תניית שיפוט ייחודית בפוליסת ביטוח הינה תניית שיפוט מקפחת

רקע:

הבקשה שבפני - "בקשה לדחייה על הסף או מחיקת כותרת" - מקורה בתביעה שהגיש המשיב, הוא התובע בהליך העיקרי, כנגד המבקשת, מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבקשת" או "המבטחת"), לתשלום סכומי ביטוח בגין נכות צמיתה אשר נותרה בו עקב פגיעתו בתאונת עבודה שאירעה לו, לטענתו, ביום 29/4/04, וזאת מכוח פוליסת ביטוח חיים שנערכה על שמו (להלן: "הפוליסה") ע"י המבקשת.

התובענה נפתחה במסלול של סדר דין מקוצר, בהיותה, כך לטענת המשיב, תביעה על סכום קצוב, מכוח חוזה או התחייבות מפורשת או מכללא, שיש עליה ראיה שבכתב.

המבקשת ביקשה וקיבלה הארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן, עד לאחר מתן החלטה בבקשה דנא.

הבקשה והתגובה:

בבקשתה דנן עותרת המבקשת לסילוק התביעה על הסף משני טעמים. ראשית, לנוכח העדר סמכות מקומית של בית משפט זה לדון בתביעה, בשל תניית שיפוט ייחודית המופיעה בתנאי הפוליסה של המשיב, הקובעת כי התביעות הנובעות מהפוליסה תהיינה אך ורק בסמכות בית המשפט המוסמך בתל אביב. שנית, בשל העדר עילה כלפיה, לנוכח העובדה שבחוות דעת המומחה מטעם המשיב, אשר צורפה לכתב התביעה, לא קבע המומחה מהו אובדן "כושר העבודה" של המשיב, נתון הכרחי לקביעת "נכות חלקית" המזכה בפיצוי עפ"י הפוליסה.

לחילופין, עותרת המבקשת למחיקת כותרת בטענה כי התובענה מבוססת על הערכה שברפואה, כאשר טרם הוגשה חוות דעת נגדית מטעמה וטרם נקבע שיעור הנכות של המשיב ע"י רופא מטעמה, כך שסכום התביעה אינו סכום קצוב כנדרש, והתביעה אינה כשירה להתברר בסדר דין מקוצר.

המשיב מתנגד לבקשה, על כל חלקיה, ובפיו מספר טענות. באשר לטענת העדר סמכות מקומית, טוען המשיב כי תניית השיפוט המופיעה בפוליסה הינה תנייה מקפחת בחוזה אחיד ולכן בטלה. באשר לטענת העדר עילה טוען המשיב, כי יש להעניק פירוש שונה ל"נכות חלקית" המזכה בפיצוי עפ"י הפוליסה, וכי המונח "כושר העבודה", על פיו נקבע הפיצוי בהתאם לפוליסה, הינו למעשה נכותו התפקודית של המשיב, הנגזרת מהנכות הרפואית שנקבעה ע"י המומחה מטעמו. לחלופין, טוען המשיב, כי מדובר בתנאי שנועד להגביל ולסייג חבות, ולפיכך, בהעדר הבלטה של ההגדרה בגוף הפוליסה, לא עמדה המבקשת בחובת ההבלטה שבחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981.

לבסוף, ביחס לבקשה למחיקת כותרת טוען המשיב, כי סכום התביעה הינו סכום קצוב, לאור הנוסחה הברורה הקבועה בפוליסה לחישוב הפיצוי ולאור אחוזי נכותו של המשיב, כפי שנקבעו בחוות הדעת מטעמו, ועל כן התביעה כשירה להתברר בסדר דין מקוצר.

אדון להלן בסוגיות העולות בבקשה זו, אחת לאחת.

הסמכות המקומית ותוקפה של תניית השיפוט:

במסגרת תנאי הפוליסה הכלליים לביטוח בגין אובדן כושר עבודה, נקבעה בסעיף 23 לפוליסה, שכותרתו "מקום השיפוט", תניית שיפוט כדלקמן:

" התביעות הנובעות מתוך הפוליסה הזאת תהיינה אך ורק בסמכות בית המשפט המוסמך בתל-אביב".

מבחינת לשון תניית השיפוט, ובעיקר בהתחשב בבחירת הניסוח לפיו סמכות השיפוט תהא "אך ורק" לבית המשפט בתל אביב, עולה, כי תניית השיפוט שלפנינו הינה תניית שיפוט ייחודית, המעניקה סמכות שיפוט בלעדית לבית המשפט המוסמך בתל אביב (לעניין בחינת מטרת התנייה עפ"י שימוש במונחים כגון "בלבד" או "אך ורק" ראה: ר"ע 440/86 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' יונה לוי, פ"ד מ(4), 553 (1986)), ומשכך - לכאורה, עפ"י נוסח התנייה, בפני המשיב לא קיימת כל אפשרות אחרת, זולת הגשת כתב תביעתו לבית המשפט המוסמך בתל אביב.

המשיב טוען, כי עסקינן בתניית שיפוט המהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד, אשר יש להורות על ביטולה מכוח סעיף 3 לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982 (להלן: "החוק"), וזאת לנוכח החזקה הקבועה כיום בסעיף 4(9) לחוק, על פיה כל תנאי המתנה על הוראות הדין בדבר מקום שיפוט הינו תנאי מקפח. המבקשת לא התייחסה בבקשתה לאפשרות היותה של תניית השיפוט בגדר תנייה מקפחת בחוזה אחיד ואף לא הגישה תשובה לטענתו של המשיב בעניין זה.

מאחר ועפ"י יריעת המחלוקת, כפי שנפרשה בפני במסגרת בקשה זו, אין מחלוקת, כי פוליסת הביטוח שהוציאה המבקשת למשיב הינה בגדר חוזה אחיד (וראה לעניין זה גם הגדרת "חוזה אחיד" בסעיף 2 לחוק: "נוסח של חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסויימים במספרם או בזהותם"), השאלה העיקרית העומדת על הפרק הינה האם תניית השיפוט המופיעה בפוליסה היא אכן תנייה מקפחת בחוזה אחיד?

סעיף 4 לחוק קובע מספר תנאים שחזקה עליהם כי הינם מקפחים. סעיף 4(9) לחוק, בנוסחו המקורי, כפי שחל ביום אירוע התאונה, קבע, חזקת קיפוח ביחס לתנאי כדלקמן:

"תנאי הקובע מקום שיפוט בלתי סביר, או המעניק לספק זכות לבחור על דעתו בלבד את מקום השיפוט או הבוררות שבהם יתברר סכסוך".

בתיקון לחוק מיום 1/6/04 (להלן: "תיקון תשס"ד"), שונה נוסחו של סעיף 4(9) לחוק לגביו קיימת חזקת קיפוח כדלקמן:

"תנאי המתנה על הוראת דין בדבר מקום שיפוט או המקנה לספק זכות בלעדית לבחירת מקום השיפוט או הבוררות שבהם יתברר סכסוך".

מאחר והתאונה נשוא התובענה אירעה למשיב ביום 29/4/04, דהיינו בתקופה בה חל סעיף 4(9) לחוק בנוסחו לפני התיקון, יש לבחון מה משמעות תיקונו של החוק ביום 1/6/04, והאם לתיקון תחולה למפרע, כך שיחול גם על התאונה דנן, או שהינו צופה פני עתיד בלבד?