המבוטחת נפטרה חודש לאחר מעורבותה בתאונה. שני אחיה ירשו את הזכויות ברכבה וביקשו מחברת הביטוח את הפיצוי על הנזק אלא ש"מנורה" דחתה את דרישתם בטענת התיישנות. ביהמ"ש קבע שהיא פעלה ב"שרירות לב".
בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה תביעת פיצויים נגד חברת מנורה וחייב אותה לשלם כ-60 אלף שקל על ירידת ערך של רכב שעבר תאונה. את התביעה הגישו אחיה של המבוטחת, שנפטרה חודש אחרי מעורבותה בתאונה, משום שמנורה טענה שתקופת ההתיישנות חלפה. הרשמת הבכירה חן מאירוביץ מתחה ביקורת על מנורה ואף הטילה על הפיצוי ריבית גבוהה במיוחד: "בתיק זה ניתן היה להתרשם מהתנהלות בוטה ותוך שרירות לב של מבטחת עד כדי 'קניית יתרון' ממש מפטירת המבוטח".
במרץ 2012 איבדה המבוטחת שליטה על רכבה וגרמה לתאונה עצמית. מנורה שילמה למוסך על תיקון הרכב אבל לא העבירה למבוטחת פיצוי על ירידת הערך שלו, שלפי שמאי מטעמה עמדה על 56,000 שקל.
המבוטחת נפטרה חודש לאחר התאונה, ובאוגוסט 2016 ירשו שני אחיה את זכויותיה ברכב. ארבעה חודשים מאוחר יותר הם שלחו למנורה דרישה לקבלת הפיצוי על ירידת הערך, אך כעבור כשבועיים נדחו בטענה שתקופת ההתיישנות הקבועה בחוק חוזה הביטוח חלפה.
בתביעה שהגישו נגד מנורה הם טענו כי מרגע שהיא אישרה את תיקון הרכב הרי שהיא הכירה בחבותה ולכן היה עליה לשלם לאחותם את תגמולי הביטוח המלאים תוך 30 יום.
לגרסתם, לא יעלה על הדעת כי המבטחת תחזיק כספי פיצויים שלא שייכים לה, תימנע מלברר האם למבוטחת יש יורשים ואז תטען להתיישנות על כספי הפיצויים. עוד לפי התובעים, בהתאם לחוק חוזה הביטוח תקופת ההתיישנות נעצרה מרגע שדווח על התאונה.
אולם מנורה טענה כי חלפו יותר מ-3 שנים מאז התאונה, כך שאין ספק שהתביעה התיישנה. בניגוד לנטען נגדה, לגרסתה היא דווקא ניסתה להעביר את תגמולי הביטוח למנוחה ולברר מיהם היורשים אך התובעים לא שיתפו עמה פעולה ולא העבירו לידיה את צו הירושה עד למכתב הדרישה ששלחו בדצמבר 2016.
איחרו מסיבות אובייקטיביות
הרשמת הבכירה מאירוביץ לא קיבלה את טענותיה של מנורה. הרשמת קבעה שמהראיות עולה כי היא לא עשתה שום מאמץ כדי ליידע את התובעים על זכאותם לתגמולים. מנגד, התובעים איחרו בהגשת תביעת הביטוח מסיבות אובייקטיביות שלא היו תלויות בהם, בין היתר משום שהם סברו שהרכב שייך לביטוח הלאומי שסיפק אותו לאחותם – שהייתה נכה.
משכך הרשמת קבעה כי יש למנות את תחילת תקופת ההתיישנות מהרגע שעורך הדין של התובעים הבין שהרכב הוא בבעלותה הפרטית של אחותם המנוחה והתקבל צו הירושה – באוגוסט 2016.
לפיכך, התביעה של האחים לא התיישנה והשופטת קבעה כי מנורה צריכה להעביר להם את תגמולי הביטוח החסרים.
לקראת סיום מתחה הרשמת ביקורת חריפה על התנהלותה של חברת הביטוח, שלשיטתה "נהגה באופן הסותר בתכלית את קיומה". היא המשיכה וכתבה כי "בתיק זה ניתן היה להתרשם מהתנהלות בוטה ותוך שרירות לב של מבטחת עד כדי 'קניית יתרון' ממש מפטירת המבוטח".
לפיכך, הרשמת קיבלה את התביעה במלואה וחייבה את "מנורה" לשלם לתובעים 58,000 שקל בתוספת ריבית מיוחדת בשיעור של פי 3 מהריבית הקבועה בחוק, החזר הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 8,500 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד אלי אהרונסון, עו"ד סבג
- ב"כ הנתבעת: עו"ד יונתן סורקין
עו"ד עמרי אייליג
עוסק/ת ב-
תביעות ביטוח ונזקי רכוש
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.