הנתבע גילה התעניינות חריגה בשלומה של השוכרת שעברה ניתוח להסרת גידול בשד, וליטף את החזה שלה. בית המשפט קבע שמדובר בהטרדה המזכה בפיצוי ללא הוכחת נזק
בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה כספית שהגישה שוכרת נגד בעל הדירה שלה בטענה שהטריד אותה מינית. התובעת, שחלתה בסרטן השד ועברה ניתוח להסרת הגידול טענה כי הנתבע ליטף את שדיה ללא הסכמתה ואף העיר במספר הזדמנויות הערות מטרידות בנוגע לגופה. הנתבע התכחש לדברים אך השופטת מיה רויזמן-אלדור האמינה לגרסת התובעת וקבעה שהוא יפצה אותה ב-70,000 שקל.
במרץ 2019 חתמה התובעת, אם חד הורית, על הסכם לשכירת יחידת הדיור שבבעלות הנתבע. לטענתה, מיד עם כניסתה לדירה הנתבע ניצל את תלותה בו ונהג להטריד אותה טלפונית עם שאלות בנוגע למצב החזה שלה, בהתחשב בניתוח שעברה. פסגת ההטרדה לדברי התובעת התרחשה כשהנתבע הגיע לדירתה, התיישב לידה על הספה ונגע בשד שלה ללא הסכמתה.
לטענת התובעת היא נכנסה למשבר נפשי עמוק כתוצאה מהטרדות הנתבע ואף נאלצה להיעדר מעבודתה. לשיטתה, מעשיו מהווים הטרדה מינית והתנכלות כהגדרתם בחוק למניעת הטרדה מינית, ומזכים אותה בפיצוי ללא הוכחת נזק.
לעומתה טען הנתבע (82) שלא היו דברים מעולם ושהתובעת תפרה לו תיק. הוא ציין כי אינו זוכר שהתעניין במצב השדיים של התובעת לאחר הניתוח שעברה, אולם גם בהנחה שכן, מדובר בדאגה למצבה הרפואי ותו לא.
הנתבע הוסיף שהתובעת היא אישה שקרנית ומניפולטיבית אשר ניצלה את מעמדה כאם יחידנית וחולה על מנת לסחוט ממנו כספים. הוא ביקש לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בהוצאות.
"הפך אותה לאובייקט מיני"
השופטת רויזמן-אלדור הכריעה שהצדק עם התובעת. היא כתבה כי "הרושם הכללי שעלה מעדותה של התובעת היה רושם של הערות מילוליות שהחלו בסמוך לאחר תקופת השכירות אך טיבן, תוכנן ותדירותן התעצמו והגיעו אל שיאם לאחר הניתוח שעברה".
גם ביחס לאירוע ליטוף החזה קבעה השופטת שגרסת התובעת הייתה אמינה. התובעת סיפרה בעדותה, בין היתר, שהנתבע הגיע לדירתה כשהיא לבושה שמלה דקה ושקופה והייתה ללא חזייה לנוכח הניתוח שעברה. לדברי התובעת הם התיישבו בסלון כאשר הנתבע העיר לה שהיא רזה מדי ואז, לתדהמתה, הוא העביר את ידו על השד שלה מלמעלה למטה.
התובעת תיארה את סלידתה מהטרדות הנתבע וסיפרה כי לא ידעה מה לעשות ורצתה לקבור את עצמה באדמה.
השופטת כתבה שהתובעת הייתה נסערת במהלך עדותה ואף פרצה בבכי שלהתרשמות השופטת "נראה כן". עוד היא ציינה שגרסת התובעת נתמכה בעדות של חברת נפש שלה מזה 40 שנה, לה סיפרה על ההטרדות מצד הנתבע ומחשבותיה לעבור דירה בגללן.
לדברי השופטת מעשי הנתבע שהגיעו לשיאם בנגיעה בגופה של התובעת ללא הסכמתה, הפכו אותה לאובייקט מיני והשפילו אותה, והם מהווים הטרדה מינית כהגדרתה בחוק. מכאן, שלתובעת קמה זכאות לפיצוי אף ללא צורך בהוכחת נזק.
בסופו של יום חויב הנתבע לשלם לתובעת 60,000 שקל בשל הטרדותיו ו-10,000 שקל נוספים עבור שכ"ט עו"ד.
- ב"כ התובעת: עו"ד ארז בר צבי
- ב"כ הנתבע: עו"ד אריאל אבייט
עו"ד זיאד סמעאן
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.