לפסק הדין בעניין אלכסנדר נ' ועדת ערר מחוז ירושלים ואח'
וועדת הערר של מחוז ירושלים הורתה לבעל זכויות במגרש במושב עמינדב לבנות מחדש חומה שנועדה לתמוך במתחם צימרים שבנה על המגרש, זאת בשל הפגיעה החמורה בנוף הטבעי של הרי ירושלים. בעל המגרש עתר לביטול ההחלטה. מה קבע ביהמ"ש?
בעל זכויות במגרש במושב עמינדב קיבל היתר מהוועדה המקומית לתכנון ובניה מטה יהודה, להקים על המגרש בית מגורים, צימרים ובריכת שחיה, ולהוסיף סביב קיר תמך. אולם, לאחר שהקים חומה בגובה של 12 מטר, אשר לטענת הוועדה המקומית סוטה מתנאי ההיתר, הותלו אישורי הבנייה שקיבל והוצא צו להפסקת עבודות הבנייה.
בעקבות זאת, החלו הליכים משפטיים שונים בין בעל המגרש לגופים התכנוניים השונים, כשלבסוף הורתה וועדת הערר במחוז ירושלים לבעל המגרש לבנות מספר קירות בגובה שלא יעלה על 3 מטרים, כשביניהם מרווח שבו ניתן יהיה לשתול צמחייה שתקנה לאזור מראה טבעי, וזאת לאחר שקבעה, כי הקיר שנבנה פוגע בנוף הטבעי של הרי ירושלים ומשפיע שלילית על הסביבה, כשמשמעות החלטה זו בפועל הינה כי בעל המגרש יצטרך להרוס את שבנה ולבנות את כל סביבת התמך מחדש.
כנגד החלטה זו הגיש בעל הזכויות עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, בה טען כי מדובר ב"מקרה קפקאי של ממש", כשהבנייה מתעכבת נוכח המערכת הבירוקרטית הסבוכה. לטענתו, למרות שניתן לו היתר בנייה כדין, שלא סטה ממנו, הוא הסכים להנמיך את הקיר בהתאם להצעת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, זאת על אף העלויות הגבוהות, וכי החלטת וועדת הערר אינה סבירה, ניתנה בחוסר סמכות ואף אינה אפשרית מבחינה הנדסית.
המשיבות- וועדת הערר, נציגי הוועדה המחוזית והחברה להגנת הטבע ביקשו לדחות את העתירה לאור הפגיעה של החומה בנוף, בשכנים ובסביבה, זאת בעוד שהוועדה המקומית תמכה בטענת העותר, כי יש לבטל את החלטת וועדת הערר ולהורות כי הנמכת הקיר מספיקה ולחילופין כי התיק יחזור לדיון נוסף בוועדת הערר.
חומה מפלצתית שפוגעת בנוף
השופט ד"ר יגאל מרזל דחה את העתירה. נפסק, כי אין להתערב בהחלטת וועדת הערר, אשר עמדה על הקשיים השונים שמעורר הקיר הקיים אשר פוגע באופן חמור בסביבה ויצר תוצאה תכנונית ה'קטסטרופלית', כלשון ועדת הערר.
נקבע, כי החלטת ועדת הערר, כי בניית 'קירות מפלצתיים' שניתן לראותם ממרחקים שאינם משתלבים עם הסביבה הכפרית השלווה באזור הרי ירושלים, מהווה פגיעה נופית חמורה, הינה החלטה סבירה, וכי הפתרון שהביאה, במסגרת תפקידה כגוף תכנוני, אשר נועד להפוך את החומה לכזו, שתתיישב עם קו הקרקע הטבעי באזור, הינו מידתי ואינו פוגע בזכויות העותר מעבר לצורך וזאת בהתחשב בכך שהמטרה כולה הינה לשמור על הנוף והסביבה המיוחדת.
לפיכך העתירה נדחתה כאמור, והעותר חויב לשלם לוועדת הערר 25,000 שקל בגין הוצאות ושכר טרחת עורך דין.
לפסק הדין בעניין אלכסנדר נ' ועדת ערר מחוז ירושלים ואח'
למדור: איכות הסביבה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.