הפחתה במעמד שאלת הסמכות בבתי המשפט הכלליים

תמצית מאמרם של  פרופ' סטיבן גולדשטיין** ועו"ד ערן טאוסיג

מאת עו"ד ערן טאוסיג

במאמר שפורסם לאחרונה טוענים הכותבים כי קיימת מגמה של הפחתה בחשיבותה של שאלת הסמכות בבתי המשפט הכלליים, על סוגיה השונים - סמכות עניינית, מקומית ובינלאומית.

מגמה זו עולה לא רק מהפסיקה החדשה מבית מדרשו של בית המשפט העליון אלא גם מההמלצות הכלולות בדין וחשבון של הועדה לבדיקת מבנה בתי-המשפט הרגילים בישראל (המכונה "ועדת אור").

הגם שטרם נתגבשו סופית, השינויים שחלו בסוגיית הסמכות העניינית הם דרמטיים ביותר, בפרט לאור חשיבותה המסורתית של שאלת הסמכות העניינית יחסית לרעותה הסמכות המקומית.

חשיבות מסורתית זו התבטאה, בין היתר, בכך שניתן היה להעלות שאלה זו בכל שלב ואף בערעור, בעוד שאת הטענות של חוסר סמכות מקומית ובינלאומית יש לטעון בהזדמנות הראשונה אחרת מאבדים את הזכות לטעון אותן. כמו כן, את שאלת הסמכות העניינית בית המשפט היה חייב להעלות מיוזמתו, וזה לא היה המצב כשמדובר בסמכות מקומית או סמכות בינלאומית.

ועדת השופט אור המליצה על רפורמה במבנה בתי המשפט הכלליים ולענייננו המליצה בקליפת האגוז: בית המשפט השלום יהפוך לערכאה דיונית כללית והסמכות השיורית תהיה לו  במקום לבית המשפט המחוזי, כפי המצב היום, לפחות דה יורה. כמו כן תבוטל תקרת הסמכות לעניין סכום התביעה, כך שהסמכות לדון בתביעות כספיות תהיה לבית משפט השלום, ללא הגבלת סכום. הומלץ גם לבטל את המגבלות הקיימות על סמכות בית משפט השלום לדון בסכסוכים במקרקעין. המלצה נוספת היא לשנות את הדין לעניין טענה בדבר היעדר סמכות עניינית, באופן שתהיה חובה לעורר טענה זו בהזדמנות הראשונה, ולא ניתן יהיה לעורר אותה בשלב מאוחר יותר של ההליך או במסגרת הערעור. בית המשפט יוכל עדיין לעורר טענה זו מיוזמתו, אך גם זאת רק בתחילת ההליך.

על מסקנותיה העיקריות של ועדת אור בדבר שינוי המבנה של בתי המשפט נחלקו הדעות, מחלוקת המונעת עד היום את יישום מסקנות הדו''ח. יחד עם זאת, בהשפעת ההמלצות של ועדת אור, הועלתה לאחרונה, כאמור, תקרת הסמכות של בתי המשפט השלום ממליון ש"ח לשני מליון וחצי ש"ח.

כפי שמתואר בהרחבה במאמר, קיימים מספר פסקי דין חדשים יחסית, מהם עולה בבירור ההפחתה בחשיבות הסמכות העניינית, בין היתר, פרשת שור נ' בן יקר גת^[2], פרשת אלחוברה נ' אלעוברה ^[3] , פרשת נחום חבס נ' דין חבס^[4].

הכותבים תומכים עקרונית במגמה שבאה לידי ביטוי הן בהמלצות ועדת אור והן בפסיקה, שיש להשוות את המעמד של סמכות עניינית בתוך מערכת בתי המשפט הכלליים, היינו, בתי המשפט השלום ובתי המשפט המחוזיים, לזה של הסמכות המקומית המסורתית. רוצה לומר - על בעל דין להעלות את העניין בהזדמנות הראשונה ואם הוא לא עושה כן, הוא יהיה מנוע מלהעלותה מאוחר יותר בערכאה ראשונה, וקל וחומר שהוא יהיה מנוע מלהעלותה בפעם הראשונה בשלב הערעור. הגישה הזאת נכונה בעיני הכותבים בין אם תתקבלנה המלצות ועדת אור לגבי השינוי במבנה בתי המשפט במלואן, ובין אם לאו.

מן הדין לציין, שועדת אור הכירה בעובדה שעדיין יש ייחוד לסמכות עניינית לעומת סמכות מקומית (ואף שהיא לא הזכירה את הסמכות הבינלאומית, אותו ייחוד הוא גם לעומת סמכות זו)  והוא שאין שום תוקף להסכמת בעלי דין להעניק סמכות עניינית לבית משפט שלא הוסמך בה על ידי חוק. על מנת לשמור על יחוד זה גורס דו"ח ועדת אור שיש לסייג את ההשוואה בין סמכות עניינית וסמכות מקומית באפשרות ששופט בערכאה הראשונה "יוכל בתחילת הדיון, להידרש לעניין הסמכות [העניינית] מיוזמתו, ואם ראה צורך בכך - להעביר את העניין לבית המשפט המוסמך . . "^[5]  וגם לכך מסכימים הכותבים.

הכותבים מציינים במאמרם כי גם בכל הנוגע לשאלת הסמכות המקומית חלה הפחתה משמעותית ובתי המשפט אינם נענים לטענות מסוג זה. במאמר צוינו מספר פסקי דין מהן עולה ההפחתה בחשיבות שאלת הסמכות המקומית, ובין היתר, פרשת  לוי נ' פולג^[6], כאשר מההלכה שנפסקה שם עולה כי לדידו של בית המשפט במדינה קטנה כמו מדינת ישראל סמכות מקומית היא כה חסרת חשיבות שאין הטיעון של חוסר סמכות מקומית ראוי להישמע אף בהזדמנות הראשונה בתחילת ההליך. כן אוזכרה באותו עניין פרשת שריקי^[7], פרשת דרעד^[8] ועוד.

הכותבים מסכימים עם פסיקת בית המשפט העליון, אך תוהים באם אכן אין ממש בטענת סמכות מקומית מדוע לא לבטלה כליל ולהתייחס למיקום ההתדיינות כעניין מנהלי גרידא ? היינו, כל התובענות תוגשנה לכתובת אחת ומנגנון מנהלי יעביר אותן למקומות דיון שונים. הצעה כזו הוצעה זה מכבר בשנת 1978 על ידי פרופ' גינוסר^[9] וגם המשנה לנשיא השופט שלמה לוין חזר עליה לאחרונה בספרו תורת הפרוצדורה האזרחית^[10]. בלי להתייחס עתה לפרטי ההסדר הדרוש, הכותבים מסכימים עם ההצעה.

במאמר מודגמת ההפחתה שחלה גם בשאלת הסמכות הבינלאומית כאשר בית המשפט העליון קבע לא פעם כי פחתה חשיבותה של שאלת הסמכות הבינלאומית בשל הקידמה הטכנולוגית. לעניין זה הוצגו מספר פסקי דין, ובין היתר פרשת הגבס^[11], פרשת מסיקה נ' דולנס^[12], פרשת ירון מרכס^[13], פרשת Nike International ועוד. תוצאתה של מגמה זו היא שבדרך כלל כאשר מדובר בתובע ישראלי הבקשה של הנתבע הזר לסלק את התביעה בעילה של חוסר סמכות בינלאומית או פורום לא נאות נדחית ובית המשפט הישראלי דן בתיק.

נושא נוסף הנדון במאמר הוא סופיות ההכרעה לפיה קיימת סמכות לבית המשפט ושאלת הערעור על החלטה זו. הן ועדת אור והן הפסיקה החדשה בדבר סמכות עניינית שואפות לסופיות לגבי שאלת הסמכות, היינו שלאחר שבית המשפט בערכאה הראשונה קובע שהוא מוסמך והמשפט מוכרע לגופו של עניין, יש לגרום לכך ששוב לא תוכל לצוף ולעלות שאלת הסמכות העניינית. הכותבים גורסים כי שאיפה זאת מוצדקת בהחלט, אולם ישנו קושי ליישבה עם הדין הקיים.

פסקי דין שהופיעו במאמר:

דנ"א 1271/01 יאיר שור נ' בן יקר גת חברה להנדסה ובניין בע"מ, דינים עליון, כרך נ"ט, 129.

ע"א 4796/95 אלחוברה חסין איברהים נ' אלעוברה עלי איברהים פ"ד נא(2) 669.

רע''א 6558/99 נחום חבס ואח' נ' דין חבס, פ"ד נד(4) 337.

בש"א 1307/00 "אריה" חברה ישראלית לביטוח נ' שריקי מיכאל תק-על 2000 (1) 585.

רע''א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע''מ נ' The Lockformer Co. ורוזנטלר בע"מ תק - על 98 (1) 286.

רע''א 9141/00 Franz Lang ואח' נ' ירון מרכס ואח', תק-על 2001 (3) 921

רע"א 2736/98 Habboud Brosואח'  נ'  Nike International   פ"ד נד(1), 614

*  הכותב הינו עו"ד במשרד עורכי דין טאוסיג, מרצה בקורס דיני חוזים בפקולטה לכלכלה וניהול, עוזר הוראה לסדר דין אזרחי בפקולטות למשפטים באוניברסיטאות תל-אביב ובר-אילן, חבר בועדת חקיקה: סדר דין וראיות (אזרחי) של לשכת עורכי הדין ועורך תחום דיני חוזים ותחום סדר דין אזרחי וראיות באתר Psakdin.co.il

** כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כשלהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.