חברת הביטוח "כלל" סירבה לפצות מבוטחת שטענה כי רכבה נגנב מחניית מוסך, בנימוק שלא הוכח "אירוע ביטוחי". בית המשפט חייב את "כלל" בתשלום ערך הרכב שנגנב, לאחר שלא השכילה לצרף את דו"ח חקירת המקרה.
במאי 2011 השאירה תושבת קריית אתא את רכבה, מסוג יונדאי, לטיפול במוסך בנשר. אלא שבבוקר למחרת התגלה כי הרכב נגנב. האישה מיהרה והגישה תלונה במשטרה ותביעה לתגמולי ביטוח מחברת "כלל", שביטחה את הרכב.
לאחר ש"כלל" ערכה חקירה, היא דחתה את התביעה בנימוק שלא הוכח שהגניבה אכן אירעה או שהופעלו אמצעי מיגון ברכב.
בשלב מאוחר יותר הסכימה "כלל" לפצות את המבוטחת ב-16 אלף שקל, אך זו דחתה את ההצעה "הנדיבה" משום ששווי הרכב היה גבוה בהרבה, והגישה נגד המבטחת תביעה לפיצוי בבית משפט השלום בחיפה. במסגרת התביעה נתבעו גם שווי רכב חלופי לתקופה של 32 חודשים - מיום הגניבה.
התובעת טענה, שאם "כלל" סבורה שלא אירעה גניבה, הרי שהיא כשלה מלהוכיח זאת. עוד לדבריה, לפי הפסיקה, "כלל" מחויבת לפצות אותה גם אם לא הפעילה אמצעי מיגון.
"כלל" טענה, שממצאי דו"ח החקירה מראים שהרכב לא נגנב ומדובר בתביעה שהוגשה בכוונת מרמה. עוד טענה, שהרכב נלקח כשהמפתח היה ב"סוויץ" ובכך הופרו הוראות הפוליסה באופן המבטל את הכיסוי הביטוחי לאירוע.
בכל מקרה, גם אם תחויב לשלם לתובעת פיצוי, לטענת "כלל" שווי הרכב נמוך בהרבה מזה שנתבע.
משוכות ההוכחה
בפסק דין מפורט, ערכה השופטת אספרנצה אלון אבחנה בין שאלת קרות מקרה הביטוח (גניבת הרכב), שהנטל להוכחתו מוטל על המבוטחת, לבין טענות לעניין סייגים או חריגים לכיסוי הביטוחי, (כמו מפתחות ב"סוויץ'" והיעדר מיגון נדרש), שאותן על חברת הביטוח להוכיח.
לעניין מקרה הביטוח, השופטת אלון קבעה שהתובעת הצליחה להוכיח שהרכב נגנב ממקום חנייתו ליד המוסך, ובכך התממשו הסיכון והנזק המכוסים בפוליסה.
לדברי השופטת, "כלל" לא הציגה בפניה את דו"ח החקירה ואף לא זימנה את החוקר לעדות, ומחדל זה אינו מאפשרת להכריע לטובתה.
לגבי מיקום המפתחות, קבעה השופטת שהיה קשה מאד להכריע בין הגרסאות הסותרות של "כלל" והתובעת, ומאחר שהנטל להוכיח כוונת מרמה מוטל על "כלל" והיא לא הצליחה לעמוד בו - יש לדחות את טענתה כי הרכב נלקח כשהמפתחות בתוכו. השופטת גם דחתה את טענות "כלל" בנושא היעדר המיגון, משום שלא הביאה תימוכין לטענות אלה.
עם זאת, גם טענות המבוטחת לא התקבלו במלואן: כך, טענה המבוטחת שהיא זכאית לפיצוי על רכב חלופי, הפסד ימי עבודה ועוגמת נפש, ונדחתה מהנימוק שלא הוכיחה לא רק את עצם הרכיבים, אלא גם לא הוכיחה שהם מכוסים בפוליסה.
בסופו של יום, טענות המבוטחת בכל הנוגע לגניבת הרכב וערכו הן היחידות שהתקבלו, ובהתאם, נפסק לטובתה פיצוי בעבור שווי הרכב, ו"כלל" חויבה לשלם למבוטחת את מחיר המחירון – 53 אלף שקלים, בנוסף לשכר טרחת עו"ד של 6,000 שקל.
לסיכום אפשר לומר שתביעת ביטוח היא עניין מורכב הדורש הכנה יסודית ותיעוד מסודר מצד שני הצדדים – גם המבוטח וגם חברת הביטוח: המבוטח צריך להוכיח את עצם קרות מקרה הביטוח ואת רכיבי הנזק להם הוא טוען, ומן הצד השני, על חברת הביטוח לספק הוכחות לטענות בדבר שלילת הכיסוי הביטוחי או הפחתתו.
* עו"ד אייל מרדיקס עוסק בדיני נזיקין וביטוח.
**הכותב לא ייצג בתיק.
***המידע המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.