לאחרונה הוגשה תביעה ייצוגית נגד עיריית הוד השרון בטענה כי זו החלה לגבות ארנונה גם על חלק יחסי בשטחים המשותפים. האם מדובר בדוגמא מקרית או שמא הרשויות המקומיות מנסות 'לסחוט את הלימון' ככל האפשר?
בעבר הרחוק היה לרשויות המקומיות חופש מוחלט באשר לאופן הטלת הארנונה, בין אם זה בקשר לצורת חישוב השטח ובין לגובה התעריפים, לרבות העצמאות להעדיף אזור כזה על פני האחר בשל שיקולים סוציואקונומיים, רמת התשתיות ועוד.
לייעוץ בענייני ארנונה:
עו"ד מיסוי עירוני
החל משנת 1986, משרד הפנים אוסר על הרשויות המקומיות שינוי שיטת המדידה, לטוב ולרע. כל רשות המבקשת לעדכן את תעריפיה (לרבות הפחתת התעריפים) מחויבת לקבל את אישור שרי הפנים והאוצר.
זה מכבר, בית המשפט העליון נתן דעתו למקרה שבו הרשות פעלה בניגוד להוראות צו הארנונה, וקבע כי עליה להיצמד לדרך פעולתה כל העת, גם אם הצו מתיר לה לגבות יותר.
כך היה בעניין עע"מ 8635/05 עיריית יבנה נ' ארנפרוינד, כאשר העירייה ביקשה להתחיל לחייב בתים פרטיים בגין שטחי המרתף, בטענה שצו הארנונה מתיר לה לעשות זאת. בימ"ש העליון קבע כי עיריית יבנה אינה רשאית לשנות את אופן שיטת החישוב ואינה יכולה לגבות בגין שטחי המרתף.
הרשויות רוצות יותר
בשנים האחרונות, במיוחד בשכונות חדשות שבהן נבנים רבי קומות, הבנייה מתאפיינת גם בשינוי בכל הנוגע למרחב הציבורי. השטחים המשותפים אינם עוד רק חדר מדרגות ולובי מינימלי, אלא מרחבים גדולים להם התווספו גם חדרי אירועים ומשחק, חדרי כושר, חניות מקורות, ולעתים אף בריכות וספא.
עניין זה מוביל את הרשויות המקומיות לחשיבה על שינוי שיטת החישוב בדרך עקיפה לגביית כספים על שטחים שעד כה לא חויבו בארנונה.
כך, רשויות מקומיות שצו הארנונה אינו מתיר להן לגבות ארנונה בגין שטחים משותפים, נוהגות "לחלוץ' שטחים שלשיטתן אינם בגדר "משותפים" ולהצמידם לשטח הדירה.
ייתכן שזו גם עילת התביעה הייצוגית שהוגשה נגד עיריית הוד השרון. שם התביעה טענה כי העירייה החלה להצמיד לדירות גם את חלקן היחסי בשטח המשותף, בניגוד לדין.
בתגובה, עיריית הוד השרון טענה כי בטעות עד כה לא חייבה שטחים משותפים אף על פי שצו הארנונה התיר לה לעשות זאת, וכי מאז שנת 2010 החלה לחייב על שטחים אלו. לדברי העירייה, לעת עתה הדבר נעשה רק בשכונות החדשות, אף שהעירייה ציינה כי בכוונתה להרחיב את החיוב בגין השטחים המשותפים גם לכלל רחבי העיר.
לשיטת העירייה, אף שצו הארנונה מתיר לה מפורשות לגבות שטחים משותפים מאז 1992 הדבר לא מהווה שינוי שיטת חישוב אלא רק הבהרה לכוונת המחוקק עוד בשנת 1986, לחייב את כלל שטח הדירה, לרבות חלקה היחסי בשטחים המשותפים.
התושבים הם לקוחות שבויים
נהוג לחשוב, כי ארנונה היא מס המשמש אך ורק למימון השירותים השוטפים שהעירייה מעניקה לתושביה. אלא שארנונה משמשת לא פעם גם ככלי להנחלת מדיניות ואג'נדה של ראש העירייה. הרשויות המקומיות 'נלחמות על השמנת' ורודפות אחר עסקים ומפעלים גדולים שיהגרו לתחומה על ידי מתן הטבות משמעותיות בארנונה,
בניגוד לכך, במתחמי מגורים המגמה היא הפוכה. התושבים מהווים 'לקוחות שבויים' שאין להם ברירה, שהרי מי יחליט לעבור לעיר אחרת רק בגלל הארנונה?
לכן, אין כמעט רשויות מקומיות הפועלות להפחתת הארנונה למגזר המגורים, ולא ניתן למצוא עיריות שקבעו ארנונה מופחתת לשכונות הנמצאות בפיתוח ("אתר בנייה"). בהיעדר תחרות, זוהי הזדמנות מצוינת לחזק לשנות את כללי המשחק.
לפיכך, ראוי שמשרד הפנים יפעיל את סמכותו ביתר שאת וימנע את העיוותים והפערים הכה גבוהים בתעריפי ארנונה למגורים בתוך אותה רשות מקומית ויציב בעניין 'גבולות גזרה' ברורים.
* עו"ד ירון נדם ממשרד צבי בן-אליעזר, עוסק במיסוי עירוני
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.