מבוא
:
1. התובע מבקש לחייב את הנתבעת לשלם לו תגמולי ביטוח בגין הנזקים אשר נגרמו לדירת מגוריו, מבנה ותכולה, בעקבות שריפה אשר פרצה בה ביום 27.6.99
(להלן: ''השריפה''). התביעה מבוססת על פוליסת מטריה לביטוח המשפחה מס' 0-2736584-248-27
(להלן: ''הפוליסה'').
2. לאחר שהצדדים בעלי הדין הגישו חוות דעת שמאיות מטעמם להערכת נזקי תכולת הדירה והמבנה, הסכים התובת לממצאי השמאי מטעם הנתבעת לעניין נזקי תכולת הדירה ונותרה במחלוקת הערכת הנזק שנגרם למבנה. בנסיבות העניין, ולאור הפערים שהתגלו בין שתי חוות הדעת לעניין נזקי המבנה, מינה בית המשפט, בהסכמת הצדדים, את השמאי מר דן ברלינר, כמומחה מטעמו אשר בדק את הדירה ונתן חוות דעת בהתאם
(להלן: ''מומחה בית המשפט'').
3. הנתבעת שילמה לתובע סכומים שאינם שנויים במחלוקת בגין נזקי השריפה וכעולה מפרוטוקול הדיון מיום 14.2.06, המחלוקת שנותרה ביניהם היא בשניים אלה:
א. תגמולים בגין נזקי תכולת הדירה - לטענת התובע יש לחשב את הסכום על פי ערך כינון ובהתאם לכך הוא זכאי לתשלום סכום נוסף מעבר לסכום ששולם על ידי הנתבעת בסך של 10,000 ש''ח. מנגד, לטענת הנתבעת יש לחשב את תגמולי הביטוח בגין נזקי תכולת הדירה לפי ערכי שיפוי הואיל ולא התקיימו התנאים הקבועים בפוליסה המזכים את התובע בפיצוי לפי ערכי כינון. בהתאם לכך, הנתבעת אינה חייבת בתשלום פיצוי כלשהו לתובע בגין נזקי תכולת הדירה.
ב. תגמולים בגין נזקי המבנה - לטענת התובע הוא זכאי לפיצוי בסכומים נוספים מעבר לסכומים שאושרו בחוות דעת מומחה בית המשפט בגין החלפת 50 מ''ר מריצוף הדירה (במקום 15 מ''ר אשר קבע מומחה בית המשפט), בגין נזק בלתי נראה ובגין דמי שכירות. מנגד, לטענת הנתבעת יש להפחית מהסכומים שאושרו בחוות דעת מומחה בית המשפט סך של 4,000 ש''ח אשר נקבע בגין ירידת ערך הדירה בעקבות השריפה ובהתאם לכך הוא מסכימה לשלם את יתרת הסכום שנקבע בחוות הדעת בסך של 7,200 ש''ח (מעבר לסכומים שאינם שנויים במחלוקת אשר שולמו בעבר).
דיון:
4. במסגרת הדיון בתביעה הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים, אולם, בהסכמת הצדדים נחקר אך ורק מומחה בית המשפט.
5. חישוב תגמולי ביטוח בערכי שיפוי מבוסס על הרעיון, לפיו, המבוטח זכאי להחזרת המצב לקדמותו באמצעות שיפוי הנזק שנגרם לו בפועל בעקבות האירוע המבוטח. כלל זה בא לידי ביטוי בסעיף 55(א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ''א-1981, לפיו נקבע
''בביטוח נכסים חייב המבטח לשפות בעד נזק שנגרם למבוטח או למוטב מחמת שהנכס המבוטח אבד או ניזוק'' (לעניין זה ר'
ע''א 196/88 כלל חברה לביטח בע''מ נ. הפועלים ליסיניג בע''מ, פ''ד מו(1) 756, 766, ע''א 17/82 מגדל בנין חברה לביטוח בע''מ נ. יקב הגליל פ''ד מ(1) 428). מנגד, המבטח והמבוטח רשאים להסכים על שיטת חישוב אחרת של תגמולי הביטוח ולעניין זה ידועה שיטת הכינון. כינון נזקי המבוטח נועד להטיב עמו, שכן, כנגד תשלום פרמיה בסכום גבוה יותר, הוא זכאי לכונן את הרכוש שניזוק על פי ערכו החדש במועד הכינון ולא על פי מצבו הממשי עובר לאירוע, דהיינו ללא הפחתת בלאי וכדומה (ר'
ע''א 191/80 הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע''מ נ. מלון דבורה בע''מ פ''ד לה(4) 714).
6. אין מחלוקת בין הצדדים, כי בהתאם להוראות הפוליסה יש לחשב את תגמולי הביטוח, הן בגין נזקי המבנה והן בגין נזקי התכולה, לפי ערכי כינון. לעניין זה נקבע בפרק 2 לרשימת הפוליסה כי
''מקיף בנין מגורים: לפי ערך כינון'' ובפרק 3 לרשימה נקבע
''מקיף תכולת הדירה בקומה הראשונה לפי ערך כינון''.
אולם, בסעיף 17 במבוא לפוליסה נקבעו מספר תנאים אשר רק בהתקיימם, התובע זכאי לקבל תגמולים לפי ערכי כינון, וזאת כמצוטט להלן:
''... תשלום פיצוי לפי ערך כינון מותנה בהקמה מחדש בידי המבוטח או תיקון או החלפה של הרכוש שאבד או ניזוק. לא הוקם מחדש, תוקן או הוחלף הרכוש שאבד או ניזוק-יהא הפיצוי בעדו לפי ערך שיפוי.
תשלום תגמולי ביטוח לפי ערך כינון כפוף לתנאים הבאים:
א.
א.
התיקון, הכינון, הבנייה מחדש או ההחלפה יבוצעו תוך זמן סביר, ויתחילו לא יאוחר משישה חודשים מתאריך קרות מקרה הביטוח לגבי בנין המגורים, ומשישים ימים מתאריך קרות מקרה הביטוח לגבי תכולתו......''.
7. סעיף 17 רישא במבוא לפוליסה, כמצוטט לעיל, מאמץ הוראות תקנה 13(ב) לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח דירות ותכולתן), תשמ''ו-1986
(להלן: ''תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח''), לפיה נקבע כדלקמן:
''תשלום פיצוי לפי ערך כינון בשל מקרה ביטוח מותנה בהקמה מחדש בידי המבוטח או
תיקון או החלפה של הרכוש שאבד או ניזוק וזאת ללא שינויים באיכות ובסוג הרכוש בהשוואה לרכוש שאבד או ניזוק; לא הוקם מחדש, תוקן או הוחלף הרכוש שאבד או ניזוק, יהיה הפיצוי בעדו לפי ערך שיפוי.''
אולם, קיימת אי-בהירות, ואולי אף סתירה, בין תקנה 13(ב) הנ''ל לבין תקנה 13(ד) לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח, שכן, בתקנה 13(ד) הנ''ל נקבע כדלקמן: