תו"ב
בית משפט השלום עכו
|
16238-10-11
14/01/2016
|
בפני השופטת:
זהבה (קאודרס) בנר
|
| - נגד - |
מאשימה:
ועדה מקומית לתכנון ובנייה שפלת הגליל
|
נאשם:
וליד אבו רומי
|
| החלטה |
רקע:
1. עניינה של החלטה זו בקשה לתשלום פיצויים לפי סעיף 80 לחוק העונשין' התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"; "הבקשה").
המבקש זוכה במסגרת ערעור שהוגש נגד פסק דין של ביהמ"ש זה, בעפ"א 12342-04-15, מהעבירות של ביצוע עבודות בניה ושימוש ללא היתר.
2. הפיצוי הכספי המבוקש על ידו, הינו, בגין שתי העילות המנויות בסעיף 80 לחוק העונשין, כפי שיפורט בהמשך.
דיון:
2. אפנה תחילה למסגרת הנורמטיבית הנדרשת לענייננו, ולסעיף 80 לחוק העונשין, אשר על פיו מתבקש הפיצוי הכספי דנן.
סעיף 80 לחוק הנ"ל קובע כדלקמן:
![]()
80. (א) משפט שנפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופיצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה, או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב–1982 בסכום שייראה לבית המשפט; במשפט שמנהל קובל רשאי בית המשפט להטיל על הקובל תשלום כאמור.
בהתאם לפסיקה הענפה שהתוותה כללים מנחים ליישום סעיף 80 לחוק, על מנת להיכנס לגדרו יש לחצות שתי משוכות. האחת, פורמאלית, זיכויו של נאשם בדין או ביטול כתב האישום שהוגש נגדו. השנייה מורכבת משתי עילות שבהתקים אחת מהן תחויב המדינה בפיצויים.
האחת, שמסגרתה צרה ודווקנית - "לא היה יסוד לאשמה" והשנייה, הטומנת בחובה שיקול דעת משפטי רחב - "נסיבות אחרות המצדיקות זאת" (עניין שתיאווי לעיל בעמ' 8-9, ע"פ 4466/98 דבש נ' מדינת ישראל, ע"פ 303/02 חמדאן נ' מדינת ישראל פ"ד נז(2) 550, בעמ' 555-559, ע"פ 7826/96 רייש נ' מדינת ישראל פ"ד נא(1) 481, בעמ' 486).
ביחס לעילה הראשונה, "לא היה יסוד לאשמה", זיכויו של פלוני בדין אינו מספיק על מנת להגיע לכלל מסקנה כי לא היה יסוד לאשמתו. בנוסף לכך על בית המשפט לבחון האם התשתית הראייתית שהייתה בפני המאשימה, עובר להגשת כתב האישום, צריכה הייתה ליצור אצל תובע סביר ציפייה כי קיים סיכוי סביר להרשעה (עניין דבש, בעמ' 88-89, עניין שתיאווי בעמ' 11). במידה והתשובה לכך חיובית, אין מקום לפיצוי המבקש על פי עילה זו. התממשות עילה זו היא די נדירה. בע"פ 5097/10 גל (אשר) בוגנים נ' מדינת ישראל [לא פורסם, [פורסם בנבו], מיום 15.1.13], בעמ' 12, התייחס ביהמ"ש לנסיבות בהן ינתן פיצוי בגין עילה זו וקבע כדלהלן: