ג'רני הפקות בע"מ נ' אדרי

לפני שתי תביעות: (1) תביעה בסדר דין מקוצר על סך 215,350 ₪ שהגיש מאור אדרי (להלן "מאור") נגד ג'רני הפקות בע"מ (להלן "ג'רני") שבה ניתנה לג'רני רשות להתגונן; ו- (2) תביעה כספית על סך 700,000 ₪ (לצרכי אגרה) שהגישה ג'רני נגד מאור ונגד אחיו, עמרם אדרי (להלן "עמי").

רקע עובדתי והליכים קודמים בין הצדדים

מאור הוא זמר המקיים הופעות בישראל וג'רני היא חברה הפועלת בין היתר לשיווק אמנים ולקידומם וכן להפקת אירועים.

ביום 10.10.11 נחתם הסכם בין ג'רני לבין מאור ומנהליו האישיים דאז שעניינו שיווק הופעותיו של מאור באמצעות ג'רני באופן בלעדי לתקופה של שלוש שנים (להלן "ההסכם").

הוסכם כי ג'רני תדווח זמן סביר מראש על הופעות שבדעתה לקבוע למאור, תקבל ממנו הצעת מחיר לכל הופעה, ואם ההופעה תתקיים, יהיה מאור זכאי לסכום שנקב בהצעת המחיר. ג'רני הייתה רשאית למכור כל הופעה בסכום גבוה יותר מהסכום שדרש מאור לקבל בגינה, ואם הצליחה לעשות זאת, הייתה זכאית להפרש בין הסכום ששילם המזמין לסכום שדרש מאור.

בשלב מסוים חדל מאור לשתף פעולה עם ג'רני, החל לשווק את הופעותיו בעצמו ובאמצעות אחיו עמי ושלח לג'רני הודעה על ביטול ההסכם.

בעקבות זאת, ולאחר שניסיונות ליישוב הסכסוך במשא ומתן לא צלחו, הגישה ג'רני המרצת פתיחה נגד מאור, עמי ומנהליו האישיים של מאור דאז בתיק ה"פ (מחוזי-מרכז) 26318-11-12 וזאת בטענה כי ההסכם הופר ובוטל שלא כדין. בתובענה זו ביקשה ג'רני להוציא צווים כדלקמן: (א) צו נגד מאור ועמי שבו יוצהר כי ג'רני היא הגורם הבלעדי שרשאי לשווק ולמכור את הופעותיו של מאור בכל תקופת ההסכם; (ב) צו המורה למשיבים להמציא מסמכים בנוגע לכלל ההתקשרויות של מאור שבוצעו בפועל או שיתבצעו בעתיד בתקופת ההסכם שלא באמצעות ג'רני ולגבי כלל הכנסותיו של מאור בתקופה זו; ו- (ג) צו לאכיפת ההסכם בין הצדדים. התובענה התקבלה בחלקה. כב' השופטת גרסטל קבעה בפסק דינה שניתן בתובענה בין היתר כי מאור הפר את ההסכם בסיועו של אחיו עמי. כמו-כן נקבע בפסק הדין כי הודעת הביטול של ההסכם נשלחה לג'רני שלא כדין, אולם כיוון שמדובר במעין חוזה לשירות אישי, אין אפשרות להורות על אכיפת ההסכם באופן שיחייב את מאור להמשיך לעבוד עם ג'רני. עם זאת, נקבע כי ג'רני זכאית לקבל ממאור ומעמי את מלוא המסמכים והחשבונות לגבי התקשרויות שבוצעו מיום חתימת ההסכם ועד למועד הגשת התובענה, ונקבע כי על מאור ועמי להגיש תצהיר שבו יפורטו כל ההכנסות שהתקבלו מהופעות של מאור החל מיום חתימת ההסכם ועד למועד הגשת התובענה.

ג'רני הגישה ערעור לבית המשפט העליון בנוגע לרכיבי התובענה שלא התקבלו, והערעור נדחה. בפסק הדין שניתן בערעור בתיק ע"א 7099/13 נקבע בין היתר כי משחלפה תקופת הבלעדיות שנקבעה בהסכם, שאלת אכיפתו הפכה לתיאורטית, ולכן לא היה מקום לדון בה, אך כב' השופט עמית העיר כי "כשלעצמי, ומבלי לקבוע מסמרות, אני מתקשה לקבל את טענת המערערת כי ענייננו בחוזה תיווך, באשר על פי ההסכם, המשיב אינו אמור לדעת מה הסכום שהמערערת כ"מתווכת" מקבלת בגין כל הופעה שלו" (סעיף 6 לפסק הדין).

בית המשפט העליון דחה גם את טענתה של ג'רני שלפיה היא זכאית לקבל חשבונות ופירוט של ההכנסות שהתקבלו מהופעותיו של מאור במשך כל תקופת הבלעדיות שנקבעה בהסכם ולא רק עד למועד הגשת התובענה. בהקשר זה קבע כב' השופט עמית בסעיף 7 לפסק הדין כי "לאור מאפייניו הייחודיים של החוזה שלפנינו באשר לדרך קביעת התמורה לה זכאית המערערת, איני רואה כיצד מתן חשבונות יקדם את עניינה בתביעה לפיצויי קיום שבדעתה להגיש נגד המשיבים". בהמשך הוסיף כב' השופט עמית וקבע כי "לצורך חישוב פיצויי הקיום, על המערערת יהיה להוכיח אילו הופעות הייתה המערערת יכולה ומצליחה לשווק ובאיזה מחיר, ומה היה המחיר ההיפותטי שהיה נדרש על-ידי המשיב בגין כל הופעה כאמור, אילולא בוטל ההסכם. משכך, השאלה כמה הרוויח המשיב מהופעותיו במהלך התקופה החל מביטול ההסכם (שלא כדין) ועד לתום תקופת הבלעדיות של שלוש השנים על פי ההסכם, לכאורה אינה רלוונטית בהכרח להוכחת הרווח שהמערערת הייתה יכולה להפיק עד תום תקופת ההסכם".

תביעתו של מאור

בכתב התביעה של מאור שהוגש בסדר דין מקוצר נטען כי ג'רני נמנעה מלהעביר למאור את סכומי התמורה שהוא זכאי לקבל בגין כמה הופעות שהתקיימו והוזמנו באמצעות ג'רני. התביעה הוגשה על סך של 215,350 ₪ (182,500 ₪ + מע"מ) שכולל את הסכומים הבאים: (1) 13,500 ₪ + מע"מ בגין הופעה שהתקיימה בחדרה ביום 24.4.12; (2) 14,000 ₪ + מע"מ בגין הופעה שהתקיימה במעלה אדומים; ו- (3) 155,000 ₪ + מע"מ בגין חבילה של חמש הופעות שהוזמנו מחברת שרית הפקות (להלן "שרית הפקות") ביום העצמאות 2013, אם כי עולה מכתב התביעה שרק ארבע מההופעות אכן התקיימו ביום העצמאות והופעה אחת נוספת התקיימה "זמן מה לאחר מכן".

ג'רני הגישה בקשת רשות להתגונן בצירוף תצהיר של מנהלה, מר ירום כהן (להלן "ירום", שהפך לכתב ההגנה בתיק. בתצהיר לא הועלו טענות ספציפיות בנוגע לתמורה המגיעה למאור בגין הופעותיו בחדרה ובמעלה אדומים. לגבי ההופעות ביום העצמאות 2013 נטען כי ככל הידוע לג'רני, התקיימו ארבע הופעות בלבד ולא חמש, וג'רני עדיין לא קיבלה את התשלום המגיע לה משרית הפקות בגין הופעות אלה, שכן לטענתה של שרית הפקות, מאור מאיים עליה לבל תשלם לג'רני את התמורה המגיעה לה. כמו-כן העלתה ג'רני טענות קיזוז בסך כולל של 1,715,520 ₪, וזאת בגין הפסדים ונזקים שנגרמו לה לטענתה בעקבות כך שמאור הפר את ההסכם עמה וביטל אותו שלא כדין. הנזקים הנטענים כוללים בין היתר פגיעה במוניטין של ג'רני והפסד עמלות שהייתה זכאית לקבל משיווק הופעותיו של מאור בתקופת הבלעדיות שנקבעה בהסכם.

בהחלטה של כב' השופטת כוכבה לוי שניתנה בבקשת הרשות להגן שהגישה ג'רני נקבע כי אין צורך להכריע בטענת הקיזוז המלאה שהעלתה ג'רני בבקשתה, ודי בכך שהציגה טענת קיזוז מבוססת דיה בסכום העולה על סכום התביעה כדי לתת לה רשות להתגונן. בהקשר זה נקבע כי ג'רני ביססה ברמה הנדרשת לצורך מתן רשות להתגונן טענת קיזוז בסכום קצוב של 295,520 ₪. סכום זה חושב על יסוד נתונים שהוצגו לגבי הכנסות של מאור מהופעות מיום 15.1.12 עד ליום 14.11.12 וגזירת העמלה המגיעה לג'רני לטענתה בגין הופעות אלה.

תביעתה של ג'רני

בכתב התביעה המתוקן הופנה בית המשפט לפסק הדין של כב' השופטת גרסטל בהמרצת הפתיחה שבו נקבע בין היתר כי מאור הפר את ההסכם עם ג'רני וביטל אותו שלא כדין. על יסוד זאת טוענת ג'רני כי היא זכאית לפיצויי קיום או לפיצויי ציפייה.

ג'רני טוענת כי יש לפסוק לה פיצויים לפי אחת מהחלופות הבאות:

1. פיצוי בשיעור של 23% מהכנסותיו המשוערות של מאור מהופעות במהלך תקופת הבלעדיות שנקבעה בהסכם, וזאת לטענתה של ג'רני על יסוד התמורה הנהוגה בשוק בגין שירותים מהסוג שהוסכם כי ג'רני תספק למאור. חלופה זו מבוססת על הנתונים שהוצגו בתצהיר שהגיש עמי לגבי ההכנסות שהתקבלו מהופעותיו של מאור ב- 11 החודשים הראשונים של תקופת הבלעדיות, ועל ההנחה של ג'רני שהכנסותיו של מאור הכפילו את עצמן מדי שנה. לפי חלופה זו, ההכנסות המשוערות של מאור בתקופה הרלוונטית הסתכמו בסך של 6,629,273 ₪ ומהן מגיעה לג'רני תמורה בשיעור של 23%, דהיינו סך של 1,524,723 ₪.

    

2. פיצוי בשיעור של 20% - 22% מהכנסותיו המשוערות של מאור בתקופת הבלעדיות לפיו התחשיב דלעיל, וזאת על יסוד טענתו של ב"כ מאור בישיבה שנערכה עם ג'רני שלפיה זהו השכר המקובל בגין שירותים מהסוג שהוסכם שג'רני תספק למאור. לפי חלופה זו, ג'רני טוענת כי זכאית לפיצוי סך של בין 1,325,854 ₪ ל- 1,458,440 ₪.

    

3. פיצוי בשיעור של 21% מהכנסותיו המשוערות של מאור הנ"ל, וזאת לטענתה של ג'רני, על יסוד חישוב העמלה הממוצעת שקיבלה בפועל בגין שיווק הופעותיו של מאור. לפי חלופה זו, ג'רני טוענת כי היא זכאית לפיצוי בסך של 1,392,147 ₪.

    

4. פיצוי שייקבע על דרך האומדן וזאת בין היתר על יסוד היקף ההכנסות המוצהרות של מאור, העלייה בכמות ההופעות ובמחירי ההופעות בשנים שלאחר מכן, השכר המקובל בהסכמים מסוג זה והצהרתו של ב"כ מאור.

    

כמו-כן טוענת ג'רני כי היא זכאית לפיצוי נוסף בסך של 600,000 ₪ בגין פגיעה במוניטין והפסד הכנסות פוטנציאליות מאומנים שהיו עשויים לעבוד עמה אלמלא הפר מאור את ההסכם; וכן לפיצוי בגין עוגמת נפש בסכום של יפחת מ- 150,000 ₪. עם זאת נטען כי מטעמי אגרה מעמידה ג'רני את סכום התביעה על 700,000 ₪ בלבד.

לגבי עמי, ג'רני הפנתה לקביעות בפסק הדין ההצהרתי שמהן עולה כי עמי סייע למאור להפר את ההסכם וכן איים על ירום, מנהלה של ג'רני, ומנע ממנו לקיים את ההסכם. עוד נטען כי בנוסף לעוולה של גרם הפרת חוזה, ביצע עמי גם עוולה של הפרת חובה חקוקה כיוון שהתנהלותו עולה כדי עבירות פליליות של איומים וסחיטה באיומים; לחלופין נטען כי עמי התרשל כלפי ג'רני שכן היה עליו לצפות שבעקבות פועלו הפסול ייגרמו לג'רני נזקים; עוד נטען כי עמי עשה עושר ולא במשפט על חשבונה של ג'רני כשקיבל לידיו את הזכויות לשיווק הופעותיו של מאור.

אשר לסכום הפיצוי שנתבע מעמי, ג'רני טענה כי לצרכי אגרה היא מעמידה אותו על מלוא סכום הנזק שנגרם לה כמפורט בעניינו של מאור, אך בהמשך נטען "בנוסף לאמור לעיל" עמי חייב בפיצויים בסכום שלא יפחת מ- 250,000 ₪ "בגין עשיית עושר ולא במשפט, הסבל הרב, תחושת הרדיפה, התסכול, המתח, עוגמת הנפש וכיו"ב נזקים כלליים שנגרמו מהתנהגותו האלימה והקלוקלת".

כמו-כן נטען בכתב התביעה המתוקן כי מאור ועמי גרמו לג'רני נזק ראייתי מצטבר ורב בהתנהגותם ובפועלם להפר את ההסכם עמה, תוך מידורה ממידע על התקבולים שקיבל מאור בגין הופעותיו בתקופת הבלעדיות שנקבעה בהסכם. לטענת ג'רני, נזק ראייתי זה מחייב להפוך את נטל השכנוע בתביעה, לכל הפחות לעניין גובה הנזק.

בכתב ההגנה של מאור ועמי נטען בין היתר כי לפי ההסכם, אין לג'רני זכות לקבל עמלה כלשהי, ואף נקבע בהסכם במפורש כי מאור זכאי לקבל לידיו ולשמור לעצמו את מלוא התמורה שדרש לקבל עבור כל הופעה. כמו-כן יש הפניה לקביעות בפסק הדין של בית המשפט העליון שניתן בערעור שהגישה ג'רני, ונטען כי עולה בבירור מקביעות אלה שלא עומדת לג'רני זכות לתבוע כספים כלשהם על יסוד הכנסותיו של מאור. עוד נטען בהקשר זה כי החלופות לחישוב הנזק שהוצגו בכתב התביעה המתוקן מנוגדות לקביעות המפורשות בפסק הדין של בית המשפט העליון לגבי האופן שבו היה על ג'רני לבסס את תביעתה לפיצויי קיום בעקבות ביטולו של ההסכם שלא כדין.

ג'רני הגישה כתב תשובה לכתב ההגנה שבו חזרה על חלק מהטענות שהועלו בכתב התביעה. ב"כ ג'רני טען כי לאור הקביעות החלוטות בעניינם של מאור ועמי המהוות מעשה בית דין, לא יכולה להיות מחלוקת לגבי עצם זכאותה של ג'רני לפיצוי, ולעניין הנזק, חזר וטען כי יש ליישם את דוקטרינת הנזק הראייתי. עוד נטען כי מאור ועמי מנסים לסלף את הקביעות בפסק דינו של בית המשפט העליון, שכן בית המשפט סייג את דבריו בשאלת הרלוונטיות של הסכומים שהרוויח מאור בתקופה שלאחר הפרת ההסכם, ורק קבע כי שאלה זו "לכאורה" אינה רלוונטית "בהכרח" להוכחת הרווח שג'רני הייתה יכולה להפיק עד סוף תקופת ההסכם.

מנהלה של ג'רני, ירום, ערך תצהיר עדות ראשית לתמיכה לטענותיה של ג'רני בשתי התביעות, וכן הוגשה מטעמה חוות דעת מומחה של מר שוקי (יהושוע) שצוב. נוסף על כך ביקשה ג'רני להזמין לעדות את מר גיא וקנין ואת מר רונן אקנין שהזמינו הופעות של מאור. עמי בלבד ערך תצהיר עדות ראשית לתמיכה בטענות שלו ושל מאור בשתי התביעות.

בדיון ההוכחות הראשון נחקר ירום על תצהירו. לפני תום חקירתו נחקרו מר גיא וקנין ומר רונן אקנין על תצהיריהם ולאחר מכן הושלמה חקירתו של ירום. בדיון ההוכחות השני נחקר המומחה מטעם ג'רני, מר שצוב ואחריו נחקרו עמי ומאור.

לאחר הדיון הוגשו סיכומי הצדדים בכל אחת מהתביעות בנפרד.

דיון

תביעתו של מאור

ג'רני מודה בסיכומיה כי היא חייבת למאור סך של 27,500 ₪ + מע"מ בגין שתי הופעות שהוזמנו באמצעותה: 1) סך של 13,500 ₪ + מע"מ בגין הופעה שהתקיימה בחדרה באפריל 2012; ו- (2) סך של 14,000 ₪ + מע"מ בגין הופעה שהתקיימה במעלה אדומים בקיץ 2012.

בנוסף לתמורה בגין שתי ההופעות הנ"ל תבע מאור סך של 155,000 ₪ + מע"מ בגין חמש הופעות שלו שהוזמנו משרית הפקות באירועי המימונה ויום העצמאות של שנת 2013. יצוין כי מאור הטיל עיקול זמני במעמד צד אחד על הכספים שהתחייבה שרית הפקות לשלם לג'רני, אשר מתוכם היה על ג'רני לשלם למאור את הסכומים שדרש. אין חולק כי מאור דרש לקבל סך של 31,000 ₪ + מע"מ בגין כל הופעה, ולפי ההסכם שלו עם ג'רני, הוא היה זכאי לתשלום רק בגין הופעות שהתקיימו בפועל. לעומת זאת, לפי ההסכם בין ג'רני לשרית הפקות (נספח 19 לתצהירו של ירום), שרית הפקות התחייבה לשלם לג'רני "על מינימום 5 הופעות לפי 36,000 ₪ לא כולל מע"מ לכל מופע" וכן נקבע כי "במידה ולא יסגרו הופעות, צד א' [שרית הפקות] מתחייב בכל מקרה לשלם את הכסף לצד ב' [ג'רני]".עוד נקבע בהסכם שבנספח 19 הנ"ל כי ג'רני נותנת ל- שרית הפקות בלעדיות לייצג את מאור באירועי המימונה והעצמאות 2013, וזאת בארבעה תאריכים מסוימים בחודש אפריל 2013 אשר פורטו בהסכם. ג'רני טוענת כי היות שהלכה למעשה התקיימו בחגיגות המימונה והעצמאות 2013 ארבע הופעות של מאור בלבד, אזי הוא זכאי לקבל מהכספים שנמצאים בידי שרית הפקות סך של 124,000 ₪ + מע"מ (31,000 ₪ X 4), ואילו יתרת הכספים מגיעה לג'רני. לעומת זאת, מאור טוען כי הוא זכאי לקבל תמורה גם בגין הופעה חמישית ונוספת שהתקיימה לאחר יום העצמאות.

אין לקבל את טענתו של מאור כי לא ניתנה לג'רני רשות להגן בטענה שהתקיימו ארבע הופעות בלבד אשר בגינן זכאי מאור לתשלום. טענה זו הועלתה במפורש בתצהירו של ירום שצורף בתמיכה לבר"ל, ובדיון שהתקיים בבר"ל במעמד הצדדים הודיע ב"כ מאור כי הוא "מסכים לבקשת רשות להגן", אך יש לו "השגות על רכיבי טענת הקיזוז" שהעלתה ג'רני. לפיכך, התבקשו הצדדים להגיש סיכומים לעניין רכיבי טענת הקיזוז בלבד. גם בהחלטה שניתנה בבר"ל צוין כי "באי כוח הצדדים הגיעו להסכמה על פיה תינתן רשות להתגונן למבקשת" וכי "המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים התמקדה בטענת הקיזוז". אוסיף ואציין כי בסוף ההחלטה נקבע כי "ניתנת רשות להתגונן", וזאת ללא הסתייגות וללא הגבלה של הרשות להגן שניתנה לג'רני לטענות מסוימות, וכן נקבע כי תצהירו של ירום שצורף לבר"ל ישמש כתב הגנה בתיק.

בכתב התביעה של מאור נטען בעניין ההופעות שהוזמנו משרית הפקות כי ארבע הופעות התקיימו ביום העצמאות 2013 והופעה חמישית ונוספת התקיימה "זמן מה לאחר מכן". כך הצהיר גם עמי בתצהיר עדותו הראשית. מאור לא הציג ראיות כלשהן לביסוס תביעתו בגין ההופעה החמישית, לרבות הסכם בקשר להופעה ולקיומה, פרסומים לקראת ההופעה או תמונות וקטעי ווידאו מההופעה. נוסף על כך, לא הוגש תצהיר של מי מטעם שרית הפקות כדי לבסס שאכן התקיימה הופעה חמישית הקשורה לחבילת ההופעות שהוזמנו לאירועי המימונה והעצמאות 2013.

בדיון ההוכחות הציג עמי לראשונה בחקירתו הנגדית גרסה כבושה שלפיה שרית הפקות לא הצליחה לקבוע למאור הופעה חמישית ביום העצמאות 2013, ולכן ביקשה ממנו לממש את ההופעה החמישית בעיר הנוער בחיפה, והופעה זו התקיימה ב- 12 באוגוסט 2013. כמו-כן טען עמי לראשונה בחקירתו כי ביקש וקיבל אישור על כך בדוא"ל, ובמעמד החקירה החזיק בידיו מסמך שלדבריו מבסס זאת, אך מסמך זה לא צורף לכתב התביעה של מאור, לתצהירו של עמי או לתצהיר גילוי המסמכים מטעם מאור, לא הוצג לב"כ ג'רני או לבית המשפט גם במהלך חקירתו של עמי ולא הוגש לתיק. אין לקבל בעניין זה את טענת מאור כי יש לזקוף לחובתה של ג'רני שלא ביקשה להגיש את המסמך לתיק במהלך החקירה הנגדית, שכן מאור הוא שנשא בנטל להוכחת תביעתו, והוא זה שנדרש להציג ראיות המבססות את זכאותו לתמורה בגין הופעותיו. אם סבר מאור כי המסמך הנ"ל חיוני ורלוונטי לביסוס תביעתו, היה עליו להתייחס למסמך זה בכתב התביעה ולצרפו גם לתצהיר גילוי המסמכים או לחלופין להסביר מדוע לא הוצג המסמך קודם לכן ולהגיש בקשה מפורטת ומנומקת להגשתו לראשונה בשלב ההוכחות, אך מאור לא עשה זאת.

בסיכומים מטעם ג'רני נטען כי גרסתו של עמי בחקירה הנגדית היא גרסה חדשה המהווה הרחבת חזית אסורה, וכי מדובר בטענה בעל-פה כנגד מסמך בכתב, שכן כאמור, בהסכם בין ג'רני לשרית הפקות הוסכם כי ההופעות יתקיימו בארבעה תאריכים מסוימים באפריל 2013. בסיכומים מטעם מאור, לרבות סיכומי התשובה, אין כל הסבר לכך שלא צוין בכתב התביעה שהוגש באוקטובר 2013 ובתצהירו של עמי כי ההופעה החמישית התקיימה באוגוסט 2013, ואף לא הוסבר מדוע לא הוגשו מטעם מאור ראיות כלשהן לקיומה של ההופעה הנ"ל ולהסכמות שהיו בעניין זה בין עמי לבין שרית הפקות. כך גם לא הוסבר מדוע לא ביקש מאור להזמין לעדות נציג של שרית הפקות לביסוס גרסתו. כמו-כן וכאמור לעיל, מאור לא הסביר מדוע לא ביקש להגיש לתיק (ולו באיחור) את המסמך שהיה בידי עמי המבסס, לדבריו, את גרסתו הכבושה שלפיה למרות האמור בהסכם בין ג'רני לשרית הפקות בעניין מועדי ההופעות, הוסכם בין עמי לשרית הפקות לקיים הופעה נוספת של מאור באוגוסט 2013, במקום הופעה חמישית שלא התקיימה ביום העצמאות. על כן, מאור לא הרים את הנטל המוטל עליו כדי לבסס את תביעתו בגין ההופעה החמישית.

לפיכך, אני קובע כי בנוגע לחבילת ההופעות שהוזמנו לאירועי המימונה ויום העצמאות 2013, מאור הוכיח כי הוא זכאי לתמורה בגין ארבע הופעות בלבד. מכאן שמתוך הסכום הכולל שהיה על שרית הפקות לשלם לג'רני בהתאם להסכם ביניהן (36,000 ₪ להופעה + מע"מ בגין מינימום של חמש הופעות), יש לשלם למאור את התמורה שדרש (31,000 ₪ + מע"מ) רק בגין כל אחת מארבע ההופעות שהתקיימו באירועי העצמאות 2013. על כן, מתוך הכספים המעוקלים, יש להעביר למאור סך של 124,000 ₪ + מע"מ (31,000 ₪ X 4) ואת היתרה יש להעביר לג'רני.

לסיכום, ג'רני חייבת למאור סך של 27,500 ₪ + מע"מ בגין שתי הופעות שהתקיימו בחדרה ובמעלה אדומים בשנת 2012, ומתוך הסכום הכולל המוחזק בידי שרית הפקות, חייבת ג'רני למאור סך נוסף של 124,000 ₪ + מע"מ בגין ארבע הופעות שהתקיימו באירועי יום העצמאות 2013.

כאמור לעיל, ניתנה לג'רני רשות להתגונן גם בטענות קיזוז, וטענות אלה זהות לטענות שהועלו בתביעתה של ג'רני שבה אדון להלן.

התביעה של ג'רני

כך נקבע בפסק הדין שניתן בהמרצת הפתיחה שהגישה ג'רני בין היתר נגד מאור ועמי:

"המשיב [מאור] בסיוע האח [עמי] הפר את ההסכם הן בהתנהלותם לשיווק הופעות של המשיב שלא באמצעות המבקשת [ג'רני], הן באמצעות מתן הודעת הביטול שלא כדין".

כמו-כן נקבע בהמרצת הפתיחה לאמור:

"כנטען בסיכומי המבקשת וכעולה מעדותו של מר כהן, הן האח [עמי] והן אביו נהגו לאיים עליו כי יפגעו בו פיזית וכן במעמדו הכלכלי... התנהגות זו ודאי לא אפשרה למר כהן לנהל כיאות את עסקי הופעות המשיב [מאור]. ודאי שלא יכול היה לעשות כן שעה שהאח איים עליו שאם לא יפר את ההסכם, כך שיעביר את הכספים שאמורים להיות משולמים למשיבים 4-3 ישירות לידיו, לא יגיע המשיב להופעות שכבר מכר. ואכן, מר כהן נאלץ לבטל הופעות שכבר קבע ואף נאלץ לפנות למשטרה ולהגיש תלונה נגד האח... האשם באי קיומן של הופעות אלו נעוץ רק בהתנהגות האלימה של האח ולמר כהן אין יד בדבר".

מכאן שקיימות בפסק הדין קביעות מפורשות שלפיהן מאור הפר את ההסכם עם ג'רני, ועמי סייע לו להפר את ההסכם ולמעשה גרם להפרתו.

העוולה של גרם הפרת חוזה מוגדרת בסעיף 62 לפקודת הנזיקין כך – "מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי, הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יכול להיפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון". משנקבע כי עמי גרם להפרת ההסכם בין ג'רני למאור, ולא נטען וממילא לא הוכח כי היה לו צידוק מספיק לעשות זאת, הרי שביצע עוולה כלפי ג'רני. עוולה זו גרמה לג'רני נזק ממון שכן אלמלא הפרת ההסכם וביטולו שלא כדין, הופעותיו של מאור היו משווקות באמצעות ג'רני אשר הייתה זכאית לקבל את ההפרש בין הסכום שמאור היה דורש בגין הופעותיו לבין הסכום שהמזמין היה מוכן לשלם בגינן.

ג'רני טענה כי עמי ביצע כלפיה עוולות נוספות של הפרת חובה חקוקה ורשלנות, אולם היות שג'רני תבעה סכומים זהים בגין כל אחת מהעוולות, אינני נדרש להכריע בטענותיה של ג'רני לגבי העוולות הנוספות הנ"ל. כמו-כן טענה ג'רני כי עמי ביצע כלפיה עוולה של עשיית עושר ולא במשפט, אך לא הציגה פירוט וראיות כנדרש כדי לבסס את כל יסודותיה של עוולה זו, שלצורך הוכחתה היה על ג'רני להציג בין היתר נתונים לגבי הסכומים שבהם "התעשר" עמי על חשבון ג'רני, והיא לא עשתה זאת.

כעת יש לבחון מהו הנזק שנגרם לג'רני בשל הפרת החוזה וביטולו שלא כדין, דהיינו מהם הסכומים שהייתה ג'רני מרוויחה אילו היה ההסכם מקוים.

בפסק הדין של בית המשפט העליון שניתן בערעורה של ג'רני נקבע כי "לצורך חישוב פיצויי הקיום, על המערערת יהיה להוכיח אילו הופעות הייתה המערערת יכולה ומצליחה לשווק ובאיזה מחיר, ומה היה המחיר ההיפותטי שהיה נדרש על-ידי המשיב בגין כל הופעה כאמור, אילולא בוטל ההסכם". ואולם, ג'רני לא ביססה זאת, משלא פירטה ולא הוכיחה בראיות כלשהן אילו הופעות של מאור הייתה יכולה לשווק ולמכור לשיטתה, באילו מחירים ומהי התמורה ההיפותטית שמאור היה דורש בגין כל אחת מההופעות. ג'רני טוענת כי יש לחשב את הפיצויים המגיעים לה על יסוד אחוז מסוים מהכנסותיו המשוערות של מאור בתקופת הבלעדיות, אך לפי ההסכם, ג'רני כלל לא הייתה זכאית לאחוז מסוים מההכנסות בגין ההופעות של מאור, אלא כאמור רק להפרש שבין הסכום שיסכים המזמין לשלם לבין הסכום שידרוש מאור לקבל בגין כל הופעה.

נוסף על כך, כל תחשיביה של ג'רני מבוססים על הדיווח שהוגש לגבי הכנסותיו של מאור ב- 11 החודשים הראשונים להסכם, ומתוכם נגזרו גם הכנסותיו הפוטנציאליות הנטענות בכל יתר תקופת הבלעדיות, אולם בית המשפט העליון קבע כי השאלה כמה הרוויח המשיב מהופעותיו במהלך התקופה החל מביטול ההסכם (שלא כדין) ועד לתום תקופת הבלעדיות של שלוש השנים על פי ההסכם, לכאורה אינה רלוונטית בהכרח להוכחת הרווח שהמערערת הייתה יכולה להפיק עד תום תקופת ההסכם". ג'רני לא הוכיחה כי נתוני ההכנסות של מאור בגין הופעותיו רלוונטיים להוכחת הרווח שהייתה יכולה להפיק עד תום תקופת ההסכם, וזאת משלא הוכיחה כי היה ביכולתה לשווק עבור מאור את ההופעות ששווקו בפועל באמצעות מאור ועמי ולקבל עבורן מחיר גבוה יותר מזה שמאור היה דורש בגינן, באופן שהיה מותיר בידי ג'רני הפרש כלשהו.

ג'רני טוענת כי פועלם של מאור ועמי למדר את ג'רני ממידע ומסמכים אגב הפרת ההסכם שלא כדין, מקימים נזק ראייתי מצטבר ורב אשר מחייב את מלוא היפוך הנטל הראייתי. ואולם כאמור, בית המשפט העליון כבר קבע שעל ג'רני להוכיח אילו הופעות הייתה מצליחה לשווק, באיזה מחיר ומה היה רווח שלה בגין אותן הופעות, וכן קבע כי הנתונים לגבי הרווחים של אדרי מהופעותיו לאחר ההפרה לכאורה אינם רלוונטיים בהכרח לביסוס הרווח שג'רני הייתה יכולה להפיק. מכאן שעצם הקביעה כי ההסכם הופר ובוטל שלא כדין אינה הופכת את נטל הראיה ואינה פוטרת את ג'רני מלהוכיח מהו הרווח הפוטנציאלי שנמנע ממנה בשל ביטול ההסכם. יתר על כן, הטענה שלפיה יש לקבוע את סכום הפיצוי שג'רני זכאית לקבל לפי תחשיב של אחוז מסוים מרווחיו של אדרי בתקופת הבלעדיות אינה עולה בקנה אחד עם הוראות ההסכם.

לצורך ביסוס תביעתה, נסמכת ג'רני בין היתר על חוות דעת מומחה של מר שוקי (יהושוע) שצוב. מחוות הדעת ומעדותו של מר שצוב עולה כי ייצג אמנים רק עד שנת 2004 ("אולי קצת פחות" – עמ' 87 לפרוטוקול ש' 27) וכי עיקר פעילותו בתחום האמרגנות היה משנות ה- 80 ועד אמצע שנות ה- 90 של המאה ה- 20 (עמ' 81 לפרוטוקול ש' 11-1). משנת 2004 ועד שנת 2013 היה מר שצוב יועץ לענייני תרבות של עיריית ראש העין ולא ייצג אמנים (למעט אמן אחד בשם רן אלירן). בתפקידו זה עסק בהפקת אירועים, לא היה שותף לעמלות שקיבלו האמרגנים מהאמנים באירועים שהפיק ולא קיבל דיווחים לגבי עמלות אלה (עמ' 91 ש' 26-14). מר שצוב העיד בחקירתו הנגדית כי "השוק הזה פתוח וכולם יודעים הכל" אך לא הציג תימוכין לכך, ומכל מקום ברי כי אין באמירה זו כדי לבסס שיש למר שצוב מומחיות מיוחדת כלשהי בעניין העמלות שמקבלים אמרגנים מאמנים. כמו-כן עלה מעדותו של מר שצוב כי מעולם לא עבד עם אמנים בחוזים (עמ' 83 ש' 29), ולכן ממילא לא הציג חוזים בינו לבין אמנים כלשהם שייצג ואף לא הציג חוזים של אמרגנים אחרים עם אמנים. מכאן שמחוות דעתו ומעדותו של מר שצוב עולה כי אין לו ידע מקצועי, ייחודי, מספק ורלוונטי לגבי הנושאים שעליהם התבקש לחוות דעתו וביניהם "שיעור העמלה המקובל בהסכמי שיווק הופעות של אמן באופן בלעדי"; "הערך הכלכלי של הסכם לשיווק הופעות של אמן"; ו- "שווי המוניטין המתווסף לחברה כתוצאה מההסכם", וכל זאת בתקופת הבלעדיות שנקבעה בהסכם בין ג'רני למאור, דהיינו מאוקטובר 2011 עד אוקטובר 2014.

זאת ועוד, מר שצוב לא הציג אסמכתאות או נתונים כלשהם לביסוס הערכתו בחוות הדעת כי העמלה המקובלת עבור גוף אשר משווק בלעדית את הופעותיו של זמר עומדת על 25%-20% מסכום הברוטו, כלומר מהסכום שמתקבל מהמזמין לפני ניכוי הוצאות. מכל מקום, הערכה זו איננה רלוונטית לענייננו, שכן כפי שנקבע גם בפסק דינו של בית המשפט העליון, ההסכם בין ג'רני לבין מאור ייחודי ושונה מהסכמים אחרים בין אמרגנים לבין אמנים, בין היתר במובן זה שהתמורה המגיעה לג'רני לפי ההסכם אינה קבועה בעמלה או באחוזים, אלא בהפרש בין המחיר שנגבה מהמזמין למחיר שמאור דרש לקבל בגין כל הופעה.

לצורך אומדן הערך הכלכלי של הסכם לשיווק הופעות של אמן התבסס שצוב על הערכתו הנ"ל בעניין העמלה המקובלת בהסכם אמרגנות בלעדי, ועל הערכותיו בהמשך חוות הדעת לגבי מספר ההופעות הסביר לאמן הנמצא בתחילת דרכו ולגבי טווח המחירים המקובל לכל הופעה. מר שצוב העריך כי לאמן שנמצא בתחילת הקריירה שלו ובעל הצלחה בינונית סביר שיהיו 10-7 הופעות בחודש בממוצע בעלות של 10,000 ₪ עד 25,000 ₪ לכל הופעה, ולאמן שנמצא בתחילת הקריירה ובעל הצלחה גדולה סביר שיהיו 20-10 הופעות בחודש בעלות של 30,000 ₪ עד 50,000 ₪ + מע"מ לכל הופעה. על יסוד הערכות אלה, ועל יסוד הערכה כי ה"עמלה ממוצעת" בהסכם אמרגנות בלעדי עומדת על כ- 23%, העריך המומחה כי שוויו של הסכם אמרגנות בלעדי עם אמן עומד על כ- 1,656,000 ₪ לשנה. ואולם, לא הוצגו אסמכתאות או נתונים כלשהם לביסוס הערכותיו של המומחה הנ"ל לגבי מספר ההופעות, המחירים המקובלים והעמלה הממוצעת, ומכל מקום הערכות אלה אינן רלוונטיות להערכת שווי ההסכם בענייננו שלפיו כאמור ג'רני כלל לא הייתה זכאית לעמלה כלשהי משיווק הופעותיו של מאור.

שצוב הוסיף וציין בחוות דעתו כי "סדרי גודל ההצלחה הנ"ל משליכים גם על האמנים שעשויים להצטרף לחברה שמייצגת אמן מצליח ואשר צפויים לעזוב חברה אותה עוזב אומן מצליח" (ההדגשה אינה במקור). מדובר בקביעה תיאורטית וסתמית לחלוטין ללא כל תימוכין או דוגמאות ממקרים דומים. על יסוד קביעה זו העריך המומחה כי הנזק הפוטנציאלי מאובדן תיאורטי של אמן נוסף שהיה מצטרף בעקבות מאור הוא "לפחות עוד שנה של אמן מצליח בבלעדיות, קרי 1,656,000 ₪". הערכה זו מבוססת על הערכותיו הקודמות של שצוב בחוות דעתו לגבי שווי הסכם אמרגנות בלעדי עם אמן, וכפי שנקבע לעיל, הערכות אלה אינן מבוססות כנדרש. זאת ועוד, לצורך ביסוס תביעה שאותה העמידה ג'רני על 600,000 ₪ בגין אובדן מוניטין אין די בטענה סתמית שלפיה אלמלא הפרת ההסכם, ייתכן שאמן נוסף היה חותם על הסכם בלעדיות עם ג'רני. היה על ג'רני לבסס בעדויות או בראיות אחרות כי אמן כלשהו שהביע נכונות להצטרף לג'רני ולא עשה זאת עקב עזיבתו של מאור. כמו-כן היה על ג'רני להוכיח באמצעות עדויות או ראיות מה היה המוניטין שלה בשוק לפני חתימת ההסכם עם מאור, בסמוך לאחר ההתקשרות בהסכם עמו ובסמוך לאחר הפרתו כדי לבסס ולו לכאורה כי המוניטין שלה אכן נפגע.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי אין לייחס לחוות דעתו של מר שצוב משקל של ממש ואין בה כדי לבסס את טענותיה של ג'רני לגבי הנזקים שנגרמו לה.

עם זאת, לאור הקביעות המפורשות והנחרצות בפסק הדין שניתן בהמרצת הפתיחה שלפיהן מאור הפר את ההסכם בסיועו של עמי באופן שמנע מג'רני לממש את ההסכם, ובשל הקושי לבסס מהם הסכומים שג'רני הייתה מרוויחה אלמלא בוטל ההסכם שלא כדין, יש לקבל את טענתה של ג'רני כי ראוי לפסוק מהו הנזק שנגרם לה על דרך האומדן. אלא שכפי שנקבע לעיל, האומדן אינו יכול להתבצע בהתאם לחלופות שהציגה ג'רני, שאינן רלוונטיות לתנאי ההסכם בין ג'רני למאור. הנתונים היחידים שהוצגו לפני בית המשפט ועשויים להיות רלוונטיים לצורך ביצוע האומדן הם נתונים לגבי הסכומים שהרוויחה ג'רני מהופעותיו של מאור עד למועד הפרת ההסכם. לפי תצהירו של ירום, מנהלה של ג'רני, החל ממועד חתימת ההסכם באוקטובר 2011 ועד למועד הפרתו באוגוסט 2012 שיווקה ומכרה ג'רני ארבע הופעות של מאור בלבד שמהן הרוויחה סך כולל של 17,500 ₪ (ההפרשים בין הסכומים שקיבלה ג'רני מהמזמינים לבין הסכומים ששולמו למאור – 4,000 ₪ בגין ההופעה בקריית מלאכי; 6,000 ₪ בגין ההופעה במעלה אדומים; 6,000 ₪ בגין הופעה במועצה אזורית שפיר; ו- 1,500 ₪ בגין הופעה בחדרה ביום העצמאות 2012). ג'רני אמנם לא הציגה חשבוניות או קבלות לביסוס הסכומים ששולמו לה בגין ההופעות, אך הצהרותיו של ירום בעניין זה לא נסתרו ולגבי שתיים מההופעות הובאו גם עדויות של נציגים מטעם המזמינות. מכאן שג'רני הרוויחה בממוצע בתקופה זו שנמשכה כ- 10 חודשים, סך של 1,750 ₪ לחודש. אפשר להעריך בהערכה זהירה כי אלמלא הופר ההסכם הייתה ג'רני ממשיכה להרוויח בממוצע לכל הפחות את אותו סכום במשך 26 החודשים הנוספים (שנתיים וחודשיים) שנותרו עד לתום תקופת הבלעדיות, דהיינו 45,500 ₪ (1,750 ₪ X 26).

לא נעלם מעיני כי האומדן הנ"ל אינו מביא בחשבון שורה של פרמטרים. בין היתר לא משקף אומדן זה את הסכומים שג'רני הייתה יכולה להרוויח בגין הופעות פרטיות של מאור, שכן ג'רני המחתה את זכותה לשיווק הופעות פרטיות של מאור ממועד חתימת ההסכם ועד ליום 25.7.12. ואולם, אין אפשרות לכלול באומדן את הרווח הפוטנציאלי בגין ההופעות הפרטיות בהעדר ראיות ונתונים כלשהם על ההופעות הפרטיות שג'רני הייתה יכולה לשווק לטענתה, לכל הפחות עד למועד ההפרה, וההפרש בין המחיר שהיו המזמינים מסכימים לשלם עבור הופעות אלה לבין המחיר שמאור היה דורש בגינן. האומדן אף אינו מביא בחשבון את ההנחה הסבירה העולה גם מחוות דעת המומחה (אף שאינה נסמכת על נתונים ואסמכתאות) כי לאחר שאמן מתחיל כמו מאור מתחיל להתפרסם, חל גידול בביקוש להופעותיו ובמחיר שהמזמינים מוכנים לשלם עבורן. מנגד, מעדותם של מומחה ושל ירום עצמו עולה כי היה ברור שעם הזמן מאור היה מבין מהו טווח המחירים שהמזמינים מוכנים לשלם תמורת הופעותיו והיה דורש תמורה בהתאם, ובאופן זה היה מצטמצם ההפרש בין המחיר שהמזמינים היו מסכימים לשלם לבין המחיר שמאור היה דורש. כמו-כן עלה מחקירתו הנגדית של ירום כי אילו מאור היה דורש לאורך זמן מחיר דומה או זהה לזה שהמזמינים היו מוכנים לשלם, הוא לא היה ממשיך לעבוד אתו.

אציין כי הפרמטרים הנוספים הנ"ל שלא הובאו בחשבון כיוון שלא הובאו נתונים לגביהם, היו עשויים לאזן זה את זה. כך למשל, ייתכן שג'רני הייתה יכולה להרוויח סכומים נוספים בגין שיווק הופעות פרטיות וייתכן שמספר ההופעות ומחיריהן היה גדל, אך מנגד וכפי שעולה גם מהעדויות בתיק, סביר להניח שעם פרסומו של מאור, מתח הרווחים של ג'רני בגין כל הופעה היה פוחת ואף ייתכן שבסופו של דבר לא היה משתלם לג'רני להמשיך את ההתקשרות בהסכם בתנאים שנקבעו בו.

על כל פנים, אין מנוס מביצוע אומדן על יסוד הראיות והנתונים שהובאו לפני בית המשפט, אף אם הם אינם מביאים בחשבון את כל הפרמטרים הרלוונטיים. משלא ביססה ג'רני בראיות את סכומי הנזק שנגרמו לה הלכה למעשה כתוצאה מהפרת ההסכם וביקשה לפסוק לה פיצויים בדרך של אומדן, יש לאמוד את הנזק על דרך הצמצום ולא לבססו על השערות והנחות שלא הוכחו כנדרש.

לפיכך הנני מעמיד את הפיצוי בגין הנזק הממוני שנגרם לג'רני כתוצאה מהפרת ההסכם וביטולו שלא כדין על סך של 45,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

בכתב התביעה המתוקן של ג'רני נטען כי התנהלותם הנפסדת של מאור ועמי גרמה לג'רני עוגמת נפש. בהקשר זה הפנתה ג'רני לקביעות בהמרצת הפתיחה בעניין התנהלותם של מאור ועמי כלפי ירום וכן הפנתה לפסק הדין שניתן בע"א 345/89 נאות דברת נ' מעליות ישראליפט י.מ.ש. אילן ניהול השקעות בע"מ, פ"ד מו(3) 350, שם קבע כב' השופט חשין כי "במקרים מיוחדים אפשר שייפסקו פיצויי עוגמת נפש לחברה אדם, והוא במקום שניתן לזהות חברה ואדם (השווה ע"א 671/74 [8]; א' פרוקצ'יה, דיני חברות חדשים בישראל (המכון למחקי השוואה ולמשפט השוואתי ע"ש סאקר, תשמ"ט 75 (1989) 75)". ואולם, הקביעה דלעיל היא החריג לכלל שאליו התייחס כב' השופט חשין בתחילת סעיף 22 לפסק דינו הנ"ל שלפיו כעיקרון, אין לפסוק לחברה פיצויים בגין עוגמת נפש. כן ראו לעניין זה פסק דין שניתן בע"א 8588/06 דוד דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ ביום 11.11.10, שם קבעה כב' השופטת פרוקצ'יה בסעיף 32 כי "כלל הוא כי פיצויים בעד נזק לא ממוני לא ייפסקו, דרך כלל לתאגיד. הטעם לכך הוא כי בהיותו תאגיד, הוא אינו מסוגל לסבול נזק נפשי" בהמשך אותו סעיף קבעה כב' השופטת פרוקצ'יה כי "אין לשלול אפשרות כי אורגן של החברה, או בעל עניין בחברה, יתבע בשמו שלו פיצוי על נזק לא ממוני שנגרם לו באופן אישי עקב התנהגות המפר". כן ראו לעניין זה ספרם של ג' שליו וי'. אדר, דיני חוזים – התרופות, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי, התשס"ט 2009, בעמ' 312).

בענייננו, נראה כי קמה לירום עילת תביעה לכאורית לקבלת פיצוי בגין עוגמת נפש, וזאת בין היתר לאור הקביעות בפסק דינה של כב' השופטת גרסטל שניתן בהמרצת הפתיחה בעניין התנהלותם של מאור, עמי ואביהם כלפי ירום. ואולם, ירום לא הגיש תביעה בשמו בשל נזק שנגרם לו באופן אישי אלא הגיש את התביעה בשם ג'רני בלבד שהיא, כפי שטען ירום עצמו, ישות נפרדת. ראו לעניין זה, בין היתר, עדותו של ירום בעמ' 24 לפרוטוקול ש' 18-13:

"ת. ... יש עוד עובדות בג'רני. יש עובדות.

ש. אתם לא אותו דבר?

ת. אנחנו 2 ישויות נפרדות. אני המנהל של ג'רני.

ש. אתם לא אותו דבר?

ת. לא אותו דבר".

זאת ועוד, כפי שעולה מכתב ההגנה שהוגש מטעם מאור ועמי בתיק דנן, בתביעה נוספת שהגיש מאור נגד ג'רני וירום בתיק אחר – ת"א 27236-09-14 - הגיש ירום בקשה לסלק את התביעה נגדו על הסף, וטען בבקשתו זו כדלקמן:

"המבקש [ירום] הינו אישיות משפטית נפרדת מחברת ג'רני. המבקש כלל אינו צד להסכם השיווק בין ג'רני למשיב [מאור]; המבקש לא היה צד להמרצת הפתיחה [שנדונה לפני כב' השופטת גרסטל]; המבקש לא היה זכאי לקבל תשלומים כלשהם מהמשיב; למבקש לא הייתה התחייבות כלפי המשיב".

ג'רני הפנתה בסיכומיה לטענותיו של מאור בתיקים נוספים שהתנהלו בין הצדדים שלפיהן ג'רני היא "הצגה של איש אחד" שהוא ירום, אך משהכחיש ירום טענה זו והעיד גם בדיונים שהתקיימו לפני כי אין זהות בינו לבין ג'רני ומדובר בשתי ישויות נפרדות, אין הוא יכול להעלות טענה הפוכה בניסיון לתמוך בתביעתה של ג'רני לקבלת פיצוי בגין עוגמת נפש.

לאור זאת, אין לקבל את הטענה כי המקרה שלפנינו הוא אחד מאותם מקרים מיוחדים וחריגים שבהם יש לפסוק לחברה פיצויים בגין עוגמת נפש. לפיכך, ומשבחר ירום שלא לתבוע בשם עצמו פיצוי בגין נזק לא ממוני שנגרם לו באופן אישי, התביעה בגין עוגמת נפש נדחית.

בסעיף 53 לכתב התביעה המתוקן של ג'רני, לאחר התייחסות לעוגמת הנפש שגרם עמי נטען בקצרה, בכלליות, ללא כל פירוט ולגבי עמי בלבד כי בנסיבות המקרה דנן "התמלאו התנאים הקבועים בפסיקה לפסיקת פיצויים עונשיים ו/או הרתעתיים". לא צוין בכתב התביעה מהם התנאים הקבועים בפסיקה לפסיקת פיצויים עונשיים או הרתעתיים ואף אין כל הסבר או פירוט כיצד לטענתה של ג'רני מתקיימים תנאים אלה בענייננו. על כל פנים, לא נתבע סכום כלשהו בגין פיצויים עונשיים ואף צוין במפורש בסעיף 55 לכתב התביעה של ג'רני כי "לצרכי אגרה, תעמיד התובעת את נזקיה בגין פועלו של נתבע 2 [עמי] על מלוא סכום הנזק שנגרם לה כמפורט לעניין הנתבע 1 [מאור]" וסכומי הנזק שנתבעו ממאור אינם כוללים פיצוי עונשי.

בסעיף 56 לכתב התביעה נטען כי "בנוסף לאמור לעיל, הנתבע 2 [עמי] חייב בפיצויים בגין עשיית עושר ולא במשפט, הסבל הרב, תחושת הרדיפה, התסכול, המתח וכיו"ב נזקים כלליים, שנגרמו מהתנהלותו האלימה והקלוקלת המתוארת לעיל – בסכום שלא יפחת מ- 250,000 ש"ח". סכום הפיצוי הנוסף נדרש כאמור בגין עשיית עושר ולא במשפט – עילת תביעה אשר כפי שנקבע לעיל לא הוכחה כנדרש, ובגין עוגמת נפש ונזק לא ממוני שנגרם לג'רני – תביעה שאף היא נדחתה. לא צוין בסעיף 56 הנ"ל כי סכום הפיצוי הנוסף כולל גם פיצויים עונשיים, ומכל מקום, משהעמידה ג'רני את סכום התביעה נגד מאור ועמי יחד על 700,000 ₪ בלבד בגין הנזקים המפורטים בתביעה נגד מאור, ולא שילמה אגרה בגין הסכום הנוסף של הפיצויים המגיע לה לטענתה מעמי בלבד, הרי שהלכה למעשה אין לפני תביעה בגין סכום הפיצוי הנוסף.

לסיכום, תביעתה של ג'רני נדחית ברובה ומתקבלת בחלקה כמפורט להלן:

התביעה לפיצוי בגין נזק ממוני ישיר שנגרם לג'רני כתוצאה מהפרת ההסכם מתקבלת בחלקה, כך שעל מאור ועמי לפצות את ג'רני בגין נזק זה בסך של 45,500 ₪ שנקבע על דרך האומדן.

התביעה לפיצוי בסך של 600,000 ₪ בגין פגיעה "נזקי מוניטין ו/או אובדן מוניטין ו/או נזק כללי" נדחית משלא הוכחה כנדרש.

התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש שהועמדה על סך של 150,000 ₪ נדחית משנקבע כי לא מדובר באחד מאותם מקרים מיוחדים וחריגים שבהם ראוי לפסוק לחברה פיצויים בגין עוגמת נפש.

אין להידרש לטענתה של ג'רני לגבי סכום הפיצוי הנוסף של 250,000 ₪ המגיע לה מעמי, היות שסכום זה לא נכלל בסכום התביעה.

סוף דבר

על מאור ועמי יחד לשלם לג'רני פיצוי בגין הפרת ההסכם בסך של 45,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת תביעתה של ג'רני ועד למועד התשלום בפועל. מסכום זה יש לקזז את הסך של 27,500 ₪ + מע"מ שג'רני נותרה חייבת למאור בגין שתי הופעות, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת תביעתו של מאור ועד למועד התשלום בפועל.

כמו-כן וכפי שנקבע לעיל, מתוך הכספים המעוקלים שנמצאים בידי שרית הפקות, יש להעביר למאור סך של 124,000 ₪ + מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל ואת היתרה יש להעביר לג'רני.

לעניין שכר טרחה והוצאות, יש לתת את הדעת לכך שתביעתו של מאור התקבלה ברובה ותביעתה של ג'רני נדחתה ברובה ונפסק לה סכום מזערי ביחס לסכום הנזק הנטען - 2,274,732 ₪, שהועמד לצרכי אגרה על 700,000 ₪. מנגד, יש לתת את הדעת גם לכך שתביעתה של ג'רני הוגשה על יסוד פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי ובו קביעות מפורשות שלפיהן מאור הפר את ההסכם בסיועו של עמי. לאור זאת, ובנסיבות המיוחדות של במקרה דנן, לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ‏ח' תשרי תשע"ח, ‏28 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.