עניינו של פסק הדין הוא הכרעה בתובענות שבכותרת : תמ"ש 44974-06-14 שהיא תביעה לביטול צו ירושה שניתן אחרי המנוחה ר.פ ז"ל (להלן: "המנוחה"), תביעה שהוגשה ע"י מנהל עיזבונה של המנוחה. וכן, הכרעה בתביעת מנהל העיזבון, שביקש הצהרה כי כספים בקופות גמל ובקרנות השתלמות של המנוחה, נכללים בעיזבונה (תמ"ש 5435-09-13).
הרקע :
- המנוחה ר.פ נשאה ת"ז...., הלכה לעולמה ביום 27.12.2011 (להלן : "המנוחה").
- סבל רב וקשיים היו מנת חלקה של המנוחה בחייה, ויתכן שבשל כך הייתה היא "אישה קשה", כפי שתוארה בפרוטוקול, ע"י מי שהכיר אותה.
- למנוחה היו שני בנים, שעברו לחיות באוסטרליה, ומיעטו לבקר בארץ גם בשנותיה האחרונות של המנוחה.
- המנוחה הותירה אחריה צואה מיום 13.12.2007. בצוואתה, הדירה המנוחה, הלכה למעשה את שני בנייה בצוותה לכל אחד מהם רק 100 דולר אוסטרלי.
- ביום 15.05.2012 ניתן צו לקיום צוואתה של המנוחה.
- ביום 25.02.2014 הגישו ילדיה של המנוחה בקשה לצו ירושה אחר עזבון המנוחה,
בבקשה ציינו ילדי המנוחה את קיומה של צוואת המנוחה, ואת צו הקיום שניתן לה, והדגישו בבקשתם כי "הרכוש שעליו יחול צו הירושה הנו הרכוש "לבר העיזבון", מעבר לצוואה".
הבקשה הועברה ע"י הרשם לענייני ירושה לבית המשפט, וביום 14.05.2015 ניתן צו ירושה לבית המשפט, וביום 15.04.15 ניתן צו ירושה, לפיו ילדי המנוחה הם יורשיה וצוין במפורש בצו כי "צו ירושה זה, מתייחס לנכסים שאינם נזכרים בצוואה".
- מנהל העיזבון הגיש המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי, וביקש הצהרה שנכסי קופות הגמל וקופות ההשתלמות של המנוחה נכללים בעיזבון. תובענתו הועברה לבית משפט זה, היא התובענה נשוא ת"ע 5435-09-13. במסגרת הליך זה נודע למנהל העיזבון, כי ניתן בינתיים צו ירושה כאמור לעיל, ולפיכך כאמור, פנה בבקשה לבטלו כיון שלא היה צד להליך.
- ביום 28.10.2014 התקיים בפני דיון, וקבעתי כי בשני התיקים יש צורך בהוכחות, כדי להוכיח את היסוד העובדתי והועדתי דיון ל-15.11.15 הוריתי על איחוד הדיון בשני התיקים שבכותרת (בקשת ילדי המנוחה ובקשת מנהל העיזבון, היינו התיקים שבכותרת).
- מנהל העיזבון ערער על החלטתי בדבר קיום ההוכחות, אך בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, (ראה פס"ד רמ"ש 59254-11-15).
- עתה משהתקיימו ההוכחות, ובאי-כוח הצדדים סיכמו טענותיהם ניתן פסק דיני.
לנוחות ההתמצאות יכונו הצדדים "מנהל העיזבון" ו"ילדי המנוחה".
- בשולי הדברים עליי לציין, כי הדיונים היו לא אחת סוערים והתקשיתי להשתלט על הדיון. לא הייתה כל סיבה לכך, והייתי מצפה שהדברים יתנהלו אחרת, במיוחד, כאשר המדובר במנהל עזבון שהוא לכאורה לפחות, זרועו הארוכה של בית המשפט.
למרבה הצער, עורכי הדין הרבו לריב ביניהם, בטונים גבוהים, עד שנאלצתי גם פעם להוציא מי מהצדדים מן האולם.
תמצית טענות הצדדים :
- ילדי המנוחה טענו, כי הכספים שנמצאו בקרן ההשתלמות ובקופות הגמל של המנוחה (כ-6.2 מיליון ₪) הינם כספים שלא נכללו בעיזבון (ביתר העזיבון היה כ-12 מיליון ₪), ולפיכך ביקשו צו ירושה, כדי שהם, בתור יורשיה החוקיים של אימם המנוחה יזכו בו.
- מנגד טען, מנהל העיזבון, כי כוונת המנוחה הייתה שלא להנחיל לילדיה דבר ולפיכך אין מקום להיעתר לתביעתם ואף לבטל את הצו שניתן. את טענותיו אלה, טען כאמור מנהל העיזבון במסגרת ת"ע 5435-09-13 (המרצת פתיחה שהוגשה לביהמ"ש המחוזי והועברה לבית משפט זה ובמסגרת תביעתו בת"ע 44974-06-14)
דיון
- בצוואתה מיום 13.12.2007, כתבה המנוחה (בסעיף 6) :
"א. לכל אחד משני בני, ד.פ ור.פ ....., הנני מצווה מנה כספית חד פעמית בסך של כ-100 (מראה) דולר אוסטרלי, בלבד. זולת מנה כספית זו איני מצווה להם, מתוך הבנה צלולה ובכוונת מכונן, דבר וחצי דבר וזאת מחמת יחסם המביש אלי, התנכרותם אלי וכן מהסיבות המפורטות במכתב אישי שאני משאירה להם בידי מנהל עזבוני – ... שאני מורה לו למסור אותו לידיהם לאחר פטירתי.."
- ההוראה שלעיל, בצוואת המנוחה, מקפלת בתוכה עצב רב. העידו בפני ילדיה של המנוחה, אנשים לא צעירים ומררו בבכי.
להלן אביא מדברי הבן, ר.פ (כתוב ד.פ), בעמוד 31 לפרוטוקול ואילך בתשובות לחקירתו הנגדית :
"ש. באחד המקומות אתה כותב שהיא לא יציבה, ובמקום אחר אתה כותב שההתנהגות שלה בלתי מובנת (מפנה לסעיף 109 בתצהיר של העד), מה שאתה אומר שאימא לא יציבה ושסבא ידע שאימא לא יציבה?
ת. נכון, אני לא מכחיש את זה.
ש. במקום אחד אתה אומר שיום אחד היא הגיעה לאוסטרליה בצורה מפתיעה ואז אתה אומר שהיא נסעה חצי כדור מבלי להודיע ושזה לא הגיוני, ומעיד על כך שהיא ביזרית, מה הטענה שלך שאימא שלך לא הייתה שפויה?
ת. הטענה שהיא לא הייתה יציבה, אני לא יכול להגיד כאלה דברים, היא עזבה אותי כשהייתי ילד קטן, ושלחו אותי לבית יתומים, את מה שאני עברתי, אני אף פעם לא שמרתי לה טינה, אני יודע איזה יחסים היה לה עם האבא שלה.
לשאלת בית המשפט אם הייתי בבית יתומים, אני משיב שהייתי בבית יתומים בגיל 7-8, היא עזבה את אבא שלי למען גבר אחר עם 5 ילדים ... (בוכה).
החלטה
נוכח מצבו של העד אני מכריזה על הפסקה כדי שיירגע.
(-)
לאחר ההפסקה
המשך תשובת העד : אני הייתי בבית יתומים שנה, ואח"כ אח שלי שכנע את האימא לחזור הביתה, שכנע את האבא לקחת את האימא לחזור, ואחר כך עוד פעם הייתי בפנימיה, שלחו אותי שוב, שלחו אותי לפרדס חנה בתיכון 3 שנים .. "
בהמשך חקירתו הנגדית מספר העד ד.פ שהוריו התגרשו (עמוד 34 לפרוטוקול).
- בהמשך חקירתו מוסיף העד :
"...נכון אני אדם צנוע, לא רוצה להיות עשיר ולא עני. עם מה שעברתי בחיים מזל שאני עוד נורמלי. ההורים תמיד רבו, ומזל שעברנו והלכתי לטיפולים פסיכולוגיים שיעזרו לי בחו"ל, היו לי בעיות של ריליישנשיפ, אבל יש לי אשה מלאך, נשוי מעל 20 שנה, יש לי 2 ילדים שאני לא חושב, אם צריך לקפוץ בשביל מאייפל אעשה זאת, אבל הלכתי לטיפול פסיכיאטרי."
- העד מתאר בעמוד 37 לפרוטוקול כי בכל עת שבא ארצה, בא כל יום לבקר את אמו, וכך גם ילדיו, ועוד העיד על התקופה שלאחר מות אביו :
"אבא שלי נפטר ב-27.12.89, הבת שלי נולדה ב-03.01.90 הבת הראשונה,
הבת הבכורה.
לאבא שלי אני רק אומר לך, היו קופות גמל שהיה כתוב המורשים שהוא היה לו את האימא, ד. ואני, היינו על המוטבים של זה,
היא עשתה את כל המאמץ, אצלה כסף היה דבר ראשון בחיים, היא נסעה
כמה שיותר מהר, שהיה לה יפוי כוח מהילדים, אני אומר לך למה היא נסעה.
אתה שאלת אותי למה היא נסעה, אז אני אומר לך.
ש. מה נסעה?
ת. היא נסעה וחזרה כמה שיותר מהר.
ש. למה לצאת באמצע השבעה?
ת. אצלה כסף היה מקום ראשון.
ש. יש לך מסמכים על כך?
ת. אין.
ש. האם זה נכון שהוא נישל אותך מהצוואה?
ת. הוא כתב את הצוואה 4 ימים לפני שהתחתנתי, אימא שלי הכריחה אותו לעשות את זה.
ש. אימא שלך לא הכריחה אף אחד. אני מתנגד לכל ההערות שלך."
החלטה
זו פעם נוספת שאני מעירה לעו"ד א' שאי אפשר להתנגד לתשובות
(-)"
- בהמשך החקירה נאלצתי לקבל החלטה נוספת (עמוד 40 לפרוטוקול) ובה אמרתי :
"צר לי לומר שנראה לי שלמהל העזבון יש הזדהות עמוקה עם המנוחה
בשעה שהוא כמנהל עיזבון צריך היה לשמור על אובייקטיביות, אך עם
זאת אני מתירה את השאלה אם יש בה כדי לשפוך אור על משהו שעומד במחלוקת."
אציין כי מנהל העיזבון שאל האם נכון שבניה של המנוחה לא הגיעו להלוויה, לשבעה ואף לא הגיעו לגילוי המצבה.
העד ענה למנהל העיזבון בעמוד 41 לפרוטוקול :
"לא נתת לנו את האפשרות הזו, אני לא אומר לך עוד מילה אחת מיותרת."
בהמשך הבהיר העד :
"לשאלת בית המשפט, האם לא ידעת שהאם נפטרה, אני משיב שהוא הלך לקבור אותה לפני שהוא (ידע) שבאנו או לא.
לשאלת בית המשפט, אם נניח שזה נכון לשבעה לא יכולתם לבוא? אני משיב שישבנו שבעה אצלנו, אף אחד לא היה פה, מי הייתה פה? אחותה שלא הייתה כאן."
- לצערי הרב, פרוטוקול הדיון ממשיך עוד ועוד בהתנצחות בלתי פוסקת בין מנהל העייזבון, לבין בניה של המנוחה, ללא כל טעם ותכלית.
- מנהל העיזבון ביקש בתום הראיות להעיד את עו"ד אדר, והנה עו"ד אדר בא להעיד בישיבת 10.01.2016, ואביא מדבריו המביכים כלפי מנהל העיזבון. אצטט מתוך עמוד 45 לפרוטוקול :
"ש. לגוף העניין ברשותך, תאר פגישה שהייתה בינינו, אם הייתה בינינו לאחרונה במשרדי, מתי היא הייתה? מדוע הגעת? וכולי.
ת. לא זכור לי התאריך המדויק אך לפני להערכתי כחודש, התקשר אליי חברי י.י, וביקש שאבוא להעיד בעניין שאנחנו נמצאים בו כרגע ואני אמרתי לו שאני בדרך אליו לבוא לחתום לתצהיר ולפני שהגעתי אליו התקשרתי אלייך ואמרתי לך ש.. ביקש שאני אבוא להעיד במשפט מכיוון ש... חבר שלי, וגם חשבתי שאתה חבר שלי, באתי אלייך למשרד וביקשתי לפשר בדגש על המילה לפשר, בין שניכם. במשרד שלך, אתה, שכנעת אותי בלשון המעטה/ הפחדת אותי/איימת עליי שלא לבוא ולהעיד לטובת ...ושלא לבוא להעיד בכלל ואני מצטט ממה שאמרת "אתה לא תהרוס לי את התיק הזה וחסר לך שתבוא להעיד"
...
"ש. ואחרי שאיימתי עלייך אתה מאוד פחדת ממני ומה קרה?
ת. התקשרתי בנוכחותך לקובי לאחר שאתה גרמת לי להבין, ואני אומר בסוגריים שתחום התמחותי הוא אינו ענייני משפחה, אתה הסברת לי ששכר הטרחה שלך בתיק יהא גבוה יותר כאשר התיק יגיע לערעור ולשם אתה מכוון, וגם ביקשת ממני להתקשר לקובי ואכן כך עשיתי ואמרתי לו שאני לא רוצה לבוא להעיד מטעמו כמו שאני לא רוצה להעיד מטעמך או מטעם אף אחד."
העד, עו"ד אלי אדר, האשים את מנהל העיזבון שהקליט אותו בלא ידיעתו, כי "משך אותו בלשונו", ועוד כפי שאפרט מדבריו בעמוד 49 לפרוטוקול :
"ש. יש 6 אזכורים בתמלול, הבאתי אותך, אני אומר לך שחור על גבי לבן שאני מקליט אותך
ת. אתה משקר, בתחילת השיחה, משהו כמו 20 דק או חצי שעה אחר כך, אמרת לי שאתה יכול להקליט אותי (כתוב אותך ש.ג.) בתרגיל שאני קורא לזה "משכת אותי בלשון", אמרת לי "אתה מקליט אותי", ואני אמרתי "לא, אני לא מקליט אותך", הודעת לי בתחילת השיחה שאתה מקליט אותי?
ש. אתה כנראה לא מכיר את כללי הדין, תחילה זה לא הקלטה אסורה, שנית אני לא עו"ד בתיק.
ת. תפנה לסעיף 22(ג') ".. לא ישתמש בהליכי בית המשפט.."
ש. אני אומר לך, ואמרתי שאתה מקליט אותי, אני צריך כמה שאלות, הוא חוצפן.."
בהמשך עו"ד אדר מאשים את מנהל העיזבון "אתה בישלת את התמליל"..
בסופו של דבר נשאל העד, האם שמע את המנוחה אומרת שלא רצתה להשאיר דבר לילדיה, וכך ענה :
" לא שמעתי את ההקלטה, מהזיכרון בהחלט יכול להיות שאמרתי, יחד עם זאת, אם מסתכלים בתמלול בעמוד 9 משורה 5 ומטה, אני גם זוכר את זה היטב כבודה, אני זוכר היטב-היטב, שמר א' ניסה למשוך אותי בלשון, והוא הכניס לי את המילה "קופות גמל", ואני אמרתי לו, שלא אמרתי קופות גמל, ואני זוכר את זה עוד לפני שקראתי את התמלול.."
- עו"ד אדר סיפר על היכרותו, רבת השנים עם המנוחה, ועדותו הייתה אמינה בעיני. אביא מדבריו :
"במשך שנים, כיוון שהילדים שלה היו באוסטרליה, גברת פ. ככה אני כיניתי אותה, הייתה כמו סבתא בשבילי, במשך שנים אני הייתי המשפחה שלה והמשפחה היחידה שלה, אני גרתי בקומה שניה והיא בקומה שלישית, בכל פעם שהיא עלתה במדרגות, היא עצרה אצלי לנוח, לשתות מים, לדבר ואז עלתה למעלה, היא סיפרה לי רק לאחר כמה שנים שהיא כועסת מאוד על הילדים שלה כיוון שהילדים שלה לטענתה החליטו לקבור את אביהם באוסטרליה כיוון שהוא נפטר באוסטרליה בניגוד לדעתה שהיא רצתה להביא אותו לקבורה בארץ, כך התחיל הקרע ביניהם עד כמה שאני יודע, במשך כל הזמן הזה עד לשנת 2007 אם אני זוכר נכון, או 2008, אבל יכול להיות שאני לא מדייק בשנה, אולי זה היה אחרי קצת, אני ניסיתי לשכנע אותה כל הזמן כן ליצור קשר עם הילדים שלה ולהיות עם הילדים שלה בקשר, אחרי שנכנסה לבית החולים ועברה ניתוח מעקפים, עברה שיקום, אני לוויתי אותה במשך כל השיקום, (משתתק).. היא קראה לי "מאי לייף סייבר" (משתתק), ובבית האבות בהתחלה היא סיפרה שאני הנכד שלה, במשך כל הזמן הזה שכנעתי אותה וניסיתי לפשר בין הילדים שלה לבינה, לרבות שיחות טלפון שאני עשיתי לאוסטרליה, אני לא זוכר במדויק את השנה אבל בעקבות אחת השיחות שעשיתי, לא זוכר את השנה, אפשר לבדוק את הכניסות והיציאה, הגיע הבן שלה ר. ..אני קראתי לו ר' לביקור עם הילדים שלו ואשתו והיה אצלה בבית, היה כאן במשך להערכתי שבועיים או אפילו יותר ושם התחילו היחסים בינה לבין הילדים שלה להיות חמים הרבה יותר, בזמן שהיא הייתה בבית אבות, הילדים שלה ניסו להתקשר אליה הביתה ולא היה מענה, יום אחד בשעה 06:00 בבוקר דופק על דלת ביתי מי שזיהיתי לימים כד. פ., הבן שלה, שאל אותי "איפה אימא שלי? באתי במיוחד מאוסטרליה כי היא לא עונה לי בפלאפון", אמרתי לו שאימא שלך נמצאת בבית אבות והיא ביקשה שלא תדעו איפה היא נמצאת, והיא השביעה אותי, אני אומר את כל האמת כבודה, היא השביעה אותי לא להגיד להם איפה היא נמצאת, אני בניגוד לדעתה נכנסתי לרכב בשעה 06:30-07:00 בבוקר ולקחתי את מר ד.פ., הבן שלה, לבית האבות. (משתתק), (רועד) , המחזה היה קורע לב, (מוחה דמעה, בוכה), הם התחבקו אחד עם השנייה, והיא צעקה והסתובבה בכל בית האבות ואמרה "זה הבן שלי, זה הבן שלי, זה הבן שלי.
אני אקצר, אני אענה עניינית לשם ההליך שאנחנו נמצאים בו כרגע, היא כל הזמן אמרה לי, נכון לפני אותו מפגש, שהיא לא רוצה להשאיר לילדים שלה כלום, אמרתי לה שזה לא מוסרי, מאחר שאלה הילדים שלך מהדם שלך, וככה שכנעתי אותה לשנות את דעתה. ביום מן הימים לאחר מכן, זה כמה שנים אחרי שהיא נפטרה, ואני מקצר מפאת הזמן של בית המשפט, שמעתי אותה במו אוזני ולא פעם אחת, שהיא שינתה את החלטתה והיא רוצה להשאיר לילדים שלה את הכל, את כל הרכוש.."
- הארכתי מעט בכל "סיפור המעשה" גם כדי להבין את הנפשות הפועלות, וגם כדי ללמוד על כוונת המנוחה, ובעיקר משום שלטענת מנהל העיזבון, כוונתה המפורשת של המנוחה הייתה שלא לתת דבר לילדיה (מלבד 100 דולר אוסטרלי לכל אחד, אותם ציוותה להם בצוואתה).
בהמשך פסק דיני אבחן את התשתית הראייתית, ועד כמה זו עולה בקנה אחד עם הטענות המשפטיות שנטענו בתיק.
- אקדים ואומר, כי הכספים בקופות הגמל וקרן ההשתלמות שונים במהותם מרכוש המנוחה הנזכר בצוואה. להלן אפרט העובדות המתייחסות לאשר ציינה המנוחה בקופת הגמל ובקרנות ההשתלמות באשר לנהנים :
23.1 למנוחה הצטברו כספים אצל הנתבעים 3 ו-4 בחשבונות כדלקמן :
23.1.1 אצל הנתבעת 3 (הראל) קיימים 3 חשבונות של קופת תגמולים ופיצויים, בקופת הגמל "עצמה", שערכן נכון ליום 31.07.2013, עפ"י דברי מנהל העיזבון -.5,446,905 ₪.
23.1.2 אצל הנתבעת 4 (מגדל) קיימים 2 חשבונות של קרן ההשתלמות ב"קהל – קרן השתלמות לעובדים", שערכן כפי שמסר מנהל העיזבון היה -.185,910.
הכספים בקופות הנ"ל יכונו לעיל ולהלן "הכספים".
23.2 במסמכי קופת הגמל "הראל" (הנתבעת מס' 3), בסעיף ההוראות, כי המוטבים יהיו "יורשים ע"פ דין", יצוין כי בטופס קיימת אפשרות בחירה באמצעות סימון ב-X בין שתי חלופות:
החלופה הראשונה : "יורשים על פי דין ייחשבו כנהנים לעניין זה".
החלופה השנייה : "נהנים על פי פירוט", (ובהמשכה מצויה טבלת פירוט), המנוחה בחרה באפשרות הראשונה מבין השתיים, היינו כפי שנכתב "יורשים על פי דין ייחשבו כנהנים לעניין זה". (ראה ת/6 לתביעת ילדי המנוחה).
23.3 במסמכי קופות ההשתלמות (הנתבעת 4) כתבה המנוחה בסעיף 7 כדלקמן (אביא כל לשון הסעיף) :
"הנני מצווה לרם בזה לשלם לאחר פטירתי את יתרת חשבוני בכל מסלולי ההשקעה בקופות וסכום הביטוי שיגיעו לי אם יתקיים הסדר ביטוח בקופה או אם יגיע לי סכום כלשהו לפי הכללים המקובלים בקופה, והכל בכפוף להוראות הכלולות בתקנון הקופה. בהסדר התחיקתי ובהחלטות חברת הניהול של הקופה כאמור לעיל בהתאם לשינויים שיחולו בהם ולפי תקפם בכל עת, לרשומים מטה
שם משפחה ; לפי צו ירושה...".
- עיון בתקנונים של קופות הגמל, מלמד כדלקמן :
24.1 בתקנון של "הראל" (הנתבעת 3) נקבע בסעיף 15.1 אם ניתנו הוראות בכתב בחיי העמית (להלן :"הוראות נהנים") תבצע החברה את הוראות הנהנים. בסעיף 15.2 לתקנון נאמר כי רק אם לא ניתנה הוראת נהנים, תפעל החברה על פי הוראות סעיפים 15.3 – 15.6 לתקנון.
(ראה התקנון – מוצג ת/15 לתביעה).
24.2 סעיף 16 בתקנון קבע בהתייחס להוראות סעיף 15.2 אותה הבאתי לעיל (אם כי נאמר בה סעיף 14.2 בטעות כנראה), כי אין בהוראה זו "משום הכללת הסכומים העומדים לזכותו של הנפטר בקופה לעיזבונו" (במקרה שלא ניתנה הוראת נהנים כאמור לעיל.י
- העולה מן המקובץ, כי הכספים הם "לבר עיזבוניים", הן כעולה מן ההוראות שניתנו ואותן סקרתי, והן בשילוב שבין הוראות אלה, להוראת סעיף 147 לחוק הירושה תשכ"ה – 1965.
- כידוע קובעות הוראות סעיף 147 לחוק הירושה תשכ"ה -1965 :
"סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה בטוח, על פי חברות בקופת קצבה, או בקופת תגמולים, או על פי עילה דומה, אינם בכלל העיזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעיזבון".
- ילדי המורישה הפנו בהגנתם, לטענת מנהל העיזבון שגם לגרסתו הכספים חוסים בצל סעיף 147 לחוק הירושה :
27.1 כך למשל כתב מנהל העיזבון בסעיף 3 לבקשתו למתן הוראות בת"ע 4730-05-12 (מיום 29.07.12) :
"המדובר בנכסים כספיים מלבר העיזבון החוסים בצל סעיף 147 לחוק הירושה, שברגיל אינם חלק מנכסי העיזבון."
27.2 כך גם כתב מנהל העיזבון בסעיף 4 לבקשתו להעביר את כספי קופת הגמל וקרן ההשתלמות לחשבון העיזבון בציינו :
"הגם ששלושת קופות הגמל ושתי קרנות ההשתלמות האמורות חוסות בצל סעיף 147 לחוק הירושה.." (ראה סעיף 5 לבקשה זו).
27.3 ילדי המנוחה צרפו לכתב תשובתם את מכתב מנהל העיזבון מיום 01.07.2012 (סומן מש/4 בכתב התשובה) ובה אמר מנהל העיזבון, כי "..עפ"י סעיף 147 לחוק הירושה, הנראה בדבר זהות המוטבים בקופת גמל/קרן השתלמות גוברת על פני האמור בצוואת המוריש".
אומר כבר כאן, נוכח דברים אלה, אני מתקשה לקבל את עמדת מנהל העיזבון בסיכומיו (ראה סעיף 4 מהם), לפיהם "..כפועל יוצא, כוונת והוראות המצווה בצוואתו, לרבות בדבר הדרתם של יורשים, עדיפות על פני הוראותיו במסמכי ההצטרפות לקופות, ולא תודחנה, בגין נימוקים פורמליים ובכלל זה, בשל היעדר אזכורן הפרטני של הקופות בצוואתו."
- עוד אומר, שלא רק שיש "קושי" בין אמירותיו הסותרות של מנהל העיזבון, אלא שאין בידי לקבלן גם בהיותן, לטעמי ובכל הכבוד שגויות, ואפרט :
28.1 מנהל העיזבון טען בסיכומיו, כי יש ללמוד על כוונת המנוחה מתוך צוואתה, ובמכתב שהשאירה בידיו לבניה, וגם הוא נזכר בצוואה.
גם צוואתה של המנוחה (ת/11 לתביעה) וגם המכתבים הנזכרים בצוואה לכל אחד מילדיה, שסומנו ת/27(1) ו-ת/27(2) התייחסו אל עיזבונה של המנוחה, ולא לכספים שעל פי הדין אינם חלק מהעיזבון.
28.2 כל התייחסויותיו של מנהל העזיבון בסיכומיו אל הפסיקה, היו התייחסות לפסיקה הנוגעת לדיני ירושה וכיבוד רצון המצווה, ואינם מתייחסים לכך שהמדובר בכספים לבר עיזבוניים.
- בכלל, ההתייחסות במחקר המשפטי, בדין ובפסיקה, אף היא גורסת כי תשלומים עפ"י חוזה ביטוח, קופות קצבה או קופות תגמולים או "עילה דומה" (ולעניין זה אין ספק שקרן השתלמות תחשב כ"עילה דומה"), שייעשו עקב מותו של אדם, אינם נכללים בעיזבונו:
29.1 פרופסור טדסקי במאמרו במשפטים י"א (תשמ"א) עמוד 20, מכנה את הכספים המצטברים בקופות גמל ובדומיהן "זכויות מלבר העיזבון".
29.2 פרופסור שמואל שילה, בספרו "פירוש לחוק הירושה, 1965-תשכ"ה" (הוצאת "נבו") כרך שלישי בעמוד 395, מכנה את הסכומים שהצטברו בצרכים המנויות בסעיף 147 לחוק הירושה, כ"סכומים המועברים דרך תחליפי צוואה" "ֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹWill Substitutes", והוא מוסיף (שם) "..בתחליפי צוואות אלו, דנתי במקום אחר עמדתי על כך, שלמרות האמור בסעיף 8(ב) לחוק הקובע כי הדרך היחידה להעביר מתנה לאחר המוות היא בצוואה, קיימות דרכים לעקיפת האיסור, הדרך הדומיננטית מביניהן היא זו המנויה בסעיף 147."
29.3 המלומד דוד שוורץ במאמרו "שינוי המוטב בקופת גמל וביטוח חיים – דיסהרמוניה בחקיקה ובפסיקה וישובה" (עיוני משפטי י"ז (2)), מאזכר ביחס לכספים המצטברים בקופות גמל ודומיהן, כי אלה זכו בספרות המשפטית לכינוי "צוואת האיש העני", ואכן כך מסביר המלומד הסדרים אלה :
"הם מתאפיינים במספר אלמנטים ההולמים את כינויים, קביעת מוטב כזכאי לכספי ההסדר, שאחר פטירת המטיב, וכן ביטולו או החלפתו, אינם כרוכים בעלויות הכספיות ובתנאים הפורמליים, הכרוכים בעריכת צוואה, הוא הדין אף במימוש הוראת המטיב לשלם את כספי ההסדר למוטב שקבע..".
29.4 "מסלול" נוסף כביכול, לפיו אפשר לזכות בזכויות "מלבר העזיבון", מצוי בסעיף 36 לחוק החוזים (חלק כללי) אותו אביא להלן:
"(א) כל עוד לא הודיע אחד הצדדים, למוטב, על זכותו לפי החוזה, רשאים הם לשנותה, או לבטלה ע"י שינוי החוזה.
(ב) בחיוב שיש לקיימו עקב מותו של אדם על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופות קצבה או בקופות תגמולים על פי עילה דומה, רשאי הנושה, בהודעה לחייב, או בצוואה שההודעה עליה ניתנה לחייב, לבטל את זכותו של המוטב או להעמיד במקומו מוטב אחר, אף אחרי שנודע למוטב על זכותו".
- אחזור ואומר, כי אין בידי לקבל טיעוניו של מנהל העיזבון, טיעונים שכולם "נטענים" כביכול על חוק הירושה : כך באשר לאמור בסעיף 2 לסיכומיו באשר לכוונת המנוחה שלא לזכות את ילדיה בחלק כלשהו מעיזבונה, כך באשר לטיעון שילדי המנוחה לא הגישו התנגדות לצוואה, כך באשר להוראות סעיף 54 (א) לחוק הירושה, וכך באשר לטענה בסעיף 4 בסיכומים כי לכאורה ההוראות בצוואה מדירות את ילדי המנוחה עדיפות על פני ההוראות במסמכי ההצטרפות לקופות הגמל.
אכן, אין מחלוקת כי יש דיסהרמוניה ברורה, בין הוראות חוק הירושה לדיני החוזים, על דיסהרמוניה זו הצביע המלומד דוד שוורץ במאמרו (שם :
"..מטבע הדברים, רובצת בעייתיות לניתוחם של הסדרים בעלים אפיונים דומים הנשלטים בעת ובעונה אחת ע"י חיקוקים בתחומי המשפט השונים. בעייתיות זו, מאפיינת גם סוגיות הנוגעות למעמד המוטב בהסדרים אלה, סוגיות אלה נושקות לעתים במישרין או בעקיפין למספר תחומי משפט בעת ובעונה אחת או מצויות בתפר שביניהם, ויישור ההסדרים החוקיים השונים הנוגעים למוטב, לשם ניתוחן של אותן סוגיות וההכרעה בהן, מגלה על פניו וממחיש דיסהרמוניה הקיימת בין אותם הסדרים ... הפועל היוצא של דיסהרמוניה זו, היא חוסר אחידות בהכרעות שיפוטיות בסוגיות בעלות מאפיינים דומים, חוסר אחידות זה, פוגע ביסוד היציבות במשפט, מבלי שתהא לכך הצדקה עונית".
ואולם, דיסהרמוניה זו, אינה מאפשרת, בכל הכבוד לדין, בסוגיות מדיני הוזים על פי דיני הירושה, ולפיכך כאמור יש להתייחס לשאלה של הכספים על פי הדינים החלים עליהם.
- כזכור, קובע סעיף 147 לחוק הירושה במפורש את הכלל, שכספים בקופות גמל וכו', אינם בכלל העזיבון "זולת אם הותנה שהם מגיעים לעיזבון".
כלומר, החריג לכלל הוא – אם יש התניה הקובעת כי הכספים בקופות הגמל הם בכלל העזבון, כי אז יכללו הכספים בעיזבון.
- הפסיקה קבעה, כי ההתניה הנדרשת לצורך תחולתה של הסיפא לסעיף 147 לחוק הירושה צריכה להיות מפורשת וחד משמעית, שעל פיה במקום מוטבים מוגדרים ייכללו הכספים בעיזבון.
ראה: ע"א 3807/90 פישר נ' תמר פ"ד מ"ז (5) 104 בעמוד 105, בו נקבע:
"...סעיף 147 שהוא בגדר הוראת החוק המרכזית הקובעת את מעמדם המשפטי של כספים שבידי קופת תגמולים, קובע כלל ולצדו יוצאי מן הכלל : הכלל הוא שכספים שבקופת תגמולים אינם בכלל העיזבון. קרי, הם אינם מתחלקים לפי דיני הירושה, אלא משולמים לפי ההוראה שבין המוריש, בחייו לקופה האמורה, במסמך ההצטרפות לקופה או בדרך אחרת .
היוצא מן הכלל הוא, שבעל החשבון, יכול להתנות שכספים מגיעים לעיזבון. ההתניה מכלילה את כספי הקופה בעיזבונו של בעל החשבון – יכולה להיכלל במסמך ההצטרפות. נוסחה של ההתניה היא כי בעל החשבון מורה לקופה למסור כספיו בקופה עם מותו לידי העיזבון.".
ראה גם פסיקת בית המשפט למשפחה, תמ"ש (ת"א) 19850/98 שאבי נ' שאבי ; תמ"ש (ת"א) 13080/99 הקרן לטיפול בחסויים נ' היועמ"ש (מפי כבוד השופטת המנוחה סיון) מפי כבוד השופט גייפמן.
- כעולה מהלכת מילשטיין נ' אקווה (ע"א 5027/90 ד"ר חיים מילשטיין נ' שמעון אקווה פ"ד מ"ז (3) 560 (1993)) מפי כבוד הנשיא שמגר, נקבע כי "..סעיף 147 לחוק הירושה, שנוסח הובא לעיל, קובע כי סוג כספים כמפורט בו מוצאים מעיקרו מכלל העיזבון. משמעות הדבר היא שבחלוקה של הירושה על פי דין או על פי צוואה, אין כספים אלה נכללים בין הרכוש המתחלק בין היורשים (..העיזבון מתחלק בין היורשים על פי דין, או בין הזוכים על פי צוואה)..".
- משנה תוקף יש לדברים אלה, משקבעה הפסיקה כי זכותו של מוטב, אינה זכות של יורש אלא זכות עצמאית כצד שלישי.
ראה ע"א 601/88 עזבון המנוח מיכאל רודה ז"ל ואח' נ' רודה שריבר פ"ד מ"ז (2) 441. (בעמוד 455 ה' ו').
- עד כה, בבחינת התשתית הראייתית שהונחה בפני, בשילוב עם הוראות הפסיקה עולות המסקנות הבאות :
35.1 המנוחה חתמה ביום 09.03.09 על הוראות בדבר מוטבים לקופת הגמל, לאחר שקיבלה ייעוץ פנסיוני, וחתמה על חלופה אחת מבין שניים "יורשים על פי דין יחשבו כנהנים לעניין זה", היא לא הפנתה להוראות הצוואה.
כך גם באשר לקופות הגמל, לגביהן חתמה בשנת 1996, כי הכספים יחולקו "כפי צו הירושה", על פי הפריט "אם לא צוינו מוטבים, תשלום יתרת חשבוני ליורשי החוקיים".
המסקנה - המוטבים הם היורשים עפ"י דין, ולא הזוכים עפ"י הצוואה, והכספים אינם נכללים בעיזבון.
35.2 עפ"י התקנונים של הקופות שסרקתי כבר לעיל, הכספים לא יכללו בעיזבון.
כך באשר לתקנון "החל", הקובע כי אם ניתנו הוראות בכתב בחיי העמית, תבצע החברה את הוראת הנהנים (סעיף 15.1) וכעולה מסעיף 15.2, רק אם לא ניתנה הוראת נהנים, תפעל החברה לפי סעיפים 15.3 עד 15.6 לתקנון וסעיף 16 בתקנון "מחזיר" את הקורא לסעיף 14.2, הקובע "אין בהוראת סעיף 14.2 משום הכללת חלקו של החבר הנפטר בנכסי החברה בעיזבונו."
הוראת התקנונים מתיישבת יפה, לעניות דעתי, עם הוראת סעיף 147 לחוק הירושה.
35.3 הוראות המנוחה לקרנות, היו ברורות ומובנות.
צודקים ילדי המנוחה בסיכומיהם בטענתם, כי בניגוד לטענת מנהל העזבון, לא היה צורך להזמין כעדים את מנהלי הקרנות כדי להבהיר את התקנונים, התקנונים הונחו בפני ולשונם ברורה.
35.4 מעדותו של עו"ד אדר עולה, כי באחרית ימיה היה זה רצונה של המנוחה, כי ברצונה להשאיר רכושה לילדיה. אביא מתוך דברי עד זה, בעמוד 53 לפרוטוקול, שורה 27:
"שמעתי אותה במו אזני ולא פעם אחת, שהיא שינתה את החלטתה והיא רוצה להשאיר לילדים שלה את הכל, את כל הרכוש."
הבאתי כזכור ובאריכות את פרשת חייהם העגומה של הצדדים, ואת שמחת המנוחה בבנה שבא במקרה מאוסטרליה הרחוקה.
35.5 אני מסכימה עם ילדי המנוחה בסיכומים, כי למנוחה היו יחסים מורכבים עם הסובבים אותה, ועם בני משפחתה, שהיא הייתה חשדנית על פי אופייה, בעלת "אופי קשה" (ראה עדות ע"ת עקיבא פרידמן, עמוד 9 לפרוטוקול), בנסיבות אלה טבעי שכאשר כעסה על ילדיה, הדירה אותם מצוואתה, אך בסופו של יום נוחמה בה, כאמור על פי עדות עו"ד אדר, ואין לומר שאם ילדיה יקבלו את הכספים בקופות יהיה הדבר בניגוד לרצונה, ומכל מקום לא הוכחו מעשה מפורש או כוונה מפורשת של המנוחה לשנות המוטבים בקרנות.
- ועוד, כדי להסיר ספק, אוסיף ואומר, כי אין בידי לקבל את טענת מנהל העיזבון, כי המנוחה ביטלה באמצעות הצוואה את הוראות המוטבים בקרנות ובקופות הגמל, וזאת בין היתר באשר :
36.1 הוראות סעיף 36(ב) לחוק החוזים קובעות כי ביטול מוטבים ייעשה "בהודעה לחייב או בצוואה שההודעה עליה ניתנה לחייב, את זכותו של המוטב או להעמיד במקומו מוטב אחר, אף אחרי שנודע למוטב על זכותו".
כלומר, בלא הודעה לקופה על שינוי המוטבים, חובה לפעול לפי ההוראות הקיימות, ומאחר שהמנוחה מעולם לא ביטלה את הוראותיה בעניין המוטבים, ואף לא קבעה מוטבים אחרים, אין כל בסיס לטענת מנהל העיזבון.
36.2 עפ"י הלכת פישר נ' תמר (ע"א 3807/90 (שם)) לא התקיימו התנאים המצטברים על שינוי המוטבים, ואין כל "הודעה מפורשת וברורה" מצד המנוחה, ואכן צודקים ילדי המנוחה, כל טענות מנהל העיזבון בדבר כוונותיה של המנוחה, לא באו לכלל ביטוי באופן שהיא שינתה את הוראות המוטבים בקופות ולא הוכחה כל כוונה כזו.
36.3 בכל מקרה, הוראות מוטבים בקופות גמל גוברים על הוראות בצוואה, ועוד נקבע בפסיקה, כי "לא ניתן לומר בשום אופן שברגע שהמנוח כתב לפי "צו ירושה", הוא קבע שהכספים שייכים לעיזבון. כשהוא כתב שהמוטבים שלו בכספי הקופה – וזו המשמעות הנכונה – הם יורשיו על פי דין, הוא קבע מוטבים שזהותם תיקבע בתהליך נפרד של צו ירושה והם יקבלו את כספי העיזבון לא במעמדים כיורשים, אלא במעמדים כמוטבים, אוסיף ואומר, כי גם תקנון הקופה מבדיל בין יורשים על פי דין לבין יורשים על פי צוואה, נקבע, כי מקום ולא נקבעו מוטבים, ישולמו הכספים ליורשי העמית בהתאם לצו ירושה או צו קיום צוואה.. צא ולמד , כי כשכתב המנוח בהוראות המוטבים "לפי צו ירושה", כיוון ליורשיו על פי צו ירושה הם היורשים על פי דין כמוטבים ולא כיוון כלול את כספי הקופה בעיזבונו..." (ת"ע 12991/01 ציון בר נ' האפוט' הכללי (16.08.01) (פורסם במאגר "נבו")
- אזכיר עוד, שהתייחסותו של מנהל העזבון אל פסק הדין בע"א 4377/04 גל גורן הולצברג ואח' נ' אביבה מירז ואחק (22.07.07) (פורסם במאגר "נבו"), אף היא איננה במקומה. ראשית, מנהל העזבון ציטט בכל הכבוד דווקא את דעת המיעוט, בשעה שדעת הרוב קבעה אחרת. להלן אצטט :
"הגיונו של סעיף 147 חיצוני למערך דיני הירושה, והוא בא לעודד את הציבור לצבור משאבים שיפרשו רשת של בטחון סוציאלי תחת הפרט ואשר חשיבותם כפולה: לפרט ולמשפחתו מספקים משאבים אלה בטחון סוציאלי לעת זקנה או לאחר המוות, ובנוסף השקעת הכספים באפיק חיסכון ארוך טווח מניסה תועלת לחברה כולה. ההסדר שקובע סעיף 147 מאפשר למוטב שעל פי רוב הינו קרוב למנוח, ולעיתים אף סמוך על שולחנו ותלוי בו, לזכות בכספים אלה במהירות עם פטירת המנוח המיטיב, מבלי שיידרש לפרוצדורה ולעלויות הכרוכות במימוש צוואה. בנוסף, אין כספי קופת הגמל חשופית לתביעת חוב אליהן חשוף העיזבון. באופן זה, מובטחת כלכלתו של המוטב, תחת שייפול לנטל על החברה, ומכאן גם הכינוי לו זכה ההסדר של קופות הגמל (וכן ההסדר של ביטוח חיים שאף בו מזוכה המוטב בכספים עם מות המבוטח בעל הפוליסה) כ"צוואת האיש העני.."
ומכל מקום בפסק דין זה עסקו השופטים במנוחה שהייתה חסויה, ואין הדבר דומה לענייננו.
- בשולי הדברים מצאתי לנכון להעיר, כי לטעמי חרג מנהל העיזבון מתפקידו. בכל הכבוד, מנהל עזבון אינו צריך "להזדהות" עם המנוח, וכאשר הוא מתמנה למנהל עזבון, הוא צריך רק להביא בפני בית המשפט את השאלה מי צריך לקבל את כספי הקופות, ולא להתייצב בבוטות כה גדולה נגד מי מהצדדים (במקרה זה נגד ילדי המנוחה). אכן, צודקים ילדי המנוחה בסיכומיהם, מצופה ממנהל עזבון שיפעל באובייקטיביות, ולא באופן שפעל בהליכים הכרוכים בתיק הזה, או מול עו"ד אדר. אציין עוד, כי אני תקוה, שילדי המנוחה אינם צודקים בסיכומיהם, בטענתם כי למנהל העזיבון יש אינטרס אישי בתיק, דבר אותו בטא מנהל העיזבון באוזני עו"ד אדר.
- לאחר ששמעתי את התשתית הראייתית, אין לי ספק שלא רק על פי הדין, (כפי שניתחתי לעיל), אלא גם עפ"י הצדק זכאים ילדי המנוחה, לכספים שהצטברו בקרנות ההשתלמות ובקופות הגמל.
- המסקנה העולה מן המקובץ, הכספים אינם נכללים בעיזבון וילדי המנוחה זכאים להם.
סיכומו של דבר .
- התביעה לביטול צו הירושה נדחית.
- אני קובעת, כי ילדי המנוחה זכאים לקבל את הכספים כהגדרתם בפסק דין זה.
- תביעת מנהל העיזבון נדחית.
- המזכירות תשלח פסק דיני זה אל ב"כ הצדדים.
- מנהל העזיבון יישא בהוצאות ילדי המנוחה לרבות שכ"ט עו"ד בסך -.25,000 ₪.
- ניתן לפרסום בהשמטת שמות.
ניתן היום, כ"ז אדר א' תשע"ו, 07 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.