האם תבעה מזונות בשם בנה החייל. אביו ביקש לדחות את התביעה בטענה שהבן צריך להגיש תביעה בעצמו. ביהמ"ש החליט שלא לגרור את הבן לסכסוך המר והמתמשך בין הוריו, וחייב את האב לשלם.
האב חויב במזונות ארבעת ילדיו בפסק דין משנת 2003, אלא שבפסק הדין לא ניתנו הנחיות לתשלום המזונות לאחר גיל 18 לשלושה מתוך ארבעת הילדים.
לשאלות על תביעות מזונות:
פנו ל-עו"ד דיני משפחה
חלפו השנים ואחד הילדים התגייס לצבא. בדצמבר 2012 ביקשה אמו לחייב את אביו במזונות של 500 שקל לחודש. האם טענה שהבן התגייס במרס 2011 ושירת ביחידה קרבית. הוא השתכר 707 שקל לחודש בלבד והיא סיפקה את כל צרכיו. משום כך, לטענתה, היא זכאית לתבוע מהאב להשיב לה את כספי המזונות, שלמעשה נשאה בהם בעצמה.
האם סיפרה כי מצבה הכלכלי אינו מאפשר לה לשאת בצרכי הבן לבדה: היא הייתה פושטת רגל ומלבד גמלת נכות חודשית בסך 3,170 שקל, אין לה מקור הכנסה אחר.
האב ביקש לדחות את התביעה על הסף. לטענתו, פסק הדין מ-2003 לא כלל הוראות לגבי מזונות מגיל הבגרות בכוונה תחילה, ובכל מקרה, מי שרשאי לתבוע ממנו מזונות הוא הבן ולא האם.
האב, שטען כי הוא סובל מקשיים כלכליים, סיפר כי האם מנסה להטריד אותו בכל דרך אפשרית ובמשך שנים מגישה נגדו תביעות ללא כל עילה. כך, למשל, היא גם שכנעה את בתם, שעם הגיעה לגיל 18 הגיעה עמו להסדר מזונות, לסגת מההסדר ולהגיש נגדו תביעה בכל זאת. התביעה, אגב, הסתיימה בקבלת אותו הסדר. בדומה, הוא גם הגיע להסכם עם הבן, לפיו ישלם לו כל חודש כ-600 שקל.
לסיכום, הוא טען כי בחודשים האחרונים לשירותו הצבאי, אופי השירות של הבן השתנה והתאפשר לו לעבוד.
האם טענה בתגובה כי דרישת האב מהבן להגיש תביעה בעצמו עלולה להקשות על הבן – שייאלץ לתבוע את אביו-מולידו. עוד היא ציינה כי בקרן הפנסיה של האב נצבר סכום של כ-450 אלף שקל והוא מקבל פנסיה של 4,000 שקל בחודש, כך שהוא יכול להרשות לעצמו להחזיר את כספי המזונות.
חייב לשלם
בפתח דבריו, הביע השופט מחמוד שדאפנה את מורת רוחו העמוקה מהתנהלות הצדדים, שניהלו ביניהם עד כה לא פחות מ-20 תיקים, מתקשים לקבל הכרעות משפטיות ומגישים ערעור על כמעט כל פסק דין.
השופט הסביר כי במציאות הישראלית חיילים רבים נתמכים על ידי הוריהם, ולכן נהוג לפסוק מזונות גם לתקופת השירות הצבאי הסדיר.
השופט קיבל את טענת האם, כי יש טעם לפגם בחיוב הבן להגיש את התביעה נגד אביו, והוסיף כי הגשת תביעה כזו גם עלולה להעמיד את האם במצב שבו בנה ייקח את המזונות לעצמו והיא עדיין תצטרך לשאת בעלות של מילוי צרכיו.
השופט לא קיבל את טענות האב בדבר מצבו הכלכלי והחליט שהוא צריך להשיב לאם את המזונות ששילמה לבן המשותף עבור התקופה שמיום הגשת התביעה ועד מועד השחרור, בהפחתת התקופה בה הבן עבד והשתכר למחייתו.
בתוך כך השופט הסביר כי האם לא זכאית להחזר מלא על כל תקופת השירות, כיוון שכשמדובר בתביעת מזונות עבר – ההנחה היא כי כל עוד האם לא תבעה אותם, היא למעשה ויתרה עליהם.
בסך הכל חויב האב ב-4,455 שקלים. לא נפסקו הוצאות.
- ב"כ התובעת: עו"ד עינב רוזנבלט
- ב"כ הנתבע: עו"ד שושנה אטד
* עו"ד כרמל מזוז ממשרד עו"ד מזוז עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.