מעטים האנשים שזכו לכך שתיקון לחוק נקרא על שמם. נראה כי הבולט בהם, שי דרומי, אשר זוכה לאחרונה מאישום בהריגה, היה מוותר על הכבוד הזה לאחר הסאגה המשפטית שעבר והויכוח הציבורי שחולל כאשר ירה והרג אדם שניסה לפרוץ לביתו.
באיזה שלב ירה שי דרומי בפורץ?
בפסה"ד השאלה המרכזית שעמדה למבחן היא באיזה שלב של האירוע ירה דרומי בפורץ – האם כשהפורצים רצו לעברו, ואז הירי היה לגיטימי, או שמא כאשר הפורצים נסו מפניו – ואז הוא לא זכאי ליהנות מהגנת הסייג של הגנה עצמית. ביהמ"ש החליט ברוב דעות, כי דרומי ירה בפורצים כאשר אלה רצו לעברו – ולפיכך זיכה את הנאשם. פסק הדין שניתן ע"י הרכב שופטים בביהמ"ש המחוזי בבאר שבע אמנם זיכה את שי דרומי, כאשר קיבל את טענות ההגנה בדבר התקיימות הסייג הפוטר מאחריות פלילית של "הגנה עצמית" – אולם הויכוח בעניין התיקון לחוק רחוק מלהסתיים.
אינטרסים מתנגשים
בעניין זה עומדים בעין הסערה שני אינטרסים עליהם רוצה המדינה להגן – מחד, "ביתי הוא מבצרי" , זכותו של כל אדם לחיות בשלווה בביתו, ובמידה שגורם כלשהו מבקש להפר את שלוותו ולפרוץ לביתו – עיגון זכותו של אותו אדם להגן על עצמו ועל רכושו, עד כדי כך שהוא פטור מאחריות פלילית במידה שאותו פורץ נפצע או נהרג במהלך ניסיון הפריצה. מאידך, עומד האינטרס הציבורי אשר עניינו מניעת הרג ואלימות מיותרים ונטילת החוק לידיים, והחשש כי תיקון כזה ייתן לגיטימציה לכל מאן דהוא לירות כאוות נפשו והחשש מטרגדיות עתידיות הנובעות מטעויות אשר עלולות לחול כאשר אזרחים יחלו לירות ללא אבחנה בכל מי שיבחינו בו בקרבת ביתם, גם אם המדובר באנשים תמימים או חלילה קרובי משפחה.
לקיחת החוק לידיים?
כך למשל ניתן לראות את המקרה שהתרחש רק השבוע, בו מספר אזרחים תושבי כפר יונה חברו לשני קצינים חמושים בצה"ל אשר הקימו מארב לכנופיית פורצים שמיררו את חייהם של תושבי כפר יונה בחודשים האחרונים. קבוצה זו הקימה מארב מזוין לפורצים, ובהסתמך על אותו תיקון לחוק, סברו כי עומדת להם הגנת החוק. אולם, מי שנקלע לאש הצולבת הם אב ובנו שנכנסו ליישוב בתום לב ע"מ לחלק עיתונים ובנס מילטו את נפשם מהמקום כשמכוניתם מנוקבת בכדורים. וכעת עולה השאלה – האם יחסו היורים תחת הגנת "שי דרומי" ולא יישאו באחריות פלילית לדבר? האם הם זכאים ליהנות מהגנת טעות בעובדה המורכבת על הגנה עצמית או שמא טעות בעובדה המשולבת עם הוראות החוק בעניין שי דרומי ע"פ מצב הדברים כפי שנדמה היה בעיניהם? האם יש דרישה למידתיות וסבירות במסגרת בחינת הדברים מעיניהם של היורים (בטעות במצב דברים פסיקת ביהמ"ש דורשת סבירות ואף החוק החדש דורש זאת) היכן עובר הגבול בין הגנה על זכויות קנייניות לבין לקיחת החוק לידיים?
הגנה עצמית
זאת ועוד – בחוק העונשין כבר קיים סייג ה"הגנה העצמית", סייג רחב אשר תנאיו פורטו בהרחבה בפסיקה, ורבים טוענים כי למעשה תיקון דרומי הינו תיקון מיותר באשר הוא מקרה ספיציפי הנכנס להגדרה הכללית של "הגנה עצמית". טיעון זה מקבל משנה תוקף כאשר בוחנים את פסה"ד בעניינו של דרומי, ומגלים שלמעשה גם על סמך ההגנה הישנה יתכן שהייתה עומדת לשי דרומי הגנה (הקושי הוא בדרישת המיידיות להדיפת תקיפה שלא כדין).
יש הטוענים, כי למעשה חקיקת התיקון הינה ביקורת על משטרת ישראל - אין מי שיגן על האזרחים, ולכן צריך לקחת את החוק לידיים – לא לסמוך על רשויות אכיפת החוק שאינן נרתמות לעזרה, בדומה למקרה של שי דרומי, אשר סבל מפורצים במשך 15 שנים ארוכות, בהן התקשר למשטרה אינספור פעמים, כלב השמירה שלו הורעל, הכבשים שלו נגנבו עד שבאו מים עד נפש והוא כאמור לקח את החוק לידיים, ונטל חיים.
ערך חיי האדם
כמובן שיש לבחון כל מקרה בנסיבותיו הספציפיות כדי לשקול אם יש מקום להחלת החוק. יחד עם זאת צריך להיזהר ביותר ממצב של הידרדרות במדרון חלקלק בו פרשנות של הדיוטות (מותר לירות על פורץ ואין עונש) תוביל לזילות בחיי אדם ולא תיוחד למצבים המיוחדים והנדירים, בהם אכן לא עמדה בפני המתגונן שום ברירה אחרת זולת האופציה הקטלנית.
שמירה על עקרון זה, בו תינתן ההגנה במקרים מיוחדים וחריגים בהן סגרו הנסיבות סביב לאדם כטבעת חנק שאין ממנה מפלט, תשים את ערך חיי האדם במקום הראוי לו, ויחד עם זאת תיתן הגנה במקרים המתאימים למי שנאנסו לפעול במצבי מצוקה קיצוניים.
הצעה- קביעת קריטריונים ברורים
אנו סבורים, כי רצוי שבתי המשפט ייצקו תוכן ויבנו מערכת קריטריונים על פיהם יוחלט האם קמה הגנה עצמית נוסח שי דרומי אם לאו. כך למשל ניתן לבחון קריטריונים מוצעים:
- האם הפורצים באו לקראת הנאשם או ברחו ממנו והלאה?
- האם הפורצים באו בחבורה או שהייתה הגעה של אדם יחיד?
- האם הפורצים היו מזוינים אם לאו?
- האם יש היסטוריה של אלימות בין הצדדים , האם היורה עמד במצבי סיכון קודמים?
- האם האירוע ארע ביום או בלילה?
מצבים בהם הפורצים באו לקראת היורה, בחבורה, כשהם מזוינים, בלילה, כשיש היסטוריה קודמת של אלימות מצידם – תצדיק תגובת ירי לעברם, ואילו הגעה של פורץ יחיד, שאינו מזוין, ביום, שנמלט מהאדם, ללא היסטוריה אלימה בין הצדדים, לא תצדיק פתיחה באש. הנה כי כן, כל מקרה צריך להבחן ע"פ נסיבותיו.
לפסק הדין שבמאמר:
* עו"ד יורם סגי-זקס הינו סניגור פלילי, עורך תחום הדין הפלילי באתר המשפט הישראלי www.PsakDin.co.il, ממייסדי התנועה למלחמה בעוני www.Halev.org.il , חבר נשיאות הפורום הפלילי בלשכת עוה"ד, יו"ר פרוייקט "בזכותם" לסיוע לניצולי השואה בישראל, יו"ר המועצה הלאומית להתנדבות בישראל, ומחבר הספרים: "חירות ממעצר" (1998) ו "רזי המשפט" (2003).
עו"ד איתי בר עוז הוא סניגור פלילי ממשרדו של עו"ד יורם סגי-זקס.
** המידע המוצג במאמר הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחברים ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.