אישה שקיבלה דירה במסגרת הסכם גירושים רשמה עליה הערה בטאבו. בהמשך הוטלו שעבודים על הנכס עקב חובות של הבעל למדינה. ברוב דעות נקבע שהערת האזהרה גוברת
הערת אזהרה שווה במעמדה לשעבוד שהוטל עקב חוב למדינה: כך נקבע לאחרונה באופן תקדימי בבית המשפט העליון. בנסיבות אלה קבעו השופטות רות רונן ודפנה ברק-ארז כי הערת אזהרה שרשמה אישה על דירה שקיבלה במסגרת הסכם גירושים, תגבר על שעבודים מאוחרים שהוטלו על הנכס עקב חובות של הבעל למדינה. השופט נעם סולברג - שקבע כי ההערה אינה בתוקף שעה שנרשמה בניגוד לצו שיפוטי ומכאן ששעבודי המדינה גוברים - נותר בדעת מיעוט.
ביוני 2016 חתמו המערערת ובעלה לשעבר על הסכם גירושים שקבע כי דירתם בקריית אתא תועבר במלואה על-שם האישה. כחצי שנה לאחר מכן, בינואר 2017, הגיש נושה מסוים של הבעל תביעה נגדו, במסגרתה הוחלט להטיל על הדירה צו איסור דיספוזיציה (העברת זכויות). יומיים בלבד לאחר מכן, חרף הצו, רשמה האישה הערת אזהרה על הנכס, מכוח הסכם הגירושים.
במקביל התנהל נגד הבעל הליך פלילי שבמסגרתו הוטל עליו קנס בסך מאות אלפי שקלים. בנוסף, רבצו כנגדו חובות מס גבוהים. משהאיש לא פרע את מלוא חובותיו – נרשמו על הדירה במהלך 2020 שעבודים לטובת המרכז לגביית קנסות ומס הכנסה חיפה.
במצב שנוצר עלתה השאלה איזו מהזכויות בדירה גוברת: האם של האישה, מכוח הערת האזהרה שנרשמה ב-2017; או שמא של המדינה, מכוח השעבודים שהטילה על הנכס במהלך 2020. את האישה ייצג בעליון עו"ד אלדד בן הרוש ממשרד סרור בן הרוש. בא כוח המדינה היה עו"ד רועי כהן.
פומבית וידועה לכל
שופטות הרוב, רונן וברק-ארז, קבעו באופן תקדימי ודרמטי כי הערת אזהרה על נכס היא למעשה שוות מעמד לשעבוד המוטל מכוח סעיף 11א(2) לפקודת המסים (גביה). נקבע שבשל מאפייניה הייחודיים של הערת האזהרה - ובפרט פומביותה, היותה חשופה לעיני כול וכפועל יוצא מכך יכולתה "לאותת" לנושים אחרים על התחייבויות קודמות בנוגע לנכס – מוצדק להכיר בה כשעבוד לצורך הסעיף האמור.
בהקשר לכך הדגישה השופטת רונן שההערה לטובת האישה אמנם נגדה את צו איסור הדיספוזיציה שהוטל על הדירה באותה נקודת זמן, אלא שמאוחר יותר, ובטרם הוטלו השעבודים מטעם המדינה, הצו בוטל באופן שמכשיר אותה בדיעבד. יוצא שבעת רישום השעבודים הערת האזהרה לטובת האישה כבר הייתה בתוקף, כך שהיא גוברת עליהם.
על זאת הוסיפה השופטת ברק-ארז כי לשיטתה רישום הערת אזהרה כלל אינו נחשב ל"דיספוזיציה", וממילא רישומה אינו מהווה הפרה של הצו. יתרה מכך, גם בהנחה שנפל פגם ברישום ההערה – לכל היותר יש לקבוע שהיא תהיה משוללת תוקף כלפי נושה הבעל, שלטובתו ניתן הצו, ולא בתחרות הזכויות שבין האישה והמדינה.
השופט סולברג, לעומתן, קבע שהערת האזהרה נעדרת תוקף שעה שנרשמה בזמן שעמד בתוקפו צו איסור דיספוזיציה, ומכאן ששעבודי המדינה על הדירה גוברים. "מתקשה אני לקבל את הגישה הסלחנית כלפי בחירתה המודעת של המערערת להפר ברגל גסה צו שיפוטי שניתן בנוכחותה, יומיים בלבד לאחר נתינתו", כתב, תוך שקבע כי "מדובר בהערת אזהרה שהורתה בחטא".
אלא שכאמור דעתו לא התקבלה, ונפסק על-פי שופטות הרוב כי בתחרות על הדירה שנוצרה בין המערערת למדינה, יד הראשונה על העליונה. בהתאם לכך נקבע שעל המדינה לשלם לה הוצאות משפט, בסך 30,000 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.