ב-2009 הרס הקבלן מבנה ברחוב אלנבי בתל אביב. באחרונה נפסק שהעבודות בוצעו ברשלנות והוא חויב לשלם לבעל בית דפוס שפעל בסמוך פיצוי על הנזקים שנגרמו למכונות ומכשירי החשמל בעסק.
בתביעה שהוגשה ב-2011 סיפר התובע שבמסך שנים רבות היה בבעלותו בית דפוס שמוקם בפסאג׳ ברחוב אלנבי בתל אביב.
לדבריו, בתחילת אוקטובר 2009 החלה חברה קבלנית בשם ״בני וצביקה בע״מ״ להרוס מבנה ישן שגבל בבית הדפוס לצורך הקמת מגדל מגורים יוקרתי. הריסת המבנה, שנמשכה מספר חודשים, גרמה נזק רב לבית הדפוס מכיוון שאבנים, חול ואבק רב חדרו אליו וגרמו נזקים כבדים למכונות הדפוס והצילום השונות.
לטענתו, החברה לא הודיעה לו על כוונתה להרוס את המבנה ולכן הוא לא יכול היה להיערך לאיטום בית הדפוס מבעוד מועד. הוא הבהיר שפנה לחברה בבקשה שתתקן את המכונות אך היא סירבה ולכן נאלץ להגיש את התביעה. לדבריו, בסופו של דבר ובעקבות הנזקים הוא נאלץ לסגור את בית הדפוס. התובע העמיד את סכום התביעה על סך של כ-175,000 שקל.
הנתבעת טענה מנגד שלפני תחילת העבודות יידעה את העסקים הסמוכים ודאגה למגן את שטח ההריסה ביריעות למניעת פיזור אבק.
הנתבעת הכחישה את הנזק וטענה שהסיבה לסגירת העסק הייתה אי רווחיות שאינה קשורה לעבודות. לדבריה, מצב המכונות התדרדר לא בשל האבק אלא לנוכח חוסר הפעילות. הנתבעת הציגה תמונות שצולמו בבית הדפוס זמן קצר לאחר סיום עבודות ההריסה וטענה שניתן ללמוד מהן על מצבו המוזנח.
החברה הוסיפה שהתובע ידע על התכנון להרוס את המבנה ויכול היה למגן את העסק שלו שכן היא תלתה במקום שילוט מתאים וביצעה את העבודות בהתאם להיתר מהוועדה המקומית לתכנון ובנייה.
חור בתריס וחלון פתוח
סגנית נשיא בית משפט השלום בתל אביב, השופטת אפרת אור אליאס, כתבה שאמנם עיון בתמונות שהציגה הנתבעת מלמד על עסק מבולגן ומוזנח מאוד ו״קשה לראות איך בית דפוס פעיל יכול לתפקד כך״. ואולם, מהדוחות שהגיש התובע למס הכנסה עולה שהן לפני ההריסות והן לאחריהן מדובר היה בבית דפוס פעיל, אם כי בהיקף פעילות מצומצם.
השופטת קיבלה את עמדת התובע שאבק ולכלוך חדרו לבית הדפוס כתוצאה מההריסות וגרמו נזק למכונות. היא ציינה שהתובע הציג תמונה בה ניתן לראות חור בתריס בית הדפוס שצורתו מתאימה לנזק מאבנים שנפלו עליו.
כמו כן, בעל החברה העיד במפורש שלא אטם בניילון את חלונות בית הדפוס וממכלול הראיות עולה שהמיגון שבוצע בשטח הפרויקט היה של גדרות וברזנט שהונח על גביהן לצורך מניעת נפילת אבנים מחוץ לשטח ונושא האבק לא טופל.
השופטת קבעה שהלכה למעשה הנתבעת לא הציגה כל שלט שמעיד על תחילת עבודות ההריסה של המבנה. בנוסף, אף שידעה שאבק יתפזר משטח ההריסות היא בחרה שלא לאטום את פתחי הנכסים הסמוכים למשך תקופת ההריסה ובכך הפרה את חובתה לדאוג שלא ייגרמו נזקים לרכוש סמוך.
עם זאת לדבריה, ניכר שהתובע ביקר בבית העסק במהלך העבודות ואף השאיר את החלון פתוח ולכן ידע על ההריסה עוד בטרם אירע מרבית הנזק. בנסיבות אלה קבעה השופטת שיש להטיל עליו רשלנות תורמת של 20%.
באשר לגובה הנזק, השופטת הסתייעה בחוות דעת שהגיש שמאי שמונה על ידה וחייבה את הנתבעת לפצות את התובע ב-94,810 שקל בתוספת הוצאות של 25,000 שקל. עדכון: לפי החלטה של בית המשפט מיום 24.9.17 לסכום שנפסק יתווספו עוד 17,055 שקלים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מדצמבר 2009.
- ב"כ התובע: עו"ד ברק אביבי ואח'
- ב"כ הנתבעות: עו"ד גנות, עו"ד עמיקם ואח'
עו"ד הרצל חלו
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.