עניינו של פסק הדין, הוא הכרעה בתביעה לפסק דין הצהרתי, בו התבקשתי להצהיר כי הצדדים הינם בעלים במשותף של "דירת מגוריהם" וכי כל המסמכים שנחתמו בעניין הדירה, "נחתמו תחת כפיה ועושק והינם בטלים".
הרקע ותמצית טענות הצדדים:
- הצדדים, היו זוג נשוי מאז 1974, ולהם שלושה ילדים בגירים.
- לטענת התובע שני הצדדים עבדו בשירות המדינה במשך עשרות שנים עד לפרישתם, התובע עבד ב...והנתבעת ב.... ושניהם מתקיימים מפנסיה.
- לטענת התובע בשנת 1983 רכשו הצדדים דירה ב... (להלן: "הדירה"), והיו בעלים משותפים של הזכויות בדירה.
- לטענת התובע מאז תחילת נישואיהם, היה התובע נתון לאלימות פיזית ומילולית בלתי פוסק מצד הנתבעת, לטענתו הוא "... אינו מרחיב היות שברצונו להיפרד בשלום ובתקווה לשים סוף לסיוט הגדול של חייו, ולכן בקצרה בלבד נזכור כי המדובר באלימות פיזית של ממש, סטירות, מכות, קריעת בגדיו של התובע, קריעת התיקים שהיה מביא הביתה, כדי להתכונן לדיונים למחרת היום, שפיכת שתיה על ראשו, ואף מים רותחים והכל בצירוף אלימות מילולית קשה ומשפילה, הטחה בלתי פוסק של קללות ועלבונות"
- עוד טען התובע, כי בנוסף, לאלימות ניצלה הנתבעת לטובתה, ולרעת התובע את הסתבכותו בעת עבודתו ב.... לדבריו, בשנת 2007 זמן קצר לפני פרישתו מה..., הועמד התובע לדין משמעתי "בגין עבירה על נוהלי ה...", לטענתו של התובע ההליכים המשמעתיים, גרמו למשבר בחייו הפרטיים של התובע, ביחסים עם חבריו לעבודה, ולבסוף גם בחיי הנישואין שלו עם הנתבעת "ובמצב זה של בדידות, הכיר התובע אישה שהייתה מקורבת לאדם ש... ב..., ונוצר בניהם קשר רומנטי, וזאת בניגוד לנוהלי ה...".
- התובע הוסיף וטען, כי במאי 2007 בעת שהתובע היה תחת לחץ נפשי גובר בעטיים של הליכי המשמעת שננקטו כנגדו, הוא החליט להתייעץ עם אחיו של הנתבעת, ... לשעבר, בו ראה חבר וידיד קרוב, וגילה בפניו את הקשר, שכבר הסתיים עם אותה אישה.
- לטענת התובע אחיה של הנתבעת לא שמר על סודיות המידע וסיפר זאת לנתבעת ומאותו רגע חווה איומים וסיוט בלתי פוסק.
- עוד טען התובע כי הנתבעת תקפה אותו בצעקות וקללות ואליה הצטרפה מ., בתם של הצדדים, לטענת התובע ההתקפות הבלתי פוסקות שהיו מלוות בקללות וניבולי פה, הובילו להידרדרות מסיבית במצבו הנפשי, הוא הסתגר בחדר, לא אכל, לא שתה, לא שוחח עם איש, ירד במשקל (17 ק"ג) והפסיק להופיע בעבודה.
- עוד ציין התובע כי ה... יחסה חומרה לעבירה בה הואשם ומשפטו נקבע בפני ..., ובקשותיו להפסקת ההליכים נגדו עקב מצבו הנפשי נדחו.
- בינתיים הנתבעת דרשה מן התובע לוותר על חלקו בדירה, ואיימה עליו שאם לא יסכים לחתום, היא תעביר לידיעת הממונה עליו ב... אודות הקשר שניהל עם אשת אחד הנחקרים.
- לטענת התובע ביום 8.6.07, הוא נלקח ע"י הנתבעת והבת מ. למשרד עו"ד יוסיף אור (להלן: "עורך הדין") אשר החתים אותו על מסמך של העברת הזכויות בדירה לנתבעת ללא תמורה. התובע טען כי אמר לעורך הדין שהוא עובר סחיטה ואיומים, ועורך הדין הגיב "אני לא מתערב בוויכוח שלכם", ויצא מהחדר, ואז נכנסו הנתבעת והבת מ. ואיימו על התובע אשר בסופו של דבר חתם על המסמכים.
- לטענת התובע ביום- 20.8.07 הוא חש שעולמו חרב עליו, התובע נותר בלי בית, בלי רכב, בלי עבודה ובלי משפחה, והלכה למעשה חסר כל "וברגע של חולשה וייאוש הוא כרך חוט חשמל על צווארו, ותלה עצמו. חייו ניצלו במקרה, ברגע האחרון".
- לדברי התובע הוא נלקח לבית החולים שיבא, שם שהה 3 ימים במחלקה לטיפול נמרץ עד שהתאושש. לטענתו של התובע, חבריו שהגיעו לבקרו, טענו כלפי הנתבעת שהיא דחפה אותו להתאבד.
- התובע הוסיף וטען, כי הנתבעת זומנה לחקירה במשטרה, ולחצה על התובע "לסגור" את התלונה. התובע נכנע לתכתיביה, ובהגיעו למתן עדות במשטרה, טען כי אינו רוצה להתלונן.
- ועוד טען התובע כי בתאריך 9.10.07 קבע הרופא המטפל בו, ד"ר אמסלם כי הוא סובל מ"דיכאון קשה" וחזר וקבע ב- 3.12.07 כי מזה שנה התובע סובל מדיכאונות.
- עוד הוסיף וטען התובע כי ב-2010 התגלה אצלו גידול סרטני והוא עבר ניתוח כריתה של בלוטת התריס, בשנת 2011 התגלה אצל התובע סרטן בריאות והוא נזקק לשני ניתוחים יקרים, וסדרה ארוכה של טיפול מונע.
- לטענתו של התובע הוא היה נתון במשך שנים, במצב דכאוני מתמשך, אשר אפשר לנתבעת לנצל לטובתה את חוסר האונים שלו, והיא נטלה לעצמה גם כספים השייכים לו.
- בנסיבות אלה, טען התובע כי נעשה כלפיו עושק, וכל המסמכים עליהם חתם הינם בטלים, למעשה מהווים כפיה וגם מטעם זה המסמכים עליהם חתם- בטלים, ועוד טען כי כל המסמכים עליהם חתם הם חוזים למראית עין ומאחר שלכאורה הנתבעת התיימרה לייצר הסכם ממון, מבלי לקיים התנאים בחוק, ועוד טען כי הנתבעת התעשרה על חשבונו שלא כדין, ויש לבטל את כל המסמכים עליהם חתם.
- מנגד, כפרה הנתבעת בכתב הגנתה, בטענות התובע בתביעתו.
- הנתבעת טענה, כי אם אכן לטענתו של התובע כי לפני עשר שנים, היה במצב נפשי קשה, והיא לכאורה ניצלה זאת כדי לכפות עליו להעביר על שמה זכויותיו בדירה, מדוע לא העלה התובע את דרישתו במשך עשר השנים שחלפו מאז, שלטענתו, היה במצב נפשי קשה? – לטענת הנתבעת אין לכך תשובה בגוף התביעה.
- לטענת הנתבעת, הסיבה שאין תשובה בתביעת התובע, היא העובדה השומטת את הבסיס לתביעת התובע: העברת הזכויות בדירה ע"ש הנתבעת "לא רק שהייתה רצונו של הנתבע בעבר, אלא שגם כעת בהווה, היא עודנה רצונו. התובע חזר על כך ממש לאחרונה, בפניה של הנתבעת (בעל פה ובכתב, ובהסכם הגירושין שהוא מיוזמתו ניסח והעביר לה...)"
- עוד טענה הנתבעת, כי לפיכך תביעתו של התובע היא קנטרנית "ועדות לכך היא העובדה שהגשת התביעה לפסק דין הצהרתי, בסיטואציה דנן שבה מעוניין התובע להיפרד מן הנתבעת (סעיף 5 לכתב התביעה) היא פרקטיקה שעברה זה מכבר מהעולם, מאז תיקון 4 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, והוספת סעיף 5 א, המנתק את הקשר בין הצורך בגט לבין האפשרות לאזן בפועל את רכוש הצדדים..."
- הנתבעת הדגישה, כי אינה מעוניינת להיפרד מן התובע וסבורה, כי כשם שבעבר עזב את הבית, ולאחר מכן חזר, כך יהיה גם הפעם, עוד ציינה הנתבעת כי התובע נטל לעצמו את כל קצבתו
בסך של 10,000 ₪ לחודש, בעוד היא מתקיימת מסך של 5,000 ₪ בלבד...
- הנתבעת הוסיפה, כי קצבתה נמוכה, עקב העובדה שהיא היוונה אותה בשנת 1996, לצורך שיפוץ ובניית הדירה בה התגוררו הצדדים למעלה מ-30 שנה, ושאת חלקו בה, העניק לה התובע במתנה לפני 10 שנים. עוד טענה הנתבעת כי העובדה שהתובע חזר לאחרונה מיוזמתו, על רצונו שהדירה תהיה כולה בבעלות הנתבעת, הוסתרה מבית המשפט, ואין לה זכר בתביעה.
- עוד הוסיפה הנתבעת בכתב הגנתה, כי התובע הרבה להכפיש אותה בכתב תביעתו, הכפשות והשמצות שאינן אמת. בניגוד לאור השלילי שבה הציג התובע את הנתבעת, הנתבעת תמיד עמדה לצדו של התובע והקדישה לו את חייה, גם כשהדבר היה כרוך בקושי נפשי, במחילה על בגידה, ובספיגת עלבונות צורבים. עוד טענה הנתבעת, כי במשך 10 השנים האחרונות תמכה בתובע בזמנים הקשים שעבר, כשניתק את הקשר מאחיו ואחיותיו, כשהיה נתון להליך משמעתי ב..., כשנאלץ לפרוש מה..., כשניסה להתאבד, כשבגד בה עם אחרות והיא קיבלה אותו כבעלה בכל זאת, וכמובן כאשר ליוותה אותו וסעדה אותו ודאגה לכל צרכיו, גם בשנים בהן חלה בסרטן.
- הנתבעת הוסיפה וטענה, כי אם אכן כוונתה הייתה לעשוק את התובע, מדוע סלחה לו לאחר בגידותיו? מדוע ליוותה אותו ונאבקה אתו במשך כל השנים כאשר חלה בסרטן?
- לטענת הנתבעת, מה שהתרחש לאחרונה, אשר הביא את התובע להגיש את תביעתו, היא העובדה, שהוא פגש אישה אחרת, ועזב את הבית. ברור כי בנסיבות אלה, מעוניין התובע לצאת מן הנישואין כשבידו רכוש רב ככל שיוכל, ולכן הוא מנסה בתביעתו לבטל את המתנה.
- לטענת הנתבעת, בניגוד לרושם שמנסה התובע ליצור בתביעה, הוא מעולם לא התחרט על המתנה שנתן לנתבעת, וגם חזר על כך בעל פה שרצונו שחלקו בדירה יהיה בבעלותה, והוא עשה זאת מבלי שמישהו "כפה" עליו לעשות כן.
- הנתבעת הוסיפה וטענה כי העברת הזכויות בדירה, לא הושלמה ביום אחד אלא במשך פרק זמן לא קצר, ובמהלכו היה צורך לשלם לרשויות, והנתבע ביצע זאת בעצמו וביוזמתו, ובכרטיס האשראי שלו, אחרי שחלף המשבר בו היה נתון.
- עוד טענה הנתבעת כי התובע הועסק ב..., ..., היינו המדובר באדם שיש לו הבנה, מיומנות ויכולת משפטית, ולא באדם שאינו מבין את ההשלכות המשפטיות של מעשיו. הנתבעת הוסיפה וציינה כי התובע לא פירט בכתב התביעה מהו עיסוקו. והכל במטרה להטעות את בית המשפט.
- לטענת הנתבעת, לא תגובת המשפחה, לבגידת התובע הביאה להידרדרות במצבו הנפשי של התובע אלא החומרה הרבה שייחסה ה... לעבירה שביצע.
- הנתבעת הוסיפה וטענה כי היא מעולם לא ניסתה לסחוט את התובע וכי התובע הוא שהציע לרשום את חלקו בדירה בבעלותה.
- הנתבעת הוסיפה וטענה כי העברת חלקו של התובע בדירה נעשתה מדעתו, רצונו ויוזמתו של התובע, העסקה הושלמה ברישום כבר לפני 10 שנים, ואין אפשרות כעת, רק משום שהתובע החליט לעזוב את הבית לטובת אישה אחרת- לחזור בו.
- עקב כך, ביקשה הנתבעת לדחות את תביעת התובע.
דיון
הטענה בדבר עושק:
- סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג 1973, קובע לאמור:
"מי שהתקשר בחוזה, עקב ניצול שניצל הצד השני, אחר מטעמו, את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר ניסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה"
- הפסיקה קבעה באשר ליסודות עילת ביטול חוזה בטענת עושק כי:
"... מצב העשוק, מצוקתו או חולשתו השכלית או הגופנית וחוסר ניסיונו, צריך להיות חמור וקיצוני כדי לקיים את היסוד האמור של עילת העושק"
ראה: ע"א 403/80 סאסי נ' קיקאון פ"ד ל"ו (1) 762, ע"א 11/84 רבינוביץ' נ' שלב, פ"ד מ' (4) 533.
- הוסיפה הספרות וקבעה: מצב המצוקה של העושק צריך להיות כ "... מצב של צרה ודחק, שאליו נקלע המתקשר. מצוקה איננה מצב של עוני וחוסר או אי נוחות הנגרמת עקב הצורך להתמודד עם קשיים כלכליים, אלא שינוי פתאומי המביא ללחץ כלכלי או פסיכולוגי חמור. מכיוון שהמועד הקובע לעניין מצבו של העשוק הוא מועד ההתקשרות, אין צורך שהמצוקה תהיה מתמידה ומתמשכת... אחד המבחנים לקיומה של מצוקה, הוא העדר אלטרנטיבה ממשית וסבירה, להתקשרות בחוזה הנדון"
ראה ספרה של פרופ' גבריאלה שלו "דיני חוזים" ("דין") (הוצאה לאור) עמוד 256.
- בדיקת התשתית הראייתית שהונחה בפני, מצביעה על כך כי לא התקיים כל עושק, כנטען ע"י התובע, ובהמשך פסק הדין אפרט טעמי.
- האם התובע היה במצב של העדר רצייה עקב המצוקה הנטענת?
39.1 התובע הגיש לי, בקשה מס' 5, בה ביקש למנות מומחה רפואי, פסיכיאטר מומחה, "אשר יבדוק את התובע ויחווה דעתו, בדבר מצבו הנפשי של התובע במועד הרלוונטי לתובענה".
39.2 בהחלטתי מיום 29.1.18, מיניתי כמומחה מטעם בית המשפט את פרופ' שמואל פניג, ובה ביקשתי שיחווה דעתו אם הנתבע היה כשיר לחתום על ההסכם נשוא התביעה ביום 8.6.07. פרופ' פניג הגיש חוות דעת ביום 23.5.18 בה קבע שהתובע לא היה כשיר. ביום 24.5.18 הגישה הנתבעת בקשה מס' 6, ובה ביקשה לפסול את חוות דעתו של פרופ' פניג, כי בניגוד להוראותי (בהחלטה הממנה אותו כמומחה מטעם בית המשפט) הוא ראה חוות דעת פרטית של ד"ר ינקו, מטעם התובע. ביום 7.6.18 ניתנה החלטה בבקשה מס' 6 בה פסלתי את חוות דעתו של פרופ' פניג. ומיניתי תחתיו את פרופ' שלמה נוי כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה").
39.3 המומחה הגיש את חוות דעתו ב- 17.9.18 ולהלן אצטט ממנה:
"סיכום
מדובר בגבר בן 67, שמדווח על מצוקה נפשית לאורך שנים רבות, כיום אין תיאור משמעותי של מצוקה נפשית.
טיפול נפשי
היותו של נבדק בטיפול נפשי, מהווה מדד לעוצמת המצוקה הנפשית. במקרה שלפנינו יש בפני תיעוד כי הנבדק נמצא בטיפול נפשי לסירוגין משנת 2007, עקב תסמינים דיכאוניים, ולעיתים היפומאניים, אובחן בתחילה כסובל ממצב בי- פולרי (הפרעה דו קוטבית) מעבר לשנת 2016, אין בפני תיעוד לגבי טיפול נפשי מסודר.
מצב זה מעיד, קרוב לוודאי, כי הייתה לנבדק מצוקה נפשית משמעותי שחייבה מעקב וטיפול נפשי לאורך השני. עם זאת, אדגיש שוב, כי בתיעוד שלפני לא צוין כי הנבדק היה בשלב מסוים בכלל ובמועד הנדון בפרט, במצב פסיכוטי, חסר שיפוט או חוסר ביקורת של המציאות. כמו כן, לא צוין ליקוי קוגניטיבי – לא צוינה בתאריך הנדון גם תומכת התמונה הדיכאונית.
מהלך ודיון
במסגרת הדיון, במקרה זה, נתבקשתי להעריך את כשירותו של הנבדק לחתום על מסמכים משפטיים במועד 8.6.07. בנוסף אציין כי בדקתי את מר מ.ט ב- 23.7.18 ובדיקתו הייתה תקינה.
קביעה רטרוספקטיבית, של הכשירות לחתום על מסמכים משפטים, נסמכת על הערכה כללית של מצבו הקוגניטיבי והנפשי וכן התייחסות ספציפית להבנתו את היקף רכושו, משמעותה של החתימה, והשלכות פעולותיה על הנפשות המעורבות. במקרה הנדון, לא בוצעה הערכה כאמור. אציין כי התיעוד שהיה בפני, מספיק באופן חלקי בלבד, על מנת לקבל הערכה סבירה של מצבו הנפשי והקוגנטיבי, במועד האמור מהתיעוד שבפני, ניתן לראות כי הנבדק היה במצב דכאוני כבר משנת 2007, ולאורך השנים מאז, היה בטיפול נפשי לא סדיר. אציין שוב כי אין בפני תיעוד ברור סביב המועד הנדון, אולם מהתיעוד שבפני ניתן להסיק כי סביב מועד זה, היה לנבדק מצב דכאוני מטופל תרופתי. לא צוינה דרגת חומרת הדיכאון. כאמור, גם בהמשך טיפול כנגד דיכאון ואף כנגד הפרעה דו-קוטבית שאובחן לאחר מכן.
לאורך השנים, קיים דיווח על מצב רוח ירוד, ייאוש, דיכאון, חרדה, התפרצויות ולעיתים מחשבות אובדניות ואף פעולה אובדנית. אולם אין דיווח על מצב פסיכוטי, חוסר שיפוט או חוסר ביקורת של המציאות כמו כן לא דווח על ליקוי קוגניטיבי.
לאור כל זאת, ניכר כי לאורך השנים הייתה לנבדק מצוקה נפשית שלעיתים חייבה טיפול פסיכיאטרי, כולל סביב המועד הנדון, אולם מצוקה זו לפי התיעוד, לא גרמה לפגיעה קוגניטיבית או פגיעה משמעותית בכושר השיפוט ויכולת הבחנה של המציאות, כלומר למצב פסיכוטי.
גם דרגת הדיכאון לא צוינה כחמורה, ולא הצריכה אשפוז.
לכן, יש להדגיש כי מצב דיכאוני בפני עצמו, איננו עילה לפסלות כשירות משפטית, אלא אם כן כאמור היא מלווה בירידה קוגניטיבית, מצב פסיכוטי או בדרגת חומרה משמעותית ביותר.
בכבוד רב,
(-)
פרופ' שלמה נוי."
39.4 חוות דעתו של המומחה, לא נסתרה בחקירתו הנגדית, ואף התחזקה. להלן אביא
מתוך תשובותיו של המומחה, בעמודים 35-36 לפרוטוקול ישיבת 31/10/18:
"משיב לשאלות ב"כ התובע:
ש. שלחתי לך שאלות הבהרה, חוות הדעת שהצגתי לך, של פרופסור פניג, מדברת על מצב שאדם יודע מה הוא עושה, אבל אין לו ברירות, כי באותה תקופה הוא בדיכאון, ולחץ נפשי וכו', במסמכים שראית, אתה יכול להסיק לגבי מצבו הנפשי, האם אפשר להפעיל עליו לחץ או שהוא נמצא בדיכאון מסוים?
ת. בניגוד לדעתו של דוקטור פניג, אני חושב, שכשמומחה בית משפט הולך אחורה ל-2007 במקרה הזה, הוא צריך להפעיל פרמטרים שיהיו או לא יהיו בתוך התיעוד הרפואי. לחץ, השפעה בלתי הוגנת, כל הדברים האלה, אני משאיר לבית המשפט להתרשם מהעדים, אני רופא, אני לא מומחה להשפעה בלתי הוגנת. בעיני, כבר 30 שנה מומחה של בית משפט, עמדתי היא מאוד עקבית, גם בעליון, השפעה בלתי הוגנת היא מושג משפטי בעיני, היא לא מושג רפואי, אני מתייחס לעניין הרפואי ובזה אני שונה מדוקטור פניג שינוי מהותי. לי יש פרמטרים שפרטתי אותם בחוות דעתי, צריך להיות האם כן או לא מצב פסיכוטי, האם כן או לא פגיעה בכושר השיפוט או ירידה קוגניטיבית, מה היא דרגת החומרה, כשליש מהאוכלוסייה זה סימפטומים של חרדה או דיכאון, אז מה הם כולם פסולים? כל המספרים האלה פסולים משפטית? בוודאי שלא, צריך פרמטרים כדי לבוא להגיד שהאיש פסול, פרטתי את הפרמטרים האלה ולכן אני מסתכל על התיעוד. תאמר לי היכן אתה רואה אחד מהפרמטרים האלה?
ש. אני לא שאלתי לגבי פסלות, האם אתה יכול לקבוע, גם אם המצב אינו מצב פסיכוטי, שאדם לא יודע מה הוא עושה, האם אתה יכול לקבוע מהמסמכים שמ. ט היה בדיכאון חמור?
ת. לא, יש קריטריונים ברמה גבוה וברמה נמוכה, דיכאון רבא, אין במסמכים, אפילו הבחנה של דרגת החומרה, אין ציון בעברית שמישהו מהרופאים אמר שאז היו "מדובר בדיכאון רבא".
ש. איך אתה מתייחס לניסיון ההתאבדות?
ת. הניסיון האובדני, למיטב זכרוני הוא לא חודשיים, הוא יותר.
ש. זה לא מעיד על דיכאון רבא?
ת. בוא נלך לניסיון אובדני, תראה מה קורה בחדר מיון בניסיון אובדני, אם זה ניסיון רציני איך הוא נגמר? באשפוז כפוי, בהוראת אשפוז בצו, או בחתימה מרצון של אותו איש שעשה את זה, או לפעמים כשמצבו הוא לא טוב כי הוא לקח מאה כדורים ויש לו הפרעה בלחץ דם ובנשימה וצריך טיפול אז הוא מאושפז (נכתב מאשפוז- ש.ג.) במחלקה פנימית עם השגחה, אחד הדברים האלה קורה בפרקטיקה הקלינית, ואתה תגיד לי אם זה קרה פה. תשובתי על סמך התיעוד - לא קרה פה מבחינתי. זה אינדיקציה למצב רפואי. האם התסריט שתיארתי לך התקיים פה? לא, האם הייתה פניה לפסיכיאטר מחוזי? לא, כל אלה מלמדים אותי בלי קשר ללחץ, מה חומרת הניסיון האובדני שהתרשם הפסיכיאטר שבדק אותו במיון, לא אני 10 שנים אחר כך, פסיכיאטר במיון כך התרשם..."
39.5 יצויין כי בהמשך עדותו, מסביר המומחה (בעמוד 37 לפרוטוקול), בישיבת 31.10.18:
"יש הרבה מאוד ניסיונות אובדניים שנקראים "דיכאון דמונסטרטיבי" קריאה לעזרה. חלק גדול מהפרקטיקה של אובדנות, לכן מה שעושה הפסיכיאטר בחדר המיון הוא בא, רואה את האיש ומחליט, כי זאת אחריות נורא גדולה, הוא אומר זה דמונסטרטיבי. תחזור הביתה אין אשפוז, זה אובדני אובדני, מרים טלפון לפסיכיאטר מחוזי, "אני צריך צו אשפוז בכפייה" זה מה שקורה במיון, לכן אני למד את מה שאני למד וכל רופא מכיר את זה ממה שקורה במיון, אם לא נעשו הצעדים האלה זה רפואי, אין מה לעשות, סימן שהאיש בזמן אמיתי בחדר מיון התרשם מפוטנציאל אובדני מסוים, ולכן קיבל החלטה מסוימת וזאת התשובה לשאלה שלך."
היינו המומחה רואה את ניסיונו האובדני של התובע כקריאה לעזרה, ולא כמצביע על היותו שרוי בדיכאון רבא.
39.6 המסקנה העולה מן המקובץ: על פי חוות דעת המומחה, התובע היה כשיר לחתום
על מסמכים משפטיים ב-8.6.07, היינו הוא לא נעדר רצייה כלשהי עקב מצוקה
נטענת.
- את המומחה, מיניתי כאמור לבקשת התובע, ואולם הבחינה היא בחינה משפטית של התשתית העובדתית שהונחה בתום של יסודות עילת העושק בסעיף 18 לחוק החוזים (חוק כללי) תשל"ג 1953.
- כידוע על הטוען את טענת העושק מוטל הנטל להוכיח לקיומם של שלושת היסודות: מצבו של העשוק, הניצול שניצל העושק, וכי תנאי החוזה שנחתם הינם בלתי סבירים לעומת המקבל.
- בחינת התשתית הראייתית שהונחה בפני, מצביעה על כך שהתובע לא הוכיח אף אחד מיסודות עילת העושק, ולהלן אפרט טעמי לכך:
- מצבו של העשוק:
43.1 כאמור לעיל, מתוך התשתית הראייתית שהונחה בפני יש תמיכה למסקנות המומחה,
שהתובע היה כשיר לחתום על מסמכים משפטיים ביום חתימת החוזה היינו 8.6.07, מכאן שהתובע לא היה במצב של "מצוקה".
43.2 עיון בחומר הרפואי, שצרף התובע לתצהיר עדותו הראשית במסגרת נספח א', מצביע
על כך כי ביום 3.6.07 (היינו כ-5 ימים לפני חתימת המסמכים להעברת הזכויות
בדירה ע"ש הנתבעת) היה התובע בביקור אצל הפסיכיאטר ד"ר אדם דרנל, ובטופס
הערכה לטיפול פסיכולגי/פסיכיאטרי, נרשם כך:
"מאז החל הליך חוקי נגדו בשל חשד של הדלפה לפני 7 חודשים החל להרגיש מצב רוח ירוד. מסתגר בבית, קושי ללכת לעבודה, שינה מופרעת עם יקיצה מוקדמת, ירידה בתיאבון, עם ירידה במשקל של 6 ק"ג בחודשים האחרונים, פרט לפני חודש".
בממצאי הבקשה הקלינית נאמר:
"דיספורי, דיבור מהוסס, התמצאות תקינה בסיטואציה, ללא הפרעה בקצב או הלך
מחשבה, ולא הפרעה בתפיסה, ולא אובדנות, אפקט טווח מלא, תגובתי"
גם בביקור של התובע ביום 30.8.07 (היינו לאחר חתימת המסמכים להעברת הזכויות
בדירה ללא תמורה לנתבעת) אצל הפסיכיאטר ד"ר אדם דרנל צוין:
"ממצאי הבדיקה:התמצאות תקינה בסיטואציה, ללא הפרעה בקצב או הלך מחשבה, ללא הפרעות בתפיסה, ללא אובדנות, אפקט טווח מלא, תגובתי, מתוח ללא כוונת אובדן, יש קשר טוב בין בני זוג"
דיון ואבחנה מבדלת:
נסיון משבר על רקע משבר אישי, פרישה
יושן טוב בלילה"
43.3 העולה מן המקובץ- אם בכלל הייתה מצוקה אין היא קשורה לתובעת, אלא
לפרישת התובע מן ה..., והסיבות לפרישה זאת. ועם זאת, יש לתובע התמצאות תקינה בסיטואציה, בלי הפרעה בתפיסה, אין כל נטיה אובדנית. יתרה מכך, צוין מפורשות בממצאי הבדיקה של הפסיכיאטר ד"ר אדם דרנל מיום 30.8.07 כי קיים "קשר טוב בין בני הזוג".
43.4 הסיטואציה של חתימה על הסכם המתנה, בה העביר התובע את זכויותיו בדירה
לנתבעת, מתוארת באופן שונה לחלוטין, ע"י תובע מחד גיסא וע"י עורך הדין מאידך גיסא. התובע מתאר את מעמד החתימה על ההסכם, שבו היה לבדו עם עורך הדין במשרד, ביום שישי כאשר המשרד היה ריק מאנשים, ואז הוא אמר לעו"ד (סעיף 28 לתצהיר עדותו הראשית):
"... בשארית כוחותי אמרתי לו שאני לא יודע בכלל על מה אני חותם, ושהוא משתף
פעולה עם מעשה קנוניה, ושסוחטים אותי.הוא אמר לי, אתה חותם על העברת הדירה- החצי שלך י. ט - בצורה בלתי חוזרת. הוא אמר לי, שאני לא נכנס לוויכוח בניכם, התפקיד שלי לעשות את העבודה שלי. תחתום ותלך, אמרתי לו שאני לא רוצה לחתום, הוא קם ויצא מהמשרד וי. ומ. נכנסו פנימה כשהוא נשאר בחוץ והתרחק"...
מכאן מתאר התובע תיאורים מאוד פלסטים: אשתו ובתו לדבריו התנהגו כלפיו כמו במאפיה האיטלקית, איימו עליו ובלית ברירה הוא חתם, כי הבין ש"אין לי שום ברירה אחרת ואם אני לא חותם אני גמור, הרגשתי לכוד כמו עכבר במלכודת".
לעומתו, תיארו עורך הדין וכך גם הנתבעת את הדברים בצורה שונה בתכלית: הנתבעת אמרה (ראה עמוד 17 לפרוטוקול ישיבת 13/9/18) כי המסמכים לא היו מוכנים, כיוון שרק חצי שעה, קודם לכן, איתרה הבת מ. את עורך הדין.
עורך הדין העיד בעמוד 21 לפרוטוקול ישיבת 13.9.18 כך:
"... למיטב זכרוני, מכיוון שמ. ט בשעתו, נתן מחצית מהדירה שלו, זה דבר שהוא כמעט בלתי הפיך, הסברתי לו, שאחרי שזה יירשם בטאבו, יהיה בלתי אפשרי כמעט להחזיר את המחצית מהדירה הזאת. התרשמתי שהם באו, והם יודעים מה הם רוצים לעשות, שאלתי אותו מדוע הוא עשה את זה, והוא סיפר לי על עוול מסויים שהוא עשה לאשתו, ולכן הוא רוצה לכפר עליו. משהו כזה, אני מדגיש את הנקודה הזאת, בגלל שמדובר בעסקה יוצאת דופן, לא התרשמתי סובייקטיבית שהוא לא יודע מה הוא עושה עם זאת.."
43.5 בין שתי הגרסאות, זו של התובע מחד גיסא, וזו של הנתבעת ועורך הדין, אני מעדיפה
את גרסת הנתבעת ועורך הדין ולהלן אפרט טעמי:
43.5.1 עורך הדין, תאר בעמוד 22 לפרוטוקול ישיבת 13/9/18 כי:
"... ביקשתי מהם לחשוב על העניין עוד פעם, הכוונה בעיקר לבעל, והוצאתי חשבונית על 500 ₪ פלוס מע"מ, על הייעוץ שנתתי, כי לא החתמתי אותם על המסמכים האלה בכניסה הראשונה למשרד, הוצאתי חשבונית היא בתיק הכללי שלי, לא פתחתי גם תיק לעיסקה הזאת, וביקשתי שיחשבו, לא שראיתי משהו. הם לא חתמו באותו מעמד, אחרי בערך שעתיים באותו היום הייתי במשרד עדיין, כי עבדתי, אני לא זוכר מי התקשר אלי, הם חזרו ואני לא זוכר אם הבת הייתה או לא, למיטב זיכרוני ישבתי עם מ.ט בנפרד שוב, כדי לוודא שהוא יודע את מעשיו, ואחרי שהתרשמתי שכן, בפעם השנייה, הם חתמו על המסמכים"
היינו התובע חתם לאחר שכבר לא היה נתון "לאיומים" נוסח "המאפייה
האיטלקית"
43.5.2 עורך הדין, נטול אינטרס בתיק המתנהל בפני, והאמת ניכרה בדבריו.
43.5.3 התובע חי עם אשתו, הנתבעת עד לעת האחרונה, שרק אז נפרדו. אם אכן, התנהגה אליו הנתבעת, וגם בתם המשותפת של הצדדים כמו "מאפייה איטלקית" מדוע התגורר איתה עשר שנים מיום החתימה על הסכם המתנה אותו הוא מבקש לבטל...
43.5.4 עורך הדין, נחקר על ידי ב"כ הנתבעת האם התבקש על ידי התובע, לאחר החתימה במועד כלשהו לבטל את הסכם המתנה, והוא ענה בעמוד 22 לפרוטוקול ישיבת 13/9/18 כך אביא הדברים בשלמותם:
"ש. הוא פנה אליך במהלך התקופה מהיום שהם היו אצלך ב8/6 עד שרשמת את הדירה בטאבו הוא פנה אליך לבטל את החתימות שלו?
ת. לא לפי תרשומת שיש לי, בסביבות יולי, מ. ט התקשר אלי, וביקש לזרז את הוצאת אישור המס שבח, אישור של מיסוי מקרקעין וטיפלתי בזה..."
כלומר ניתן להיווכח שהתובע לא היה במצב של מצוקה, אם גם לאחר זמן, המשיך
את המהלך של העברת הזכויות בדירה לנתבעת.
43.5.5 בכלל השפה שנוקט בה התובע הן בניסוח תביעתו, הן בתצהיר עדותו הראשית ובכלל,
שורטטו במכחול גס, ובגוונים עזים, באופן המקשה לתת אימון בגרסתו. העדפתי במובהק את גרסת הנתבעת וגרסת עורך הדין. וכך למשל תאר התובע בתצהיר עדותו הראשית התנהגות בוטה ואלימה מצד הנתבעת כלפיו. ומנגד- בחר התובע להתגורר עם הנתבעת עד לאחרונה, ואף ציין בפני ד"ר חייקין כי " רוצה לחזור לטיפול זוגי" (ראה נספחי התצהיר עמוד 57) ועוד מנגד- מסמך רפואי של ד"ר אדם דרנל (פסיכיאטר המטפל בו) מיום 30.8.07 (שבוע לאחר הניסיון האובדני ובו מסר התובע "קשר טוב עם בן הזוג" (ראה עמוד 40 בנספחים לתצהיר עדותו הראשית של התובע) כלומר – קשה לקבל התיאורים של התובע, כיון שיש בהם סתירה מיניה וביה. ועוד התובע תיאר בתצהירו כי היה "כלוא" ו"אסיר בביתו" אך הנה כאשר נחקר על ידי באת כוח הנתבע ענה בעמוד 5 לפרוטוקול ישיבת 13.9.18:
"ש. איך אתה מסביר, אתה אומר שהנישואים שלך הסתיימו במאי 17, איך אתה מסביר שחודש לפני כתבת את הטקסט הזה וקינחת "ממני... באהבה" היא גם אילצה אותך?
ת. הייתי אסיר בביתי וכאסיר ככה התנהגתי, ציפו ממני. כשנסעתי לטיולים, אני שימשתי כקישוט, כסוחב המזוודות, כבעל שמלווה את אשתו לטיולים האלה, הייתי ללא נשמה, נסעתי לטיולים האלה שהיא הזמינה אותם, היא בחרה את היעדים, ונסעתי לרוב חולה"
ההסברים בפי התובע אינם מסתדרים עם העובדות.
43.6 המסקנה העולה מן המקובץ בתאריך חתימת הסכם המתנה "מצב" התובע לא היה
של "מצוקה" או של "עשוק" בוודאי לא עקב ניסיונו המקצועי הרב, של "חוסר ניסיון" וגם לא חולשה.
- "ניצול שניצל הצד השני":
44.1 בהעדר "מצב" של מצוקה אצל התובע, ממילא גם לא היה כל ניצול שניצלה הנתבעת "מצב" לכאורי זה.
44.2 מתוך חקירתו הנגדית של התובע עלה כי התובע קנה ליום ההולדת של הנתבעת מתנה
ואף כתב לה: (ראה נ/2):
"לי. אשתי היקרה מזל טוב ליום הולדתך, שהשנה הזאת תהיי מאושרת, חזקה ובריאה תנסי להתעלם מהעבר, להסתכל לעתיד טוב יותר. ממני י. באהבה"
ראה גם סעיף 13 לתצהיר עדותה הראשית של הנתבעת וראה חקירת התובע בעמוד 5 לפרוטוקול ישיבת 13.9.18.
44.3 הוכח גם שהצדדים הרבו לנסוע לטייל, נסעו לחו"ל התארחו אצל הבת מ. בליל
הסדר היינו היו יחסים תקינים למשפחה.
44.4 הפניה לפסיכיאטר ד"ר דרנל נעשתה כאמור בסמוך לחתימת חוזה המתנה (ב-3.6.07) ושם אין מילה על סחיטה או ניצול מצדה של הנתבעת, להיפך וכאמור לעיל הוא מציין
יחסים טובים עם אשתו. והוא בכלל מציין את סיבת ההפניה: "..מאז שהחל הליך חוקי נגדו בשל החשש של הדלפה לפני 7 חודשים התחיל להגיש מצב רוח ירוד.." היינו בכלל אין קשר לנתבעת. יצוין כי בעמוד 6 לפרוטוקול הדיון ישיבת 13.9.18 אמר התובע כי מה שארע עם הנתבעת קרה "בהמשך" (ראה עמוד 6 שורה 20) היינו אין קשר בין חתימת חוזה המתנה- ל"ניצול" כלשהו של הנתבעת. כהוכחה לכך אביא מתוך חקירתו הנגדית של התובע בעמודים 6 ו- 7 לפרוטוקול ישיבת 13.9.18:
"ש. האם אי פעם אמרת לדוקטור דרנל (נכתב בנרל- ש.ג.) שטיפל בך שמיד לאחר הביקור אשתך לקחה ממך את הבית?
ת. אני לא זוכר את זה.
ש. גם ב30/8 אחרי ניסיון ההתאבדות לא אמרת לו שום דבר כזה?
ת. ב30/8 אחרי ההתאבדות הסוהרת הייתה איתי, היא התלוותה איתי. לאחר שבית המשפט מעיר לי אני מבקש סליחה.
ש. תסכים איתי שדוקטור דרנל (נכתב ברנל- ש.ג) התרשם ממך ומי.עד שהוא ראה לנכון לכתוב "יש קשר טוב בין בני הזוג".
ת. מה השאלה?
ש. אתה לא מבין את השאלה?
ת. לא.
ש. איך אתה מסביר את הסתירה בין מה שכתב דוקטור דרנל (נכתב ברנל- ש.ג) למה שאתה מתאר פה?
ת. ההסבר שלי הוא שהייתי חולה, ועל כך רופאים יעידו, יש לי מסמכים רפואיים שצורפו..."
44.5 בהמשך חקירתו הנגדית של התובע הסתבר שמי שבעצם "סחט" אותו הייתה
האישה האחרת אתה ניהל רומן, ומכאן עולה המסקנה כי אין לומר שהייתה זאת הנתבעת ש"ניצלה" את "מצוקתו" לכאורה.. להלן אצטט מתוך עמוד 7 לפרוטוקול ישיבת 13.9.8:
"ש. אני מראה לך "סיבת ההפניה שניסה להפסיק את הקשר האישה איימה עליו" אתה רואה את זה?
ת. כן.
ש. איך אתה מסביר את זה לבית המשפט?
ת. לשאלת בית המשפט, שמה היא ....
שאלת בית המשפט: היא איימה עליך?
ת. כן, היא ביקשה ממני לא להפסיק את הקשר, היא אמרה שהיא תספר את זה ל....."
44.6 התובע עומת בחקירתו הנגדית עם הדברים שאמר לשוטרת (ראה נ/8) בהודעה
למשטרה מיום 23.9.07 כי מצבו טוב:
" ש. מה מצבך כיום?
ת. כיום אני מרגיש יותר טוב. אני עדיין מטופל בכדורים, ואני יכול להגיד לך שאף אחד לא מתעלל בי ולא עושק אותי.."
המסקנה העולה מדברים אחרונים אלה אפילו היה "עושק" ולא היה הרי שהוא חלף זה מכבר וברור שהנתבעת לא ניצלה ולא עשקה את התובע.
44.7 גם לפסיכיאטרית ד"ר חייקין סיפר התובע ב-5.3.07 שהאישה האחרת היא זו
שאיימה עליו (ראה ת/1 עמוד 55 למוצגי התובע) שם כותבת ד"ר חייקין ב- 5.3.08:
"סיבת הפניה שינוי במצבו הנפשי (כתוב נשפי ש.ג.) התחיל אחרי שהוא בגד באשתו עם נחקרת בהיותו חוקר ב... לפני זה היה כבר בחרדות עקב סיטואציה בעבודה גם הקשורה לתיק אחר היה לו מתח. מצב רוח ירוד, לא ישן טוב, לא פנה לעזרה. שניסה להפסיק את הקשר האישה איימה עליו".
המסקנה המתבקשת- לא הנתבעת איימה על התובע ולא היא שניצלה אותו.
44.8 על פי עדותו של עורך הדין, אותה הבאתי לעיל, ניתנה לתובע הזכות לשקול שנית את
החוזה ובכל זאת בחר לחתום עליו, כך שבוודאי לא היה כל ניצול.
44.9 המסקנה העולה מן המקובץ- אין עדות לכך שהנתבעת ניצלה את התובע ודין הטענה
להידחות.
- האם תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל?
45.1 אקדים ואומר כי תנאי החוזה (חוזה המתנה של העברת הזכויות בדירה) אינם
גרועים כלל וכלל מן המקובל.
45.2 בחינת החוזה מביאה אותי למסקנה שאין בו שום דבר יוצא דופן. בעל מעביר לאשתו את זכויותיו בדירת המגורים שלו, דבר המתרחש מידי יום ביומו.
45.3 משנה תוקף יש לאמור לעיל נוכח העובדה שהמדובר במעין "מחוות פיוס" שנקט הבעל כלפי אשתו, עקב בגידתו, ולראיה הצדדים הוסיפו וחיו עוד עשר שנים לאחר
מכן יחד כבני זוג.
45.4 גם בהסכם הגירושין בין הצדדים נספח ט' לתצהיר עדותה הראשית של הנתבעת
הכתוב בכתב ידו של התובע נכתב כך:
"3. חלוקת הרכוש:
הצדדים מסכימים כי יש לחלק את הרכוש אשר צברו במהלך חייהם המשותפים שווה בשווה, בצורה הכי הוגנת שניתן על מנת לסיים את הקשר בצורה תרבותית וטובה. לבני הזוג דירת מגורים הנמצאת ב.... הואיל והבעל בדאגה לילדיו מוותר עם החתימה על ההסכם על זכויותיו בנכס המשותף. לציין שכבר בשנת 2007 נתן את זכויותיו בנכס לאשתו ללא תמורה והדבר נרשם בטאבו".
אצטט מתוך חקירתו הנגדית של התובע בהקשר להסכם הגירושין (ראה עמוד 9 לפרוטוקול ישיבת 13.9.18):
"ש. את הסכם הגירושין שהצגת בפני י. אתה כתבת בכתב יד ב20/5/17 בפגישה בארומה, אני רוצה להראות לך את הסכם הגירושין (נ/5), זה כתב ידך? באותו הזמן היית כבר על הכדור כן?
ת. זה כתב ידי כאשר למעשה המנצחות על ההסכם זאת בתי מ. וי. הן בקשו לרשום את הדברים וכפי שרצו.
ש. זה בזמן שאתה כבר אספת את דעתך?
ת. האם יעלה על הדעת שאני אכתוב לעצמי סנקציות כאלה? אני לא הייתי בבית כבר, עזבתי את הבית לא הייתי צריך לכתוב דברים כאלה.
ש. הן ישבו עליך עם אקדח?
ת. הבת שלי יש לה תכונות חבל על הזמן, היא יודעת להשפיע עלי בהרבה דרכים"
45.5 נראה איפוא שאין מקום לומר שתנאי ההסכם גרועים מן המקובל ודין טענת
התובע להידחות.
- המסקנה העולה מן המקובץ: בחינת המבחנים המצטברים של העושק, מביאה למסקנה
אחת- דין הטענה להידחות, שכן התובע לא הרים את הנטל הראייתי המושת עליו.
- זאת ועוד- טעמים נוספים יש לדחות טענת העושק והכל כפי שאפרט בהמשך פסק הדין:
47.1 הטעם הראשון הוא עובדת חלוף הזמן. כידוע מאז חתימת ההסכם חלפו עשר שנים,
במהלכן חייו הצדדים יחד, כאשר הנתבעת סועדת את התובע שחלה פעמיים במחלת הסרטן, ואף החלים ממנה. אין תיעוד רפואי לכך שמצבו הקוגנטיבי היה כזה שלא אפשר לו להבין את אשר ארע והיה עליו מיד בחלוף ה"איום" או "הניצול" או ה"עושק" להודיע על ביטול ההסכם. הוא לא עשה זאת, להפך בהסכם הגירושין כפי שהראיתי לעיל הוא חזר ואישר את העברת הזכויות בדירה...
47.2 הטעם השני, הוא העובדה שנשמעו ראיות שבכל התקופה, התובע שילם בעצמו את
המיסים שחלו בהעברה ולא מחה ולא אמר דבר- כלומר הוא היה שלם עם העברת הזכויות.
47.3 הטעם השלישי- עיון בהסכם הגירושין ובשתית הראייתי שהונחה בפני, נראה
שהתובע נשאר עם פנסיה גבוהה יחסית, (כ-15,000 ₪ לחודש) ואילו הנתבעת נשארה עם פנסיה קטנה יותר (5,000 ₪ לחודש) החלוקה בין בני הזוג לפיה צד אחד מקבל את הדירה והאחר את הפנסיה, נראית להיות צודקת.
47.4 הטעם הרביעי בחקירתו הנגדית של התובע כפי שהבאתי לעיל, מתוך עמוד 9
לפרוטוקול (ישיבת 13.9.18) נראה שהתובע מייחס לכאורה את ה"עושק" או את ה"לחץ" או "האיום" דווקא לבתו (ראה האמור בשורות 28-29 בעמוד 9 לפרוטוקול) אם כך בוודאי שלא יכולה להיות כל טענה כלפי הנתבעת.
- סיכומו של ראש פרק זה- טענת העושק נדחית.
הטענה בדבר "כפיה"
- הוראת סעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג 1973 קובעת לאמור:
"מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד שכנגד, או אחר מטעמו בכוח או באיום,
רשאי לבטל את החוזה"
- בדיקת התשתית הראייתית שהונחה בפני מבציעה על כך שהתובע לא הרים את הנטל
הראייתי המושת עליו, ולא הוכיח כי החוזה נחתם תחת "כפיה".
- התובע טען בדרמטיות רבה כי היה "כלוא" והיה כ"אסיר בביתו" הדברים הסתברו כלא אמת
ולהלן אפרט:
51.1 בחקירתו הנגדית של התובע, לא היה בפיו הסבר מניח את הדעת, לעובדה שהוא נסע
עם הנתבעת מאז פעמים רבות לחו"ל ולנופשונים שונים. להלן אצטט מתוך חקירתו הנגדית בעמוד 5 לפרוטוקול ישיבת 13.9.18:
"ש. אתה אומר וסיפרת בתצהירך שהיית כלוא, אסיר בביתך, סבל מאלימות פיזית, לאור מה שתיארת בצורה כל כך ציורית בתצהיר שלך איך אתה מסביר שמשך כל השנים נסעתם פעמיים בשנה לחו"ל הייתם בעשרות נופשים בבתי מלון, יצאתם לבלות.
ת. כל מה שמסרתי בתצהיר שלי זאת אמת, זאת האמת שלי".
51.2 התובע לא ידע להסביר מדוע קנה מתנה לנתבעת וכתב לה פתק ביום 2.4.17 (ראה
נ/2) "באהבה". האמנם גם זה היה "כפייה", להלן אצטט מחקירתו הנגדית בעמוד
5 לפרוטוקול ישיבת 13.9.18:
"ש. ב2/4/17 חל יום הולדתה של י. ט ואתה קנית לה מתנות וצרפת את הפתק הבא בכתב ידך (נ/2 שלנו) האם זה כתב ידך?
ת. כן.
ש. איך אתה מסביר, אתה אומר שהנישואים שלך הסתיימו במאי 17, איך אתה מסביר שחודש לפני כתבת את הטקסט הזה וקינחת "ממני .. באהבה" היא גם אילצה אותך?
ת. הייתי אסיר בביתי וכאסיר ככה התנהגתי, ציפו ממני. כשנסעתי לטיולים, אני שימשתי כקישוט, כסוחב המזוודות, כבעל שמלווה את אשתו לטיולים האלה, הייתי ללא נשמה, נסעתי לטיולים האלה שהיא הזמינה אותם, היא בחרה את היעדים, ונסעתי לרוב חולה".
בהמשך החקירה הנגדית טען התובע שאינו זוכר שקנה לנתבעת את המתנה ליום
ההולדת..
- עוד ובנוסף לא ידע התובע להסביר מדוע ד"ר חייקין הפסיכיאטרית שפנה אליה בשעתו
כתבה ב- 5.3.07 שמי שאיים עליו זו "האישה האחרת" שכאשר רצה להתנתק ממנה, איימה עליו שתחשוף את הקשר ראה תשובת התובע, לשאלתי, בעמוד 7 לפרוטוקול ישיבת 13.9.18 "כן היא ביקשה ממני לא להפסיק הקשר, היא אמרה שהיא תספר את זה ל....." וראה חקירתו הנגדית בעמוד 7 לפרוטוקול ישיבת 13.9.18 , אם כך, איזו כפייה הייתה מצדה של הנתבעת?
- התובע אמר לחוקרי המשטרה "כיום אני מרגיש יותר טוב" והוסיף "ואני יכול להגיד לך
שאף אחד לא מתעלל בי ולא עושק אותי " (ראה נ/8). תשובתו של התובע הייתה (עמוד 8
לפרוטוקול ישיבת 13.9.18): "כשהגעתי לחקירה במסובים אמרתי את זה לחוקרת כי הייתי תחת איומים והייתי חולה. המשכתי להיות מוחזק כאסיר בביתי עד שהשתחררתי ב2017 בחודש מאי. ניצלתי את העובדה שהיא הייתה בחו"ל וברחתי".
התובע מודה שהיה לבד עם השוטרת בחדר. איזו "כפייה" יש כאן?
- גם יתר הנימוקים שמיניתי לעיל, לעניין העושק תקפים גם הם כאן. אין כל הוכחה לקיומה
של כפיה מצד הנתבעת ולו מינימלית. כך באשר לעובדה שהתובע שילם את המיסים הנדרשים לצורך ביצוע ההעברה, כך באשר לעשר שנים של חיים משותפים, מתנה לנתבעת באפריל 2017, כל הטיעונים שמראים שאין ולא הייתה כפיה, ומשזו חלפה להן יכול היה התובע לבקש ביטול ההסכם עוד קודם ומשלא עשה כן, כנראה שלא רצה לעשות כן, לראייה האמור בהסכם הגירושין אותו הבאתי לעיל.
- התובע טען טיעון מופרך נוסף כי הנתבעת "לקחה" לו את הטלפון ובודדה אותו מחבריו. גם
טיעון זה לא עמד במבחן המציאות. כאשר נחקר איך זה שטוען מעצרים אין לו טלפון בעבודה במשך 11 שנה לא הייתה בפיו תשובה איך מצא טלפון ליצור קשר עם נשים אחרות... (ראה חקירתו הנגדית בעמוד 11 לפרוטוקול ישיבת 13.9.18) גם הטיעון שלאחר ההתאבדות "שמרו" על התובע ולא נתנו לאחרים לפגוש אותו הופרך, בעדות הנתבעת היא אמרה, דברים בהם נתתי אמון ואצטט להלן (עמוד 18 לפרוטוקול):
"וזה היה אחרי טיפול נמרץ, בעלי היה אחרי טיפול נמרץ העבירו אותו למחלקה ושמו אותו בעמדה מול האחיות כדי לפקח עליו, וניגש חבר עם שקית ניילון ביד ואני סירבתי, קיבלתי ייעוץ מהעו"ס שדנה איתי במצב שלו של ההתאבדות ואמרה לי שכדאי להימנע מביקור של כל מיני אנשים כי זה לא יתרום לו, אדם שתלה את עצמו, דבר נוסף האיש הזה שלמה הוא בעצמו ... סיפר לי שהוא נתן לו כדורי וויאגרה בזמן שהוא הודה בפניו שהוא בוגד, לי לאישה אחרי כל המסכת שעברתי זה היה בלתי נסבל שאדם כזה והוא גם היה מספר לי עליו שהוא בוגד באשתו את כל זה שמעתי כבר מזמן"
- עורך הדין העיד בעמוד 22 לפרוטוקול ישיבת 13.9.18 כי "...לפי תרשומת שיש לי, בסביבות
יולי מ. , (התובע ש.ג) התקשר אלי וביקש לזרז את הוצאת אישור מס השבח, אישור של
מיסוי מקרקעין וטיפלתי בזה".
האמנם יש כפיה? התובע עצמו חודש אחרי ההסכם שלגרסתו "נכפה" עליו מבקש זרוז
הטיפול במס שבח...נראה כי כאן, יש סתירה מיניה וביה...
- יצוין עוד כי התובע והנתבעת פנו אל עורך הדין בשנת 2013 לטפל בנושא תמ"א 38 של הבניין בו מצויה הדירה, הנה גם כאן, ניכר שאין כל כפיה..(ראה עדותו של עורך הדין בעמוד 23 לפרוטוקול ישיבת 13.9.18).
- בתם של הצדדים, הגב' מ.ב העידה בעמודים 28-29 לפרוטוקול ישיבת 13.9.18,
אביא הדברים באופן מדויק:
"ש. מי יצר את הקשר עם עו"ד יוסיף אור?
ת. אני יצרתי את הקשר, אחרי שהם חזרו הוא רצה לדבר איתנו, עשה שיחה
משפחתית בסלון והוא אמר שהוא עשה איזה טעות עם רומן, קשר עם איזה מישהי ושהוא אוהב אותנו ואנחנו חשובים לו המשפחה שלו והוא הסתכל כל אחד בעיניים ואמר להראות לכם להמחיש את זה אני נותן לכם, לאשתי האהובה את הבית ובעצם אמר אני רוצה לעשות את זה כמה שיותר מהר כדי שזה יהיה סופי שתביני שאת העתיד, הבית הזה המשפחה הזאת, זה מה שהוא אמר. אני יצרתי קשר, עשיתי גוגל"
אם כך, לא הייתה כל "כפייה", הבת חיפשה עורך דין בגוגל, על פי בקשת התובע, בלא שהתובע
"נסחט" או "נכפה"..
- סיכומה של נקודה זו- נראה כי גם העדויות הנוספות תומכות בטענת הנתבעת שלא הייתה כל כפייה, ואילו התובע לא הוכיח שהייתה כפיה.
כללי- ביטול מתנה במקרקעין:
- כאשר נדרש בית המשפט, להכרעה בשאלה ביטול מתנה במקרקעין, יש לקרוא את דיני המתנה יחד עם דיני המקרקעין. אסקור אפוא, את הדין הנדרש לשם כך:
- הוראות סעיף 1 (א) לחוק המתנה תשכ"ח 1968 (להלן: "חוק המתנה") קובעת כך:
61.1 "מתנה היא הקניית נכס שלא בתמורה".
61.2 סעיף 2 לחוק המתנה קובע:
"מתנה לאלתר
מתנה נגמרת בהקניית דבר המתנה ע"י הנותן למקבל תוך הסכמה ביניהם, שהדבר ניתן במתנה".
61.3 בחוק המתנה נקבעו דרכי ההקניה במתנה, בסעיף 6 לחוק המתנה:
"בעלות בדבר המתנה עוברת למקבלן במסירת הדבר לידיו, או במסירת מסמך לידו, המזכה אותו לקבלו, ואם היה הדבר ברשות המקבל – בהודעת הנותן למקבל על המתנה; והכל כשאין בדין אחר, הוראות מיוחדות לעניין הנדון".
61.4 קריאת הוראת סעיף 6 לחוק המתנה יחד עם הוראות חוק המקרקעין תשכ"ט 1969 (להלן: "חוק המקרקעין") מובילות אותי למסקנה, כי מקום שהמדובר בזכויות רשומות בספרי המקרקעין הרי שיש בדין "הוראה אחרת" היינו תחולה להוראת סעיף 7 (א) לחוק המקרקעין הקובעת כי "עסקה במקרקעין טעונה רישום; העסקה נגמרת ברישום, ורואים את השעה שבה אישר הרשם את העסקה לרישום כשעת הרישום". יוצא אפוא, כי המתנה מסתיימת ברישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין.
- אין חולק כי הזכויות בדירה רשומות בלשכת רישום המקרקעין. בענייננו זכויות הבעלות של התובע בחלקו בדירה הועברו במתנה לנתבעת והעסקה הסתיימה ברישום מלוא הזכויות בדירה על שם הנתבעת. יוצא אפוא כי המתנה הלכה למעשה הושלמה, ולפיכך אין כל מקום לטענה בדבר ביטולה.
- ממכלול הראיות שהובאו לפני שוכנעתי כי התובע נתן במתנה את זכויותיו בדירה בידיעה מוחלטת, בלב שלם ומתוך כוונה לפייס את הנתבעת בדבר בגידתו. כעת, כאשר התובע גמר בדעתו להיפרד מהנתבעת, הוא מנסה לחזור בו מהמתנה שהושלמה ושניתנה על ידו באמצעות הגשת תביעת סרק זו.
אמינות הצדדים:
- כפי שהראיתי לעיל העדפתי את עדויות ההגנה על פני עדויות התביעה. התובע עצמו, נשמע
דרמטי מאוד, ולא היו בפיו הסברים לטענותיו, נראה היה כי לגרסתו לא הייתה כל תמיכה בחומר הראיות, התבטאויותיו הקיצוניות לא עוררו את אמוני.
- מנגד, עדותה של הנתבעת ועדויות ההגנה בכלל נשמעו אמינות, ונתמכו בראיות והכל כפי
שפירטתי לעיל.
סיכומו של דבר:
- התובענה נדחית.
- משנדחתה התביעה גם הסעדים הנוספים שבה לרבות הוראה לרשם המקרקעין לרשום
הזכויות בדירה על שם התובע נדחים.
68 התובע יישא בהוצאות הנתבעת לרבות שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪.
- ניתן לפרסום בהשמטת שמות הצדדים.
- המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.
ניתן היום, כ"ח חשוון תשע"ט, 19 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.
חתימה