תיק רבני
בית דין רבני גדול ירושלים
|
884-92
21/06/1992
|
בפני הדיינים:
1. הרב שלמה דיכובסקי
2. הרב אריה הורביץ
3. הרב יוסף נדב
|
| - נגד - |
המערערת:
פלונית
עו"ד סימה מירסקי
|
המשיב:
פלוני
עו"ד הרב נחום ברגמן
|
| פסק דין |
זהו ערעור על החלטת ביה"ד האזורי ירושלים, שניתן בתאריך י"ח חשון תשנ"א, ואשר בו החליט ביה"ד להתיר למבקש לשאת אשה על אשתו.
אחרי שמיעת הצדדים וב"כ ולאחר העיון בתיקים של ביה"ד האזורי והנימוקים להחלטה נשוא הערעור, ולאור פסה"ד של ביה"ד הגדול שניתן בתאריך ז' מנ"א תשמ"ז, אנו בדעה שלא חלו שינויים משמעותיים בנסיבות מאז מתן פסה"ד של ביה"ד הגדול, אשר דחה את בקשת הבעל למתן היתר נישואין.
לאור האמור נראה לנו שיש לקבל את הערעור של המבקשת, ולבטל את החלטת ביה"ד האזורי למתן היתר נישואין לבעל [פלוני], כפי שהוחלט בזמנו ע"י ביה"ד הגדול.
הרב אריה הורביץ
עיינתי היטב בדבריו של כבוד עמיתי הגר"א הורביץ שליט"א. מבחינה משפטית – הצדק עמו. אין כל שינוי נסיבות מאז ניתן פסק הדין הקודם שבו קבע בית הדין הגדול כי אין לתת לבעל היתר נישואין. יחד עם זאת אינני יכול להתעלם מן השנים הרבות שבהן הצדדים בנפרד ומהשקפתי הבסיסית בעניין היתר נישואין בבעל המואס באשתו.
השקפה זו הבעתי במספר פסקי דין קודמים, ואצרף כאן קטע מאחד מפסקי הדין הנ"ל.
מבחינה הלכתית יש צורך להגדיר כאן את המושג "מאוס עלי". בנושא זה כבר הארכנו בפסק דין שהתפרסם (פד"ר י"א 201–206) ואצטט ממנו קטעים נבחרים.
שיטת הרא"ם (הובאה בח"מ ובב"ש סימן ע"ז) שבעל המואס באשתו, אע"פ שאינו יכול לגרשה בעל־כורחה אחר חרם רבינו גרשום מאור הגולה, זכאי למנוע ממנה שאר כסות ועונה. "חלקת מחוקק" (שם סק"ג) חלק על דברי הרא"ם, ו"בית שמואל" (שם סק"ו) כתב שי"ל "קים לי" כרא"ם. הלכה למעשה פסק ה"בית מאיר" שם:
"... נמצא הרא"ם יחיד במקום שנים ולא יכול לומר "קים לי"... והכי מסתבר לע"ד, דאל"כ איך יתקיים החרם שלא לגרש בע"כ, ואין לך בע"כ גדול מזה. ומ"ש כפיה דמזונות, באשה שאין מעשי ידיה מספיקין, מכפייה בשוטים, ואטו נימא דרשאי לכופה עד שתאמר רוצה אני ויהיה נקרא מדעתה."
גם "בית שמואל" עצמו (סימן קי"ז ס"ק כ"ה), דייק מן הרמ"א שלא כרא"ם. אף על פי כן, הסיק ה"ישועות יעקב" (בפירוש הקצר סי' ע"ז ס"ק א', הובאו דבריו ב"פתחי תשובה"):
"אמנם, אם טען מאיסא היא עלי ויש לו טעם מבורר, אף שאין הדין נותן לגרשה בעל־כורחה ע"י זה, מכל מקום יוכל למנוע ממנה מזונות עד שתקבל גט פיטורין. ומעשה היה באחד שטען על אשתו שעברה על דת, ולא היה לו עדות ברורה בדבר, אלא שהיה רגלים לדבר קצת, וכתבתי דהבעל יוכל למנוע ממנה שארה וכסותה עד שתקבל גט פיטורין, ובזה יש לסמוך על דעת הרא"מ ומהר"א ששון."
כך גם הסיק ה"בית־יעקב" (בהוספות על קיצור דיני מורדת שבסוף סימן ע"ז):
"ואם טוען מאיסא עלי בטענה ברורה, לא גרע מאשה, ואין לו דין מורד... ואם אינו יכול לברר טענתו לפני בית דין, מכל מקום נראה דנאמן בשבועה שיש לו טענה מבוררת לעניין שלא יהיה לו דין מורד כמ"ש "הבית שמואל" לעניין מורדת, והכא שהבעל מוחזק לעניין שאר וכסות. ולעניין איסור נאמן לומר, שאין זה בכלל החרם שגזר רבינו גרשום כי יש לו אמתלא מבוררת."
מבואר בדבריהם כי בטענה ברורה, זכאי הבעל האומר שאשתו מאוסה עליו, למנוע ממנה שאר כסות ועונה.
המושג "אמתלה מבוררת" במורד, לקוח ממורדת, האומרת מאיס עלי שדנים בה דינא דמתיבתא, וכדברי מהר"ם מרוטנבורג המובאים בטור (סימן ע"ז).
ייתכן שגם דברי ה"צמח־צדק" שיש לראות את החשש שמא יצא לתרבות רעה כצירוף של טעם נוסף.
מן הראוי לצטט כאן קטעים מתוך הספר "פרדס רימונים" (הרב יואל כץ, סאטאמר תרצ"ו) העוסק בחלקו הגדול בבעל האומר שאשתו מאוסה ומבקש לישא אחרת.
בהקדמה לספרו כתב המחבר: