א.רקע
1.בפני תביעה ותביעה שכנגד, שעניינן מחלוקת בין בני זוג שהתחתנו באולם אירועים וסירבו לשלם לבעלי האולם בטענה שלא קיבלו תמורה המחייבת תשלום, מלבד 2,000 ש"ח ששולמו כמקדמה.
2.תובעת 1, פיצ'ונקה בע"מ (להלן: "התובעת"), היא מפעילת מסעדה וכן אולם אירועים בשם "פיצ'ונקה" בישוב נס הרים.
3.נתבעים 1 ו -2, רז ויאנה אקרישבסקי (להלן: "הנתבעים", או "יאנה", או "רז" בהתאמה), הינם בני זוג שביקשו לערוך את אירוע חתונתם אצל התובעת.
4.ביום 7.5.15 חתמו הנתבעים על טופס הזמנת אירוע, לפיו ביקשו הנתבעים לערוך את חתונתם ביום 11.6.15.
5.עפ"י ההסכם ובהתאם לפירוט ההזמנה, עלותה הכוללת של החתונה נקבעה על סך של 22,966 ש"ח כולל מע"מ.
6.ביום 17.5.15 שילמו הנתבעים לתובעת סך של 2,000 ₪ כמקדמה.
7.תובעת 2, ניצוצות אירועים בע"מ (להלן: "ניצוצות"), הינה חברה להפקת אירועים המציעה בין היתר, שירותי בר ותקליטנות לאירועים.
8.הנתבעים הזמינו את שירותי הבר והתקליטן לחתונתם באמצעות ניצוצות בסכום הזמנה כולל של 6,500 ₪, בהתאם להסכם שבידי תובעת 2.
9.הנתבעים סרבו לשלם לתובעות עבור השירותים שסופקו להן בטענה להפרת ההסכמים עמם. מכאן התביעה בפני.
ב.טענות התובעות
1.לטענת התובעת, האירוע ביום 11.6.15 התנהל בהתאם לסיכום המוקדם מול הנתבעים ובהתאם לתפריט שהוזמן. במהלך האירוע לא נטענה כל טענה כלפי התובעת. המוזמנים לאירוע היו מרוצים והביעו את שביעות רצונם מהאוכל ומהשירות. גם ההגברה והתאורה סופקו, לפי המוסכם.
2.המשיכה התובעת וטענה, כי לנתבעים הובהר חד משמעית, שהמסעדה שבמקום תפעל כרגיל במשך האירוע ובמקביל לאירוע.
3.עוד לטענתה, עם תום האירוע התובעת נתנה אמון בנתבעים והסכימה להבטחתם ולבקשת הנתבעים כי "תוך יום יומיים" יגיעו להסדיר את תשלום יתרת החוב וזאת למרות התחייבותם בהסכם לשלם את יתרת התשלום מיד בתום האירוע.
4.לטענת התובעת, למרות שהתובעת עמדה במדויק בכל התחייבויותיה וחרף האמון שניתן בנתבעים, סירבו הנתבעים לשלם את יתרת החוב, למרות פניותיה.
5.לטענת ניצוצות, האירוע עבר ללא דופי והמשקאות שהובטחו, סופקו בהתאם להתחייבות. ניצוצות גם השמיעה מוסיקה בהתאם לסיכום.
6.לטענת ניצוצות, בשל אמון שנתנה בנתבעים, לא שולמה מקדמה בגין ההזמנה ולא הופקד שיק בטחון.
7.לטענת ניצוצות, לאחר האירוע, הנתבעים סירבו לשלם עבור השירות אותו הזמינו והעלו טענות מגוחכות וחסרות שחר בנוגע לאי שביעות הרצון שלהם מהאירוע ואף טענו לחוסר שביעות רצון מתפקוד התקליטן. נתבע 1 ציין כי הוא מוכן לשלם כמחצית מהסכום בלבד.
8.לטענת התובעות, באי תשלום עלות ההזמנה לתובעת 1 ולתובעת 2 הפרו הנתבעים את התחייבויותיהם, בניגוד להסכמים עליהם חתמו. כמו כן, במעשיהם ובמחדליהם, התעשרו הנתבעים שלא כדין על חשבון התובעות בכך שערכו אירוע חתונה הכולל שירותי בר ותקליטן בלא לשלם עבור השירותים שסופקו להם.
9.התובעות מבקשות לחייב את הנתבעים לשלם סך של 28,636 ₪ כשהוא נושא ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלומו בפועל, לפי הפירוט הבא:
א. חוב למסעדת פיצ'ונקה (תובעת 1):
|
20,966 ₪
|
ב. חוב לניצוצות אירועים (תובעת 2):
|
6,500 ₪
|
ג. שכר טרחת עורך דין ניר כהן (נספח י')
|
1,170 ₪ .
|
ג.טענות הנתבעים
1.לטענת הנתבעים, הם התחייבו לשלם לתובעת בגין הפקת אירוע חתונה עבורם. ברם, רב המרחק בין ההבטחות לאירוע לבין מימושן בפועל.
2.לטענתם, הפערים ואי-ההתאמות בין השירות והטובין שהתחייבה התובעת לספק לנתבעים לבין אלו אשר סיפקה לנתבעים בפועל, היו כדלקמן:
א.פעילות המסעדה ביום האירוע: לטענתם, התובעת התחייבה כלפי הנתבעים שהמסעדה לא תפעל כלל ביום האירוע וכי היא תיסגר לטובת חתונתם בלבד. ברם, בפועל, התובעת לא סגרה את המסעדה לטובת אירוע החתונה בלבד, אלא פתחה אותה אף לסועדים נוספים, ותוצאות הפרתה זו היו קשות ופוגעניות כלפי הנתבעים: (1) בחתונה נכחו, למעשה, אנשים שהם זרים לחלוטין עבור הנתבעים; (2) עובדי המטבח ומלצרי התובעת נאלצו לספק שירות גם לאורחי המסעדה, ובשל כך, עוכב השירות שאמור היה להיות מסופק לאורחי החתונה; (3) קיום החתונה בתוך מסעדה שפועלת "כרגיל" – כאשר נכנסים ויוצאים ממנה עוברי אורח זרים – יצר רושם של זילות האירוע והסב לנתבעים עגמת נפש רבה.
ב.שעת קבלת הפנים והוצאת מנות קבלת הפנים: שעת התחלת האירוע (קבלת הפנים) נקבעה לשעה 19:30. ברם, בפועל החלה התובעת לספק ולהוציא לאורחים את תפריט קבלת הפנים לאחר השעה 20:15, כאשר בין השעה 19:30 לשעה 20:15 לא הוגש לאורחי הנתבעים מזון כמובטח.
ג.הספקת כמויות מנות קבלת הפנים: התובעת התחייבה כלפי הנתבעים כי תספק במהלך קבלת הפנים את מנות קבלת הפנים ללא הגבלה. ברם, בפועל, לא זו בלבד שהתובעת החלה להוציא את המזון רק בשעה 20:15 ולא בשעה 19:30 כפי שהתחייבה, אלא שאף הוציאה כמות מזערית של מזון, כך שלמעשה היו אורחים שכלל לא "זכו" לאכול ממנות קבלת הפנים.
ד.הגשת המנות העיקריות לשולחנות: על אף שאין הדבר מצוין במפורש בהזמנה, פשיטא, כי על התובעת היה לדאוג שהמנות העיקריות שהוגשו אל השולחנות תוגשנה במועדן, וכשהן חמות. ברם, בפועל (וככל הנראה, לטענתם, מפאת העובדה שהתובעת הפרה התחייבותה והפעילה בזמן האירוע את המסעדה כרגיל) אל מספר שולחנות הגיעו המנות העיקריות באיחור וכשהמזון המוגש בהן קר.
ה.טיב ואיכות מנת ה"טריו": מנת ה"טריו" שהגישה התובעת באירוע הייתה נחותה מאוד מזו שהוגשה בטעימות. התובעת "חסכה" על חשבון הנתבעים כאשר, בניגוד למנה שהציגה בפניהם בארוחת הטעימות, הגישה לאורחי החתונה מנה עלובה למדי אשר כמויות הבשר שבה קטנות בהרבה מאלו שהיו במנה שהוגשה בארוחת הטעימות, ואיכות הבשר הייתה ירודה מזו שהוגשה בארוחת הטעימות.
ו.תאורה: התובעת התחייבה לספק שירותי מקרן, הגברה ותאורה. ברם, בפועל, התובעת התרשלה בהספקת השירותים הנ"ל, ולשיאה הגיעה רשלנותה בכך שלא סיפקה כל תאורה למעמד החופה. צלם הוידאו שהזמינו הצליח לספק תאורה מינורית ממצלמת הווידאו שלו, ולהאיר במעט את החופה, אך רק את האזורים שאליהם הייתה מצלמת הווידאו מופנית.
3.לטענתם, תובעת 1 הציגה בפני הנתבעים מצגי שווא רבים והפרה אותם זה אחר זה מתוך ניסיון "לחסוך" על חשבון הנתבעים, או מתוך זלזול ביום החשוב ביותר בחייהם.
4.עוד לטענתם, הנתבעים חפצו לשלם לתובעת 1 את הסכום שהוצע במכתבו של בא כוחם דאז, 9,052 ₪. לטענתם, התובעת, סירבה להכיר במחדליה ובכישלונותיה שאירעו לאורך כל האירוע, ועמדה על דרישתה לקבל את מלוא יתרת התשלום.
5.בעניין ניצוצות, לטענת הנתבעים, הסכום שעליו סיכמו הצדדים איננו 6,500 ₪ , אלא 6000 ₪. לטענתם, החתימה המופיעה על גבי טופס ההזמנה ואשר נחזית להיות חתימתם של הנתבעים – זויפה והם הגישו במשטרה תלונה בגין זיוף חתימתם.
6.לטענתם, ניצוצות לא עמדה במלוא התחייבויותיה כלפי הנתבעים. תובעת 2 התחייבה כלפי הנתבעים כי תספק במהלך האירוע וודקה מסוג "פינלנדיה", אך תחת זאת סיפקה וודקה מסוג "סמירנוף" אשר לטענתם נחשב לסוג נחות ובאיכות ירודה במידה ניכרת מזו של הוודקה "פינלנדיה".
7.ניצוצות התחייבה כלפי הנתבעים, כי תספק במהלך האירוע שמפניה לאורחי החתונה, אך גם את התחייבותה זו הפרה, והשמפניה לא סופקה.
8.לטענתם, עובדי הבר שסיפקה ניצוצות היו בלתי מקצועיים והופעת התקליטן שסיפקה ניצוצות הייתה מבישה ומביכה בעליל.
9.לטענת נתבע 1 הסכים לשלם את מחצית הסכום בלבד, הוא הסכום הראוי לתשלום בנסיבות העניין ולנוכח ההפרות.
10.לטענת הנתבעים, התובעות בהתנהלותן שפורטה לעיל, סיפקו להם ממכר ושירות הלוקים באי-התאמה כאמור בסעיף 11 לחוק המכר התשכ"ח-1968(להלן: "חוק המכר"), ועל כן, עומדת לזכותם הזכות לנכות מהמחיר כאמור בסעיף 28 לחוק המכר.
11.לטענתם, הפרו התובעות את ההסכמים עמם הפרה יסודית, הטעו אותם ואף התרשלו כלפיהם – ובכל אלה, הרסו כליל את היום המאושר ביותר בחייהם והסבו להם נזקים בלתי הדירים אשר יוותרו כצלקת בנפשם.
12.עוד לטענתם, על אלה יש להוסיף את הבושה והכלימה שנאלצו לספוג במהלך האירוע עצמו, עת "זכו" להערות מאורחי החתונה בדבר שלל המחדלים שעליהן היו אמונות התובעות. במקום לשמוח ולחגוג בחתונתם, נאלצו לעסוק במחדלי התובעות.
13.בתביעה שכנגד, חוזרים התובעים שכנגד (הנתבעים בתביעה העיקרית), על טיעוניהם בתביעה העיקרית ומבקשים מבית המשפט לחייב את הנתבעות שכנגד לפצותם בגין נזקים בלתי ממוניים שנוצרו עקב הפרותיהן החוזיות והתרשלותן, כדלקמן:
הנתבעת שכנגד 1: 40,000 ₪
הנתבעת שכנגד 2: 20,000 ₪
ד.דיון והכרעה
1.לאחר עיון בטענות הצדדים ובראיות שהוצגו – דין תביעת התובעות להתקבל. להלן אפרט;
ה.ראיות הנתבעים - סרט החתונה
1.הנתבעים בחרו שלא להגיש את הראיה המקורית, דהיינו את סרט החתונה לפני עריכה וגם לא סיפקו הסבר לאי הגשת המקור.
עדות יאנה בבית המשפט:
לשאלת בית משפט:
"כל האירוע היה מצולם בוידאו נכון?"
ת. כן"
(פרוטוקול, עמ' 18, שורות 10-11)
בחקירתה העידה יאנה כדלקמן:
"ש.האם קבלת הפנים הייתה מצולמת ?
ת.ראית את הסרטון הכל היה מצולם.
ש.אני מקשה את הנקודה, מי צילם את האירוע
ת.צלם בשם זומי.
ש.מה היה אורך הסרט שהוא צילם?
ת.אני יכול לראות, זה בערך 3 שעות, לא יודעת בדיוק.
ש.הוא צילם באופן רציף?
ת.נכון.
ש.מתחילת קבלת הפנים ועד סוף החתונה?
ת.המצלמה הייתה דלוקה כל הזמן, אפשר לשמוע אנשים מדברים הכל, כן.
ש.אז אם החתונה החלה בשעה 7:30 מתי החתונה הסתיימה?
ת.בערך, לא יודעת בערך ב – 11 זה הסתיים.
ש.אנחנו צריכים לצפות ל – 3.5 שעות סרט
ת.זה בדיוק מה שיש לי."
(פרוטוקול, עמ' 18, שורות 15-28)
רז העיד כדלקמן:
"ש. אתם קיבלתם את הסרט הערוך?
ת. כן.
ש. ויש סרט לא ערוך אצל הצלם.
ת. אני חושב שהשגנו אותו. במאמצים רבים, כמעט הוא השמיד."
(פרוטוקול, עמ' 24, שורות 30-33)
2.כלומר, סרט החתונה שצולם על ידי צלם מטעם הנתבעים כלל את החתונה כולה, מתחילתה עד סופה, כאשר לבית המשפט הוגש סרט מקוצר שאורכו כשעתיים בלבד.
3. "כלל הראיה הטובה ביותר" מורה כי שומה על בעל-דין להציג לפני בית המשפט את הראיה הטובה ביותר שניתן להביאה להוכחת העובדה שאותה מבקש הוא להוכיח. לשם הוכחת תוכנו של מסמך, יש להציג בפני בית המשפט את המסמך המקורי, שהינו "הראיה הטובה ביותר" להוכחת האמור בו. ביסוד הכלל עומד החשש כי הוכחת טענה באמצעות ראיה משנית, אינה נהנית מרמת הדיוק ומרמת האותנטיות הגלומה במסמך המקורי (ראה: ע"א 9622/07 פלוני נ' קופ"ח כללית של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, מחוז הנגב, סעיף 25 (30.5.10); ע"א 118/63 ראש העיר הרצליה נ' פישמן, פ"ד יז(4) 2805, 2808 (1963) ; ע"א 495/82 עמל הנגב בע"מ נ' מזור, פ"ד לט(3) 74, 79 (1985); ע"א 6205/98 אונגר נ' עופר, פ"ד נה(5) 71, 85 (2001)).
4.ועוד נאמר בע"א 9656/05, נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ, סעיפים 26-27 (27.7.2008) בעניין הימנעות מהצגת ראיות:
"...לעיתים, הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, באופן דומה לראיה נסיבתית, וניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הגשת ראיה. התנהגות כגון דא, בהעדר הסבר אמין וסביר - פועלת לחובתו של הנוקט בה, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון חיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה. כאשר בפי בעל דין הסבר סביר ואמין לאי העדתו של עד מטעמו או לאי הגשת ראיה מצידו, ישמיט ההסבר את הבסיס מתחת לקיומה של החזקה שנוצרה לחובתו בשל אי הבאת הראיה (ראו ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד (4) 595 (1990)).
משקלה הראייתי של "הימנעות" נבחן באמת המידה שבה בוחנים "התנהגות מפלילה". הן במישור האזרחי והן במישור הפלילי, הימנעות זו "מחזקת" את הראיות העומדות לחובת הנמנע, ומחלישה את הראיות המובאות מטעמו להוכחת גירסתו. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה (ראו יעקוב קדמי, על הראיות, חלק שלישי, הדין בראי הפסיקה 1649-1650 (2003))."
5.בענייננו, בחרו הנתבעים שלא להגיש את סרט הווידאו המלא, אף כי הסרט המלא היה מצוי ברשותם. עובדה זו יש לזקוף לחובתם שכן באמצעות הסרט הלא ערוך יכלו היו, לכאורה, להוכיח חלק ניכר מטענותיהם. הימנעות ממסירת הסרט הלא ערוך צריכה להיזקף לחובתם ויש להניח כי הצגת הסרט המלא הייתה פועלת לחובתם.
ו.האם הפרו התובעות את ההסכמים עם הנתבעים ?
תובעת 1
1. סגירת המסעדה כולה לטובת האירוע:
בהסכם שנחתם על ידי הנתבעים מצוין כי מקום האירוח הינו בדק העליון. כעולה מתצהירו של כפיר כהנא, מנהלה של תובעת 1 (להלן: "כפיר"), שצורף לכתב ההגנה לתביעה שכנגד, למסעדה שני חלקים, חיצוני ופנימי כאשר החתונה התקיימה בחלק החיצוני. אני מקבל את טענת תובעת 1 כי לא היה כל סיכום בעל פה לסגירת המסעדה (סעיפים 4-6 לתצהיר כפיר, סעיף 6 לכתב ההגנה לתביעה שכנגד).
2.מסמך ההסכם אינו מציין כי המסעדה תהיה סגורה בזמן אירוע החתונה. גם הנסיבות אינן מוכיחות כי היה סיכום כי המסעדה תהא סגורה. ראשית, מדובר היה באירוע קטן. שנית, האירוע היה מוגבל לחלק מהמסעדה. טענת הנתבעים ועדותם, כי הובטח להם כי המסעדה תהא סגורה הינה עדות בעל דין כנגד מסמך כתוב. אם אכן היה מדובר בתנאי כה מהותי מבחינתם של הנתבעים, אין זה ברור מדוע לא דרשו הוספת תנאי זה להסכם טרם חתימה.
3.לא מצאתי כל אמת בטענת הנתבעים, לפיה, בחתונה נכחו, אנשים זרים לחלוטין עבור הנתבעים וכי קיום החתונה בתוך המסעדה שפעלה כרגיל יצר רושם של זילות כאשר נכנסים ויוצאים ממנה עוברי אורח זרים והסב לנתבעים עגמת נפש רבה. צפייה בסרט החתונה שסופק על ידי הנתבעים העלה כי החתונה נערכה במתחם מופרד מהמסעדה. לא נוכחתי לראות כי לתוך אירוע החתונה נכנסו עוברי אורח זרים ויותר מכך, לא ראיתי כי נגרמה לנתבעים כל עגמת נפש. התרשמתי כי אירוע החתונה היה אירוע שמח מאד וכי על פניהם של הנתבעים שרה חיוך בכל אירוע החתונה (01:10:13 למשל בסרט החתונה).
4.יתר על כן, תמוהה העובדה כי לא פנו הנתבעים או קרוביהם למנהל האירוע בזמן האירוע או מיד בסיומו, להלין על כך שהאירוע אינו מתנהל לפי מה שסוכם עמם.
5.מעמד הכתובה: בטענת הנתבעים לגבי חוסר פרטיות במעמד הכתובה לא מצאתי כל ממש.
נוכחתי בסרט החתונה ובו נראה בבירור טקס החתימה על הכתובה. בסרט נראה בבירור כי למשתתפים בכתובה הוקצה שולחן מהמסעדה. דומה שהמטרה מצד התובעות הייתה להקצות לכתובה מקום נפרד מאירוע החתונה עצמו ולא התרשמתי כי דבר מה לקוי בכך שהשולחן שהוקצה לעניין זה היה חלק מהמסעדה.
6.שעת קבלת הפנים, הוצאת והספקת מנות קבלת הפנים:
הנתבעים הודו בחקירתם, שכלל לא היו בקבלת הפנים וכי הגיעו באיחור רב (פרוטוקול, עמ' 16, שורות 16-20, עמ' 22, שורות 2-5). לפיכך, עדויותיהם הנן עדויות שמיעה. כפי שצוין לעיל, הנתבעים בחרו שלא להגיש את הסרט המלא, הכולל את החלק בסרט המתייחס לקבלת הפנים. הקטעים המעטים מתוך קבלת הפנים שנכללו בסרטון, לא מוכיחים את הנטען על ידם. אני מקבל את עדותו של כפיר שהמנות בקבלת הפנים סופקו בהתאם להסכם (סעיף 8 לתצהיר כפיר; פרוטוקול, עמ' 31, שורות 15-24). יצוין כי גם בעניין זה, טענות הנתבעים או קרוביהם לא הועלו בזמן אמת.
לפיכך, טענת הנתבעים לגבי איחור בהוצאת מנות קבלת הפנים והספקת מזון מועט בקבלת הפנים נדחית.
7. הגשת המנות העיקריות לשולחנות:
לטענת הנתבעים, אל מספר שולחנות, המנות העיקריות הוגשו באיחור וכשהן קרות.
בתצהירם בעניין זה, טוענים יאנה ורז טענות זהות, כדלקמן:
"על אף שאין הדבר מצוין במפורש בהזמנה, ברור כי על הנתבעת היה לדאוג שהמנות העיקריות שהוגשו אל השולחנות תוגשנה במועדן, וכשהן חמות. ברם, בפועל – וככל הנראה מפאת העובדה שהנתבעת הפרה התחייבותה והפעילה בזמן האירוע את המסעדה כרגיל – אל מספר שולחנות הגיעו המנות העיקריות באיחור, וכשהמזון המוגש בהן קר". (סעיף 6(4) לתצהירי רז ויאנה).
בתצהירי אמו של רז ואחותו של רז נטענו טענות זהות, כדלקמן:
"אל מספר שולחנות הגיעו המנות העיקריות באיחור, וכשהמזון המוגש בהם קר" (סעיף 6 לתצהיריהן).
בתצהירו טוען, אורן לוי, חבר של רז ויאנה, כדלקמן:
"זכור לי היטב שהמנה העיקרית שהוגשה לשולחננו הוגשה כשהיא קרה – ממש כך. כמו כן אציין כי במהלך האירוע אף שוחחתי עם לא מעט מחבריי, וכולם היו תמימי דעים שהאוכל קר, יבש ואף מרגיש לא טרי." (סעיף 7 לתצהירו).
בעדותה ציינה יאנה כדלקמן:
"ש.לגבי טענות אחרות שיש לכם למשל מנות הטריו והאוכל הקר, זה אמרת לכפיר או מישהו אחר?
ת.פניתי לבעלי, אחרי שישבתי בשולחן של המשפחה שלי, וראיתי את המנה הייתי המומה, אני תארתי את המנות מפוצצות, פניתי לרז, הייתי עסוקה עם האורחים האחרים. לא רציתי להטריד אותם.
(פרוטוקול, עמ' 17, שורות 4-11).
אינני נותן אמון בעדויות הנתבעים והעדים מטעמם. עדויותיהם חוזרות על עצמן והן נראות לי כמתוזמרות ולא אותנטיות. זאת ועוד, טענה זו לפיה האוכל הוגש קר צריכה הייתה להיטען בו בזמן ולמנהל האירוע שכן ניתן היה לתקן את המחדל, ככל שהיה כזה בקלות רבה ולחמם את האוכל המוגש. אין מחלוקת כי לא נטענה טענה מעין זו בזמן אמת על ידי הנתבעים או קרוביהם ולא הופנתה לכפיר בזמן האירוע ומשכך טענה זו ראויה להידחות.
אני נותן אמון בתצהיר כפיר ומעדיף את עדותו על עדות העדים מטעם הנתבעים ואף הנתבעים עצמם. לפי תצהיר כפיר:
"האירוע ביום 11.6.2015 התנהל בהתאם לסיכום המוקדם מול הזוג, ובהתאם לתפריט שהוזמן. יודגש כי במהלך האירוע לא נטענה כל טענה כלפי המסעדה. המוזמנים לאירוע היו מרוצים והביעו שביעות רצון מהאוכל ומהשירות."(סעיף 10 לתצהיר כפיר).
8.טיב ואיכות מנת ה"טריו":
הטענה כי בטעימות הוצגו מנות נאות ומכובדות ואילו באירוע הוגשו מנות עלובות, קטנות בהרבה, מאיכות בשר ירודה, לא הוכחה. ראשית, לא הובאה כל ראיה לגבי הבדל בכמות ואיכות הבשר של מנות ה"טריו" שהוגשו בחתונה לעומת מנות ה"טריו" בטעימות. שנית, גם בעניין זה, טענה זו לא נטענה בזמן אמת ולא הופנתה לכפיר בזמן האירוע. אני מקבל את טענת תובעת 1 כי אין לה שני סטנדרטים של מנות "טריו" (סעיף 8 לתצהיר כפיר).
9.תאורה:
טענת הנתבעים כי התובעת הפרה התחייבויותיה באספקת התאורה נדחית. כפי שטענה התובעת, הנתבעים לא טענו ולא סיפקו כל הוכחה, לא באמצעות חוות דעת מומחה ולא בכלל, מהו סטנדרט התאורה בחופה מוארת ומה הייתה התאורה לטענתם במקרה דנן.
הטענה כי רק ב"זכות" קיומה של מצלמת וידאו בחופה סופקה תאורה מינורית שהאירה במעט את החופה, באזורים שאליהם הייתה מופנית, נדחית.
מעיון בראיות שהוצגו והתמונות שנלקחו מהסרט (ת/1 ו – ת/2), אני מקבל את טענת התובעת כי החופה לא היתה חשוכה, גם כשהחופה הסתיימה וצלם הווידאו לא היה בקרבת החופה.
בסרט החתונה נראה, כי הייתה תאורה נפרדת באזור החופה. לכל אורך האירוע החופה הייתה מוארת ולפני חשכה נראו מנורות באזור החופה, בסרט שהוגש על ידי הנתבעים. כמו כן האולם היה מואר לכל אורך האירוע.
תובעת 2
10.טענה לזיוף ההסכם: טוענים הנתבעים כי ההסכם שצירפה תובעת 2 לתצהירה, הינו הסכם אשר החתימה המופיעה על גביו ואשר נחזית להיות חתימת הנתבעים זויפה. לגרסת הנתבעים, ההבדל היחיד בין ההסכם שנחתם על ידי הצדדים והוצג לבין ההסכם ה"אמיתי" הוא 500 ₪ (כלומר, 6,000 ₪). ברם, הנתבעים לא הציגו כל הסכם אחר ודי בכך, לדחות את טענתם כי ההסכם מזויף.
11.מטעם תובעת 2 העידו, שחר נתנאל (להלן: "שחר"), מבעלי תובעת 2 ורותם חצבני (להלן: "רותם"), ששימש כתקליטן מטעמה, כי נכחו בעת החתימה על ההסכם (סעיף 8 לתצהיר שחר וסעיף 4 לתצהיר רותם; פרוטוקול, עמ' 9, שורות 12-27 ׁׁׁ(חקירתו הנגדית של שחר) ועמ' 15, שורות 20-29 (חקירתו הנגדית של רותם)) ואני נותן אמון בעדויותיהם ומשכך קובע כי לא הוכח שחתימת הנתבעים זויפה.
12.וודקה פינלנדיה: טענת הנתבעים כי לא הוגשה וודקה פינלנדיה , נדחית. אני מקבל את טענת תובעת 2 כי הוגשה באירוע וודקה פינלנדיה (תמונות מתוך סרט הנתבעים ת/3, ת/4, ת/5 וחקירתו הנגדית של שחר, פרוטוקול, עמ' 10, שורה 22-35).
טענת יאנה כי אולי היה (בקבוקי וודקה פינלנדיה) מאחורי הבר (עמ' 20, שורות 8-14) וטענת רז, כי הוחבא ולא נמזג (עמ' 26, שורות 13-22), דינה להידחות.
13. שמפניה: אני מקבל את טענת תובעת 2 כי הוסבר לנתבעים, כי תסופק קאווה וכי הנתבעים קיבלו הסבר זה. סבורני גם שקאווה סופקה. ואולם, כיוון שהטענה עלתה בכתבי הטענות, ושמפניה בפועל לא סופקה, ניתן היה לקבוע שיש לקזז את עלות השמפניה מעלות החתונה. דא עקא - עיון בהזמנת המשקאות מס' 11275 מעלה, כי ניצוצות לא חייבה את הנתבעים בגין השמפניה, ועל כן לא ניתן לקזז אף את עלות השמפניה מעלות החתונה.
14.מקצועיות עובדי הבר: לא מצאתי כי הנתבעים הוכיחו התרשלות או חוסר מקצועיות מצד עובדי הבר שסיפקה תובעת 2. הטענה כי "זכו" לעדכונים מהאורחים בעניין חוסר המקצועיות של אנשי הבר (סעיף 18(3) לתצהירו של רז) גם היא לא הועלתה בזמן אמת ודינה להידחות.
בסרט החתונה נראה כי הבר מתפקד ומסופקת שתיה לכל דורש.
15.התקליטן: טענת הנתבעים כי התקליטן (רותם) שסיפקה תובעת 2 היה רשלן לא הוכחה וגם היא לא הועלתה בזמן אמת, במהלך האירוע.
בסעיף 5 לתצהירו ציין רותם כדלקמן:
"במשך כל אירוע החתונה ואף לאחר סיומו, הייתי בקשר רציף עם הזוג ושאלתי לשלומם ולשביעות רצונם. תגובתם בפה מלא הייתה שהכל בסדר ולא הייתה להם כל טענה, אלי או לתפקודי באירוע שהתנהל כשורה ובאופן דומה לחלוטין לאירועים אחרים בהם אני מופיע. במשך כל האירוע לא התקבלה כל תלונה מבני הזוג או ממי מהאורחים. היו בקשות והזמנות שירים שנענו בחיוב וכמקובל."
וכך גם העיד בבית המשפט (פרוטוקול, עמ' 16, שורות 4-6). באשר לטענה בדבר העיכוב בהשמעת שיר החופה, הרי שעיכוב של מספר שניות בהשמעת שיר הוא בבחינת זוטי דברים.
ז.לסיכום:
1.לאור המקובץ, מסקנתי היא כי התובעות 1 ו- 2 לא הפרו את ההסכמים עם הנתבעים. גם טענת הנתבעים כי סעיף 11 לחוק המכר הופר דינה להידחות.
2.הנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה להוכחת טענותיהם. העובדה שהנתבעים או קרוביהם לא העלו טענותיהם בזמן אמת, על אתר, גם לא ביחס לעניינים שניתן היה לתקנם, מעלה ספקות לגבי תום ליבם, כנות ואמינות טענותיהם.
העובדה שהנתבעים נמנעו מלהגיש את סרט הווידאו המלא, כאשר זה, לדבריהם, מצוי ברשותם - מדברת לחובתם.
ח.סוף דבר
1.לאור האמור לעיל, דין תביעת תובעות 1 ו – 2 להתקבל במלואן. התביעה שכנגד נדחית.
2.הנתבעים ישלמו לתובעות את הסכומים כדלקמן תוך 14 יום:
א.לתובעת 1 סך של 20,966 ₪ (המהווה את הסכום החוזי בהפחתת 2,000 ₪ מקדמה ששולמה על ידי הנתבעים).
ב.לתובעת 2 סך של 6,500 ₪.
ג.סכומים אלו יישאו ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלומם בפועל.
ד. הנתבעים ישלמו לתובעות הוצאות משפט בסך של 6,000 ₪ תוך 14 יום (תובעת 1 4,000 ₪ וניצוצות 2,000 ₪).
ניתן היום, ט"ו כסלו תשע"ח, 03 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.
