חברת הביטוח סירבה לפצות את המבוטחת על אובדן רכבה בטענה שפעלה להוציא ממנה כספי ביטוח במרמה. בית משפט השלום בתל אביב קבע שהיא לא עמדה בנטל הכבד להוכיח את ההאשמות.
חברת הביטוח ״הכשרה״ חויבה לאחרונה לפצות מבוטחת ב-75,000 שקל על אובדן רכבה בתאונה מ-2015. המבטחת סירבה לפצות את המבוטחת לאחר שדו״ח חקירה פרטי העלה אי דיוקים בעדויות ביחס לאירוע אך הרשם הבכיר קייס נאשף הבהיר שהטענות לא הוכחו ובכל מקרה לא די בהן כדי להוכיח כוונת זדון.
לפני כשנתיים הגישה בעלת רכב תביעה נגד חברת הביטוח באמצעות עוה"ד עומרי אייליג וגיא דולינגר בדרישה לפצות אותה על אובדן רכבה בתאונה.
היא סיפרה שב-2015 בשעות הערב נהג גיסה ברכב כדי לחפש מקום ישיבה נוח בחיק הטבע כהכנה לבילוי משפחתי. כשנסע באחד משבילי היער התפרץ לפתע בעל חיים לנתיב הנסיעה שלו וכדי להתחמק ממנו הוא סטה בחדות שמאלה והתנגש בעץ.
בדיקת שמאי העלתה שלא כדאי לתקן את הרכב והוא הוכרז כ״טוטאל לוס״. התובעת הבהירה כי הרכב היה באותה תקופה אצל גיסה ואשתו מתוך רצון לסייע להם עם הסעות בנם לגן מאחר שהוא לא היה בקו הבריאות.
מהצד השני, חברת הביטוח טענה באמצעות עו"ד דמנד כי משרד החקירות שהפעילה לאחר קבלת ההודעה על התאונה גבה גרסאות סותרות מהמעורבים. בנסיבות אלה עלה בה חשש כבד כי האירוע נגרם בכוונה במטרה לקבל דמי ביטוח.
בין היתר ציינה הנתבעת שאשתו של הנהג סיפרה לחוקר שהתובעת ובעלה נתנו להם להשתמש ברכב מאחר שרכבם היה מקולקל, בניגוד לגרסה שהעלתה התובעת.
כמו כן, בשחזור שערך החוקר עם הנהג לקח לאחרון זמן למצוא את מקום התאונה והוא מסר גרסאות סותרות ביחס לשעה שבה אירעה התאונה. עוד לדבריה, פלט השיחות מהטלפון הנייד שלו מראה שהוא התקשר קודם כל לחבר ורק אז לתובעת, עובדה המעוררת תמיהה.
ללא כוונת זדון
אך הרשם הבכיר קייס נאשף מבית משפט השלום בתל אביב הגיע למסקנה שהתובעת הוכיחה את התאונה והנתבעת היא זו שלא עמדה בנטל הגבוה להוכיח שהאירוע נגרם בכוונת זדון.
בין היתר ציין הרשם שהנתבעת לא זימנה לעדות שורת עדים מהותיים והסתמכה על עדות החוקר שמהווה עדות שמיעה לא קבילה.
בנוסף לדבריו, באורח תמוה הנתבעת לא טרחה לצרף לתיק בית המשפט את התמונות שהחוקר צילם בזירת האירוע המתעדות את העץ בו פגע הרכב ואת שרידי הנזק שנותרו במקום.
הרשם הוסיף כי הנהג העיד שלאחר התאונה היה בסערת רגשות ואחוז בהלה והדבר יכול להסביר את העובדה שהתקשר קודם לחבר. הנתבעת גם לא הזמינה לעדות את נהג הגרר שפינה את הרכב ומדובר למעשה במעין הודיה בדבר עצם התרחשות האירוע.
הרשם ציין שבמהלך הדיון התברר שהחוקר הוא שיזם את החקירה בעקבות מידע מודיעיני שקיבל ולא חברת הביטוח. בנסיבות אלה לדבריו ניתן להניח שהחקירה הייתה נגועה בדעה קדומה ורצון לאשש ולהצדיק את חשדות החוקר.
הרשם סיכם כי הוכחת היסוד הנפשי של כוונה אינה משימה קלה ורשימת אי הדיוקים והתהיות שהעלתה הנתבעת אינם מספיקים כדי להביא למסקנה שהאירוע נגרם במתכוון כדי להוציא ממנה כספים שלא כדין.
בנסיבות אלה קיבל הרשם את התביעה במלואה וקבע שעל הנתבעת לשלם לתובעת את שווי הרכב בסך 75,000 שקל. בנוסף הוא חייב אותה בהוצאות של 1,700 שקל ובשכ״ט עו״ד בסך 12,000 שקל.
עו"ד אסף גרינבוים
עוסק/ת ב-
תביעות ביטוח ונזקי רכוש
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.