצע היה על הנתבעת לשלם לו סך של 118,000 ₪. החשבונית הופקה עבור התשלום רק לאחר סיום ביצע העבודות וטרם פירעון השיקים. הפער בין סכום החשבונית לסכום הכולל לפי השיקים נובע לטענתו מכך שסכום השיקים מהווה מקדמה עבור העבודות ושטרם קיבל תמורה עבור עבודת החלפת מערכת מיזוג שביצע בבית הנתבעת.

עוד טען כי הנתבעת אמרה לו שהיא איבדה את פנקס השיקים שלה, ולאחר מכן תשלם את יתרת החוב. בנוסף טען כי הנתבעת הטעתה אותו ומסרה לו שיקים שלא כובדו על ידי הבנק. התובע הגיש תלונה במשטרת תל אביב במחלקת הונאה בדבר מרמה.

לבסוף טען התובע כי הנתבעת קיבלה שירות מעולה ומעולם לא התלוננה על טיב העבודה או על עלות העבודות וכן כי הנתבעת נתנה לו מתנות כאות הוקרה על עבודתו.

דיון:

הצדדים חלוקים לגבי חובת הנתבעת לשלם לתובע את סכום השיק שבוטל על ידה.

המדובר בתביעה שטרית בין צדדים קרובים לשטר, בגין שיק שהנתבעת מסרה לתובע כשכר עבור שירותים מקצועיים שקיבלה ממנו.

בראש ובראשונה אציין כי הנתבעת לא התייצבה לדיון ההוכחות בשל עניינים הנוגעים למצבה הרפואי.

הנתבעת הודיעה לבית המשפט באמצעות בא כוחה כי לא תתייצב לישיבת ההוכחות לצורך מתן עדות ואף כי אין בכוונתה לעתור לדחיית הדיון אלא תבקש להוכיח גרסתה באמצעות ראיות שהביאה וחקירת התובע. הנתבעת ביקשה כי בית המשפט יסתפק בתצהיר התומך בהתנגדות עליו נחקרה וביתר הראיות שהגישה. הנתבעת גם הביעה הבנתה במסגרת עיקרי הטיעון שהגישה (סעיף 29ה לעיקרי הטיעון) כי יש בכך כדי להביא למחיקת תצהיר העדות הראשית מטעמה.

אכן בשל אי התייצבות הנתבעת לישיבת ההוכחות ומשהתובע לא וויתר על חקירתה נמחק תצהיר העדות הראשית של הנתבעת ומה שנותר בפני בית המשפט הוא עדותה על התצהיר התומך בהתנגדות והראיות האחרות שהביאה.

טענות ההגנה של הנתבעת מתייחסות לעסקת היסוד בין הצדדים תוך שהנתבעת טוענת להיעדר תמורה ומבקשת ללמד על אישיותו ומהימנותו של התובע כטעם המצדיק העברת נטל הראיה אל התובע כמי שהוציא ממנה השיק במרמה וכפועל יוצא מכך לקבלת טענותיה כנגד החבות על פי השיק.

התנגדות הנתבעת התקבלה בטענת כישלון תמורה חלקי בלתי קצוב. כבר בדיון בהתנגדות נסתרה טענת הנתבעת לגבי היקף העבודה והובהר כעולה מהחלטת כב' הרשמת שדנה בהתנגדות כי היקף העבודות שנעשו עבורה גדול מכפי שתיארה בבקשתה. לפיכך, קבעה כב' הרשמת כי אין המדובר בטענה להיעדר תמורה או כישלון תמורה מלא, אלא כישלון תמורה חלקי.

הכלל הוא כי הנטל להוכחת טענת כישלון תמורה מוטל על הנתבע מכוח הוראת סעיף 29(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש], הקובעת חזקה לכאורה לפיה צד שחתימתו מצויה על שטר נעשה לו בעד ערך.

הנתבעת, בטיעוניה ביקשה להפוך את נטל הבאת הראיה ולהעבירו אל התובע בשל טענת מרמה בקבלת השיק הנדון בתביעה בהסתמך על הוראת סעיף 29(ב) לפקודת השטרות [נוסח חדש].

סעיף 29(ב) העוסק באחיזה כשורה, קובע חזקת אחיזה כשורה, ומאפשר החלפת נטל הבאת הראיה אם האוחז בשטר הודה או הוכיחו שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה היו פגועים ברמאות, בכפיה, באלימות ופחד או באי חוקיות.

במקרה זה המדובר בצדדים קרובים לשטר כך שממילא התובע אינו נחשב אוחז כשורה בשטר. לפיכך ביסוס הטענה להחלפת נטל הראיה על הוראת סעיף 29(ב) לפקודת השטרות אינה רלבנטית ודינה להידחות.

יחד עם זאת, מאחר שמדובר בצדדים הקרובים לשטר, אשר רשאים להעלות טענות הנוגעות לעסקת היסוד, אתייחס לטענות הנתבעת בנוגע לנסיבות מסירת השיקים כטענות הנוגעות לפגמים בכריתת החוזה, על פי הסעיפים הרלבנטיים בחוק החוזים [חלק כללי] התשל"ג – 1973.

הנתבעת פירטה בתצהיר התומך בהתנגדות טענות הנוגעות לדרך התנהגותו של התובע אשר התפרשה בעיניה כחיזור שנועד לעשוק אותה כספית וגרם לה לעגמת נפש רבה. הנתבעת גם טענה כי התובע החל להתקשר אליה ללא הפסק, הופיע לביקורים לא קרואים בביתה וכפה את עצמו עליה. כן טענה כי לחץ עליה על מנת שתאפשר לו לשכור ללא תמורה מחסן הצמוד לביתה ומהווה חלק ממנו כדי לנהל עסקיו ותמורה הוא יתחזק לה את הבית ואף אמר לה לפטר את המפקח שהעסיקה. לטענת הנתבעת דחתה את הצעות התובע אך הוא לא הפסיק להפעיל עליה לחץ ותוך כדי כך אמר לה שהוא לא רק חשמלאי אלא גם שוטר והראה לה את האקדח הצמוד אליו. לפיכך טענה הנתבעת כי משום הלחץ הנפשי שהטיל עליה התובע בבואו לבקש ממנה את תמורת עבודתו הוציא ממנה את השיקים בתרמית, עורמה, הטעיה, השפעה בלתי הוגנת ובחוסר תום לב.

כאשר מדובר בטענות מסוג תרמית מוטל על בעל הדין המטיל דופי בבעל הדין האחר נטל מיוחד. עליו להביא לפני בית המשפט ראיות בעלות משקל גדול יותר מהנדרש במשפט אזרחי. גישת הפסיקה היא כי מי שטוען לשלילת תום ליבו של אחר צריך לבסס את טענתו כדבעי. כך מי שטוען למרמה, שהיא טענה שעלולה לפגוע בשמו הטוב של האדם שנגדו היא מכוונת, יידרש למידת הוכחה גדולה וודאי מאשר בסוגי טענות בעלי אופי פחות חמור. בית המשפט הדגיש כי את התרמית יש להוכיח על כל חלקיה ופרטיה, על כל תגיה ודקדוקיה, ובדרגת שכנוע מהגבוהות הידועות במשפט האזרחי (ראו: ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז(2)605 (1993); ע"א 292/64 כהן נ' אשד, פ"ד יט 414(1965); ע"א 359/79 אלחנני נ' רפאל, פ"ד לה(1)701 (1980); ע"א 475/81 זיקרי נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1)589 (1986)).

לעניין טענות הנוגעות לעורמה והשפעה בלתי הוגנת ככל שהנתבעת כיוונה לטענות כפייה ועושק, סעיפים 17-18 לחוק החוזים (חלק כללי), מתייחסים לאפשרות ביטול חוזה שנכרת עקב "כפיה" או "עושק". כפיה מתפרשת כלחץ קיצוני, השולל יכולת להפעיל את הרצון החופשי או גורע מיכולת זו. עושק הוא ניצול מצוקת המתקשר, חולשה שכלית או גופנית או חוסר ניסיון כדי להשיג יתרונות בלתי סבירים בחוזה (ראו: ע"א 2409/10 ‏מגורי נ' מלאכי, פורסם בנבו (28.3.12)). סעיף 20 לחוק החוזים קובע כי ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול. בית המשפט נדרש בבחינת הסבירות לשקול את טיב העסקה, מהות החוזה, תנאי המקום והזמן, המועדים הנקובים בחוזה וטווח הזמן לביצועו, התנהגות הצדדים ומצבם (ראו: ע"א 42/86 אבידוב נ' שיכון ופיתוח, פ"ד מג(2)513 (1989)).

בטרם אדרש לטענות לגופן אציין כי התייצבות בעלי הדין בבית המשפט היא בעלת חשיבות גבוהה מאוד ויש לה משקל משמעותי לעניין הוכחת טענות בעל הדין, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בעדות על פי ידיעה אישית כמקרה שלפנינו ולכן לעדותה של הנתבעת חשיבות מכרעת.

כאמור, הנתבעת לא התייצבה לישיבת ההוכחות ותצהיר העדות הראשית שלה נמחק ולמעשה גרסתה היחידה העומדת בפני בית המשפט היא הגרסה שפורטה בתצהיר התומך בהתנגדות ועליה היא נחקרה.

אמנם בתצהיר התומך בהתנגדות על בעל הדין לפרט את הגנתו כדבעי, אולם לא ניתן להתעלם מהעובדה כי המסגרת הנתונה לבעל הדין בתצהיר התומך בהתנגדות מקלה עמו. למשל, הוא רשאי להעיד מפי השמועה ובהתאם למיטב אמונתו. במסגרת זו המצהיר גם אינו חייב לצרף ראיות להוכחת האמור בתצהיר שכן בית המשפט יוצא מנקודת הנחה כי האמור בתצהיר נכון, אינו נדרש לבחינת ראיות וקביעתו היא לכאורית בלבד. בנוסף, היקף החקירה הנגדית המתאפשרת במסגרת דיון בהתנגדות מצומצם ואין המדובר בחקירה נגדית מעמיקה שהנתבעת הייתה נדרשת לעבור במסגרת דיון ההוכחות בחקירה על תצהיר עדות ראשית.

כל אלה מלמדים כבר עתה ובטרם בחינת גרסת הנתבעת לגופה כי המשקל הראייתי של עדותה במסגרת הדיון בהתנגדות נמוך, ואין די בעדות זו בפני עצמה כדי להעביר את הנתבעת את המשוכה הגבוהה שעליה לעבור במסגרת בירור המחלוקת לגופה, להבדיל ממתן רשות להתגונן, בייחוד כשמדובר בטענות לגבי עניינים הנתונים לידיעתה האישית ביחסים שבינה לבין התובע ואשר נוכח אופיין מחייבות הבאת ראיות בעלות משקל אף גדול יותר ממשקל הראיות הנדרש בהליך אזרחי.

באשר לטענות עצמן - הנתבעת ביקשה להציג תמונת מצב לפיה הייתה נתונה לחיזורים מצד התובע שגרמו לה ללחץ נפשי בעטיו הוא הוציא ממנה את השיקים בתרמית, עורמה והטעיה.

אמנם הנתבעת פירטה את סיפור המעשה, אולם אין די בפירוט שבתצהיר התומך בהתנגדות כדי להביא בפני בית המשפט את המסכת הראייתית הדרושה.

הנתבעת לא פירטה את אופי החיזור, פרק הזמן, היקף החיזור, מועדי הביקורים הנטענים, כמות השיחות הטלפוניות הנטענות וכד'.

הנתבעת נחקרה על ידי התובע בדיון בהתנגדות לגבי טענתה לגבי חששה מהנשק שנשא עליו ותשובתה הייתה כי היה לה מאוד לא נוח וכי אינה אוהבת שיש נשק אצלה בבית כשהוא עובד בהוצאת שורשים. עלה מעדותה של הנתבעת כי נסעה עם התובע לירושלים וכי נהגה לירושלים במכוניתה ואספה את התובע. לא מצאתי בעדותה של הנתבעת תימוכין לתחושות של מצוקה, לחץ או כורח בקשר עם התובע. טענתה לגבי אי נוחות מהחזקתו באקדח, לא קושרה בדרך כלשהי לתחושת לחץ שהובילה אותה למסירת השיקים לידיו.

הנתבעת גם נשאלה לגבי שיחות טלפוניות לתובע בנוגע לעזרה במשרד הפנים והיא הכחישה כי צלצלה אל התובע בלילות אך לא עלה מעדותה הכחשה גורפת לגבי עצם יצירת קשר עם התובע בעניינים שאינם התיקונים בביתה. לפיכך נראה כי הקשר בין הצדדים התרחב מעבר לתמונה הצרה שביקשה הנתבעת להציג לגבי יחסיה עם התובע.

התובע במסגרת חקירתו הנגדית נשאל גם הוא לגבי יחסיו עם התובעת והוא הכחיש כי היה מופיע בביתה של הנתבעת מבלי שהתבקש כדי לנסות לעגוב עליה. התובע אישר החזקת האקדח וטען כי בשל החזקת האקדח ביקשה ממנו הנתבעת ללוות אותה לירושלים. לא מצאתי כי עלה בידי ב"כ הנתבעת לחזק את גרסת הנתבעת באמצעות חקירת התובע.

על כן ובהיעדר הכחשה ליוזמת שיחות עמו מצד הנתבעת, לא שוכנעתי מעדותה של הנתבעת כי התובע כפה עליה קשר.

לסיכום עד כה לאחר שבחנתי את טענות הנתבעת וראיותיה, אני סבורה כי הנתבעת לא פירטה טענותיה לעניין נסיבות הוצאת השיקים ממנה כדבעי וכי משקל ראיותיה אינו עולה כדי הנטל המוגבר המוטל עליה בהוכחת טענותיה למרמה עורמה והטעיה, ועל כן דין טענותיה לגבי נסיבות הוצאת השיקים מידיה, להידחות.

גם לגבי טענות כפיה ועושק, לא שוכנעתי מאופן פירוט טענות הנתבעת בתצהיר התומך בהתנגדות ומעדותה בדיון בהתנגדות כי המדובר באישה שהייתה בעת הרלבנטית במצוקה או נתונה ללחץ מצד התובע המגיע כדי כפייה. היה ואכן בתחושתה הסובייקטיבית הנתבעת הייתה נתונה ללחץ ומצוקה כטענתה, הרי שהיה עליה לפעול לביטול העסקה תוך זמן סביר משנודע לה על עילת הביטול. הנתבעת לא פירטה התאריך בו מסרה השיקים לידי התובע, ומתי נתנה הוראה לביטול השיק הנדון ביחס למועד מסירת השיקים. עולה מגרסתה של הנתבעת עצמה כי שניים מהשיקים כן נפרעו. הנתבעת לא נתנה הסבר מניח את הדעת מדוע שני השיקים הראשונים נפרעו ואילו האחרון לא, למעט טענות הנוגעות להיקף העבודה, שהרי לו הביטול השיק השלישי נעשה מתוך תחושה שהוצאה ממנה כטענתה במרמה, כפיה וכו' הייתה מבטלת את כל השיקים ולא ממתינה לפירעון שניים מהם ובאופן סלקטיבי מבטלת רק אחד מהשלושה שמסרה לתובע. זאת ועוד הנתבעת לא טענה כי הודיעה לתובע על ביטול החוזה ונראה כי פשוט הסתפקה בביטול השיק.

כראיה לנוכלות הנטענת של התובע ביקשה הנתבעת להסתמך גם על ממצאי פרק מהתכנית הטלוויזיונית "יצאת צדיק", בבחינת עדות אופי או עדות שיטה.

בהחלטתי מיום 29.4.18, הגשת הפרק בתכנית לא הותרה אולם ניתנה האפשרות לתובעת להביא לעדות את עורכת התוכנית.

התובעת הגישה תצהיר מטעם עורכת התכנית הגב' שרית לוי (להלן: "הגב' לוי"), אשר התייצבה להעיד בפני בית המשפט ובאמצעותה נמסרה הקלטת הפרק בתכנית, על דיסק, אשר נצפה על ידי בית המשפט גם בנוכחות הצדדים.

הכלל הוא כי מסמך יש להגיש על ידי עורכו. מרגע שהוגש תצהיר על ידי עורכת התכנית וצורף לה עותק מהפרק בתכנית, איני מוצאת מניעה מהגשתו. אוסיף ואומר כי המגמה הקיימת היום בפסיקה היא מעבר מכללי קבילות לכללי משקל. דהיינו הדגש הועתק משאלת קבילות הראיה לשאלת משקלה. בפסיקה ניכרת מגמה של צמצום הסייגים החלים על קבילותן של ראיות, וזאת על מנת להותיר בידי בית המשפט את הסמכות להחליט בדבר משקלן הראוי. התוצאה היא, שבית המשפט רשאי לקבל ראייה שבעבר הייתה נפסלת והוקנה לו שיקול דעת רחב לקבוע משקלה (ראו: ע"א 119/05 אמין מחמוד חליפה נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו (10.9.2006); דנ"א 7818/00 יוסף אהרן נ' אמנון אהרוני, נט(6)653 (2005)).

בהקלטת התכנית נצפה התובע כמי שסיפק שירותי תיקונים ללקוחות שונים. בהקלטה מוצג קטע בו נראה כי התובע סיפק שירות תיקונים בבית לקוחה ובבית הציבו מצלמות נסתרות שצילמו את הנעשה. ממצאי התכנית היו כי התובע נטל כספים רבים מהלקוחה באופן שאינו עולה בקנה אחד עם השירות שנתן. הנתבעת טוענת כי ראייה זו מעידה על חוסר יושרו ומקצועיותו של התובע כפי שעולה מקטע הווידאו והפרשנות המוצגת בו על ידי מנחה התכנית.

התובע טען כי הראייה אינה קבילה וככל שתתקבל יש לתת לה משקל אפסי, שכן מדובר בתכנית טלוויזיה שכל תכליתה היא למטרות רווח, המותאמת לציבור הצופים, הקטע ערוך ונועד להאיר באור שלילי את התובע אך ורק לצורכי יצירת עניין והעלאת אחוזי צפייה.

הגב' לוי נחקרה על תצהירה.

מעדותה עלה כי הסרט נערך. הגב' לוי לא ידעה לומר מהו אורך הסרט לפני עריכה אך ידעה לומר בבירור כי הסרטון קוצר וירדו ממנו חלקים משום שלא ניתן לשדר את כל הקטע. עוד אישרה כי יש "טייקים" חוזרים.

הגב' לוי גם אישרה בעדותה כי התכנית שנועדה למטרות רווח. כן אישרה כי האירוע מבויים, המציגה היא שחקנית שמנחים אותה כיצד לפעול, מה לומר ומה לענות.

לאחר צפייה בפרק ובחינת עדות הגב' לוי אני סבורה כי משקל התכנית כראייה להוכחת מהימנותו של התובע או עדות שיטה, נמוך עד כדי אפסי.

עדותה של הגב' לוי מלמדת כי מדובר במסמך ערוך ולא במסמך אותנטי. מדובר בתכנית טלוויזיה מבוימת ומתוסרטת, אשר עושה שימוש בשחקנים לצורך ביום סיטואציה של תקלה. לתכנית מתוך מטרה ברורה לייצר עניין ותוכן שנועד למטרת רווח לערוץ מסחרי. העדות כי נעשים "טייקים" חוזרים, מחזקת את המסקנה כי מדובר במסמך שנועד להשיג מטרה יותר מאשר מסמך אותנטי. גם אם כטענת הגב' לוי אין כוונה להכשיל הרי שלא מדובר בתכנית המתעדת פעילות ספונטאנית המתרחשת באופן טבעי ומוקלטת ללא התערבות מצד עורכיה, אלא מדובר בסיטואציה מבוימת שבה כל הנוגעים בדבר מודעים לכך למעט המצולם שלמעשה טומנים לו פח. אמנם לא ניתן לשלול האפשרות כי בעלי מקצוע אחרים לא היו "נכשלים" במקום שהתובע "נכשל". אולם הצלחה וכישלון במקרה נקבעים על פי חוות דעת של בעל מקצוע שמהימנותו ומקצועיותו כשלעצמן לא עומדות למבחן, וחוות הדעת שהוא נותן בממסגרת התכנית, אינה חוות דעת מקצועית העומדת בקריטריונים של חוות דעת מקצועית המוגשת לבית המשפט על פי דיני הראיות וחוות דעתו של אותו מומחה לא הועמדה למבחן בפני בית המשפט.

יותר מכך אוסיף לא הובאו בפני ראיות כלשהן המעידות על קיומן של תלונות נוספות כנגד התובע. המתלוננת הנטענת גם היא לא הובאה לעדות. ולמעשה מבקשת הנתבעת כי בית המשפט יסיק מסקנה לגבי התנהלותו, מהימנותו, אמינותו ויושרו של התובע מתוך מסמך מגמתי וערוך. על כן אני סבורה כי גם לו הייתה מתקבלת מסקנת התכנית כפי שהיא, אין מקרה אחד יכול ללמד על הכלל ואף אם מקרה זה היה נתפס ככישלון, אין בו כדי ללמד על דפוס התנהגות או שיטה לבטח לא בסיטואציה מבוימת ומתוסרטת כגון התכנית האמורה.

לאור כל זאת אני סבורה כי אין בהגשת הפרק מהתכנית כדי להוות ראיה בעלת משקל להוכחת דפוס התנהגות של התובע ובוודאי שלא ללמד על רמאות או נוכלות כלפי התובעת.

האם הוכח כישלון תמורה?

טענה נוספת של הנתבעת היא כי על התובע מוטל להוכיח את היקף העבודות שביצע. בטענה זו הסתמכה הנתבעת על החלטת כב' הרשמת שדנה בהתנגדות אשר קבעה כי יש לתת רשות להתגונן בטענת כישלון תמורה חלקי בלי קצוב, ועל המשיב ירבוץ הנטל להוכיח כי ביצע עבודות בשווי הנתבע ושלא על דרך הסיכומים אלא בהגשת עדויות מתאימות.

סעיף 29 לפקודת השטרות מקים חזקת תמורה לטובת מי שהוא צד לשטר. אין חולק כי התובע הוא צד לשטר ועל כן הנטל לסתירת החזקה בדבר מתן ערך בגין השיק מוטל על הנתבעת ואין היא יכולה לצאת ידי חובתה מכוח אמירה בהחלטה בהתנגדות לצורך היפוך נטל הבאת הראיה.

בע"א 205/87 ס.מ.ל סוכנות מרכזית לביטוח בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג(4)680 (1989), עומד בית המשפט על תכליתה של החזקה העומדת בבסיס סעיף 29(א) לפקודת השטרות ומסביר כי נוכח החזקה חותם השטר הוא בגדר "המוציא מחברו". ההסבר לכך הוא כי אם אוחז שטר היה צריך להוכיח את זכותו מכוח החוזה, הרי שהתועלת שאותה התכוונו הצדדים להשיג במתן השטר הייתה מסוכלת ומכאן ההקלה בנטל הראייתי המוטל על הנפרע.

אמנם, בהליך המתנהל בין הצדדים קרובים לשטר, ניתן להעלות טענות הנוגעות לעסקת היסוד, אולם אין בכך כדי לשנות או לאיין את דיני השטרות ובוודאי שאין בכך כדי לייתר את החזקה הקבועה בסעיף 29(א) לפקודת השטרות.

על כן הנטל לסתירת חזקת התמורה מוטל על הנתבעת ואין הוא עובר אל התובע במקרה זה.

אוסיף ואציין כי ייתכן וכוונת כב' הרשמת הייתה כי בין צדדים קרובים ניתן להתייחס לטענת הנתבעת כטענת קיזוז על סכום בלתי קצוב בין צדדים קרובים. ככל שזו הייתה הכוונה הרי שהיה על הנתבעת לפרט את טענת הקיזוז כפי שמפרטים כתב תביעה אולם הנתבעת לא עשתה כן ועל כן עומדת עמדתי בדבר נטל הבאת הראיה בעינה.

טענת הנתבעת היא למעשה לכישלון תמורה חלקי.

הנתבעת לא פירטה בתצהירה התומך בהתנגדות מהו היקף השירות שהייתה אמורה לקבל ומהו השירות שקיבלה בפועל.

הנתבעת הציגה גרסה כללית וסתמית שנחזית כהערכת זמנים לגבי היקף העבודה שביצע התובע בביתה תוך ציון הערכת שעות, זמנים והערכות מחיר שאין להן כל תימוכין, תחשיב או ביסוס ראייתי.

כבר בעדותה בדיון בהתנגדות נסתרה גרסתה, שעה שאישרה בעדותה כי התובע היה בביתה בתכיפות גבוהה וכי היה אצלה בבית כ- 5-4 פעמים.

הנתבעת העידה כי התובע ניקה את מערכת הצנרת בגינה פעם אחת וכי זו הסיבה שהביא את החבר שלו שהיה לו המכשור לצורך כך. אמרה זו מחזקת את גרסת התובע לגבי ביצוע עבודות ניקוי שורשים מהצנרת.

בהתנגדות טענה הנתבעת כי אם תינתן לה רשות להתגונן תגיש חוות דעת של מומחה במיזוג אוויר כדי לאמוד מקצועית את ערך עבודת התובע בהחלפת צינור המזגן.

אכן, טענות הנתבעת לעניין היקף העבודה שבוצעה על ידי התובע ועלות העבודות הן עניין שבמומחיות, אשר היה על הנתבעת להוכיח בדרך של הגשת חוות דעת מומחה. אולם, על אף הצהרתה בדבר הכוונה לעשות כן לא הביאה הנתבעת חוות דעת של מומחה בעניין.

להוכחת גרסתה אודות היקף העבודה שביצע התובע ומעשי הנוכלות של התובע, הגישה הנתבעת שני תצהירים של מר אילן שוורץ, שהיה המפקח על תחזוקת הבית בעת הרלבנטית (להלן: "מר שוורץ") והוא התייצב להעיד על תצהיריו.

בתצהירו טען מר שוורץ כי במהלך חודש אוגוסט 2015 נקרא על ידי הנתבעת לטפל בבעיה במזגן ומאחר שאינו איש מזגנים הזמין את התובע המוכר לו זמן רב. בשעה 18:00 הגיע התובע והם עלו יחדיו לגג הבית כדי לבדוק את המזגן ועבדו כשעתיים עד שהצליחו להחזיר את המזגן לפעולה. התובע טען בפניו כי יש להחליף צינור ישן במזגן אחרת הבעיה תחזור על עצמה וכי באפשרותו להביא את הצינור החדש למחרת ולהתקינו באותו היום. השניים קבעו באותו היום אך התובע לא הגיע. מר שוורץ צלצל אליו לברר היכן הוא וזה השיבו שטרם החל בטיפול בעניין ולא הספיק לרכוש צינור חדש וכי יגיע באותו היום. התובע לא הגיע וכעבור יום או יומיים לאחר מכן מר שוורץ נסע לניו יורק ולא היה מודע למה שקרה לאחר מכן. עוד טען מר שוורץ בתצהירו כי אכן סוכם בינו לבין התובע שכל חשבונית שיוצא לבעלת הבית תעבור קודם כל דרכו למטרת ביקורת אולם התובע לא פעל כפי שהוסכם ביניהם ולא הראה לו חשבונית טרם שליחתה לנתבעת.

מר שוורץ הגיש גם תצהיר עדות משלימה במסגרתו הכחיש טענת התובע כי ביצע עבודות תחזוקה כלליות בביתה של הנתבעת במשך כחודשיים במהלך אוגוסט וספטמבר 2015. לטענת מר שוורץ באותה תקופה הועסק על ידי הנתבעת בתשלום ומשתפקידו לדאוג לכל בעיות הבית מדוע שהנתבעת תפנה אל התובע ולא אליו לתיקון הפגמים.

מר שוורץ הכחיש את טענות התובע בדבר ביצוע עבודות אינסטלציה מורכבות כגון הוצאת שורשים מכל המערכת. כן הכחיש סתימה בחדר הכביסה. עוד הכחיש כי נכח בעת החלפת המדחס של המזגן וטען כי לא נכח באף ביקור נוסף של התובע בבית הנתבעת. מר שוורץ אף הכחיש את החלפת המדחס ואת טענות התובע לתיקון חשמל, תקלות בדוד ובעיות בקווי התקשורת.

כבר עתה אומר כי לא מצאתי בתצהיריו של מר שוורץ ואף לא בעדותו ראיה מספקת להוכחת מעשה נוכלות כלשהו או מרמה בהיקף העבודה.

מר שוורץ העיד כי אינו איש מקצוע בתחומי המיזוג והחשמל ואף לא שהה בבית בזמן רוב ביצוע העבודות על ידי התובע. בנוסף חזר על גרסתו כי נכח במקום בפעם אחת מתוך כלל הפעמים בהן ביצע התובע עבודות בבית הנתבעת.

לגבי הביקור השני של התובע בבית, הציג מר שוורץ גרסה שונה מזו שבתצהירו. בתצהיר טען כי השניים קבעו לאותו היום אך התובע לא הגיע וכעבור יום או יומיים לאחר מכן מר שוורץ נסע לניו יורק ולא היה מודע למה שקרה לאחר מכן, בעוד שבעדותו הציג גרסה סותרת כשטען כי נאלץ ללכת בשעה אחת משום שהיה לו באותו יום בר מצווה ובדיעבד הבין שהתובע הגיע רק אחרי שעות הצהריים המאוחרות.

עוד עלה מעדותו של מר שוורץ כי לאחר הביקור הראשון של התובע בו היה נוכח, נסע לחו"ל ושב כעבור עשרה ימים, אז נאמר לו שהתובע סיים את העבודה והמזגן עובד.

מר שוורץ התבקש להעיד לגבי מצבו של המזגן ולגרסתו הפסיק לעבוד אצל הנתבעת בשנת 2016 ועד סיום ההעסקה שלו לא הגיע אף אחד לתקן את המזגן מעבר למה שעשה התובע באותו יום כשהיה אתו על הגג. מעבר לעדותו של מר שוורץ לא צורפה כל ראיה להוכחת תקינות המזגן לא כן שכן ראיה לעניין החלפת מדחס.

מבחינת עדותו של מר שוורץ נראה כי על אף שתפקידו היה לפקח על תחזוקת הבית, הרי שבכל הנוגע לעבודת התובע בבית, אין הוא יכול להעיד מידיעה אישית אודות מה שנעשה על ידי התובע מעבר לעדותו לגבי התיקון שבוצע ביום הראשון, אשר מתוך כלל העבודה שבוצעה אין מחלוקת כי בוצע תיקון. נוכח העובדה כי מר שוורץ נסע לחו"ל למשך עשרה ימים והתעדכן בנעשה לאחר מכן ובהיעדר כל טענה כי מר שוורץ בדק בפועל את העבודות שבוצעו או אם בוצעו, ולאור עדותו כי אינו אישר מקצוע בתחומי המיזוג והחשמל, הרי שכל גרסתו הנוגעת להיקף העבודה שבוצעה על ידי התובע, מבוססת על מה שנאמר לו כשהגיע אל הבית כעבור עשרה ימים ולא מידיעה אישית.

באשר לטענות הנוגעות לעבודות האינסטלציה, גרסתו ועדותו של מר שוורץ היו כלליות, ולא נתמכו בראיות כלשהן לגבי מי שביצע את עבודות האינסטלציה, או ככל שהוא זה שביצען, ראיות כגון יומן עבודה או תיעוד אחר כלשהו שילמד כי העבודות הנטענות על ידי התובע לא בוצעו על ידו ועמדו בסתירה לגרסת הנתבעת לפיה התובע כן ביצע עבודות אינסטלציה.

לפיכך, לאחר שבחנתי את גרסתו ועדותו של מר שוורץ התרשמתי כי רוב רובה של גרסתו אינה מידיעתו האישית אלא המדובר בעדות מפי השמועה אשר משקלה הראייתי נמוך ואין די בה כדי להוות חיזוק לגרסת הנתבעת החלשה גם היא, ובוודאי שאין בה די כדי להעביר את הנתבעת את משוכת הנטל הראייתי הכבד שעליה להרים להוכחת טענות המרמה כנגד התובע.

הנתבעת ביקשה לסתור את חזקת התמורה ולהוכיח חוסר מהימנות התובע גם באמצעות חקירתו הנגדית.

התובע עמד איתן על גרסתו בדבר היקף העבודות שביצע אצל הנתבעת, אופי ההתקשרות עמה, פניותיה אליו לצורך ביצוע עבודות וכד'.

התובע נשאל לגבי הטענה שיוחסה לו כאילו השיקים שמסרה לו הנתבעת מזויפים. התובע הסביר כי פנה ללשכת ההוצאה לפועל במטרה להגיש השיקים לביצוע וכי פעל בהתאם למה שהונחה בלשכת ההוצאה לפועל.

התובע נשאל על החלפת המדחס, והוא עמד על גרסתו כי החליף המדחס. התובע ביקש להציג חשבונית בגין רכישת המדחס. בהחלטתי בדיון התרתי הגשת החשבונית.

התובע הסביר כי מדובר בחשבונית למדחס ולא רושמים עליה לאן המדחס הולך. הסבר התובע הגיוני ומתקבל על הדעת, שהרי איזה עניין יש לספק המדחס היכן מתכוון התובע להתקינו.

בעדותו התובע עמד על גרסתו כי מר שוורץ היה במקום פעמיים, פעם אחת אתו ואחרי זמן כשבא לבדוק. עוד עמד על הגרסה כי היה שם הרבה מאד פעמים, מר שוורץ נכח בתקלה הראשונה ולאחר מכן הנתבעת הזמינה אותו בלי סוף.

התובע נשאל מדוע לא נתן פירוט העבודות שעשה ובמענה הפנה לחשבונית בה פירט את העבודות העיקריות שעשה ובה גם נרשם כי הוא נותן אחריות לעבודה.

נוכח עמידתו של התובע על גרסתו, התרשמתי כי לא עלה בידי הנתבעת לסתור את חזקת התמורה העומדת לזכות התובע באמצעות החקירה ואף לא להוכיח חוסר מהימנות מצדו.

חלק ניכר מחקירתו של התובע נסבה סביב שאלות הנוגעות לטענות שהועלו במסגרת עיקרי הטיעון של הנתבעת, אולם לא נטענו בהתנגדות והן מהוות למעשה הרחבת חזית אסורה.

ב"כ הנתבעת חקר את התובע לעניין הרישיון המקצועי שלו. בהתנגדות ובתצהיר התומך בה לא הועלתה טענה בנוגע להיעדר רישיון הנדרש לתיקון מזגן. המדובר בטענה עובדתית, שאינה נתמכת בתצהיר, שהנתבעת לא העלתה אותה ולא הייתה רשאית להעלותה במסגרת עיקרי הטיעון ועל כן הטענה נדחית.

בעיקרי הטיעון גם אוזכרו הליכים משפטיים שונים שהתובע היה צד להם ונקבעו בהם קביעות לגבי מהימנותו. התובע נשאל ונתן מענה לגבי ההליכים הללו. לטעמי גם אם נקבעו קביעות לגבי מהימנות התובע באותם הליכים, הרי שיש לבחון כל מקרה לגופו ואין די בקביעות האמורות כדי להוביל בהכרח למסקנה כי המדובר בתובע לא מהימן שרימה את הנתבעת כטענה וכל זאת מבלי שהביאה ראיות נוספות מספקות להרים הנטל המוטל עליה.

טענות הנתבעת לעניין הסיכום כי התובע ימסור חשבונית למר שוורץ או לידיה לא הוכחה כדבעי ולא היה בעדות התובע לחזקה. אי מסירת החשבונית כשלעצמה אינה סותרת את חזקת התמורה ועל כן אינה מהווה הגנה כנגד השיק.

סיכום

נוכח כל האמור לעיל ומשהגעתי למסקנה כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח מעשי מרמה, כפיה ועושק מצד התובע באופן שיצדיק העברת הנטל אליו, והנטל לסתור את חזקת התמורה נותר על הנתבעת ולאור מסקנתי כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח כישלון התמורה כמו את יתר טענותיה, אשר נסמכו על ראיות בעלות משקל ראייתי נמוך שרובן מפי השמועה, דין התביעה להתקבל.

אשר על כן אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע מלוא סכום השיק, כפי שהוא היום בתיק ההוצאה לפועל, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בגין הליך זה, בסך כולל של 8,250 ש"ח בניכוי ההוצאות שנפסקו כנגד התובע בגין האיחור בהגשת ראייה בסך 2,000 ש"ח.

הפיקדון שהופקד בתיק בית המשפט כתנאי למתן הרשות להתגונן, על פירותיו, יועבר לתובע באמצעות בא כוחו, כתשלום על חשבון החוב על פי פסק הדין.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ז אב תשע"ט, 28 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.