מקרה לא פשוט מדגים בצורה הטובה ביותר מדוע מי שלא רוצה להוריש את עיזבונו לבן/בת זוגו אלא לילדיו, צריך לערוך צוואה ולא להסתפק בהסכם ממון
לאחרונה הגיע לפתחו של בית המשפט מקרה בו היה מדובר בבני זוג שנישאו כאשר לגבר ילדים מנישואים קודמים. עובר לנישואיהם הם חתמו על הסכם ממון שקובע הסדר של הפרדה רכושית מלאה, כך שכל אחד מהם יוותר בעליו של הרכוש שנצבר לפני נישואיו, גם במהלך חיי הנישואין וגם במקרה של פקיעתם עקב גירושין או מוות. למרבה הצער, 25 ימים בלבד מיום החתונה – הלך האיש לעולמו מבלי שהותיר אחריו צוואה. כך הפכה אשתו הטרייה במהרה לאלמנתו. במעמדה זה היא הגישה בקשה לצו ירושה שיצהיר על היותה יורשת על פי החוק הזכאית למחצית מעזבון בעלה המנוח, שרובו ככולו נצבר טרם נישואי הצדדים. שלושת ילדיו של המנוח התנגדו לבקשתה.
בית המשפט למשפחה דחה את התנגדות ילדי המנוח לבקשה לצו ירושה ונתן לאלמנה את צו הירושה המבוקש. ילדי המנוח ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב ושם הם חזרו על הטענה כי בהסכם הממון עליו חתמו אביהם המנוח והאלמנה קיימת הוראה מפורשת שלא מעניקה לה דבר ברכוש אביהם, לא בחייו ולא במותו, והוראה זו גוברת על הוראות חוק הירושה. לפיכך נטען כי יש לשלול ממנה את זכותה לרשת מחצית מהעיזבון כאלמנתו. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור על פסק הדין והותיר את צו הירושה שניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה על כנו.
סגן הנשיא, השופט שאול שוחט, נימק בפסק דינו שעל מנת להידרש לטענת המערערים לפיה הסכם הממון גובר על הוראות חוק הירושה, עליהם להראות שבהסכם קיימת הוראה ירושתית ברורה ומדובר בתנאי הכרחי שבלעדיו דין התביעה להידחות על הסף.
השופט בחן את ההסכם והסעיפים הספציפיים עליהם הצביעו ילדי המנוח וקבע שאין בהסכם הוראה ירושתית כלשהי. בנסיבות אלה, חרף תקופת הנישואים הקצרה האלמנה נחשבת ליורשת המנוח על פי דין. עוד נקבע כי תוצאה זו מתחייבת מהוראות החוק המעניקות לאלמנה מחצית מהעיזבון בהעדר צוואה.
עוד ציין השופט שוחט בפסק הדין שהוא מבין את מורת רוחם של המערערים מהתוצאה לפיה אשת אביהם לו הייתה נשואה 25 ימים בלבד יורשת מחצית מהעיזבון, אלא שחוק הירושה אינו נותן משקל למשך תקופת הנישואים. ככל שמדובר בזוג נשוי נחשב בן הזוג שנותר בחיים ליורש ובהיעדר צוואה הוא זכאי למחצית מהעיזבון.
בנוסף נקבע בפסק הדין כי גם בהנחה שעמדת המערערים לפיה הסכם הממון מדיר את המשיבה מהירושה הייתה מתקבלת, הרי שלפי הפסיקה מדובר בהסדר חסר תוקף, שכן ככלל, יש להבחין בין הוראה "מעניקה" בהסכם ממון, שהינה תקפה, לבין הוראה "מדירה" שהינה חסרת תוקף. מכאן, שניסיון המערערים למנוע מאלמנת אביהם לזכות בחלקה בירושה באמצעות הוראות שנקבעו בהסכם ממון – נדון מראש לכישלון.
התוצאה היא שהערעור נדחה וילדי המנוח חויבו לשלם למשיבה הוצאות בסך 30,000 שקל. השופטים עינת רביד ונפתלי שילה שישבו בהרכב הצטרפו לפסק הדין.
- ב"כ המערערים: עו"ד משה יצחק הלוי
- ב"כ המשיבה: עו"ד חיים שטנגר
עו"ד עדי חן עוסקת ב- ירושות וצוואות ודיני משפחה ועורכת הסכמי ממון וצוואות.
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.