תביעה לשינוי תנאי למשמורת ולמתן הוראות בקשר למגורי הקטין

מבוא:

בפניי תובענה שכותרתה: "תביעה לשינוי תנאי למשמורת ולמתן הוראות בקשר למגורי הקטין", הוגשה ביום 22.7.14 על ידי האב, מר ר' י' (להלן: "האב" או "התובע") כנגד גרושתו ואם בנו, הגב' א' ר' (להלן: "האם" או "הנתבעת"). בתביעתו עתר האב להורות על שינוי תנאי משמורת הקטין באופן שזה יועבר למשמורתו, או לחילופין ליתן לאם הוראות להעברת הקטין להתגורר במרחק של עד 25 ק"מ מהעיר ...... עוד עתר האב לקבוע כי האם אינה רשאית לשנות את מקום מגוריו של הקטין ללא הסכמתו.

העובדות והשתלשלות ההליכים המשפטיים, בתמצית:

1. הצדדים נישאו זל"ז ביום ...., ובמסגרת הנישואין נולד הקטין ש' י' ר' ביום ..... (להלן: "הקטין").

1. ביום 17.4.13 חתמו הצדדים על הסכם גירושין (להלן: "ההסכם"). ההסכם אושר וניתן לו תוקף של פסק דין על ידי כבוד בית הדין הרבני האזורי בחיפה, בו ביום. על פי ההסכם, הקטין יישאר במשמורת אמו עד הגיעו לגיל 18 שנים (סעיף 11). כן נקבעו זמני שהות של האב עם הקטין- פעמיים באמצע שבוע ביום חול כפי שייקבע על ידי הצדדים ואם לא ייקבע,  אזי בימי שני ורביעי כאשר האב רשאי לקחת את הקטין ישירות מהמסגרות החינוכיות ועד לשעה 20:00 (סעיף 16 א'). כן הוסכם כי האב יפגוש בקטין כל סוף שבוע שני ומחצית מהחופשות והחגים, החל מהגיע הקטין לגיל 3 שנים (סעיף 16 ב').  

1. הצדדים התגרשו זמ"ז ביום ......

1. ביום 25.11.13 הגיש האב לבית משפט זה תביעה ל"משמורת ולקביעת הסדרי ראיה" (סומן כתמ"ש 48204-11-13). הליך זה הגיע לסיומו בהודעה מוסכמת ובקשה לאישור הסדר פשרה בין הצדדים אשר הוגשה על ידי ב"כ הצדדים ביום 31.3.14, במסגרתה התבקש בית במשפט לאשר את הסדר הפשרה בין הצדדים וליתן לו תוקף של פסק דין. על פי הסדר הפשרה, ההסכם: "...יישאר בתוקף עד להגיעו של הקטין לגיל 18, כאשר לא יחול כל שינוי בעניין המשמורת והסדרי הראיה, למעט הקבוע בסעיף 16. ב להסכם אשר ישונה בהתאם לפירוט כדלקמן: מוסכם בין הצדדים כי כל סוף שבוע שני, ומחצית מהחופשות והחגים יאסוף המבקש את הילד ביום שישי ו/או ערב חג וכל זאת מהגיע הקטין לגיל שנתיים" (להלן: "הסדר הפשרה"). ביום 1.4.14 ניתן פסק דין על ידי במסגרתו אישרתי את הסדר הפשרה.

1. בחודש 6/14 עברה האם להתגורר עם הקטין בעיר ..... בבית הוריה.

1. ביום 22.7.14 הגיש האב תובענה נשוא ההליך דנן, שכותרתה: "תביעה לשינוי תנאי למשמורת ולמתן הוראות בקשר למגורי הקטין", כאמור. במקביל, הגיש האב בקשה במעמד צד אחד למתן צו מניעה זמני במסגרתו עתר להורות למשיבה להחזיר את הקטין אל מקום מגוריו ב..... ולאסור על האם לרשום את הקטין למסגרת חינוכית חדשה בעיר .......

1. ביום 22.7.14 ניתנה החלטת כב' השופטת ענבל קצב- קרן (במסגרת תורנותה בפגרת הקיץ של בתי המשפט) לפיה הבקשה הועברה לתגובת האם, נקבע מועד לדיון והצדדים הופנו ליח"ס במטרה להגיע להסכמות.

1. ביום 6.8.14 התקיים דיון ראשון בפניי. בהחלטה מיום 7.8.14, שניתנה בהמשך לדיון, קבעתי זמני שהות בין האב לקטין בכל סוף שבוע שני מיום חמישי בשעה 16:00 ועד יום ראשון בשעה 12:00 כאשר האב ייקח את הקטין ממקום מגורי האם ב.... ויחזירו לשם בתום הביקור. עוד הסמכתי את עו"ס לסדרי דין להכניס שינויים בזמני השהות וכן לקבוע בכל עניין דחוף הקשור לקטין.

1. ביום 28.9.14 הוגש תסקיר עו"ס לסדרי דין, במסגרתו המליצה הנ"ל כי הקטין יישאר במשמורת אמו, וזמני השהות של האב עם בנו יהיו בכל סוף שבוע שני מיום חמישי בשעה 16:00 ועד יום ראשון בשעה 17:00, כאשר האב יקח את בנו ממקום מגורי האם ויחזירו לבית האם בתום הביקור. עוד המליצה העו"ס כי האב יהא רשאי לפגוש  את הקטין פעמיים באמצע השבוע בתיאום מראש עם האם 48 שעות טרם הביקור מסיום המסגרת החינוכית של הקטין ועד השעה 19:00. עוד נקבע כי חגי ישראל יתחלקו בין ההורים באופן שווה, בכל שנה לסירוגין.

1. ביום 10.11.14 התקיים דיון נוסף בפניי. בהחלטה מיום 16.11.14 הוריתי, בין היתר, כי עד למתן החלטה אחרת ישהה הקטין עם האב כפי המלצות התסקיר.

1. בהחלטתי מיום 1.1.15 מיניתי את הפסיכולוג, מר יניב דולב- אדלשטיין כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה") אשר יגיש חוו"ד בעניינו של הקטין במסגרתה תיבחן טובת הקטין בזיקה למעבר ל..... וכן יינתנו על ידו המלצות לעניין חלוקת זמני השהות של הקטין אצל כל אחד מההורים.

1. ביום 18.3.15 הוגש תסקיר נוסף, במסגרתו מסרה העו"ס כי ערכה שינוי בזמני השהות כך שהעברת הילד בין ההורים בתחילת ובסיום זמני השהות שמתקיימים אחת לשבועיים, תתקיים ב..... במקום ובשעה שיתואמו מראש על ידי ההורים.

1. יצוין כי ביום 16.3.15 הגיש המומחה הודעה בה תיאר העדר שיתוף פעולה של האם באופן שאינו מאפשר לו להכין את חוות דעתו. בהחלטתי מיום 29.3.15 התראתי בפני האם כי ככל שהיא לא תשתף פעולה עם המומחה ולא תתייצב למפגשים שייקבעו עמה, אשקול חיובה בהוצאות האב וכן בתשלום קנס לטובת אוצר המדינה.

1. ביום 30.3.15 נתתי תוקף של החלטה להמלצות העו"ס בתסקירה מיום 16.2.15.

1. ביום 29.4.15 הגיש האב תצהיר עדות ראשית מטעמו.

1. ביום 12.5.15 הגיש המומחה חוות דעתו.

1. ביום 21.5.15 הגישה האם תצהיר עדות ראשית מטעמה.

1. ביום 21.5.15 התקיים דיון נוסף בפניי. בהחלטה שניתנה בו ביום בהמשך לדיון, קבעתי, בין היתר, כי ניתנת לצדדים שהות של 10 ימים לצורך הפניית שאלות הבהרה למומחה. המומחה ישיב על השאלות תוך 15 יום לאחר מכן. עוד קבעתי כי החלטתי מיום 30.3.15 לפיה אומצו המלצות עו"ס כאמור, בעינה עומדת.

1. ביום 18.6.15 הגישה האם שאלות הבהרה למומחה.

1. ביום 7.7.15 הוגש דיווח עו"ס, במסגרתו דיווחה העו"ס על תכנית שסוכמה עם ההורים לחלוקת זמני השהות של הקטין עמם בחודש אוגוסט.

1. ביום 14.7.15 ניתן תוקף של החלטה להמלצות התסקיר.

1. ביום 19.7.15 הגיש המומחה תשובותיו לשאלות ההבהרה מטעם האם.

1. בהחלטתי מיום 19.7.15 התבקשו הצדדים להודיע האם הם מסכימים שפסק דין יינתן על סמך סיכומים בכתב.

1. לאחר שהוגשו עמדות הצדדים מהן עלתה הסכמתם הדיונית, כאמור לעיל, ביום 29.9.15 ניתנה החלטתי בדבר הגשת הסיכומים בכתב.

1. ביום 14.12.15 הגיש האב סיכומים מטעמו. ביום 3.5.16 הגישה האם סיכומיה, וביום 7.7.16 הגיש האב סיכומי תשובה מטעמו.

1. משכך, ניתן כעת פסק הדין.

טענות הצדדים:

טענות האב בתמצית:

1. לטענת האב, מעבר האם להתגורר ב.... הפך לחלוטין את חייהם של האב והקטין. המעבר יצר נתק חד וחריף בין האב לקטין. כל שגרת חיו של הקטין שונתה, הוא הוצא מסביבת הגידול שלו ועבר להתגורר בבית משפחת האם- בית קטן וצפוף בו אין לקטין אפילו לא חדר ילדים משלו והוא ישן במיטה יחד עם אמו. מאחר והאב מתגורר בצפון, ב......, ומרכז חייו, כמו גם מקום עבודתו בצפון, נוצר מצב בו האב אינו יכול לראות את בנו ואינו יכול לעמוד בקיום זמני השהות המינימליים שנקבעו בהסכם. האב מצא עצמו נאלץ לנסוע פעמיים בשבוע ל....., כאשר כל נסיעה אורכת כ.... שעות לכל כיוון. מצב דברים זה חייב אותו ללון בבית מלון, או להסתכן בנסיכות ארוכות ומעייפות לאחר יום עבודה.

1. האב סבור כי קבלת המשמורת על הקטין אינה כוללת רק את הזכות אלא גם את החובה לדאוג למפגשים בין הקטין לאביו בהתאם לפסק הדין. במעבר ל....., האם אינה מתחשבת בצרכי הקטין אלא באה לספק את יצר הנקמה ורצונה ומאמציה לפגוע באב בכל דרך.

1. לשיטת האב, קו ההגנה של האם בתיק מבוסס על תקיפה אישית של האב והכפשתו, הגשת תלונות שווא למשטרה, חוסר רצון לשתף פעולה במציאת פתרון כלשהו למצב שנוצר, הצגת האב כ"מפלצת", כאשר התוצאה היא התרכזות באב והתעלמות מטובת הילד.

1. לגישת האב, יש לקבל את המלצות חוות דעת המומחה. מדובר במומחה אובייקטיבי, רציני, המחויב אך ורק לבית המשפט, חוות דעתו מפורטת, מלאה, וניכר כי בדק ובחן את הפרטים בטרם קבע את אשר קבע.

1. האב מציין כי בניגוד לאם, הציע פתרונות לאורך כל ההליך, גם אם הדבר יעלה לו כספים רבים, הכל כדי להיות קרוב לבנו.

1. האב צירף לסיכומיו 7 פסקי דין שניתנו לאחרונה, במסגרתם בית המשפט לא אישר את העתקת מקום המגורים של ההורה עם הקטינים.

1. האב עתר ליתן פסק דין, לפיו יורה בית המשפט לאם לעבור ולגור עם הקטין במרחק שלא יעלה על 45 ק"מ מהיישוב ........וכן להורות לאם לקיים את כל זמני השהות עליהם המליצו גורמי הרווחה. זאת ועוד, האב ציין כי הוא אינו חוזר בו מהצעתו לממן דירת מגורים לאם בשלב הראשון למשך שנתיים. עוד עתר האב לחייב את האם בהוצאותיו ובהוצאות המומחה, אשר חווה"ד תומכת בגרסתו.

תמצית טענות האם:

1. האם הבהירה כי האב מקיים זמני שהות עם הקטין אחת לשבוע ואפילו פעמיים בשבוע, זאת בזיקה לעסקיו ב....., שם פתח האב שלוחה של עסקו ........ האם צירפה לסיכומיה תיאור פעילותו של התובע כפי שזו התפרסמה באינטרנט (נספח "א"). האם הבהירה כי האב מגיע לאזור הדרום מידי שבוע, כאשר על דרך השגרה הוא מגיע ל.... על מנת לבלות עם בנו ולן בבית הוריה. לדבריה, האב הפך ל"בן בית" בעיר ..... ו..... אינה משמשת עוד למקום מסירת הקטין מהורה להורה. התובע גם נוהג לאסוף את הקטין מ.... ולנסוע עמו לביתו ב........ האם מגלה גמישות הן במועדי ההשבה והן לגבי זמני השהות. מערכת היחסים בין הצדדים מתנהלת לרוב על מי מנוחות והצדדים נוהגים לטייל יחד וטסו יחד לנופש משפחתי (צירפה תמונות- נספחים "ב"- "ה").

1. לטענת האם, הקטין נולד בביה"ח ..... ב....., והתגורר מרבית חייו ב..... חזרתה עם הקטין ל..... הייתה בהסכמתו ובידיעתו של האב, אשר גירש אותה מביתו השכור ב....., עזר לה להעמיס את המיטלטלין והסיע אותם ל......

1. האם סבורה כי בפני האב נקרתה פעמיים ההזדמנות לבקש ולהגביל במסגרת ההסכם את מקום מגורי הקטין, ברם לא בכדי התובע כלל לא הזכיר סוגיה זו אף לא ברמז, ללמדנו כי היה זה ברור ונהיר לכל כי ככל שתחפוץ האם לשוב ולהתגורר ב....., יחד עם הקטין, הרי שפנויה בפניה הדרך לעשות כן.

1. לגישת האם, הקטין רואה בבית מגוריו ב.... כבסיס מגוריו העיקרי, מקום מבטחים שקט ושליו, בקרבה לסבתו וסבו המטפלים בו יחד עם אמו. העיר ..... הינה מרכז חייו של הקטין וכך הייתה מאז ומעולם.

1. לשיטת האם, אין מדובר במקרה דנן במקרה "רגיל", כי אם במקרה בו שובו של הקטין ל....., עיר הולדתו, לאחר מספר חודשים של "גלות", כאשר לא היה לקטין ולאמו מקום מגורים קבוע והיא נאלצה לנדוד בין בית אחותה לבית התובע והכל מתוך התחשבות בתובע אשר רצה לשהות סמוך לבנו. האם לא יכולה הייתה להיוותר תלויה בחסדיו של האב, והיא ביקשה לשים קץ למערכת היחסים הפתולוגית בין הצדדים.

1. לטענת האם, כיום, היא עובדת במשרה מלאה כמטפלת ב...... בנוסף, היא עתידה להתחיל בלימודי ...... באוניברסיטה הפתוחה ב....... הקטין התרגל לשגרת חייו כאשר אמו מגדלת אותו ומסתייעת בהוריה לשם כך, כשהיא מצויה בעבודה או בלימודים. המעבר ל..... אשר נבע מרצונה של האם להסתייע בהוריה ולהגשים עצמה, לרכוש השכלה גבוהה, לפרנס עצמה ואת בנה, הינו רצון לגיטימי, בפרט נוכח נסיבותיהם של הצדדים.

1. האם סבורה כי יש להותיר את הסטטוס קוו על כנו, בו היא מגדלת את הקטין, במשמורת מלאה, ב....., כאשר האב פוגש בקטין כאוות נפשו וככל שיחפוץ. סטטוס קוו זה, לגישת האם, משרת את טובת הקטין וכן מאפשר לאם להגשים עצמה, להתפתח מבחינה אישית ותעסוקתית, תוך קבלת עזרה מבני משפחה ללא תלות כלכלית באף גורם אחר.

1. לגישת האם, בנסיבות בהן היא המשמורנית הבלעדית של הקטין, ההורה הדומיננטי בחייו ופועלת לקידום טובת הקטין, הרי שקיימת לה הזכות המלאה לחיות את חייה בשלווה ולגדל את הקטין בנחת ובבטחה כשהוריה מסייעים בידה, ללא כל תלות בנתבע, כפי רצונו האמיתי.

1. לטענת האם, המלצת המומחה נכונה היא בחלל ריק אולם בהתחשב בנסיבות התיק ושעה שיש לבחון את טובת הקטין מתוך הנחה אינהרנטית כי הרחקת הקטין מאחד מהוריו כרוכה בפגיעה בלתי נמנעת בקטין, הרי בחינה זו עשויה להביא את בית המשפט למסקנה אחת ויחדיה כי אין מקום לקבל את התובענה.

1. לאור כל האמר לעיל, האם עתרה להורות על דחיית התביעה על כלל נדבכיה.  

1. בסיכומי התשובה מטעמו, טען האב כי הוא מגיע ל.... ב..... פעם בשבועיים בלבד ובשעות הבוקר בלבד, נוסף על כך שמדובר בטענות עובדתיות המועלות לראשונה בסיכומים ודינן להידחות. האם אינה מתחשבת בזמנים, בדלק, הסיכון לקטין, העייפות של האב, מבחינתה "הכל בסדר". האב הוסיף כי הוא קשור מאד לקטין ועושה הכל כדי לראותו ולפגוש אותו גם במצב הבלתי נסבל בו הוא מצוי. ואולם, אין בכך כדי לגרום לקיבוע המצב הבלתי נסבל בו נמצאים הקטין והאב. האם לא מציגה את עשרות הפעמים של ויכוחים, מריבות והקושי הרב הטמון בנסיעות מ.... ל...... האם לא הצביעה על כל סיבה הנראית לעין וסבירה המצדיקה שבית המשפט לא יקבל את המלצות המומחה שמינה מטעמו.

דיון והכרעה:

1. בטרם אנתח את המצב המשפטי והעובדתי של המקרה דנן, ראויים לציון הם דבריו של כב' השופט יחזקאל אליהו בפסק דינו שניתן לאחרונה בסוגיה זו בתמ"ש (ת"א) 45034-02-16 ס.ש נ' א.ש [פורסם בנבו] (7.8.16) בפסקה 26, אשר לדידי מיטיבים לתאר את הקושי שבמלאכתי בתיק זה:

"אין עוררין כי מלאכתו של בית המשפט אינה קלה והכרעה בה משמעותה קביעת הסדר כפוי שילווה את ההורים והקטינים למשך תקופה ארוכה. בלא מעט מקרים כמו במקרה זה , אין פתרון אופטימלי וההכרעה הינה בבחינת הרע במיעוטו".

המתווה המשפטי:

1. הוראות החוק הרלבנטיות לענייננו הינן הוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב-1962 (להלן: "החוק"). ראשית, סעיף 15 לחוק מורה לנו כי:

"אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו".

1. באשר לקביעת מקום מגוריו של קטין, הרי שסעיף 18 (א) לחוק מורה לנו כי זו תיעשה בהסכמה משותפת של שני ההורים:

"בכל ענין הנתון לאפוטרופסותם חייבים שני ההורים לפעול תוך הסכמה; הסכמתו של אחד מהם לפעולתו של רעהו יכולה להינתן מראש או למפרע, בפירוש או מכללא, לעניין מסוים או באופן כללי; וחזקה על הורה שהסכים לפעולת רעהו כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר. בענין שאינו סובל דיחוי רשאי כל אחד מההורים לפעול על דעת עצמו."

48. במקרה בו אין הסכמה בין ההורים, החוק קובע כי על בית המשפט להכריע במחלוקת כאמור בסעיף 25 לחוק:

"לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".

1. כידוע, העיקרון המנחה את בית המשפט בבואו להכריע בסוגיית המשמורת הינו עקרון טובת הילד כעקרון על המחייב הן את הוריו של הילד והן את בית-המשפט [ראו: בע"מ 10060/07 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (2.10.08) וגם: בע"מ 27/06 פלוני נ' פלוני [פורסם בנבו] (1.5.06), רע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני, פ"ד נה(2) 321 (2001)).

50. כך גם "הכרעה בתובענה שעניינה העתקת מגורים של קטינים מוכרעת וכפופה לעיקרון "טובת הקטין", כאשר "עקרון טובת הקטין הינו עקרון עמום ואמורפי, אליו יוצק בית המשפט תוכן בהתאם לנסיבות כל תיק" (ראו: תמ"ש (ת"א) 45034-02-16 ס.ש נ' א.ש [פורסם בנבו] (8.16)).

51. בעמ"ש 119/08 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (13.8.08), פסק הדין המנחה בסוגיה דנן, נפסק כי "השאלה אינה אם הקטינים כשלעצמם צריכים את המעבר והאם המעבר ייטיב עימם, השאלה גם אינה האם המעבר מוצדק. השאלה היא, מה טובתם של הקטינים במצב שנוצר כאשר האם מבקשת לעבור, ואין לבדוק אם יש צידוק למעבר והאם התנהגות האם נאותה".

1. עוד נקבע בעמ"ש 119/08 הנ"ל כי את השאלה האם להתיר לאם להעתיק את מקום מגוריה עם הקטינים יש לבחון בשני מעגלים: "במעגל הראשון יש לבחון את יכולת הקטינים לעשות את המעבר. במעגל השני תיבחן השאלה, האם יש בקשר שלהם עם מי מן ההורים, גורם המונע ניתוק מאותו הורה, או הישארות עמו ומה האפשרות הטובה ביותר עבורם במצב שנוצר. ברי כי הבדיקות במעגל השני מתבצעות רק אם נקבע כי לקטינים יכולת לעשות את המעבר".

1. זאת ועוד: "לצורך בחינת טובת הילד ומילוי המונח במשמעות ובתוכן קונקרטי, נעזר בית המשפט בתסקירי פקידי הסעד ובחוות דעת מומחים, שלהם האפשרות לבחון את המקרה בעין מקצועית ואשר הינם אובייקטיבים בהשוואה להוריו של הקטין, והם מהווים אמצעי משמעותי וחשוב" (ראו: בע"מ 10060/07 פלונית לעיל).

1. הלכה פסוקה היא כי: "חוות דעת של גורמים מקצועיים הינה כלי בעל משקל משמעותי בהחלטה בשאלות משמורת והגירה של קטינים. חוות הדעת מספקת התרשמות אובייקטיבית מקצועית, המסייעת לבית המשפט להכריע בסוגיה בעלת רגישות וחשיבות עליונה כגון דא. על כן, לא בקלות יסטה בית המשפט מהמלצת חוות הדעת (ראו למשל, בג"ץ 5227/97 דויד נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פ"ד נה(1) 453, 464-462 (1998); בע"מ 9358/04 פלוני נ' פלונית, פיסקה 10 לפסק דינה של השופטת א' חיות (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 2.5.2005)). עם זאת, סמכות ההחלטה הסופית והפעלת שיקול הדעת נתונה בידי בית המשפט" (ראו: דנ"א 9201/08 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (5.4.09), שכן נפסק כי (בבע"מ 27/06 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (1.5.06):

"...הגם שככלל, מטבע הדברים, יינתן במסגרת הבחינה השיפוטית משקל רב ביותר לעמדתם של מומחים מקצועיים, הרי ההכרעה השיפוטית מתחת ידו של השופט היא יוצאת, לא מתחת ידו של המומחה המקצועי. כבכל תחום בו מתבקשת קבלת חוות דעת מומחה, אין בית המשפט משמש "חותמת גומי" לעמדת המומחה המקצועי, אין הוא רואה בה עובדה מוגמרת אלא המלצה אשר ככלל יש ליתן לה משקל רב ביותר, אך לא מכריע. האחריות בקבלת ההכרעה מוטלת אפוא כולה על כתפי בית המשפט ואין הוא חולק בנטל האחריות עם כל מומחה או מומחים מקצועיים, יהיו אלה רבים ככל שיהיו. (ההדגשות שלי- ש.ב.).

יישומו של הדין על ענייננו:

1. לאחר שבחנתי את העובדות והראיות לעומקן – הנני סבורה כי אין להיעתר לתביעה ויש לאשר את העתקת מקום מגורי האם יחד עם הקטין ל....., ותוך הרחבת זמני השהות הקיימים בין הקטין לאביו כיום באופן שאפרט להלן, כל זאת תוך סטייה מהמלצת המומחה. ואבאר מסקנתי.

1. בראשית הדיון, האב טען כי המעבר הפתאומי ל...... נעשה שלא בתיאום עמו, ללא הסכמתו וללא פנייה וקבלת רשות מבית המשפט לעשות כן. אכן, נפסק (ראו: תמ"ש (קריות) 11425-08-12‏ ‏פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (19.8.12) כי מעבר קטינים יכול להתבצע באחד משלושה אופנים-:

1. לאחר הליך, כאמור לעיל, בו נבחנה ונבדקה לעומק טובת הקטינים.
2. תוך הסכמה של שני ההורים לביצוע המעבר.
3. עקב נסיבות אקוטיות, בדרך כלל בלווי המלצה של גורמי רווחה – כגון

                       מעבר למקלט חירום.

1. ייאמר כבר עתה כי לדידי האם פעלה באופן חד צדדי בעת העתקת מגורי הקטין ל......, תוך שהיא מתעלמת הן מטובת הקטין והן מזכותו הבסיסית להיפגש עם אביו בתדירות גבוהה, מקום בו האב חפץ בקשר רציף וקבוע עם בנו. יתר על כן, האם לא פנתה לבית המשפט בטרם ביצעה את העתקת מקום המגורים כנדרש בכדי שתוכל להתבצע בחינה לעומק של טובת הקטין. אינני רואה בכך התנהלות נאותה, בלשון המעטה. ואולם, כאמור, על פי ההלכה הפסוקה אין עלי לבדוק אם יש צידוק למעבר והאם התנהגות האם נאותה.

1. בהקשר זה ראוי לציין כי לא נעלמה מעיני העובדה, כנטען על ידי האם, כי האב סייע לאם להעביר את חפציה ובכך נתן את הסכמתו, גם אם הראשונית, למעבר האם והקטין ל...... כך, על פי  תסקיר עו"ס מיום 28.9.14 (בעמ' 3 בפסקה השלישית):

"לכן בחודש יוני 2014, חזרה א', יחד עם הבן, ל...... לבית הוריה וי' סייע לה להעביר את חפציה וחפצי הבן, לבית ב....".

1. ב"כ האב אישר את הדברים בדיון מיום 6.8.14 באומרו: "זה שכותבת הוא עצמו לקח ל....., נכון שהוא לקח אותה, במקום שתסע באוטובוסים עם הילד הוא עזר לה להגיע לשם" (בעמ' 3 בשורות 19-20).

1. בהמשך, בית המשפט התרשם כי בנקודת זמן זו, גם האב, מתוך ראיית טובת הקטין לנגד עיניו, הבין כי המצב שנוצר הינו מורכב עבור הקטין, ולכן עתר במהלך הדיון מיום 6.8.14 בשלב זה להרחיב את זמני השהות עם הקטין כך שיהיו בהתאם להסכמות על פי ההסכם, כלשונו: "...אני מבקש מבחינת ההסכם ליישם אותו מידיית, לפחות שבתות" (בעמ' 4 בשורה 16). בהמשך, עתר האב למינוי מומחה (בבקשתו מיום 3.12.14) על מנת לבחון את שאלת טובת הקטין בהקשר מעבר המגורים לעומק בטרם תינתן הכרעה בסוגיה.

המעגל הראשון- בחינת יכולת הקטין לעשות את המעבר:

1. כאמור, על פי ההלכה המנחה בסוגיה, ראשית עלי לבחון את יכולת הקטין לעשות את המעבר.

1. כאמור, לבית המשפט הוגשו 3 תסקירי עו"ס (מיום 28.9.14, מיום 18.3.15 ומיום 7.7.15, כאמור). בתסקיר שהוגש ביום 28.9.14 מציינת העו"ס כי הקטין (בעמ' 4 תחת הכותרת: "הקטין ש'" ובעמ' 5 בפסקה הראשונה): "נראה מפותח בהתאם לגילו. בעת ביקור בית שערכתי, התרשמתי כי הוא בעל אוצר מילים טוב ביחס לגילו, ואכן פעיל ואוהב לשחק בהתאם לשלב התפתחותו. ש' מבקר במעון .....ונמסר לי על ידי צוות המעון כי בתקופה הקצרה שחלפה מאז תחילת שנת הלימודים, הסתגל טוב ותפקודו תקין...בעת הביקור שררה אווירה נעימה בבית. הילד היה פעיל, התקיימה אינטראקציה זורמת וטבעית בינו ובין אימו וסבתו, ואכן הגיב לפניותיי אליו. הקטין נראה מפותח בהתאם לגילו".

1. בתסקיר מיום 18.3.15 דיווחה העו"ס כי (בעמ' 1 בפסקה הרביעית): "ממסגרת מעון יום ילדים בו מבקר הקטין נמסר כי ש' ילד מטופח ומפותח בהתאם לגילו. האם עומדת בקשר עם המטפלות".

1. בתסקיר מיום 7.7.15 פירטה העו"ס אודות הקטין כי (בעמ' 1 בפסקה השלישית): "...מהמעון נמסר לי כי ש' מבקר באופן סדיר. ש' ילד מטופח ומתפתח בהתאם לגילו. כמו כן מתואר כילד פיקח, שמח, מקובל על הילדים, תפקודו תקין...התרשמתי מילד מפותח בהתאם לגילו, ורבלי, יוצר קשר בקלות, אנרגטי...".

1. המדובר בקטין צעיר (יליד ...., כאמור) אשר עבר ל.... בעת שהיה כבן שלוש, וכיום הוא כבן 5.5 שנים. הקטין עתיד להתחיל בשנה הבאה לימודים בכיתה א'. בפועל, הקטין מתגורר ב..... מזה למעלה משנתיים (מחודש 6/14). מתסקירי העו"ס עולה בבירור כי הקטין עמד במעבר, הסתגל טוב לחייו ב..... ותפקודו תקין.

המעגל השני- מכלול השיקולים והשלכותיהם על טובת הקטין:

1. משקבעתי כי לקטין היכולת לעשות את המעבר, אדרש כעת לבחינת השאלה, האם יש בקשר של הקטין עם מי מההורים, גורם המונע ניתוק מאותו הורה, או הישארות עמו ומה האפשרות הטובה ביותר עבורו במצב שנוצר.

1. בפתח הדברים אדגיש כי התרשמתי כי האב הינו אב אוהב, מסור וחם, אשר חפץ בקרבתו של הקטין אליו, תוך שהוא רואה לנגד עיניו את טובת הקטין.

1. ניכר כי גם המומחה שותף להתרשמותי זו. הדברים עלו באופן חד משמעי מחוות דעתו: "...הוא משתוקק לקשר קרוב, חם ורציף עם בנו, מעורבות מלאה בחיי היום- יום שלו..." (בעמ' 6 בפסקה השלישית). ובהמשך חווה"ד: "...ניתן לראות כי בתפיסותיו את בנו ניכרת עמדה חיובית מאוד, מסירות, דאגה הורית ותחושת אחריות...חשוב לו לייצר סביבה מותאמת מאוד לבנו, לאפשר לו חיים טובים ולתרום להתפתחותו" (בעמ' 7 בפסקה השנייה), וכן: "האב הראה כאמור התייחסות חיובית ורגשית כלפי בנו לאורך הבדיקה, יחס חם ודאגה רבה" (בעמ' 8 בפסקה השלישית). המומחה אף התלבט באשר למשמורת משותפת בין ההורים, אולם לבסוף המליץ על האם כמשמורנית (ראו: בעמ' 12 בסעיף 6).

1. גם התרשמותה של העו"ס מהאב הייתה זהה. הדבר ניכר בדבריה בתסקירה מיום 28.9.14: "...שיתף אותי האב, בכאב שחש מאחר ואינו רואה את בנו לעיתים קרובות יותר כיום, ורצונו להיות יותר מעורב בשגרת החיים של הילד" (בעמ' 5 תחת הכותרת: "עמדת האב"), ובסיכום תסקירה: "...אני מתרשמת כי שני ההורים אוהבים את בנם ודואגים לו, ומגלים הבנה כלפי חשיבות הקשר שלו עם כל אחד מההורים. נראה כי קיים קשר טוב של הילד עם כל אחד מההורים, ולשניהם האפשרות והיכולת לטפל בו ולדאוג לצרכיו..." (בעמ' 6 תחת הכותרת: "סיכום והתרשמות").

1. ראויה לציון העובדה כי הצדדים קבעו בהסכמה כי המשמורת על הקטין תהא בידי אמו. כך, סעיף 11 להסכם קבע כי הקטין יישאר במשמורת אמו עד הגיעו לגיל 18 שנים. בהמשך, כאמור, הצדדים חזרו על הסכמה זו בהסדר הפשרה שאושר על ידי ביום 1.4.14, כאשר נקבע כי לא ההסכם יישאר בתוקף ו"לא יחול בו כל שינוי בעניין המשמורת והסדרי הראיה".

1. בהקשר זה ייאמר כי לדידי יש ממש בטענת האם לפיה לעובדה כי האב בחר שלא להוסיף הגבלה על מקום מגורי הקטין הן בהסכם והן במסגרת הסדר הפשרה המאוחר יש נפקות משפטית.

1. עוד יודגש כי הצדדים אינם חלוקים באשר להמשך משמורתה של האם על הקטין. ייאמר כי האב אמנם הגיש תביעה שכותרתה: "תביעה לשינוי תנאי למשמורת ולמתן הוראות בקשר למגורי הקטין" במסגרתה עתר להעברת המשמורת אליו, אולם בסיכומיו לא חזר על עתירתו זו להפוך למשמורן במקום האם, כי אם עתר "ליתן פסק דין בו הוא מורה לאם הנתבעת לעבור ולגור עם הקטין במרחק שלא יעלה על 45 ק"מ מהיישוב ...... וכן להורות לאם לקיים את כל הסדרי הראיה עליהם המליצו גורמי הרווחה...".

1. מכאן אני למדה כי האב מכיר ביכולתה של האם להיות משמורנית ראויה לבנו הקטין, שאחרת, היה עותר להעברת המשמורת לידיו.

1. על עובדה זו אין חולק. העובדה כי האם משמורנית טובה לקטין נתמכת הן מחוו"ד המומחה והן מתסקירי העו"ס, אשר נסקרו לעיל.

1. בחוו"ד המומחה, האחרון התלבט האם להמליץ על משמורת משותפת אולם לבסוף המליץ כי: "...אני סבור כי נכון שש' יישאר במשמורת אמו..." (בעמ' 13 בפסקה השנייה).

1. כמו כן, גם העו"ס תיארה את האם בתסקירה מיום 28.9.14 כדמות "הרציפה וקבועה בחיי הילד מאז לידתו, וההורה הנושא בעיקר האחריות לגידולו לאורך הזמן" (בעמ' 6 תחת הכותרת: "סיכום והתרשמות") והמליצה על משמורת בידי האם (ראו המלצה מס' 1 לתסקיר בעמ' 7).

1. לסיכום, מהאמור בתסקיר, המלצת עו"ס והמלצת המומחה, עולה כי האם היא הדמות הדומיננטית בחיי היום- יום של הקטין והיא נושאת בעיקר האחריות לגידולו. הגורמים המקצועיים בדעה אחת כי האם נמצאה כהורה המשמורן המועדף עבור הקטין, ואף האב סבור כי האם היא המשמורנית העדיפה (כאמור, סברה זו עולה הן מההסכם, הן מהסדר הפשרה והן מטענותיו בהליך דנן).

1. זאת ועוד, לא התרשמתי כי האם מנסה לחבל בקשר בין האב לקטין ו/או כי היא עלולה לגרום לניתוק ו/או לניכור בין הקטין לאביו. ראו לעניין זה דברי העו"ס בתסקירה מיום 28.9.14 (בעמ' 4 באמצע): "...א' שתפה אותי כי מבינה את החשיבות לשמירת הקשר בין ש' לבין אביו, ואף מעודדת אותו ותומכת בו על כך....בשיחה אתי, היא גילתה נכונות לחלוק באחריות להעברת הילד בין ההורים לצורך קיום הסדרי הראיה", וכן דברי העו"ס בתסקירה מיום 11.3.15: "בעריכת התסקיר הקודם, האם העלתה נכונותה לחלוק באחריות העברת הבן בין ההורים והציעה להעביר את הבן לאביו ב....." (בעמ' 2 בפסקה הראשונה). דהיינו, לא רק שהאם אינה מחבלת בקשר כי אם תורמת לקשר באמצעות הסעת הקטין ל..... (הצעתה שלה). מכאן ברי כי אין בידי לקבל את טענת האב לפיה המעבר ל..... היה לצורך סיפוק יצר הנקמה של האם ורצונה ומאמציה לפגוע באב בכל דרך.

1. יתר על כן, לא מצאתי כי יש בקשר של האב עם הקטין כדי להוות גורם שיש בו כדי למנוע את אישור מעבר האם ל.... כעת, לאחר שנתיים ומחצה במהלכן הקטין הסתגל לחייו בעיר. ואבאר דבריי.

1. כפי שהובהר לעיל, במקרה דנן דעתי אינה כדעת המומחה כשם שזו באה לידי ביטוי בהמלצות מס' 5 ו-6 לחוו"ד. בהמלצה מס' 5 לחוו"ד המומחה קבע המומחה כי הוא סבור כי קיים קושי מהותי במגורים במרחק כה גדול של הילד מאביו וכי הוא סבור כי מרחק סביר למגורים של הילד מאביו הינו כ-45 דקות נסיעה לכל היותר. על פי המלצה מס' 6 הקטין יישאר במשמורת אמו תוך זמני שהות עם אביו בכל סוף שבוע שני מיום שישי לאחר המסגרת החינוכית ועד יום ראשון בבוקר. כמו כן, באמצע השבוע כולל לינה, בימים קבועים ושלא בצמידות לסוף השבוע.

1. מסכימה אני עם דברי האב בסיכומיו, לפיהם מדובר במומחה אובייקטיבי, אשר הגיש חוו"ד מפורטת ומלאה. ואולם, כנסקר לעיל, הלכה היא כי הגם שככלל, מטבע הדברים, יינתן במסגרת הבחינה השיפוטית משקל רב ביותר לעמדת המומחה, הרי ההכרעה השיפוטית מתחת ידו של השופט היא יוצאת, לא מתחת ידו של המומחה (ראו: דבריה של כב' השופטת א' אלון בתמ"ש (קריות) 1900/06 היתומה נ' האלמנה [פורסם בנבו] (29.10.06) שם דובר על עו"ס ובענייננו מדובר במומחה).

1. מסכימה אני עם דברי ב"כ האם בעניין זה בסעיף 72 לסיכומיה אשר, לטעמי, היטיבה לתאר את מצב הדברים: קביעת המומחה בדבר מרחק המגורים האופטימלי של הקטין מאביו יכולה הייתה להיות נכונה בחלל ריק בהתעלם מכלל העובדות, הנסיבות והתנהגויות הצדדים, ברם הפגיעה בקטין הינה עובדה מוגמרת שיש לגמד אותה ולעשות ככל שניתן על מנת לשפר את מצבו של הקטין על רקע המציאות הקיימת והנתונה. סבורני כי אין בהמלצות המומחה כדי לסייע בפתרון מעשי (והוא אכן קבע בתשובותיו לשאלות ההבהרה של ב"כ האם כי (בעמ' 6 בפסקה האחרונה: "...אני רואה בתחום המעשי כמצוי במרחב השיפוט של כב' השופטת, וחושב כי אנשי הטיפול המעורבים ועורכי הדין של הצדדים צריכים לעזור למרשיהם לחשוב על פתרונות אשר יש בהם פשרה...").

1. גם לו הייתי מקבלת את עמדת המומחה והמלצתו (מס' 5) לפיה על האם לעבור ולהתגורר עד 45 דקות נסיעה מבית האב, הרי שאין כל וודאות לכך כי זמני שהות הקטין עם אביו היו מתקיימים בפועל כהמלצת המומחה (אשר המליץ, כאמור, נוסף על סופי השבוע גם על זמני שהות של פעמיים בשבוע כולל לינה), שכן ניכר כי זמני השהות הללו היה בהם כדי להקשות על הקטין בהתנהלותו היום- יומית. כבר נפסק כי מרחק של כ 30- 20 ק"מ מבית המגורים או ממקום העבודה למוסד חינוכי מאפשר קיום סדרי הראיה של משמורת משותפת (ראו: פסק דינה של כב' השופטת גליק בתמ"ש (ת"א) 28076-04-13 מ.א נ' ת.א [פורסם בנבו] (13.7.14). ואילו במקרה דנן, 45 דקות נסיעה היו גורמים לקושי אובייקטיבי לקטין לקיים את זמני השהות במהלך השבוע עם אביו, בשים לב לעובדה כי בשנה הבאה הקטין יחל ללמוד בכיתה א'.

1. זאת ועוד, במסגרת עבודתו, האב נוהג להגיע במהלך השבוע לאזור דרום הארץ. הדבר עולה מתסקיר העו"ס מיום 7.7.15 (בעמ' 2 בפסקה השנייה): "לדברי ההורים, לאחרונה האב מגיע לאזור הדרום לצורך עבודתו...".

1. ראו לעניין זה טענת האב בסעיף 2 לסיכומי התשובה שהוגשו מטעמו: "...האב עובד ב...., זה נכון, ויש .... ב...., זה נכון, אולם האב מגיע ל..... פעם בשבועיים בשעות הבוקר בלבד".

1. ראו גם דברי האב בבקשתו למתן פסק דין מיום 2.8.16 (בפסקה השלישית): "אני עושה הכל כדי לראות אותו פעמיים בשבוע".

1. מכאן אני מסיקה כי בנוסף לסופי השבוע, אחת לשבועיים לכל הפחות יוכל האב לראות את הקטין גם באמצע השבוע, ולו למספר שעות. ייאמר כי טיבו וטבעו של עסקו של הנתבע הכולל בחובו נסיעות רבות לדרום הארץ הוא שתרם לביסוס התוצאה אליה הגעתי.

1. משהאם נמצאה כהורה המשמורן המועדף ובהעדר כל התרשמות או אינדיקציה לרצון של האם לחבל בקשר שבין הקטין לאביו, לא ניצב כל שיקול של ממש שמכוחו יש למנוע את אישור המעבר (ראו והשוו: דבריו של כב' השופט יחזקאל אליהו בתמ"ש (ת"א) 45034-02-16 לעיל בפסקה 43).

1. בשולי הדברים אציין כי המעבר ל..... איפשר לאם לעבוד בעבודה יציבה, והיא מסתייעת בהוריה (עמם היא מתגוררת) לשם הטיפול השוטף בקטין. דומה כי היציבות התעסוקתית של האם, כמו גם ההיפרדות הפיזית מהאב, יתרמו להורותה המיטיבה של האם על הקטין.

1. לפיכך, לאור מכלול הטעמים אשר פירטתי לעיל, ובהתאם לפסיקה שנסקרה לעיל, בנסיבות שלפניי, שוכנעתי כי האפשרות הטובה ביותר עבור הקטין במצב שנוצר היא לאשר את העתקת מקום מגורי האם יחד עם הקטין ל......

1. לאחר ששקלתי בכובד ראש את הסיטואציה והשפעותיה הצפויות על הקטין, שוכנעתי כי במקרה דנן הפתרון הראוי אשר מאזן בין שיקולי הצדדים ובעיקר מביא את טובת הקטין הינו שימור הקשר בין האב לקטין על ידי הרחבתם של זמני השהות כדלקמן:

• האב יפגוש בקטין אחת לשבועיים בסופי השבוע. כיום ועד לכניסתו של הקטין לבית הספר, זמני השהות יחלו ביום ה' לאחר סיום המסגרת החינוכית ויסתיימו ביום א' בבוקר בהבאת הקטין למסגרת החינוך ו/או בהבאת הקטין לבית האם במוצ"ש עד השעה 20:00, וזאת על פי בחירתו של האב והודעה מוקדמת מצדו לאם 48 שעות בטרם המועד. לאחר תחילת הלימודים של הקטין בבית הספר זמני השהות יחלו ביום ו' מיד לאחר סיום הלימודים ויסתיימו במוצ"ש, כאשר האב יחזיר את הקטין לבית אמו עד השעה 20:00.

• נוסף לכך, האב יוכל לפגוש בקטין בסוף שבוע נוסף (קרי 3 סופי שבוע בחודש), וזאת בכפוף לתנאים המצטברים הבאים:

1. רצון האב ויכולתו להיפגש עם הקטין במהלך סוף שבוע נוסף בחודש.
2. בכפוף לסדר יומו של הקטין וצרכיו, קרי בהעדר פעילויות חברתיות (כגון ימי הולדת, מפגשים חברתיים, טיולים) ו/או פעילויות במסגרת הגן או בית הספר, והכל בהצגת מסרונים ו/או מיילים לאב המעידים על הפעילות הצפויה).
3. הצדדים יתאמו ביניהם בהסכמה את מועד סוף השבוע הנוסף. בהעדר הסכמה, תכריע עו"ס לסדרי דין.

• בנוסף, האב יוכל לפגוש בקטין פעמיים בשבוע, כאשר האב ייקח את הקטין החל מסיום המסגרת החינוכית, ויחזירו לבית האם עד השעה 20:00. האב יודיע לאם עד 48 שעות בטרם כל מפגש האם באפשרותו לקיים את המפגש. ימי המפגשים יתואמו על ידי ההורים, ככל הניתן בהסכמה ותוך התחשבות בצרכי עבודתו של האב. בהעדר הסכמה, תכריע עו"ס לסדרי דין.

• אחת לחודש האם תהא אחראית להביא את הקטין מ..... ל.... למפגש עם האב בסוף השבוע ולהחזירו מ..... ל......, וכן תישא בעלויות הכרוכות בכך. הביקורים הנוספים בחודש יהיו באחריות האב ובמימונו.

• בתקופות שאין לימודים יחלו הביקורים ביום ה' ויסתיימו ביום א'.

• זמני השהות של הקטין עם האב יורחבו משמעותית בחגים ובחופשות.

• הנני מסמיכה את עו"ס לסדרי דין ב.... לפי סעיפים 19 ו-68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 לקבוע את זמני השהות של הקטין עם אביו בסופי השבוע, ולהרחיב את זמני השהות בחגים ובחופשות, כמפורט לעיל. כן מוסמכת עו"ס להכניס שינויים בזמני השהות שנקבעו בפסק דין זה, הכל בהתחשב בטובת הקטין ובסדרי חייו. תוקף ההסמכה לתקופה של 24 חודשים (הואיל והקטין צפוי לעלות לכיתה א' בשנת הלימודים הבאה עם כל השינויים הכרוכים בכך).

1. יחד עם זאת, מקבלת אני את עמדתו המקצועית של המומחה כפי שבאה לידי ביטוי בהמלצות מס' 1-4 לחוות דעתו. משכך, הנני מאמצת את המלצות המומחה הבאות:

• הנני מורה על כניסה של עו"ס מלשכת הרווחה ב.... לקשר עם המשפחה אשר תלווה את ההורים בנקודות הבאות: פיתוח הבנה לגבי ההשפעה העמוקה של הסכסוך- ההורי על ילדם והורותם, יצירת הפרדות ברורות, גבולות ותקשורת פרגמטית, בתוך הקשר בין ההורים כזוג גרוש, עזרה לאם במעבר למסגרת מגורים עצמאית ונפרדת משל הוריה, השלמה עם הפרידה מהאב, ודגש על עזרה בהבנת צרכיו של בנה בסביבה רגישה המאפשרת נפרדות, למשל שינה בחדר נפרד ובמיטה משל עצמו, ועזרה לאב ביצירת סביבה ביתית אשר יש בתוכה גבולות ברורים.
• הנני מורה לעו"ס המשפחה לסייע לאם במציאת טיפול פסיכותרפיוטי במסגרת ציבורית.
• הנני מורה להורים להתחיל בטיפול הורה- ילד, ומחייבת כל אחד מההורים להשתתף בהדרכה ההורית אחת לשבועיים לכל הפחות.

1. בטרם נעילה, אציין כי דעתי לא הייתה נוחה באשר להתנהלות האם, כמו גם באשר להתנהלות האב. ניכר כי האם מתקשה לבצע הבחנה בין חובת תשלום דמי המזונות של האב לבין זכותו של הקטין לפגוש את אביו ללא תנאים. הדבר בא לידי ביטוי בתמלול שהוגש לבית המשפט במהלך הדיון מיום 10.11.14. מן הראוי כי האם תכיר בחשיבותו של הקשר להתפתחותו התקינה של הקטין במנותק משאלת המזונות. גם האב, אשר הפגין הלכה למעשה אלימות מילולית כלפי אם בנו במסרונים שצורפו להודעת האם מיום 12.11.14 וסומנו נספח "א". בין הפנינים שכתב: "ואת הילד את תמצאי או אצל אבא שלו או במוסד לילדים", "את מעריכה רק אכזריות. זה מה שיהיה איתך מהיום והלאה", "ואם הם יקחו לי את הילד אני אגיש בקשה לבימ"ש לאשפז אותך בכפיה בבית חולים לחולי נפש שלא תוכלי יותר להיות עם ש'", ו- "ראי הוזהרת". מן הראוי כי האב יכבד את אם בנו וימנע מיצירת תקשורת כה בוטה ושלילית.

1. בית המשפט מביע תקוותו כי הצדדים יפתחו דף חדש ביחסים ביניהם, דף אשר יביא לשקט ולרגיעה להם הקטין כה זקוק.

1. לפיכך, הנני דוחה את התביעה ומאשרת את העתקת מקום מגורי הקטין לעיר ..... יחד עם זאת, מובהר בזאת לאם כי מכאן ואילך נאסר עליה לשנות את מקום מגורי הקטין ללא קבלת הסכמה מראש של האב ולחלופין בהעדר הסכמה, רק לאחר קבלת אישור בית המשפט למעבר.

1. בנסיבות דנן, נוכח ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים, כמו גם לאור העובדה כי האב הגיש תביעתו מתוך רצון כן ואמיתי לקיים קשר רציף עם בנו, וחרף התוצאה אליה הגעתי- אינני עושה צו להוצאות משפט וכל צד יישא בהוצאותיו.

1. ניתן לפרסום לאחר השמטת כל פרט מזהה. 

המזכירות תמציא העתק פסק הדי לב"כ הצדדים ולעו"ס לסדרי דין ותסגור  התיק שבכותרת.

ניתן היום,  ה' חשוון תשע"ז, 06 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.