מרקוביץ נ' עמר ואח'

רכב הנהוג בידי הנתבעת 2 (להלן – "הרכב הפוגע") פגע מאחור ברכב התובע (להלן – "רכב התובע"). לאחר עדותו של התובע וחקירתו הנגדית ע"י ב"כ הנתבעים 1-2 וב"כ הנתבעת 3, הסכימו כל ב"כ הצדדים כי התאונה אירעה כתאונת חזית-אחור וכי חוות דעת השמאי מטעם התובע לא נסתרה, כך שהמחלוקת היחידה שנותרה היא בשאלה האם יש כיסוי ביטוחי לתאונה ע"י הנתבעת 3.

משכך, איני דנה כלל באופן קרות התאונה, והשאלה היחידה הניצבת בפניי היא על מי לשאת בנזקי התובע, האם על הנתבעת 3, או על הנתבעים 1-2 ככל שיתברר שלא היה כיסוי ביטוחי לנתבעת 2.

טענות הנתבעים 1-2

בכתב ההגנה מטעמם טענו הנתבעים, בין היתר, כך:

1. בתקופה הרלוונטית הנתבע 1 עבד כשכיר אצל הנתבעת 2, והתקשר איתה בחוזה לרכישת רכב (להלן – "הרכב הנרכש"), אשר ישמש בעיקר את הנתבעת 2, בת זוגו. הנתבעת 1 התחייבה בחוזה לספק את הרכב הנרכש עד לתאריך מסוים ומשלא עמדה בהתחייבות זו, החליטה לפצות את הנתבע 1 ברכב חליפי לשימושו, עד לקבלת הרכב הנרכש.

2. בהיותו עובד הנתבעת 2 כאמור, הנתבע 1 הגיע לסניף, קיבל רכב מסוג טויוטה (להלן – "הרכב הראשון") והתבקש לחתום על אסופה של מסמכים. מכיון שסמך על עובדי הסניף אותם הכיר היכרות אישית, לא קרא את הכתוב ולפני החתימה נאמר לו כי מדובר בעניין פורמלי ולדבריו העובדים ידעו שהרכב ישרת אותו ואת בת זוגו.

3. כל ההסברים שניתנו לנתבע 1 במעמד חתימת המסמכים כללו את ההסבר שיש ביטוח שמתאים לצרכי הנתבעים.

4. החוזה עליו חתם הנתבע 1 לא הכיל את מספר הרכב הראשון, אלא את מספר הרכב הנרכש.

5. לאחר מספר ימים התלונן הנתבע 1 שהרכב הראשון קטן ולא תואם בקבוצתו, גודלו ואיכותו את הרכב הנרכש, ואשר הנתבעת 2 עדיין איחרה במסירתו.

6. הנתבע 1 הגיע לסניף וקיבל רכב אחר (להלן – "הרכב הפוגע"), תוך שלא הוחתם על אף מסמך נוסף.

7. למען הנוחות, אתייחס להלן לרכב הראשון ולרכב הפוגע במונחים אלה, או במונח "רכב חליפי", לפי הצורך וההקשר.

   טענות הנתבעת 3

   בכתב ההגנה מטעמה טענה הנתבעת 3, בין היתר, כך:

8. אין כיסוי ביטוחי לנתבעת 2. הנתבע 1 או מי מטעמו מסרו את הרכב הפוגע לנהיגתה של הנתבעת 2 בלי היתר מפורש מהנתבעת 3, כך שמדובר בנהגת לא מורשית ואין כיסוי ביטוחי לנהיגתה.

9. הנתבע 1 דיווח לנתבעת 3 דיווח שקרי לפיו הוא היה נהג הרכב הפוגע בעת התאונה.

   הדיון בפניי

10. הנתבעת 2 העידה, בין היתר, כי הרכב הפוגע ניתן בגלל שהיה עיכוב גדול במסירת הרכב הנרכש; כי כאשר קיבלו את הרכב הנרכש התברר שיש בו בעיה ואז הוא נלקח מהם לכמה חודשים; וכי לדעתה ביטוח הרכב הנרכש נעשה בחברת שלמה, אולי שלמה ביטוח.

11. הנתבע 1 העיד, בין היתר, כי הרכב הנרכש היה אצלו במשך תקופה לפני שהרכב נלקח למוסך, וכי מדובר בתקלה שידעו עליה מראש; אישר כי כאשר קיבל את הרכב הראשון חתם על מסמך בו כתוב שרק הוא רשאי לנהוג ברכב, ושלח אותו במייל חזרה, וכי למחרת התקשר להגיד שהרכב הראשון לא מתאים לו; טען שעשה ביטוח לרכב הנרכש דרך שלמה, אך לא ידע להגיד האם מדובר באיזה חברה מקבוצת שלמה מדובר, וטען כי אין לו העתקים של תעודות הביטוח; כאשר נשאל מדוע לא דיווח לנתבעת 3 על התאונה אלא רק לאחר שהתקשרו אליו מספר פעמים, השיב שבתחילה בכלל לא ידע אם הייתה תאונה או לא; טען שטופס ההודעה על תאונה מולא על ידו כחלק מאסופת המסמכים עליהם חתם עם קבלת הרכב הראשון, וכי מילא את הטופס מראש בלי שהייתה תאונה; חזר על טענתו לפיה הוסבר לו בעת החתימה על המסמכים כי הביטוח שיש לרכב הנרכש חל גם על הרכב הראשון ולאחר מכן על הרכב הפוגע וכל אחד יכול לנהוג בו, וכי חתם על המסמך בו נאמר שרק הוא רשאי לנהוג ברכב (הכוונה לטופס קבלת רכב חליפי – א.ה) כי "רק רציתי לסיים עם זה וללכת הביתה. לא ראיתי על מה אני חותם"; עוד העיד כי כתב לתובע שאם יפעיל את הפוליסה יאבד את מקום העבודה, שכן קיבל את הרכב הפוגע ב"סוג של קומבינה".

12. בסיכומיו טען ב"כ הנתבעים 1-2, בין היתר, כי האחריות היא על הנתבעת 3, בעלת הרכב, שהיא כמעין מבטחת; כי אין בתיק הסכמים המלמדים על זהות הנהג הרשאי לנהוג ברכב, לא לרכב הראשון ולא לרכב הפוגע; כי לא הוצג הסכם קבלת הרכב הפוגע בו אמורים להיות כל התנאים; כי טופס קבלת רכב חליפי הוא למקרים של קנסות ועבירות ואין בו התייחסות לרכב ספציפי, והוא נחתם כחלק מאסופת מסמכים כדי לקבל את הרכב הראשון, והיה מצופה כי יופיע בו מספר הרכב החליפי.

    טענות הנתבעת 3

13. גב' אורלי אבסקר, נציגת השירות של הנתבעת 3 העידה, בין היתר, כי באישור סוזי המנהלת אישרה לנתבע 1 רכב חליפי וכי הוסבר לו שהוא הנהג היחיד שיכול לנהוג ברכב, ובהתאם הנתבע 1 שלח צילום תעודת זהות שלו וכרטיס אשראי שלו; כי ההחלפה מהרכב הראשון לרכב הפוגע בוצעה כמחווה; הכחישה את טענת הנתבע 1 לפיה מאן דהוא מסניף חיפה אמר לו כי הביטוח שיש על הרכב הנרכש יחול על הרכב/ים החליפי/ים והסבירה שהנתבעת 3 לא יודעת איזה סוג ביטוח נעשה לרכב הנרכש ועל מי הוא חל, שכן הדברים נעשים באופן פרטי מול חברת הביטוח ולכן לא יתכן שנאמר לו כי הביטוח לרכב הנרכש יחול על הרכב החליפי; כי היא זו שהחתימה את הנתבע 1 על טופס קבלת רכב חליפי, שנשלח אליה חזרה במייל על ידו; כי את מספר הרכב החליפי ניתן לראות בהסכמים עליהם חתם הנתבע 1 (שלא הוצגו – א.ה.) וכי היא מחתימה על טופס קבלת רכב חליפי כדי להוציא הזמנה מסודרת לקבלת הרכב החליפי; כי רכב חליפי ניתן רק על שם מי שעל שמו בוצעה העברת הבעלות, קרי הנתבע 1, וכי עליו החובה לבטח את מי שנוהג ברכב.

14. גב' סוזי פרידל העידה מטעם הנתבעת 3, בין היתר, כי הנתבע 1 רכש רכב משומש שהתקלקל, ולכן הוחלט לתת לו כמחווה רכב חליפי. הרכב החליפי הוא רכב בבעלות קבוצת הנתבעת 3 ולא בבעלות הנתבע 1, כך שאינו יכול לטעון כי הכיסוי הביטוחי זהה, וכי הנתבע 1 הוחתם על טופס לפיו רק הוא רשאי לנהוג ברכב; הכחישה שמדובר בסוג של קומבינה, כטענת הנתבע 1, וציינה שמדובר במחווה שכן ככלל מי שרוכש רכב מהנתבעת 3 לא מקבל רכב חליפי; כי נרשם שרק הנתבע 1 רשאי לנהוג ברכב החליפי ואין שם ציון של מספר הרכב החליפי, ולו היה רוצה הנתבע 1 שגם הנתבעת 2 תוכל לנהוג ברכב, היה עליו להעביר לנתבעת 3 רישיון נהיגה שלה, שכן "אולי אין לה רישיון?", כדברי העדה.

15. בסיכומיו טען ב"כ הנתבעת 3, בין היתר, כי אין לקבל את גרסת הנתבע 1 לפיה מילא את טופס ההודעה על תאונה ביום ששכר את הרכב, שכן מדובר באדם שעבד כנהג במשך שנה וחצי ולא סביר שימלא טופס הודעה על תאונה בלי שהייתה תאונה; כי נסיונות הנתבע 1 להגיע להסכמות עם התובע בשל אי רצונו להפעיל ביטוח לא מתיישבים עם העובדה כי הרכב החליפי הוא רכב השכרה עם ביטוח וכיסוי, ואם הנתבע 1 מצא לנכון להבטיח פיצוי, מדוע לא עמד בכך; כי יש סתירה בין הטענות בכתב ההגנה לפיהן מסירת הרכב הנרכש התעכבה ולכן קיבל הנתבע 1 את הרכב הראשון ולאחר מכן את הרכב הפוגע, לבין הגרסה שהוצגה בחקירת הנתבעים; כי לא יעלה על הדעת שהנתבעת 3, שכלל לא יודעת היכן מבוטח הרכב הנרכש, תיתן לנתבע 1 כיסוי זהה עבור הרכב החליפי, וכי מסיבה זו החתימו אותו על טופס קבלת רכב חליפי שם צוין שרק הוא מורשה לנהוג בו.

16. ב"כ התובע טענה בסוף הדיון, כי עצם העובדה שפרטי הרכב החליפי לא מולאו בטופס קבלת הרכב החליפי צריכה להזקף לחובת הנתבעת 3, וכי הנתבעת 3 לא עומדת בנטל המוטל עליה להוכיח את טענת המרמה ואת קיומו של הסכם.

    דיון והכרעה

    לאחר ששקלתי את כל טענות הצדדים, נחה דעתי שבעת התאונה לא היה לנתבעת 2 כיסוי ביטוחי אצל הנתבעת 3. לכן, אין על הנתבעת 3 חובה לשאת בפיצוי התובע בגין הנזקים שנגרמו, והחובה לשאת בנזקים שנגרמו מוטלת על הנתבעים 1-2.

    נימוקיי להלן.

    מהטופס עליו חתם הנתבע 1 עולה בבירור כי רק לו יש כיסוי ביטוחי

17. הנתבע 1 חתם על "טופס קבלת רכב חליפי" (נספח 3 לכתב ההגנה מטעם הנתבעת 3) (להלן - "טופס קבלת רכב חליפי", או "הטופס"), בו הצהיר כי "הרכב הנ"ל נמסר לי במסגרת מחווה של רצון טוב, כרכב חליפי, לרכב שנמכר לי מאת ש. שלמה מכירת רכב (2000) בע"מ, במסגרת הסכם מס' רכב 39-168-30".

    הטופס מחזיק שני עמודים ובהם תשעה סעיפים קצרים, בני שורה עד שלוש שורות.

18. בסעיף 7 לטופס התחייב הנתבע 1 כי "הנני מצהיר ומאשר כי הרכב נמסר לשימושי האישי בלבד כרכב חליפי ואני מתחייב לא לאפשר לאדם אחר להשתמש ולנהוג ברכב".

19. כלומר, מהצהרת הנתבע 1 בטופס עולה במפורש, כי אין לנתבעת 2 כיסוי ביטוחי וכי הנתבע 1 היה מודע היטב לכך שרק הוא רשאי לנהוג ברכב.

20. בטופס לא צוינו פרטי "הרכב הנ"ל" והמקום המיועד לכך נותר ריק, והמספר היחיד שיש בו הוא מספר הרכב הנרכש. עם זאת, אין מחלוקת כי ראשית נמסר לנתבע 1 הרכב הראשון ולאחר מכן הרכב הפוגע. לכן, אני סבורה שדווקא משום שאין בטופס קבלת רכב חליפי פרטי רכב ספציפי, הרי שהאמור בו חל הן על הרכב הראשון והן על הרכב הפוגע.

    לא ניתן לקבל את טענת הנתבע 1 לפיה לא הבין על מה חתם

21. איני מקבלת את טענת הנתבע 1 לפיה חתם על הטופס כי "רק רציתי לסיים עם זה וללכת הביתה. לא ראיתי על מה אני חותם" (עמ' 6, שורות 33-34).

22. ראשית, כאמור לעיל מדובר בטופס קצר, עם סעיפים קצרים וברורים, ומהתרשמותי מהנתבע 1 בדיון, אני סבורה שאין לו כל קושי לקרוא או להבין אותם.

23. שנית, וכפי שנקבע בת"א (חי') 1046/91 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אלי מרגליות, תשנ"ו(3) 415, ע"י כב' השופט פינקלמן:

    ככלל, אין אני מוכן לאמץ טענה, כי רוב בני אדם הם "בחזקת חירש, שוטה וקטן", עד שיוכח היפוכם של דברים. חזקה על אדם בר-דעת שהוא יודע קרוא וכתוב ומבין ויודע על מה הוא חותם. בית המשפט לא ימנה את עצמו לאפוטרופוס לכל בוגר.

    (שם, בעמוד 420).

24. בע"א 325/88 יוסף כהן טוויל נגד בית מנוחה לזקנים בני ברק, פ"ד מד (1) 341, סקר בית המשפט העליון את ההלכה הפסוקה בעניין זה, בין היתר, כדלקמן:

    "אומר על כך השופט בדימוס זוסמן בע"א 467/64, בעמ' 117: "בדרך כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא." אכן קיימים יוצאים מן הכלל (שענייננו אינו בגדרם), אך אפילו יוצאים מן הכלל אלה מסויגים: "אך אפילו עיוור או אנלפבית שחתם על המסמך, והמסמך נוגע לעיסקה מאותו סוג שהוא חפץ בה, אלא שהחותם טעה או הוטעה לגבי פרטי העיסקה, והפרטים אינם תואמים את העיסקה שהוא דימה לעשותה, הטענה 'לא נעשה דבר' אינה עומדת לחותם..." (שם, בעמ' 117-118).

25. כאמור, מדובר בטופס קצר, עם סעיפים קצרים וברורים, ומהתרשמותי מהנתבע 1, אין לו כל קושי להבין את האמור בו.

    לכן, וגם לו הייתי מקבלת את טענת הנתבע 1 לפיה לא קרא את הטופס לפני שחתם עליו, הרי משידע הנתבע כי הוא חותם על טופס קבלת רכב חליפי, כעולה במפורש מכותרת הטופס ומעצם העובדה כי הוא נוטל רכב חליפי, בכך נטל על עצמו את התנאים האמורים בו.

    טענות הנתבע 1 בדבר החתימה על "אסופה של מסמכים" לא הוכחו ואף נסתרו

26. הטענות הכלליות בדבר חתימה על "אסופה של מסמכים" לא הוכחו, ובמסגרת זו איני מקבלת את הטענה לפיה טופס ההודעה על תאונה מולא בעת קבלת הרכב.

    לא רק שהנתבע 1 עבד כנהג, אלא שהדעת היא הנותנת שאדם לא ימלא את פרטיו על טופס תאונה לפני שהייתה בכלל תאונה, וגם בעניין זה אני מוצאת את עדותו של הנתבע 1 כלא מהימנה, כפי שגם יפורט בהמשך.

27. עוד יש לציין בהקשר זה, כי טענות הנתבע 1 בדבר חתימה על אסופת מסמכים נסתרו מעדותו ומעדותה של נציגת הנתבעת (ראה סעיף 30(ג) לפסק דיני זה) וגם בכך יש כדי להשליך על מהימנות גרסתו.

    הנתבעים לא הוכיחו כי נאמר להם שהביטוח לרכב הנרכש יחול על הרכב/ים החליפי/ים

28. איני מקבלת את הטענה כי נאמר לנתבע 1 כי הביטוח שרכש לרכב הנרכש יחול גם על הרכב החליפי, משתי סיבות –

    • הנתבעים לא הציגו את תעודת הביטוח של הרכב הנרכש, כך שאין כל ראיה כי היה ביטוח כזה והאם הוא כלל כיסוי ביטוחי לנתבעת 2.

      כבר מסיבה זו, והיות שכל טענת הנתבעים מתבססת על קיומו של אותו ביטוח עלום, שלא הוצג, יש לדחות את הטענה.

      אולם, גם אם אניח שהיה ביטוח שכלל כיסוי ביטוחי לנתבעת 2, וגם אם אקבל את טענת הנתבע 1, שלא הוכחה, כי הביטוח בוצע בחברה מקבוצת שלמה, הרי שאין בכך כדי להקנות ידיעה לנתבעת 3, שאינה חברת הביטוח, באשר לתנאי הביטוח והכיסויים שנרכשו שם. כידוע, על כל ביטוח להתאים לצרכיו של המבוטח, ובמסגרת בירור הצרכים יש להשיב על שאלות כגון מה גיל הנהג הצעיר ביותר שצפוי לנהוג ברכב, האם יש פירוט שמי של המורשים לנהוג, מה הגיל המינימלי ו-ותק הנהיגה המינימלי וכיו"ב, ואין כל הגיון שהנתבעת 3, שהנתבע 1 אף לא טען כי פרטי הביטוח לרכב הנרכש הוצגו בפניה והיא כאמור אינה חברת ביטוח, תקבל על עצמה כיסוי ביטוחי למעשה לכל נהג וללא כל מגבלה.

      עוד יש להוסיף בהקשר זה, כי הנתבעים לא הראו שהציגו לנתבעת 3 את רשיון הנהיגה ואת פרטיה של הנתבעת 2, על מנת להחיל עליה את הביטוח, כך שלמעשה טענת הנתבעים היא שיש ביטוח לכל נהג וללא מגבלות כלשהן – ויוזכר שלא הציגו את תעודת הביטוח לרכב הנרכש – וטענה זו לא מתיישבת עם ההגיון ועם השכל הישר.

    • גם בעניין זה הייתה עדותו של הנתבע 1 לא מהימנה עליי ואיני מקבלת אותה, כפי שיפורט להלן.

      מהימנות גרסת הנתבעים

29. ככלל מצאתי את גרסת הנתבעים כלא מהימנה, בין היתר לאור סתירות וקשיים אלה:

    • בכתב ההגנה טענו הנתבעים שהרכב החליפי נמסר להם שכן מסירת הרכב הנרכש התעכבה, אולם בחקירתם התברר כי למעשה הרכב הנרכש היה ברשות הנתבע 1 כחודש וחצי, לפני שנלקח למוסך ולפני שהנתבע 1 קיבל את הרכב החליפי.

    • הנתבע 1 טען בכתב ההגנה כי סמך על עובדי הסניף מהם קיבל את הרכב "אותם הכיר בזמנו היכרות אישית" (והדברים אף צוינו כך, בכתב מודגש, בכתב ההגנה), אולם מאידך, בחקירתו לא ידע לומר מי מאותם עובדים, שמספרם לא צוין, ואשר אותם הכיר לטענתו היכרות אישית, אמר לו את הדברים.

    • בניגוד לטענה בכתב ההגנה לפיה הנתבע 1 הגיע לסניף וחתם שם על "אסופה של מסמכים" (סעיף 9 לכתב ההגנה), בחקירה התברר כי חתם על טופס קבלת רכב חליפי ושלח אותו חזרה במייל (עדותו של הנתבע 1 בעמ' 5, שורות 29-30, וכן עדותה של גב' אבסקר בעמ' 9, שורות 20-23).

    • סתירות אלה ואחרות בעדותו של הנתבע 1 מעיבים על מהימנות עדותו כולה, ויש בכך כדי לחזק את התוצאה אליה הגעתי.

    • לכך יש להוסיף, כי מהעדויות בפניי עלה כי הנתבע 1 ניסה להתחמק מלדווח על התאונה וניסה להגיע להסכמות כאלה ואחרות עם התובע, וגם בכך אין כל הגיון. הדעת היא הנותנת, שאדם המקבל רכב מחברת השכרה/ליסינג ויודע שיש לו ביטוח מלא ותקף - ובוודאי כאשר מדובר בנהג מקצועי שזוהי עבודתו כך שהוא מודע לטפסים ולהתנהלות - ידווח מיד עם קרות תאונה ולא מנסה לחמוק מהודעה או להגיע להסכמות כאלה או אחרות. טענתו הכללית של הנתבע 1 לפיה היה מדובר ב"סוג של קומבינה" ולכן חשש לדווח, נסתרה ע"י עדות נציגות הנתבעת 3, שהעידו כי היה מדובר במחווה, ולא ב"קומבינה" כזו או אחרת.

      אי הבאת עדים רלוונטיים

30. ההלכה הפסוקה קובעת, כי "כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו" (ראה לעניין זה ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, מד(4) 595).

31. יש להבחין בין נטל השכנוע, המבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו, לבין חובת הראיה, שהיא החובה להביא ראיות לעמידה בנטל השכנוע, או – לעניינו של היריב – החובה להביא ראיות להשמטת הבסיס מתחת לכוחן של אלה שהובאו לחובתו (ראה לעניין זה יעקב קדמי, על הראיות, חלק רביעי, מהדורה משולבת תש"ע-2009, בעמוד 1720).

32. מכאן, הרי שהחובה להביא את העדים הרלוונטיים לצורך הוכחת טענת ההגנה בדבר האמירות באשר לתחולת הביטוח שרכש הנתבע 1 לרכב הנרכש ותחולתו על הרכב/ים החליפי/ים, הייתה מוטלת על הנתבעים 1-2.

    הנתבעים 1-2 לא עשו כן ולכן חזקה שלו היו עושים כן, הייתה עדות העדים פועלת נגד הנתבעים 1-2.

33. חזקה זו אמנם ניתנת לסתירה, אבל הנתבעים 1-2 לא הביאו ראיות לסתור ואין די בטענות הכלליות לפיהן הנתבע 1 לא זוכר מי אמר לו את הדברים, ומכאן שחזקה זו עומדת לחובתם.

     

    סיכום

    לאור כל האמור לעיל, היות שאין מחלוקת על האחריות לתאונה ועל גובה הנזק, והיות שמצאתי שלא היה לנתבעת 2 כיסוי ביטוחי בתוקף, אני מקבלת את תביעת התובע במלואה כנגד הנתבעים 1-2, ודוחה את התביעה נגד הנתבעת 3.

    הנתבעים 1-2 ישלמו לתובע סך של 11,717 ₪, הוצאות משפט בסך של 777 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪. ראש הנזק הנתבע בסעיף 5.3 לכתב התביעה לא הוכח, ולכן איני פוסקת בגינו.

    כן ישלמו הנתבעים 1-2 לנתבעת 3 שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ ו הוצאות משפט בסך של 700 ₪.

    זכות ערעור כחוק.

    המזכירות תמציא לצדדים.

     

    ניתן היום, כ' שבט תשפ"ד, 30 ינואר 2024, בהעדר הצדדים.