א. מבוא
1.עניינה של התובענה, סילוק יד ופינוי ממקרקעין המצויים ברחוב *** , ידועים כגוש-- חלקה--, ושטחם הרשום 752 מ"ר. (להלן: "המקרקעין").
2.כאמור בנסח רישום מקרקעין, אשר צורף כנספח א' לתצהיר התובעים, בעלי זכויות החכירה במקרקעין הם מר ס. צ. ז"ל (להלן: "המנוח") ומר נ.צ. , בשני חלקים שווים. המנוח ומר נ. צ. הם אחים והם ירשו את המקרקעין מאביהם בשנת 1990. בנוסף למקרקעין אלה ירשו השניים נכסי מקרקעין נוספים, ביניהם מקרקעין ברחוב -----
3.התובעים הם יורשי המנוח אשר נפטר ביום 28.04.12 והם ירשו את המנוח בחלקים שווים.
4.הנתבעים הם בניו של מר נ. צ. ונכון למועד הגשת התביעה וגם לאחר מכן הם התגוררו במקרקעין.
5.בתמ"ש 16822/03 (בית משפט השלום כפר סבא), התנהל הליך משפטי שהגישו מר נ. צ. והנתבעים נגד המנוח. במסגרת הליך זה נחתם בין הצדדים ביום 10.01.07 הסכם פשרה לו ניתן תוקף של פסק דין ביום 17.01.07. (הסכם הפשרה ופסק הדין צורפו כנספח ג' לתצהיר התובעים). הסכם זה התייחס למקרקעין נשוא התביעה ולמקרקעין הנוספים ברחוב---- ההסכם נועד לקדם מתווה לפירוק השיתוף בין הצדדים, הן בנכס ברחוב ----- והן בנכס ברחוב ** , בדרך של ביצוע עסקאות קומבינציה וחלוקת התמורה בין הצדדים.
6.בתביעתם כאן טענו התובעים כי ההסכם מיום 10.01.07 הופר בכך שהנתבעים תפסו במקרקעין חזקה בלעדית. התובעים עתרו לצו סילוק יד ופינוי הנתבעים מהמקרקעין.
ב. טענות התובעים
7.הנתבעים תפסו חזקה בלעדית וייחודית במקרקעין למרות שאין להם זכות להחזיק או להשתמש בהם ללא הסכמת התובעים. הנתבעים מנעו את כניסת התובעים למקרקעין והם עושים בהם כבשלהם. פניות ודרישות התובעים מהנתבעים לסלק ידם מהמקרקעין ולפנותם לא נענו. זאת תוך שאביהם, מר נ.צ. י, מגבה את מעשיהם והסגת הגבול מצדם.
8.מהתובעים נמנעת הזכות לחזקה ושימוש משותפים במקרקעין. הנתבעים מחזיקים בכל שטח המקרקעין ולא מאפשרים למי מהתובעים להחזיק ולהשתמש בהם.
9.במקרקעין בנויים שלושה מבנים חוקיים. יתר המבנים אינם חוקיים. הבניה ללא היתר שבוצעה על ידי הנתבעים ידועה לרשויות התכנון והשימוש שעושים הנתבעים בבנייה זו מהווה הפרה של הוראות חוק התכנון והבניה וחושפת את התובעים לתביעות כבעלי מחצית הזכויות במקרקעין.
10.הנתבעים אינם משלמים את הארנונה והתובעים נתבעו לשלם את הארנונה שהוטלה על המקרקעין בשנים האחרונות.
ג. טענות הנתבעים
11.על החלקה בנויים חמישה מבנים. השימוש בחצר שאינה בנויה הוא משותף. תובע 1 עושה שימוש בחצר ומאחסן בה עודפי ריצוף מדירותיו שברחוב ---- בשטחים שאינם בנויים אין חזקה ייחודית לאיש. כל אחד מהצדדים לתובענה מחזיק במחצית מהשטח הבנוי המקורי בחלקה.
12.בשנת 1999 נערך הסכם בין המנוח לבין מר נ. צ. לפיו, נערכה מפה בה חולקו המקרקעין לשני חלקים שווים. מר נ. צ. קיבל לחזקתו את הצד המזרחי של המקרקעין והמנוח את צדם המערבי. לאחר קבלת החזקה הבלעדית בצד המזרחי התיר מר נ. צ. לנתבעים להמשיך ולהתגורר במבנים המצויים בחלק שבחזקתו.
13.נתבע 1 החזיק והתגורר בדירת מגורים בצד המזרחי של המקרקעין וביצע שיפוצים בנכס כדי להכשירו למגורים. הוא התגורר בנכס עד חודש דצמבר 2014, מועד בו עבר למקום מגורים אחר.
14.נתבע 2 קיבל לחזקתו חדר אחד בגודל 12 מ"ר בתוך המבנה ופתח בו עסק למכירת מחשבים. נתבע 2 ואביו לא שילמו כל תשלום בגין השימוש בחדר. מצבו של החדר טרם כניסתו של נתבע 2 היה בלתי ראוי למגורים, הוא היה מנותק ממערכת המים והיו בו נזקי נזילות. נתבע 2 תיקן ושיפץ את החדר על חשבונו בידיעתו והסכמתו של המנוח. החלק בו החזיק נתבע 2 גדל והתרחב בשנים 1998 עד 2002, בהן עשה שימוש למגורים בשני חדרים קטנים ומרפסת אותה סגר עם ויטרינת זכוכית ולוח גבס בצידה הפנימי. הוא בנה מקלחת, שירותים ומטבח כדי להכשיר את המקום למגורים. נתבע 2 חזר לנכס לתקופה בין חודש ינואר 2008 ועד חודש יוני 2009. לאחר מכן מחודש דצמבר 2011 הוא שב להתגורר במקום.
15.מספר שנים לאחר חתימת ההסכם לחלוקת השימוש במקרקעין, הגיש המנוח תובענה כנגד מר נ.צ.התובענה הסתיימה בחתימת ההסכם מיום 10.01.07. על פי ההסכם, המקרקעין כולם חזרו להיות רכוש משותף של המנוח ושל מר נ. צ. במטרה לקדם עסקת קומבינציה במגרש.
16.לאחר כריתת ההסכם מיום 10.01.07 החליטו הצדדים לקדם בשלב ראשון את עסקת הקומבינציה לבנייה בנכס שברחוב ----. סוכם כי עד לביצוע עסקת הקומבינציה במקרקעין נשוא הליך זה, הצדדים ישכירו חלק מהמבנה לצד שלישי תמורת דמי שכירות שייכנסו לקופה משותפת. את יתר השטח המבונה ימשיכו להחזיק בחלקים שווים והשימוש בחצר יהיה משותף. הוסכם כי מיד עם התגבשות עסקת הקומבינציה, יפנו שני הצדדים במשותף את הדייר השוכר את הנכס ואת החלקים אותם מחזיק כל אחד מהם במקרקעין. בהתאם להסכמה זו לא פונו המקרקעין על ידי מי מהצדדים לאחר חתימת ההסכם. אף אחד מהצדדים לא שילם למשנהו דמי שימוש או דמי שכירות בגין החזקתו במקרקעין.
17.החלקים המוחזקים על ידי הצדדים זהים בגדלם ובשווים והחזקה הבלעדית של כל אחד מהצדדים בחלקו מוסכמת בין הצדדים.
18.משך למעלה מחמש שנים לאחר חתימת ההסכם מיום 10.01.07 התובעים והנתבעים המשיכו לקיים את ההסכמה לפיה, עד לביצוע עבודות הבניה במקום, הצדדים ימשיכו להחזיק בחזקה ייחודית חלקים מן הנכס וייהנו מהמקרקעין כל אחד בחלקו. לכל הפחות, המנוח והתובעים אישרו בשתיקה את השימוש שנעשה על ידי הנתבעים במקרקעין. ההסכמה כאמור היא הסכמה מפורשת ולכל הפחות הסכמה מכללא של המנוח והתובעים.
19.ההסכמה הנטענת על ידי הנתבעים סותרת את האמור בהסכם מיום 10.01.07 אולם בהתחשב בכך שהחלו בביצוע עסקת הקומבינציה ברחוב ---- ולא ברחוב **, החליטו לשנות את ההסכמות. רק כעת, לאחר שחלפו למעלה מחמש שנים ולאחר שמר נ. צ. הגיש תביעה כספית נגד התובעים בנוגע לעסקה בנכס אחר, בחרו התובעים לנקוט בהליך של סילוק יד במטרה לגרום לנתבעים נזק. התובעים מעולם לא פנו אל הנתבעים בבקשה לפנות את המקרקעין.
20.משהגיעו מר נ. צ. והמנוח להסכם בדבר אופן השימוש במקרקעין עד לביצוע עסקת הקומבינציה, אין לתובעים כל זכות או רשות לחזור בהם מהסכמה זו. התביעה לפינוי המקרקעין היא תביעה למימוש זכות בחוסר תום לב כיוון שאם תתקבל התביעה יאלצו הנתבעים לפנות את ביתם ולהותיר את המקרקעין ריקים ושוממים, באופן שיגרום נזק לנתבעים כאשר נתבע 2 יפונה מבית מגוריו. כתוצאה מסילוק ידם של הנתבעים אף לתובעים ייגרם נזק כספי כתוצאה מאובדן החזקה הייחודית בשטחים המוחזקים על ידם. בנוסף, נגרם נזק כספי בכך שהנכס אשר הושכר לצד ג' פונה על ידי תובע 1 בסוף שנת 2011, מאז סרבו התובעים להאריך את השכירות והנכס עומד עזוב ונטוש.
21.בסוגיית תשלום דמי השימוש במקרקעין, ככל שיש חובה לשלם סכום כלשהו, לאור החזקה של הנתבעים במחצית המקרקעין, מתנהל בין הצדדים הליך מקביל, כך שבסופו של יום לא ייגרם לתובעים נזק כלשהו כתוצאה מהשימוש במקרקעין.
ד. דיון
22.כאמור לעיל, בתמ"ש 16822/03 (בית משפט השלום כפר סבא), התנהל הליך משפטי שהגישו הנתבעים ואביהם, מר נ.צ. , נגד המנוח. במסגרת הליך זה נחתם בין הצדדים ביום 10.01.07 הסכם פשרה לו ניתן תוקף של פסק דין ביום 17.01.07. (הסכם הפשרה ופסק הדין צורפו כנספח ג' לתצהיר התובעים). ביחס לזכויות במגרש שברחוב *** , הם המקרקעין נשוא התביעה, נאמר בסעיף 3 להסכם:
"א.החל מיום חתימת הסכם זה, הצדדים יחלקו שווה בשווה הן בהוצאות והן בהכנסות שבנוגע למגרש, לרבות דמי שכירות ו/או הוצאות שוטפות ו/או אחזקה ותיקונים וכיוב' והכל בהסכמה מלאה של הצדדים, וכל אחד מהצדדים מתחייב בזאת שלא לתפוס חזקה בלעדית במגרש.
ב.דמי השכירות אשר ישולמו החל מיום חתימת הסכם זה, יסוכמו על ידי הצדדים ובגילוי מלא של כל פרטי השכירות, ויהיו בהתאם לשווי שוק של דמי שכירות באיזור.
ג.הניהול הכספי של המגרש לרבות דמי השכירות שיתקבלו החל מיום חתימת הסכם זה, יבוצע באמצעות חשבון בנק משותף שייפתח ע"ש תובע מס 3 ובנו של הנתבע מר ע.צ. וחתימתם יחדיו תחייב את החשבון לכל דבר ועניין.
ד.הצדדים יפעלו במשותף למימוש הזכויות במגרש בדרך של עסקת קומבינציה מכל סוג שהיא במטרה למקסם את התמורה מהנכס.
ה.בכל מקרה כל צד יהא רשאי להגיש לצד השני הצעה שקיבל מיזם/קבלן לביצוע עסקת קומבינציה מכל סוג שהיא במגרש. הצד שכנגד, יוכל להגיש הצעה נגדית טובה יותר כלכלית, וזאת לא יאוחר מ-90 יום מהיום שהובאה בפניו ההצעה הראשונה. צד אשר יסרב להצעה הכלכלית הטובה יותר או להצעה היחידה במידה שלא הביא הצעה נגדית, אזי ישלם הצד המסרב לצד השני את הפיצוי המוסכם בסך של 1000$ ארה"ב לכל חודש ללא כל צורך בהוכחת נזק וזאת החל מהיום ה-91 ואילך מיום הגשת ההצעה הראשונה, וזאת עד למימוש הזכויות במגרש בדרך של עסקת קומבינציה".
23.בהסכם מיום 10.01.07 הוסכם, אפוא, בין הצדדים כי הם יחלקו שווה בשווה בהוצאות ובהכנסות (דמי שכירות) הנוגעות למקרקעין, לא יתפסו חזקה בלעדית במקרקעין ויפעלו למימוש הזכויות במגרש בדרך של עסקת קומבינציה.
חזקה בלעדית
24.לטענת התובעים בתצהירם, על המקרקעין קיימים שלושה מבנים: בית מגורים בשטח של 91 מ"ר ושני מחסנים, האחד בשטח של 23 מ"ר ושני בשטח של כ- 7 מ"ר. לטענתם, במקרקעין יש מבנים נוספים שאינם חוקיים ואשר נבנו ללא היתר. לטענת התובעים, הנתבעים השתלטו על המקרקעין, הם מחזיקים בכל המקרקעין ולא מאפשרים ואף מונעים מהתובעים להחזיק ולהשתמש במקרקעין.
25.הנתבעים צירפו לתצהיריהם מפת מדידה (נספח נ/5). לדבריהם המבנים במקרקעין והשימוש בהם הם כדלקמן:
א.מבנה המסומן א' היה במקור מחסן. המחסן שופץ על ידי נתבע 1, הוכשר למגורים ושימש את נתבע 1 למגורים. בחודש דצמבר 2014 (כשנה לאחר שהוגשה התביעה), נתבע 1 עבר למקום מגורים חדש והמבנה משמש אותו למחסן.
ב.מבנה המסומן ב' הוא מחסן אשר שימש את המנוח וכיום משמש את התובעים. לדברי נתבע 1, תובע 1 אחסן במחסן צעצועים של ילדיו וקרטונים.
ג.מבנה המסומן ג' הוא דירת מגורים אשר הושכרה על ידי שני הצדדים לצד ג' עד לשנת 2011 ומאז עומדת ריקה.
ד.מבנה המסומן ד'. במבנה זה נתבע 2 ביצע עבודות בנייה ושיפוצים והכשיר אותו למגורים. המבנה משמש את נתבע 2 למגורים.
ה.מבנה המסומן ה' הוא מחסן אשר שימש את המנוח ומשמש כיום את התובעים.
26.אין חולק שהתובעים לא גרו ואינם מתגוררים במקרקעין.
27.בתביעה שהגיש מר נ. צ. בבית משפט השלום ברמלה (ת"א 30426-11-12), ניתן פסק דין ביום 22.05.16. בפסק הדין נקבע:
"... עולה כי נ. מחזיק באמצעות ילדיו שטח בנוי בסך 102.52 מ"ר, ואילו ע. וה. מחזיקים בשטח בנוי בסך 28.36 מ"ר. דהיינו, נ. מחזיק בשטח בנוי עודף על פני ע. וה. בסך 74.16 מ"ר. מאחר ומחצית משטח זה זכאי נ. להחזיק על פי הסכם הפשרה, על כן עליו לשלם לע. וה. דמי שימוש ראויים לגבי שטח של 37.08 מ"ר. (סעיף 65).
28.הנתבעים טענו בסיכומיהם כי בכוונתם לערער על פסק הדין הנ"ל. יחד עם זאת, הם טענו כי לצורך ההליך דכאן הם מתייחסים לקביעות העובדתיות שבפסק הדין בת"א 30426-11-12 כמעשה בית דין במערכת היחסים שבין הצדדים. (ר' בעמ' 2 לסיכומי הנתבעים).
29.האמור בפסק הדין בת"א 30426-11-12, כמובא לעיל, מפריך מניה וביה את טענת הנתבעים לפיה, הם מחזיקים במחצית השטח הבנוי או מחצית המקרקעין. הנתבעים מחזיקים ברוב רובו של השטח הבנוי בפועל. (102.5 מ"ר מוחזקים על ידי הנתבעים לעומת 28.36 מ"ר המוחזקים על ידי התובעים). הנתבעים מודים בפה מלא כי הם לא הסתפקו בשימוש במחצית השטח המבונה המקורי אלא ביצעו בנייה והם מחזיקים גם בהרחבות הבנייה.
30.גם מהות השימוש המיוחס על ידי הנתבעים לתובעים שונה בתכלית מהשימוש שהנתבעים עושים במקרקעין. הנתבעים השתמשו בחלקים נרחבים של המקרקעין למגורים בתקופות ממושכות. הנתבעים ייחסו לתובעים שימוש במבנים ב' וה' שמהותו אחסון. מהראיות עלה כי ככל שאוחסן דבר מה במבנים ב' וה', מדובר במיטלטלין ישנים. ר' לעניין זה חקירתו הנגדית של נתבע 1, פרוט' עמ' 30 ש' 20-22:
"ש.התובעים ואביהם המנוח אחרי 07' גרו בנכס?
ת.לא השתמשו למגורים, אלא השתמשו במחסן להחזקת זבל, אך זו הבחירה שלהם, עם כל הכבוד".
תובע 1 לא שלל שציוד השייך לו נמצא במחסן. (פרוט' עמ' 19 ש' 2). הוא גם אישר שהוא שם במקרקעין, באמצעות עובד, עודפי ריצוף מהבניה ברחוב -----. (פרוט' עמ' 19 ש' 10-18).
השימוש המיוחס לתובעים הוא, אפוא, שימוש שולי וזניח. אין מדובר בשימוש ממשי בנכס. לעניין זה ר' גם חקירתו הנגדית של מר אריאל חסאן, אשר אישר, למעשה, שתובע 1 הגיע למקרקעין לעיתים נדירות. (פרוט' עמ' 25 ש' 10-11). גם תובעת 2 לא עשתה כל שימוש במקרקעין ואף לא הגיעה אליהם במשך שנים. (ר' חקירתה הנגדית, פרוט' עמ' 23-24).
31.במכלול הנסיבות כאמור לעיל, ניתן לקבוע כי הנתבעים, למעשה, השתלטו על רוב המקרקעין אם לא כולם ותפסו בהם חזקה בלעדית. זאת בניגוד לסעיף 3(א) להסכם מיום 10.01.17, בו התחייבו הצדדים להסכם לא לתפוס חזקה בלעדית במקרקעין. כבר מטעם זה דינה של התביעה להתקבל.
החזקה מכוח הסכמה
32.הנתבעים טענו כי המנוח והתובעים הסכימו לשימוש שהנתבעים עשו במקרקעין. מהראיות שהובאו על ידי הצדדים ניתן לקבוע כי הסכמה כזו לא ניתנה. למצער ניתן לקבוע כי ההסכמה הנטענת לא הוכחה על ידי הנתבעים. התובעים שללו את הטענה לפיה, המנוח או הם הסכימו לשימוש שנעשה בפועל במקרקעין על ידי הנתבעים. תובע 1 טען בחקירתו הנגדית כי השימוש שעשו הנתבעים במקרקעין לא היה לרוחו של המנוח וכי תובע 1 אמר למר נ. צ. שמגוריהם של הנתבעים במקרקעין מפריעים למנוח והוא כועס על כך. ר' פרוט' עמ' 19 ש' 21-27:
"ש.במשך השנים האלה, אבקש לדעת מתי אתה או אביך פניתם אל מי מהנתבעים וביקשתם מהם לצאת מהמקום ?
ת.לגבי אבי ז"ל, אינני יכול להעיד, ולא הייתי איתו כל העת. לגבי אחותי – תשאל אותה כשהיא תעיד. לגביי – אני לא רוצה להעלות את זה, סליחה, אני ביקשתי כשאבי היה עוד בחיים, ואבי היה מאוד כעס שהם גרו שם, אמרתי לנ. מדוע ה. יושב שם, אבי מאוד כועס על כך, ואמרתי לדודי שלאבי מאוד מפריע שה. גם שם, ואני מדבר על השנים האחרונות בחיי אבי, ולא רציתי שהוויכוח יקצר עוד את חייו מעבר למה שנגזר עליו".
את עדויות התובעים מצאתי מהימנות ולא נמצאה עילה להטיל ספק בכנותן ונכונותן.
33.הנתבעים אינם בעלי הזכויות במקרקעין. לטענתם, הם מחזיקים במקרקעין מכוח הרשאה שנתן להם אביהם, מר נ.צ. הנתבעים ייחסו למנוח הסכמה להחזקתם במקרקעין לרבות מגוריהם בהם. יחד עם זאת, הם נמנעו מלהעיד את מר נ.צ. הגם שעדותו היא, לכאורה, מהותית ומרכזית בהיותו בעל הזכויות במקרקעין והצד להסכם מיום 10.01.07. ההימנעות מהבאת עדותו של מר נ. צ. פועלת גם היא לרעת הנתבעים ושוללת את ההסכמה שהם ייחסו למנוח. זאת לאור ההלכה לפיה, מעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. (ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605: "אי הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד". ע"א 3694/99 ארדמן נ' חברת פרוייקט אורנים בע"מ, פ"ד נה(2) 385, 392). בהקשר זה יש לציין כי מספר חודשים קודם לדיון ההוכחות בתיק דכאן, אשר התקיים ביום 17.03.16, מר נ.צ. העיד ביום 17.09.15 במסגרת ההליך אשר נוהל בין הצדדים בת"א (רמלה) 30426-11-12.
34.אשר על האמור, בשימוש שעשו במקרקעין למגורים, הנתבעים פעלו חד צדדית מבלי שניתנה לכך הסכמת המנוח והתובעים. שימוש זה הוא בניגוד להסכם מיום 10.01.07 ומהווה הפרה של ההסכם.
הפקת הכנסה מהמקרקעין
35.בסעיף 3(א) להסכם מיום 10.01.07, הוסכם בין הצדדים כי הם יחלקו שווה בשווה בהוצאות בגין המקרקעין ובהכנסות מהם ובכלל זה דמי שכירות. סעיף זה מצביע על כוונת הצדדים להסכם להפיק מהמקרקעין הכנסות בפרק הזמן עד למימוש עסקת הקומבינציה. השימוש שעשו הנתבעים במקרקעין אינו מתיישב עם כוונה זו. מגורי הנתבעים במקרקעין מהווים טובת הנאה בעלת ערך כלכלי לנתבעים כתוצאה מהשימוש במקרקעין. מר נ. צ. והנתבעים לא שילמו לתובעים דמי שכירות, גם לא חלקיים, בגין המגורים במקרקעין. מן העבר השני, לתובעים לא הייתה כל טובת הנאה או הכנסה מהמקרקעין. לאפשרות העומדת לשני הצדדים להפיק הכנסות מהנכס אם הנתבעים לא יעשו בו שימוש למגורים, ר' חקירתו הנגדית של תובע 1, פרוט' עמ' 22 ש' 28-עמ' 23 ש' 3.
"ש.אם אני מבין נכון, אתה מבקש כרגע את הפינוי של הנתבעים כאשר למעשה לך לא יצמח מזה שום תועלת?
ת.טעות מאוד חמורה. בוודאי שזה לא נכון. אני אבהיר: יש פה נכס, יש לנו עוד נכס כזה בשעריה, מה שדיברת עליו, אפשר להשכיר אותו לצד ג', ולא אני אצא בחסר ולא אני אצא ברווח וחצי חצי.
ש.כיוון שהנכס היחיד שאנו יודעים שניתן להשכיר הוא נכס ג'. ?
ת.אתה יודע. אני לא יודע. מה שבר השכרה יושכר לצד ג', כך אני אומר. כך אני חושב, כך אני מתנהל בנכסיי, מה שמושכר, מושכר לצד ג'".
במילים אחרות, השימוש המתמשך של הנתבעים בנכס למטרת מגוריהם מנע את האפשרות לממש את הסכמת הצדדים להסכם מיום 10.01.07 להפיק לעצמם מהמקרקעין הכנסות בגין דמי שכירות. בנוסף, שימוש של הנתבעים בנכס לצורכי מגורים שעה שהתובעים לא עושים בנכס כל שימוש אינו עולה בקנה אחד עם סעיף 3(א) להסכם מיום 10.01.17, לפיו, הוסכם בין הצדדים להסכם כי ההכנסות מהמקרקעין יחולקו ביניהם בחלקים שווים. כאמור לעיל, השימוש במקרקעין הפיק לנתבעים טובת הנאה בעלת ערך כלכלי. התובעים לעומת זאת לא הפיקו מהמקרקעין כל טובת הנאה או הכנסה.
36.הנתבעים טענו כי לאור סעיף 31(א)(1) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, הם רשאים להשתמש במקרקעין. עניינו של סעיף זה בחוק המקרקעין הוא זכותו של שותף להשתמש במקרקעין המשותפים שימוש סביר בלי הסכמת יתר השותפים, ובלבד שלא ימנע שימוש כזה משותף אחר. לא ניתן לקבל את הטענה. תנאי לסעיף 31(א)(1) הוא היעדרה של קביעה אחרת לפי סעיף 30 לחוק המקרקעין. סעיף 30 מתייחס לקביעתם של בעלי רוב החלקים במקרקעין בכל הנוגע לניהול המקרקעין והשימוש בהם. במקרה דנן, קיימת קביעה של בעלי המקרקעין כאמור בסעיף 30. זאת לאור הסכמת הצדדים להסכם מיום 10.01.07 לעשות במקרקעין שימוש למטרת הפקת הכנסות. משכך, הנתבעים אינם רשאים לעשות במקרקעין שימוש הנוגד את ההסכם.
37.נתבע 1 הצהיר בתצהיר עדותו הראשית כי בחודש דצמבר 2014, כשנה לאחר שהוגשה התביעה, הוא עבר למקום מגורים אחר והמבנה בו התגורר במקרקעין משמש אותו למחסן. בדיון מיום 17.03.16 אמר ב"כ הנתבעים כי נתבע 2 אינו מתגורר במקרקעין. (פרוט' עמ' 15 ש' 24-25). נתבע 1 חדל לגור במקרקעין, אפוא, כשנה לאחר שהוגשה התביעה דכאן. נתבע 2 חדל לגור במקרקעין לאחר שניתן פסק הדין בת"א 30426-11-12 ושעה שהתובענה דכאן עודנה תלויה ועומדת. בנסיבות, קיימת אפשרות סבירה מאוד לפיה, העובדה שהנתבעים הפסיקו לגור במקרקעין לאחר הגשת התביעה דכאן אינה מקרית. ישנה אפשרות סבירה שהנתבעים חדלו מלהתגורר במקרקעין משום שהם ידעו שישיבתם במקרקעין אינה כדין ולכן הם דאגו לשנות את המצב במקרקעין בפועל לקראת מתן פסק הדין. בעוד שבמהלך ניהול ההליך הם טענו לזכותם להתגורר במקרקעין, בסיכומיהם הם הדגישו את העובדה לפיה, נכון למועד סיכומיהם הם אינם מתגוררים במקרקעין. יחד עם זאת, ראוי לשים לב לדברי ב"כ הנתבעים בדיון מיום 17.03.16, פרוט' עמ' 15 ש' 24-25, לפיהם: "הנתבע 2 מתגורר בתקופות מסוימות, בתק' האחרונה הוא לא גר בדירה זו, אך בהחלט ייתכן שהוא יחזור לשם". במילים אחרות, נתבע 2 שומר לעצמו את האפשרות לשוב לגור במקרקעין.
38.בתצהיריהם טענו הנתבעים כי ההסכם מיום 10.01.07 הופר על ידי התובעים. מעבר לכך שהטענה לא הוכחה, בסיכומיהם, הנתבעים זנחו טענתם זו.
39.באשר לתעודות עובד ציבור מאת עיריית פתח תקווה, משאלה הוגשו לאחר דיון ההוכחות ואף לאחר שהוגשו סיכומי התובעים, לא ניתן להן משקל בפסק הדין.
ה. סוף דבר
40.התביעה מתקבלת.
41.הנתבעים יפנו את המקרקעין המצויים ברחוב ***, פתח תקוה, הידועים כגוש--חלקה --,מכל אדם וחפץ, תוך 30 יום.
42.למען האיזון והסדר הטוב, התובעים יפנו את המבנים ב' וה' מכל חפץ לרבות מרצפות, תוך 30 יום.
43.הנתבעים ישלמו לתובעים את אגרת בית המשפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד תשלומה ובנוסף, שכ"ט עו"ד בסך של 25,000₪.
המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, ח' טבת תשע"ז, 06 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.
