תובענה לביטול הסכם הגירושין שאושר וקיבל תוקף של פסק דין

כללי

1.      בתובענה זו עותרת התובעת לביטול הסכם הגירושין שנחתם בינה לבין הנתבע ביום 7.6.2007 ואושר וקיבל תוקף של פסק דין בבית משפט זה ביום 22.5.2008.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

2.      התובעת והנתבע נישאו זה לזו כדמוי ביום ....1967 והתגרשו זמ"ז בג"פ  בחודש אוקטובר 2008.

3.      מנישואי הצדדים נולדו 4 ילדים משותפים, כולם בגירים במועדים הרלוונטיים לתובענה זו.

טענות הצדדים

4.      לטענת התובעת הנתבע גרם לה לחשוב כי היקף הרכוש המשותף כפי שהוגדר בהסכם הגירושין הינו היקף הרכוש הכולל שנצבר על ידי בני הזוג ואין בלתו ,בעוד שטען טענה בלתי נכונה כי חשבון בנק שניהל בחו"ל נסגר.

5.      לו הייתה יודעת שקיימים כספים באותו חשבון בנק לא הייתה מסכימה להסכם הגירושין ולא הייתה חותמת עליו.

6.      לפיכך, לטענתה מתקיימים היסודות הנדרשים לביסוס טענת ההטעיה הקבועה בסעיף 15 לחוק החוזים , התשל"ג -1973 (להלן " חוק החוזים")   המזכות את התובעת בסעד של ביטול ההסכם. (בכתב התביעה התובעת טענה גם לעושק לפי ס' 18 לחוק החוזים אך טענה זו נזנחה בסיכומים ולפיכך לא אדרש אליה).

7.      הנתבע כפר בטענות התובעת הן עובדתית והן משפטית.

8.      בנוסף, טען הנתבע לשיהוי ומניעות בקשת התובענה שכן זו הוגשה רק שנתיים לאחר שההסכם אושר על ידי בית המשפט ושלוש שנים לאחר שנחתם על ידי הצדדים ובוצע.

9.      כמו כן, טען במסגרת תצהיר עדותו הראשית כי הכספים בחשבון הבנק הם מתנה שבכל מקרה לא היה מקום לאזנה במסגרת איזון המשאבים בין הצדדים.

דיון:

10. לאחר ששקלתי את מכלול חומר הראיות שבא לפניי, לרבות הסיכומים בכתב שהוגשו על ידי ב"כ הצדדים עד ליום 24.7.13 , נחה דעתי כי אכן יש ליתן סעד לתובעת.

המתווה המשפטי

11. על הסכם גירושין ככל הסכם פרושות הוראות הסכם חוק החוזים והוא ניתן לביטול בהוכחות אחת העילות הקבועות בחוק החוזים כעילות לביטול חוזה (ראה לעניין זה דברי כב' השופט זמיר בע"א 1581/92 אברהם אבי ולנטין נ' דורית ולנטין פ"ד מט(3), 441, עמ' 450-451 וכן דברי כב' הנשיא שמגר בע"א 457/77 מפעלי בתים טרומיים בע"מ נ' טמסיט לב (2) 42 בעמ' 46.

12. סעיף 15 לחוק החוזים חלק כללי קובע כדלקמן : "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה..."

13. שלוש הם יסודותיה של עילת ההטעיה: טעות המתקשר, הטעיה שהטעה אותו הצד השני, קשר סיבתי כפול בין הטעות ובין ההתקשרות בהסכם וכן בין ההטעיה לטעות.

14. קיים מכנה משותף בין עילת הטעות לעילת ההטעיה בנקודת המוצא כי התובע התקשר בחוזה עקב טעות, דהיינו יש להוכיח קיומה של טעות וקשר סיבתי בינה לבין ההתקשרות בחוזה כתנאי ראשוני (ראה ע"א 1581/92 ולנטין נ' ולנטין, מ"ט(3) 441 עמ' 451).

ומן הכלל אל הפרט -

טענת ההטעיה

15. מקובלת עליי עמדת התובעת כי האירוע המרכזי לעניין טענה זו היה המפגש אותו יזמו ארבעת ילדי הצדדים בבית הצדדים בחודש ספטמבר 2006.

16. לגרסת התובעת בתצהיר עדותה הראשית, במהלך אותו מפגש הציג הנתבע את עמדתו בכל הנוגע לצורך בכינון הסדר כלכלי מוסכם בינו לבין התובעת והציג בפני הילדים ובפניה מצג חד משמעי הנוגע להיקף הרכוש המשותף תוך שהוא מתווה בפני הילדים ובפניה את ההסדר המוצע על ידו בנוגע לחלוקת הרכוש המשותף בינה לבינו.

17. ההסדר הוצג על ידו כהסדר שוויוני הוגן וצודק ביותר המיטיב עמו וכולל בחובו את כלל הרכוש המשותף שלהם ולפיו גובש ההסכם.

18. עדות זו של התובעת שהייתה סדורה ורציפה ונתמכה בעדויות חיצוניות של שלושת ילדי בני הזוג  הייתה מהימנה  עלי.

19. הבן ש' סיפר בתצהיר עדותו  הראשית את  מהלך העניינים באופן תמציתי וממוקד :

"2 .  הנני מצהיר כי במהלך החודשים 08/2006-09/2006 בסמוך לאחר שהתעוררו מחלוקות בין אבי ובין אמי בכל הנוגע לאופן חלוקת הרכוש המשותף ביניהם, החלטנו אני ו-3 אחיותיי לעשות ככל שביכולתנו על מנת למנוע מהם להיקלע להליכים משפטיים ביניהם בכל הנוגע לאופן חלוקת הרכוש המשותף ביניהם.

3.      לצורך יישוב הסכסוך לצורך ההסכם הכספי בין ההורים כוננו אני ו-3 אחיותי פגישה בבית המגורים של ההורים ברח' XXX בירושלים, בה השתתפו הוריי, 3 אחיותיי ז' ט' ש'  ואנוכי.

4.      במהלך פגישה זו פרש אבי בפנינו בעל פה את פרטי הרכוש המשותף שלו ושל אמי תוך שהוא מכליל בתוכו את בית המגורים שלו ושל אמי שברח' XXX בירושלים, את הדירה ברח' YYY , את הדירה בשכונת ZZZ וכן את הדירה ב ooo הרשומה על שם אחותי ואת הדירה ברח' UUU הרשומה על שמי.

5.      באותה פגישה הציג אבי סכום של 250 אלף דולר שהוא הסכום שיש להם מעבר לנכסים כי אין כספים נוספים באף חשבון לא בארץ ולא בחו"ל.

6.      לפי מה שהוצג על ידי אבי הוחלט כי יחלקו את הרכוש והכסף שווה בשווה באופן הבא:

א.      הדירה ברח' XXX שוות ערך לשאר הנכסים (נכון לאותה נקודת זמן).

ב.       250 אלף הדולר יחולקו שווה בשווה ביניהם."

20. דברים דומים העידו גם שני הילדים האחרים (וראה לעניין זה סע' 12-19 לתצהיר עדותה הראשית של הבת מ'  וכן סעיף 2-7 לתצהיר עדותה הראשית של הבת ט').

21. אני מעדיף העדויות הנ"ל על עדות הנתבע לפיה התובעת הייתה זו שהכתיבה לו את דרישותיה לנכסים ספציפיים ובהתאם לדרישותיה נעשתה חלוקת הרכוש,אשר לא נתמכה בכל ראיות חיצוניות למעט עדותו של חברו מ' ב'  שהעיד לעניין ההסכמות בין הצדדים דברים ששמע מפיו של הנתבע עצמו בלבד (עמ' 26 שורה 31 ועד עמ' 27 שורה 14 לפרוטוקול).  עדות זו של הנתבע לא הייתה מהימנה עלי.

22. יתרה מזו אף הנתבע עצמו הודה בחצי פה בס' 42 לתצהיר עדותו הראשית "יתכן כי אמרתי לאשה ו/או לילדים כי הכספים שהיו שלי בחשבון המשותף כבר נתכלו ושימשו לצרכים משפחתיים שונים,אולם לא כספי המתנה של דודי..."

23. גם טענותיו של הנתבע כי הילדים ש' וש' ידעו כי מדובר בחשבון פעיל בעת המפגש, נסתרה על ידי עדויות הילדים.מקובלת עלי עדות הבת כי הפניית האב ליעוץ על ידי ידיד שלה נעשתה לעניין ניירות ערך סתם ולאו דווקא לעניין החשבון בחו"ל (עמ' 20 ש' 20 לפרוטוקול.) וכי פרטי החשבון נמסרו לה כ-15 שנה קודם לכן ולא בסמוך לפני המפגש (עמ' 19 ש' 26 -27 לפרו').

24. לפיכך שוכנעתי כי התובעת חתמה על ההסכם בהסתמך על המצג  של הנתבע כי אין לו כל חשבונות בנק נוספים על הרכוש שהוגדר בהסכם כרכוש משותף לרבות החשבון בחו"ל  .

האם הייתה לתובעת אפשרות לבדוק את החשבון

25. הנתבע הוסיף וטען  כי גם אם תתקבל גרסת התובעת והילדים כי שיקר בנוגע לחשבון בחו"ל, מאחר שלמרות חלוף הזמן לא עשתה התובעת דבר על מנת לבדוק את החשבון ועל כן אין לה להלין אלא על עצמה.

26. לעניין זה מקובלת עליי עמדת התובעת כי מדובר בטענה מקוממת, מאחר שמחומר הראיות עולה כי הנתבע הוא זה שמנע מן התובעת לבדוק את החשבון שהיה רשום על שמו בלבד:

ומעידה לעניין זה התובעת :

"ש. הציג בפניך עו"ד מורן פרק זמן מאוד ארוך מהמועד שהייתה פגישה עם הילדים ועד שהתגרשתם עבר פרק זמן מאוד ארוך נכון?

ת. כן.

ש. ש' נסע לחו"ל?

ת. לא.

ש. בדקו את קיומו של החשבון?

ת. לא. הוא לא הסכים וביקש שיאמינו לו. הילדים האמינו לו אני לא התערבתי בזה. ידעתי שלא נשאר כמעט כסף, אבל לא ידעתי אם נסגר או לא, אבל כשהוא נשבע לילדים וכולם האמינו אמרתי יכול להיות שאולי אני לא יודעת וזה נסגר והמשכתי להאמין לזה עד הסוף." (עמ' 17 שורה 24, עמ' 18 שורה 6 לפרוטוקול).

וכן העידה הבת ש':

"זכור לי היטב כי במהלך אותה פגישה דרשנו אני ואחיי מאבי כי יציג בפנינו מסמכים ואישורים המאמתים את המצג המוצג על ידו ברם אבי התנגד נחרצות להמציא לנו כל מסמך שהוא תוך שהוא חוזר ונשבע בחייו, בחיינו, בחיי נכדיו, על כי המצג המוצג על ידו הינו מדויק ואמין.

כן ניסה אבי בכל דרך אפשרית להציג עצמו כקורבן וכנעלב על כי אין אנו נותנים בו לכאורה אמון ועל כי אנו דורשים ממנו מסמכים ואישורים.

כך ניסה אבי כאמור להפחיד אותנו כי אם יציג בפנינו את המסמכים והאישורים המבוקשים ובמיוחד אלה הנוגעים לחשבון בחו"ל, הם עלולים לשמש את אימנו ככלי לשלוח אותו לבית הסוהר בשל כספים "בשחור" המופקדים בחשבון זה ואנו ילדיו נהייה שותפים למעשה זה.

בסופו של דבר לאחר דין ודברים ארוך ביני ובין אבי, זכור לי כי השתכנעתי בדבר אמיתות המצג המוצג ע"י אבי וכנות דבריו, השתכנעתי כי אבי דובר אמת והודעתי לאמא כי אני משוכנעת כי ההסדר המוצע הינו נכון, הוגן ושוויוני, כי עליה לקבלו וכי היא יכולה לתת אמון בדבריו של אבא.

זכור לי היטב כי במהלך הפגישה הארוכה שהתקיימה חזר אבא ונשאל על ידינו ועל ידי אמא לגבי חשבון הבנק שהתנהל בעבר על שמו בחו"ל, כשעמדתו החד משמעית של אבא לגבי חשבון זה הייתה, כי החשבון נסגר מזמן באשר כל הכספים שהיו בו שמשו לצרכי הילדים ולצרכיו שלו ושל אמא וכי הלכה למעשה אין לו ומזה שנים כל חשבון בחו"ל." (סע' 18-19 לתצהיר עדותה הראשית של הבת ש').

וכן  בסיפא לס' 16 לתצהירה

"אבי חזר ונשבע בפני בפני אמי ובפני אחי כי אין כסף בחשבון בחו"ל וכשאחותי ז' בקשה בנוכחות כולנו הוכחות כי אין בחשבון כסף,הוא השיב לכולנו כי החשבון נסגר,כי אין ביכולתו להציג בפנינו ניירות כי "אם יראה ניירות הוא ילך לכלא"

27. באשר לטענת הנתבע כי אם התובעת פקפקה באמיתות דבריו לא היה עליה לחתום על ההסכם וכי יתר סעיפי הוויתור היו אמורים כביכול להזהירה על קיומו של חשבון הבנק בחו"ל:

28. התובעת העידה כי אמנם בתחילה לא האמינה לנתבע כי אין כספים בחשבון אך הנתבע פעל באופן מניפולטיבי על מנת שילדי הצדדים יקבלו את הצעותיו וימנעו מלעמוד על דרישתם לקבלת המסמכים המאוששים את גרסתו והכל תוך הפעלת רגשות אשם על הילדים בדבר היעדר אמון בו .עדות זו הייתה כאמור לעיל מהימנה עלי ונתמכה גם בעדות הילדים: בעדות הבת ש'  לעיל וכפי  שגם העיד הבן ש' בחקירתו  הנגדית בפניי על ידי ב"כ הנתבע:

" ת. שקר. שקר. בשיחה שניהלנו בספטמבר ישבו שם ש' ז' וט', אבא שלי, אמא שלי ואני שאלנו במפורש האם יש חשבון בחו"ל לקח דף ועט ואמר הוצאתי לדירות לזה ולזה נגמר הכסף סגרתי את החשבון, אמא שלי באותו זמן אמרה סע תראה לבן שלך שאין לך כסף בחשבון, היא לא האמינה, סע ותראה שהחשבון סגור ושאין שם כסף, ואז התחיל כבר אתם מנסים למוטט אותי באותו רגע סגרנו את השיחה אני לקחתי אותו איתי והלכנו לבית קפה וניהלנו שיחות אחרות.

ש. אמא לא האמינה באותה שיחה שהוא אמר אתם ממוטטים אותי רוצים להרוג אותי וזה הסתיים החלק שלך בדיון?

ת. כן אבל הוא אמר במפורש שהחשבון סגור ושנגמר הכסף.

ש. באותה שיחה אמא אמרה אני לא מאמינה ואז הוא אמר את ממוטטים אותי?

ת. כן." (עמ' 7 שורה 1-11 לפרוטוקול)

29. טקטיקה זו בה נוקט הנתבע אף מעצימה ומחזקת את ההטעיה  שכן הוא המשיך ללחוץ ולשכנע את התובעת ואת הילדים בנכונות המצג הכוזב כאשר הועלו ספקות  תוך ניצול הסיטואציה  עד שהצליח להביא לויתור ולחתימה.

ייצוג התובעת

30. הנתבע מנסה להיתלות גם בעובדה היותה של התובעת מיוצגת על ידי עו"ד מטעמה  ולטעון כי שמרה על האינטרסים שלה במשא ומתן לקראת כריתת ההסכם  ואולם מהימנה עליי עדות התובעת כי  מאחר שסמכה על מצגי הנתבע הנחתה את ב"כ לפעול על פי  אותם מצגים ולאפשר  לו לבצע את השינויים שביקש לבצע בעוד שהשינויים שיזמה באת כוחה  היו טכניים ברובם , כך שאין מקום לדקדק עם התובעת בעניין זה. (ראה  עמ' 11 ש' 22 -26 לפרוטוקול וכן דברי הנתבע בחקירתו הנגדית בעמ' 43 שורה 5 -14  לפרוטוקול)

טענת השיהוי:

31. לטענת הנתבע העובדה שהתובעת השתהתה בהגשת בקשתה לביטול ההסכם, שנתיים לאחר אישורו על ידי בית המשפט מקימה כלפיה מניעות מלטעון כיום כנגד תוקפו שכן חלפה תקופה ניכרת מאז חתימתו והתובעת קיבלה בפועל את מה שההסכם העניק לה.

32. לעניין זה סבור אני כי טענת התובעת שהתביעה הוגשה על רקע עובדות חדשות שנודעו לה ערב הגשת התביעה כי הנתבע ממשיך לנהל חשבון בנק בחו"ל (סע' 33 לתצהיר עדותה הראשית) וכי לא הייתה מודעת כלל להטעיה זו עת התייצבה בפני בית המשפט לצורך אישור ההסכם, אשר לא הופרכה ,מאפשרת הגשת התביעה גם בטווח זמן זה ואינה מהווה שיהוי המונע ממנה לתבוע וזאת למרות שהתובעת קיבלה לכאורה את מה שההסכם העניק לה  .( אם כי  רישום העברת הזכויות  בנכסי המקרקעין  על שם התובעת טרם בוצע (סע' 38 לתצהיר העדות הראשית של התובעת וס' 118 לסיכומי הנתבע)  .

טענת הנתבע כי הכספים בחשבון הם מתנה מדודו:

33. טענה  שהועלתה על ידי הנתבע לראשונה בתצהיר עדותו הראשית היא כי   הכספים המצויים בחשבון בחו"ל הם כספים שהתקבלו במתנה מדודו המתגורר בחו"ל מר מ' ב'  (סע' 14-16 לתצהיר הנתבע) ולפיכך הם  כלל אינם רלוונטיים לעניין איזון המשאבים בין הצדדים , מאחר שכספים המתקבלים במתנה אינם נכללים באיזון המשאבים בין בני זוג.

34. לא שוכנעתי בטענה זו והנתבע אשר נקט בקו הגנה במסגרתו נמנע מלגלות לבית המשפט את העובדות הרלוונטיות לחשבון נשוא המחלוקת קרי הסכומים שהיו בו במועד הרלוונטי בצירוף אסמכתאות לגובהם ולמקורם לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו בעניין זה.

35. לא זו אף זו הנתבע בעדותו הסתבך בעניין זה :כבר בתצהירו מצהיר הנתבע כי למעשה הכספים בחשבון לא היו במלואם מתנת הדוד מ'  אלא גם כספים משותפים לו ולתובעת, כך בסעיף 14 לתצהירו מצהיר הנתבע " עיקר הכספים שהיו בחשבון שלי בחו"ל... אינם כספים משותפים לי ולתובעת...", וכך בסע' 42 לתצהיר הנתבע " ייתכן ואמרתי לאשה ו/או לילדים כי הכספים שהיו שלי בחשבון המשותף- כבר נתכלו ושימשו לצרכים משפחתיים שונים אולם לא כספי המתנה של דודי..." כאשר הנתבע לא הסביר כיצד ביצע את ההפרדה של הכספים בחשבון המשותף. בחקירתו משהתבררה לו משמעות הדברים ניסה לשנות דבריו כי בכלל התכוון לחשבונות בישראל ולא לחשבון בחו"ל ואולם ללא הצלחה והדברים מדברים בעד עצמם. כמו כן למרות שהתובעת והילדים ידעו על קיום החשבון מעולם לא סיפר להם מעולם שכספים הועברו על ידי הדוד מ' עמ' 38 לפרוטוקול ש' 24 -עמ' 39 לפרוטוקול ש' 6 ).

לסיכום

36. ממכלול האמור לעיל שוכנעתי כי הנתבע הטעה את התובעת באשר גרם לה לטעות ולסבור כי אין עוד כספים בחשבון בחו"ל  וכי היקף הרכוש המשותף של הצדדים הוא כפי שהוגדר בהסכם  וכי אם הייתה התובעת יודעת כי יש כספים בחשבון בחו"ל לא הייתה מסכימה לחתום על ההסכם בנוסחו הנוכחי כשהוא כולל סעיפי ויתור.

37. בנסיבות אלה איני רואה גם ממש בנסיונו של הנתבע להיתלות בסעיף הויתור שבהסכם (ס' 9 להסכם הגירושין ) כסעיף המונע מן התובעת לתבוע לגבי החשבון בחו"ל.

38. סבורני כי סעיפי ויתור בהסכם כפופים אף הם לעקרונות של גילוי נאות בהתאם למצופה. כששומרים הצדדים על עיקרון תום הלב ודרך מקובלת אז אין ספק שהוויתור הוא חלק מההסכם ותופס ואולם במקום שקיימת הטעייה וחוסר תום לב כבמקרה דנן, לא ניתן להתלות בסעיפי ויתור בלתי מפורשים  שהוספו להסכם על פי דרישת הנתבע  כבסיס לשמיטת טענות התובעת בקשר עם כספים ,שקיומם הועלם ממנה .

הסעד

39. התובעת עתרה לביטול ההסכם והנתבע ביקש לדחות התובענה.

40. מאחר שחזית המחלוקת  בין הצדדים התמקדה בהסתרת הכספים בחשבון בחו"ל מן התובעת ולאור מסקנתי דלעיל,כי הנתבע אכן העלים הכספים מידי התובעת והטעה אותה סבורני כי יש להעניק בעניין סעד לתובעת.

41. עם זאת  נוכח הגישה הרווחת , שככל הניתן יש לשאוף לקיים חוזים,במיוחד שמדובר בהסכם גירושין מורכב שהנטייה היא לא לבטל חלק ממנו (וראה לעניין זה ע"א 103/83 מנשה נ' מנשה פ"ד לח(4) 635) , סבורני כי למרות שיש לכאורה אפשרות להורות על ביטול ההסכם ,במקרה זה  הסעד הנכון והמתאים הוא לקבוע כי יש לראות את הכספים בחשבון הבנק בחו"ל ככספים שהסכם הגירושין אינו חל לגביהם ושלא הוסדרו  במסגרתו  .זאת מאחר שלמעשה חזית המחלוקת היחידה בין הצדדים היא בעניין הכספים באותו חשבון בנק בחו"ל שקיומם הוסתר מן התובעת ,מאחר שהצדדים כבר התגרשו לפני זמן וקשה ביותר עד בלתי אפשרי יהיה לקיים את עקרון ההשבה בעניין זה אם יבוטל ההסכם ואיני רואה טעם להכניסם מחדש למערבולת כוללת גם בעניין הרכושי .

42. יפים לעניין זה דבריו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים בתמ"ש 17362/97 ג.ח נ' נ.ש (מפי כב' השופט ב' גרינברגר ) שהביע עמדה דומה בעניין זכות האישה בזכויות הפנסיה של בעלה למרות סעיפי העדר תביעות שבהסכם כדלקמן:

" במקרה דנן נחתם בין הצדדים הסכם שהתייחס למספר מרכיבים רכושיים שבאו לידי ביטוי במשא ומתן בין הצדדים ככל שתוכח טענת התובעת כי הוסתר מפניה מידע באשר לנכסים וזכויות שונות ,תתבקש המסקנה כי סעיף הויתור שבהסכם לא יחול עליהם,כך שניתן במקרה כזה לבקש פסק דין הצהרתי אשר על פיו שמורות לתובעת זכויותיה על פי כל דין מחוץ למסגרת ההסכם.

לא מתבקש אפוא ביטול ההסכם ובנסיבות המתוארות הוא ישאר בתוקף במלואו אלא שלא יחול על הנכסים והזכויות האמורים.

גישה זו מקבלת משנה תוקף נוכח מהותו המיוחדת של ההסכם בו מדובר,שהוא הסכם גירושין,הסכם גירושין הינו בעל אופי נוסף ,מעבר לפן החוזי הרגיל, הבא לידי ביטוי באקט הגירושין המתבצע במסגרתו.כיוון שכך, עדיף שלא להפר את האיזון שנוצר בהסכם בין המרכיב החוזי ומרכיב הגט, ולנסות למצוא סעדים אשר ישאירו את ההסכם על כנו" .

סוף דבר

לאור האמור איני רואה להורות על ביטול ההסכם ואולם הנני קובע כי יש לראות את הכספים בחשבון הבנק בחו"ל ככספים שהסכם הגירושין, לרבות סעיפי הויתור שבו, אינו חל לגביהם ושלא הוסדרו  במסגרתו .לתובעת שמורות כמובן כל זכויותיה על פי דין באשר לכספים אלה.

בנסיבות העניין הנתבע ישא בשכ"ט ב"כ התובעת בסך 50,000 שח.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים  בדואר רשום עם אישור מסירה ותסגור התיק.

ניתנה היום,  כ"ג אלול תשע"ג, 29 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.