1. הצגת הסוגייה
בני זוג כרתו הסכם ממון, שהיתנה על זכות כל אחד בדבר הסדר איזון המשאבים של כלל נכסי בני הזוג לעת פקיעת הנישואין, כקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן – "חוק יחסי ממון"); הסכם ממון זה אושר כדין. האם יעמדו לו – להסכם - כוחו ותוקפו, גם אם בני הזוג סטו מהוראותיו במהלך תקופת הנישואין? האם תישמע טענה של מי מבני הזוג, כי ההסכם נזנח, ועל כן פקע? האם הסכם הממון ישרוד את "פגעי הזמן" שחלף מאז כריתתו; היינו - האם שינויים בנסיבות שאירעו מאז כריתתו של ההסכם עשויים לגרוע מתוקפו? האם תישמע טענת סיכול, כגון, שסוכלה מטרת הסכם הממון, או שאירע אירוע מסכל, ועל כן אין לאוכפו?
השאלות הנזכרות לעיל ושאלות אחרות נוספות ידונו על-ידי להלן. אנסה לחפש תשובות לחלק מהן.
אביא דוגמה, אשר עשויה להבהיר את הסוגייה: בני זוג נישאו בשנת 1975, בהיות כל אחד מהם בעשור השלישי לחייו. הבעל הוא בן למשפחה עתירת ממון והאשה היא בת למשפחה קשת יום. משפחת הבעל דרשה ממנו לכרות הסכם ממון עם רעייתו לעתיד, שבו ייקבע, כי נכסים שיצבור במהלך הנישואין, על פירותיהם, לא יאוזנו לעת פקיעת הנישואין. האשה לא היססה, בשעתה, ונתנה את הסכמתה לדרישת בחיר לבה ובעלה לעתיד. בני הזוג כרתו הסכם ממון, בו נקבע משטר של הפרדה רכושית כמעט מוחלטת. ההסכם אושר כדין. במהלך תקופת הנישואין נולד לבני הזוג ילד שאובחן כילד חריג. האשה-האם נאלצה להפחית את היקף עבודתה מחוץ לבית על מנת שתוכל להתמסר לגידול הילד ולהעניק את הטיפול המתאים לילדה.
לימים, בחלוף שלושה עשורים, נתגלע סכסוך בין בני הזוג, אשר הוביל את בני הזוג לפקיעת נישואיהם. במהלך תקופת הנישואין פיתח הבעל קריירה מרשימה, בלא כל קשר לנכסי משפחתו, וצבר נכסים רבים על שמו, בעוד אשתו קפאה על שמריה. נוכח המשבר ביחסי בני הזוג, הבעל מבקש לדבוק בהוראות הסכם הממון ואילו האשה מבקשת להתנתק מכבליו.
טענות האשה כנגד תוקפו של ההסכם תהיינה מסוגים שונים: הראשון - כי הסכם הממון איבד את תוקפו, משום שבמהלך תקופת הנישואין הממושכת אירע שינוי מהותי, הולדת הילד החריג, שלא ניצפה בעת כריתתו של ההסכם, ובעקבות אירוע זה היא נאלצה להפחית את פעילותה מחוץ לבית, כך שהוראותיו אינן רלבנטיות עוד לעת פקיעת הנישואין; השני - כי היא ובעלה זנחו את ההסכם, או שהתנהגו באופן השונה לחלוטין מהוראותיו במהלך תקופת הנישואין הממושכת; השלישי - כי סוכלה מטרת ההסכם – להשליט משטר של הפרדה רכושית, או שאירע אירוע שסיכל את החיובים על פי ההסכם; הרביעי – כי יגרם לה עוול אם ייאכף ההסכם, באשר היא הסתמכה על הגינות בסיסית מצד בן זוגה שייעשה צדק בחלוקת המשאבים שנצברו במהלך הנישואין, אפילו הוסכם במפורש אחרת, נוכח הולדת הילד החריג.
הבעל, לעומתה, יטען כי ליחו של ההסכם לא נס; כי הסכמים יש לכבד, על אחת כמה וכמה לאחר שההסכם אושר כדין. חלוף השנים, כך יטען, אינו פוגם בתוקפו של הסכם הממון, שהרי הוא צפה פני פקיעת נישואין, אירוע העלול להתרחש בעתיד; השינויים בנסיבות מחוייבי המציאות הם, וכי אין הם מצדיקים התנכרות להסכם מחייב. הולדת הילד החריג אומנם לא נצפתה, אך אירוע זה בא בגדר מיתחם הסיכונים שכל הורה נוטל על עצמו. זאת ועוד: הבעל יטען, כי הנטל הכלכלי לזון את הילד החריג הוטל על כתפיו, כי גם עסקיו נפגעו כתוצאה מכך, ושתרומתו לאירוע שלא נצפה שווה או אפילו גבוהה יותר מתרומתה של האשה. הבעל יטען עוד, כי אילו סברה האשה כי יש לשנות את תנאי הסכם הממון, במהלך תקופת הנישואין, היה עליה לדרוש או לבקש את שינויו; העובדה שהאשה לא עשתה כן מלמדת על השלמתה הנמשכת באשר לתנאיו של ההסכם.
השיקולים בעד אכיפת הסכם הממון בנסיבות הדוגמה שהובאה לעיל מגוונים הם. לבד מכללים משפטיים, אם כללים שבדיני חוזים ואם כללים שבדיני קניין, ניצבים ערכים ועקרונות משפטיים המחייבים את אכיפתו של הסכם הממון. יציבות המשפט וודאותו מחייבים מתן תוקף להסכם שנכרת ערב הנישואין, ושעל סימכו באו בני הזוג בברית הנישואין. הבעל, כמו גם האשה, קיבלו ייעוץ משפטי או יכולים היו לקבל ייעוץ משפטי. גם הבעל וגם האשה הסתמכו על תנאי ההסכם ותניותיו. לא מן המידה שביום פקודה יהיה ההסכם חספא בעלמא. לכאורה, אין להעלות על הדעת טענה נגד תוקפו של הסכם ממון, עקב שינוי נסיבות שאירע לאחר אישור הסכם ממון, כשם שלא תעלה על הדעת טענה דומה כלפי הסכם "רגיל", שקיבל תוקף של פסק דין "רגיל".
השיקולים נגד תוקפו של הסכם הממון בנסיבות המיוחדות והחריגות של הדוגמה שלעיל נטועים בראש וראשונה בערכים של צדק, הגינות, תום לב וכדומה, שיגברו על ערכים כגון יציבות וודאות משפטית. לבד מערכי צדק יימצאו כללים משפטיים בסיסיים שיתמכו בביטול הסכם הממון או באי-אכיפתו, וביניהם - דיני הסיכול ודיני תום הלב. תיתכנה מערכות יחסים מיוחדות, בהן יישמע צד אחד בטענה כי חל שינוי נסיבות מהותי לאחר כריתת חוזה בינו ובין הצד האחר, וכי שינוי זה יצדיק התערבות ביחסים החוזיים שבין הצדדים. ניתן להצביע על מערכות יחסים מיוחדות, כגון: יחסי עובד – מעביד; יחסי זכיין – מעניק הזכיינות; יחסי מפיץ – יצרן; דוגמה מובהקת נוספת של מערכת יחסים מיוחדת, הרלבנטית לנושא רשימה זו, היא מערכת היחסים שבין בני זוג, בהיותה מערכת זוגית המתאפיינת בדינאמיות ובאינטנסיביות שבחיי הנישואין.
2. מבוא
ברשימה זו אדון בתוקפו של הסכם ממון, או ליתר דיוק - ב"חוסנו" של הסכם ממון, שאושר על פי חוק יחסי ממון. רשימה זו אינה עוסקת בפגמים בכריתת הסכם ממון; בבסיס רשימה זו ההנחה, כי לא נפל פגם בכריתת הסכם הממון. "חוסנו" של הסכם ממון ייבחן על דרך של בחינת האפשרויות לתקיפת תוקפו של הסכם ממון ובחינת האפשרויות להתגונן מפני אכיפתו. כפי שנראה להלן, הסכם ממון אינו "חוזה רגיל"; הוא "חוזה מיוחד". כידוע, הסכם ממון, כמי שצופה פני פקיעת נישואין, עקב גירושין או עקב מות מי מבני הזוג, עשוי לחול על מערכת יחסים המתמשכת לאורך שנים רבות. במהלך תקופת קיומו של הסכם הממון יתרחשו, אל נכון, תהפוכות רבות ביחסי בני הזוג המתקשרים; יתרחשו בוודאי שינויים רבים, שלא כולם ניצפו על ידי בני הזוג המתקשרים. התיזה שברשימה זו היא, כי ייתכנו מקרים, אומנם חריגים ומיוחדים, אשר "פגעי הזמן" עשויים לשמש עילה לקעקע את תוקפו של הסכם ממון, לפגום בחוסנו או לשמש עילת הגנה מפני אכיפתו.
אשוב ואדגיש, כי הנחת העבודה היא שלא נפלו פגמים בכריתת הסכם הממון. קריאת התיגר על תוקפו של הסכם ממון היא על פי עילות ש"נולדו" לאחר כריתתו.
העילות האפשריות לתקיפת תוקפו של הסכם ממון, אותן אבחן להלן, הן מצומצמות ומוגבלות. העילות נחלקות לשני ראשים: האחד - עילות "חרב"; השני – עילות "מגן". עילות מהסוג הראשון עשויות לגרור בטלות או ביטול ההסכם, כולו או מקצתו. עילות מהסוג השני אינן גורעות מתוקפו של ההסכם, אלא הן עשויות לשמש הגנה מפני אכיפתו. על ההבדל בין שני סוגי הטענות נרחיב בהמשך הדברים.
התשתית המשפטית העיקרית לעילות השונות היא שינוי נסיבות קיצוני, שאירע מאז נחתם הסכם הממון, באופן שאין להוראותיו כל רלבנטיות לעת סכסוך. עילה אחת מתבססת על דיני הסיכול. עילה אחרת מתבססת על התנהגות בני הזוג שהתקשרו בהסכם הממון, באופן שנראה שהם זנחו אותו, או שהתנהגו באופן הסוטה מהמוסכם עליהם, סטייה המהווה, לטענת מי מהם, שינויו בדרך של התנהגות. טענה מסוג זה עשויה לשבות את הלב כאשר חולפת תקופה ארוכה בין המועד בו נחתם הסכם הממון ובין המועד בו בן זוג מנסה להתנער מכבליו, ועל פי רוב הדבר קורה לעת סכסוך. עילה נוספת מתבססת על עקרון תום הלב במימוש זכות חוזית.
שאלה נגזרת לשאלה בדבר אפשרות תקיפת תוקפו של הסכם ממון היא השאלה בדבר תוצאות ההליך, היינו – האם ובאיזו מידה יצליח בן זוג להשתחרר מכבליו של הסכם ממון שכרת או שמא רק להתגונן מפני אכיפתו.
3. מעמדו של הסכם ממון
בטרם אעבור לדון בעילות האפשריות לתקיפת תוקפו של הסכם ממון, אקדים מילים אחדות באשר למעמדו של הסכם ממון ובאשר לסיווג הנכון של הסכם ממון.
הסכם ממון, שאושר כדין, עשוי להיות מוגדר, בהקשרים אחדים, כ"פסק-דין"[1]. כידוע, הסכם ממון טעון אישור בית המשפט המוסמך או בית הדין הדתי המוסמך, על פי הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג[2]. לבד מן האישור על פי חוק יחסי ממון, נותן בית המשפט לענייני משפחה, לעיתים קרובות, על פי בקשת בני הזוג הניצבים בפניו, תוקף של פסק דין לתניות הממוניות שבהסכם הממון, מכוח סעיף 3(ג) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, ה'תשנ"ה-1995. מעמדו של הסכם ממון, שאושר כדין, עשוי לעלות לדרגה של "פסק דין" בזכות האישור שניתן לו על פי חוק יחסי ממון. הסכם ממון שקיבל תוקף של פסק דין לפי חוק בית המשפט לענייני משפחה, יוגדר כ"פסק דין" לכל דבר ועניין[3].
4. הסכמי ממון – נסיבות כריתתם
נסיבות כריתתם של הסכמי ממון הן מגוונות. נבחן להלן ארבע קטיגוריות עיקריות.
הראשונה - הסכם ממון שנערך בין בני זוג ערב נישואיהם, אשר מובא על ידם לאישור בית המשפט או לאימות בפני רושם הנישואין או נוטריון ערב הנישואין.
השניה – הסכם ממון שנערך בין בני זוג במהלך תקופת הנישואין, בעקבות אירוע כלכלי שאירע למי מבני הזוג או לשניהם גם יחד. בקטיגוריה זו יכללו הסכמי ממון בין בני זוג שנערכו ביוזמת אחד מבני הזוג, אם מתוך מניע של יציבות כלכלית ואם לשם הענקת בטחון כלכלי למי מבני הזוג.
השלישית – הסכם ממון שנערך בין בני זוג במהלך הנישואין, בעקבות משבר ביחסי בני הזוג, אם מחמת הפרת נאמנות של האחד כלפי האחר, או מחמת אירוע אישי, שאירע למי מבני הזוג.
הרביעית – הסכם ממון שנערך בין בני זוג, במסגרת הליך של גירושין ביניהם, או במסגרת הליך פירוד[4].
כפי שנראה להלן, הסכמי הממון בקטיגוריות השונות אינם עשויים מעור אחד. ההבחנה הראשונה שיש להבחין היא בין נסיבות כריתתם של הסכמי ממון שבקטגוריה הראשונה (הסכם שנכרת ערב הנישואין) ובין נסיבות כריתתם של הסכמי ממון שבקטיגוריות האחרות. השוני מתבטא במישורים שונים, ובהם: אומד הדעת של בני הזוג; ציפיות והסתמכות; ניסיון; גיל כרונולוגי וכדומה. כך, לדוגמה, אומד הדעת של בן זוג המתקשר בהסכם ממון שנכרת על רקע משבר שנוצר בעקבות הפרת נאמנות בן זוגו[5], שונה מאומד דעת בן זוג המתקשר בהסכם ממון שנכרת ערב הנישואין. נסיון החיים של בן זוג ערב נישואיו שונה מהנסיון שצבר, אם בשל השנים הנוספות שחלפו ואם בזכות ההיכרות המתמשכת עם בן זוגו.
הבחנה שניה שיש להבחין היא ברקע האופף את נסיבות כריתתו של הסכם הממון. אינו דומה הסכם ממון שנכרת שלא אגב סכסוך בין בני הזוג להסכם ממון שנכרת במסגרת ובעקבות סכסוך שפרץ בין בני הזוג. בהסכם ממון שנכרת שלא אגב סכסוך לא יפורטו תרחישים באותה רמת מסויימות כפי שיפורטו בהסכם ממון שנכרת עקב סכסוך. בהסכם ממון, שנכרת ש"לא על ריב", בני הזוג מאמינים זה בזה, הם בדרך כלל אופטימיים באשר לטיב יחסיהם ההולכים ונרקמים. לעומת זאת, הסכם ממון שנכרת אגב סכסוך מלווה חשדנות, חוסר אמון, אינטרסים נוגדים גלויים וכל כיוצא בזה.
הבחנה שלישית שיש להבחין, מצויה במאפייני ההתקשרות, בתנאי ההסכם ובתניותיו. הסכם ממון שנכרת במסגרת הסכם גירושין הוא, על פי רוב, "חוזה עיסקה". מטרתן של התניות הממוניות בהסכם גירושין היא חלוקה מיידית של נכסים, העברת תשלומי איזון בין בני הזוג, ייחוד זכויות לעתיד לבוא וכדומה. לעומת זאת, הסכם ממון שנכרת ערב הנישואין עשוי להיות מוגדר כ"חוזה יחס"[6]. התניות הממוניות ויחסי הממון שנקבעו בהסכם כזה נועדו להסדיר את יחסי בני הזוג באופן מתמשך ולתקופה ממושכת, עד למועד פקיעת הנישואין.
הבחנה רביעית שיש להבחין מצויה ברמת המסויימות שבהסכמי הממון לסוגיהם. במילים אחרות, יש להבחין בין הסכם ממון הקובע עקרונות כלליים של הפרדה רכושית, או זכות לאיזון, ובין הסכם ממון הקובע הסדרים מפורטים לכל תרחיש אפשרי ביחסי הממון שבין בני הזוג.
5. סיווג הסכם ממון על פי דיני החוזים
מהו הסיווג הנכון שיש לסווג הסכם ממון על פי דיני החוזים? לא הרי הסכם ממון שנכרת ערב הנישואין כהרי הסכם ממון שנכרת במסגרת גירושין בין בני זוג. שני סוגי ההסכמים הללו ניצבים בשני קצות קשת הקטיגוריות של הסכמי הממון. הבדלים אחדים מבדילים ביניהם: משך הזמן שחלף בין מועד כריתתו של ההסכם ובין המועד שנקבע לביצוע תניותיו; המטרה הטבועה ביסוד ההסכם שנעשה ערב הנישואין לעומת המטרה שבבסיס הסכם הגירושין; חלוקת הסיכונים שנקבעו בכל אחד מההסכמים; המסויימות שבכל אחד מההסכמים ועוד.
דיני החוזים מבחינים הבחנת יסוד בין חוזה לתקופה ממושכת ובין חוזה לביצוע חד-פעמי[7]. חוזה לתקופה ממושכת, בו היחסים בין המתקשרים הם יחסים נמשכים, הוא בעל צורות שונות, כגון: חוזה המסדיר יחסי עובד-מעביד; חוזה המסדיר מערכת יחסים בין צדדים במסגרת דיני המשפחה, במסגרת חברתית או עסקית. לעומתו, חוזה לביצוע חד-פעמי, כגון: חוזה מכר של נכס, המסדיר את היחסים החד-פעמיים בין המתקשרים.
הבחנה נוספת, הדומה להבחנה הנזכרת לעיל, היא ההבחנה בין "חוזי יחס" ובין "חוזי עיסקה"[8]. פסיקת בתי המשפט אימצה את ההבחנות שהבחינו מלומדי משפט בין שני סוגי החוזים הללו ואת מאפייניהם. "חוזי יחס" מתאפיינים "ביחסים ארוכי טווח ומורכבים. חוזים אלה רגישים לקיומן של נסיבות עתידיות שלא הוסדרו במפורש בחוזה. הם מנסים ליצור במסגרתם שלהם, איזון בין הצורך בוודאות וצפיות לבין הצורך בגמישות ויכולת הסתגלות לתנאים משתנים..."[9]. הקשר החוזי בין המתקשרים ב"חוזי יחס" מועשר בשורה של הסכמות נוספות, הנוצרות על ידי הצדדים לצורך השלמת הסכמותיהם הקודמות ושינוין. הקשר בין הצדדים מתאפיין ברמה גבוהה של סולידריות; מחלוקות במהלך קיום הקשר מיושבות בדרך של שיתוף פעולה בין הצדדים עצמם, מתוך כוונה להביא להמשך קיומו של הקשר[10]. מאחר ש"חוזה יחס" מתאפיין ברגישות לקיומן של נסיבות עתידיות, בלתי ידועות, יש צורך בקביעת מנגנונים המתמודדים עם מצב דברים משתנה וכן קביעת אמות-מידה לחלוקה הדדית של סיכונים ודרכים לפיתרון מוסכם של מחלוקות[11]. זאת ועוד: התנהגות הצדדים במשך קיומו של "חוזה יחס" ובביצוע התניות שבו, מהווה אינדיקציה לכוונתם של המתקשרים[12].
נושאי רשימה זו יהיו, איפוא, הסכמי הממון מהקטיגוריות הראשונה, השניה והשלישית בלבד. הסכם ממון, שנכרת אגב גירושין ייחשב, בדרך כלל, כ"חוזה עיסקה".
6. הסכם ממון – "חוזה יחס" או "חוזה מיוחד"
אכן, הסכם ממון אינו עונה על כל מאפייניו של "חוזה יחס"[13]. ואולם, המאפיין הבולט של "חוזה יחס" מאפיין גם את הסכם הממון: הסכם ממון נועד להסדיר מערכת יחסים נמשכת. כך או אחרת, אפילו לא נסווג את הסכם הממון כ"חוזה יחס", דומה כי להסכם ממון ייחוד המצדיק לסווג אותו כ"חוזה מיוחד", שעליו יש להחיל דין מיוחד. אבהיר להלן את ייחודו של הסכם הממון.
להבדיל מ"חוזה יחס", בהסכם ממון[14], בדרך כלל, נקבעים הסדרי ממון ויחסי ממון מפורטים, תוך התייחסות למשטר שיחול על נכס פלוני או נכס אלמוני. בני זוג עשויים להתנות על הוראות חוק יחסי ממון, לא רק על המשטר הרכושי שיחול עליהם, אלא גם על מועד האיזון, על דרכי ביצוע וכדומה. בהסכמי ממון יש, בדרך כלל, התייחסות פרטנית לנכסים שהיו למי מבני הזוג ערב הנישואין וייחודם לו; התייחסות לתחליפי נכסים; התייחסות לנכסים שייצברו במהלך הנישואין וכל כיוצא בזה. הסכם ממון, ערוך כדבעי, אמור להתייחס לכל שינוי בנסיבות ולכל צבירה של נכסים על שם מי מבני הזוג במהלך הנישואין. גם המועד שנקבע לאיזון המשאבים יזכה, בדרך כלל, להתייחסות בני הזוג, בין שאימצו את המועד הקבוע בסעיף 5 לחוק ובין שקבעו מועד המנותק ממועד פקיעת הנישואין, כגון: מועד הגשת תביעה על ידי מי מהם כנגד רעהו, או במקרה של פירוד שאירע ביניהם.
לכאורה, בני זוג שהתייחסו בהסכם הממון למשטר הרכושי שיחול עליהם, שהתייחסו לסוגי נכסים שהם בני איזון ולסוגי נכסים שאינם בני איזון, לתחליפיו ולגלגוליו של נכס בן-איזון או שאינו בן-איזון, שהתייחסו למועד האיזון ולדרך תשלום האיזון וכל כיוצא בזה, כרתו ביניהם הסכם מפורט ומסויים. לכאורה, לא ניתן לומר על הסכם זה, כי אין הוא מתייחס לנסיבות עתידיות שלא הוסדרו. לכאורה, לא ניתן לומר על הסכם כזה, כי לא צפה את השינויים בנסיבות. הסכם ממון ערוך היטב צופה גם צופה כל שינוי בנסיבות[15]. הסכם ממון, ערוך היטב, אינו נזקק לכל מנגנון של השלמה ואינו מאפשר כל שינוי בתנאי החוזה.
כאמור לעיל, המאפיין העיקרי שיש בהסכם ממון מבין היסודות שב"חוזה יחס", הוא שהסכם ממון מתאפיין ביחסים ארוכי טווח. פרט למשך תחולתו הצפויה של הסכם ממון, יתר יסודותיו של "חוזה יחס", בדרך כלל, אינם מתקיימים.
ואולם, נראה לי, כי אפילו באה התייחסות מפורטת בהסכם ממון לכל נכס שיצטבר בעתיד, לכל שינוי בנסיבות ולכל התפתחות ביחסים שבין בני הזוג, עדיין יש לסווג את הסכם הממון כ"חוזה מיוחד", שיחולו עליו מקצת מן הכללים החלים על "חוזי יחס", או על חוזים ארוכי טווח. הכללים המיוחדים נוגעים לאחריות החוזית שנטל כל אחד בני הזוג וזו תוגבל על פי דיני הסיכול[16]; הכללים המיוחדים יחילו על כל אחד מבני הזוג חובת תום לב מוגברת[17]. על כך ארחיב בהמשך הדברים.
להבהרת הטענה, כי הסכם ממון הוא חוזה מיוחד, אשוב להסתייע בדוגמה שהובאה לעיל, הנוגעת לבני זוג אשר כרתו הסכם ממון ערב נישואיהם בשנת 1975, לפני כשלושה עשורים. הסכם הממון אושר כדין. בהסכם הממון הנ"ל, אימצו בני הזוג משטר של הפרדה מוחלטת של עסקי הבעל, על תחליפיהם וגלגוליהם והסכימו כי לא תקום לאשה זכות כלשהי לאיזון המשאבים בעסקיו של הבעל, לעת פקיעת הנישואין.
בינתיים חיו בני הזוג יחדיו כשלושה עשורים, וילדו ילדים. הבעל פיתח קריירה מרשימה בעסקיו וצבר נכסים רבים על שמו, בעוד האשה קפאה על שמריה ולא צברה נכסים על שמה. אחד הילדים שילדו בני הזוג אובחן כילד חריג. בני הזוג טיפלו בילד החריג במסירות רבה, אם כי עיקר הנטל נפל על כתפי האשה. בחלוף שלושה עשורים נתגלע בין בני הזוג סכסוך. הבעל מבקש לדבוק בהסכם הממון והאשה מנסה להתנער מכבליו. עמדת הבעל עולה בקנה אחד עם עקרונות יסוד ועם מושכלות יסוד. הדוקטרינה החוזית הקלאסית, לפיה "חוזים יש לקיים", מבטיחה יציבות של התקשרויות חוזיות ומאפשרת חופש פעולה, על פי עקרון חופש החוזים[18]. עמדת הבעל איתנה גם נוכח הרובד הנוסף של הסכם הממון, והוא – אישורו כדין. האשה, לעומת זאת, תצביע על שינוי מהותי בנסיבות שאירעו לאחר כריתת הסכם הממון, בראש וראשונה – הולדת הילד החריג. לא כל הנסיבות נצפו על ידי בני הזוג בעת כריתת הסכם הממון; לא חולקו הדדית הסיכונים שהתרחשו במהלך תקופת הנישואין הממושכת; לבד מחלוף הזמן הממושך, ואיתו, כמובן, השינויים בתפיסה שכל אחד מבני הזוג ידע, יש מקום לשקול את התנהגות בני הזוג במהלך התקופה הממושכת שחלפה; יש אולי מקום לשקול את השתנות "האקלים המשפטי"[19] שהשתנה עם חלוף השנים.
זאת ועוד: עם חלוף השנים, נרקמו מטבע הדברים יחסי בני הזוג במירקם השונה בתכלית מזה ששרר בתחילת נישואיהם, זה שהיה בעת כריתת הסכם הממון. לבד משינויים ביולוגיים שידע כל אחד מבני הזוג, ולבד מעובדת הרחבת המשפחה, חלו שינויים רבים במהלך התקופה הממושכת של נישואי בני הזוג. האשה פיתחה כלפי הבעל הסתמכות, השונה בתכלית מההסתמכות שהיתה בנקודת זמן מסוימת, שלושה עשורים קודם לכן. יתר על כן, האשה פיתחה ציפיות כלפי הבעל, השונה בתכלית מהציפיות שהיתה בעבר הרחוק.
המסקנה כי הסכם ממון הוא "חוזה מיוחד" מושתתת על שינויים שאירעו בנסיבות. שינויים שאירעו לאחר כריתת הסכם ממון הם רבים ומגוונים. סוג אחד של שינויים הוא שינויים פנימיים בקרב בני הזוג עצמם, לדוגמה, בתיפקודו של מי מבני הזוג. דוגמה אחת היא שינוי הנובע מסיבות פיזיולוגיות: אשה המתקשה להרות, אם בעטייה ואם בעטיו של הבעל. טיפולי הפרייה ממושכים עשויים בהחלט לעלות כדי שינוי בנסיבות שיגבילו את האחריות החוזית שכל אחד מבני הזוג נטל על עצמו על פי הסכם הממון. דוגמה אחרת של שינוי בנסיבות היא הדוגמה של מחלת מי מבני הזוג לתקופה ממושכת. נניח מקרה בו הוסכם על הפרדת עסקיו של הבעל מבלי שתהיה לאשה זכות כלשהי לאיזון בגינם. ונניח שאותו בעל לקה בשבץ מוחי, אירוע שהיטה את האיזון בנשיאה בעול המשפחה בעיקר על כתפי האשה, לרבות הטיפול בבעל החולה ולרבות הטיפול בילדים.
סוג אחר של שינויים בנסיבות הוא שינויים חיצוניים לבני הזוג עצמם, שחלו אצל בני המשפחה האחרים. לדוגמה, כשאחד הילדים הוגדר כילד חריג; כשפקדה מחלה ממושכת מי מבני המשפחה המורחבת של מי מבני הזוג, החותנים או ההורים של מי מבני הזוג.
סוג שלישי של שינויים בנסיבות נוגע לאירועים חיצוניים לתא המשפחתי, כגון הסתבכות כלכלית של מי מבני הזוג, שינוי דרמטי בהתפתחות הכלכלית של מי מבני הזוג, אם נסיקה של עסקיו או התרסקות, כמו גם במקרה של פשיטת רגל של אחד מהם.
האם תהיה לשינויים בנסיבות, שינויים המפורטים לעיל, השפעה על תוקפו של הסכם הממון? התניות בהסכם הממון סוכלו, לכאורה. תכלית הסכם הממון סוכלה אף היא. והרי "דיני הסיכול מיועדים להסדיר את המצב המשפטי ואת חלוקת הסיכונים בין הצדדים לחוזה בעקבות אירועים בלתי צפויים, המתרחשים בפרק הזמן שבין כריתת החוזה לבין המועד שנקבע לקיומו"[20].
נראה לי, איפוא, כי הסכם ממון שנכרת בין בני זוג ערב הנישואין[21] יוגדר כ"חוזה מיוחד", הקרוב יותר להגדרות של "חוזי יחס". מנגד, הסכם ממון, שנכרת אגב גירושין[22], יוגדר כ"חוזה עיסקה". הסכם ממון, שנכרת במהלך הנישואין[23], עשוי להיות מוגדר כחוזה יחס, על פי משך הזמן שחלף בין מועד כריתתו ובין מועד ביצוע התניות שבו.
7. הדין החל על הסכם ממון כחוזה מיוחד
משהגעתי למסקנה כי הסכם ממון, שנכרת ערב הנישואין, עשוי להיות מוגדר כ"חוזה יחס", או כ"חוזה מיוחד", אעבור לבחון את הדין שיחול על חוזה כזה.
על מערכת יחסים שהוסדרה בחוזה מיוחד, הקרוב במאפייניו לחוזה יחס, יחולו דיני הסיכול[24]. על מערכת יחסים שהוסדרה בחוזה מיוחד או חוזה יחס תחול חובת תום לב מוגברת, שתכליתה לפתור בהסכמה ובהגינות בעיות שמתפתחות במשך השנים ושהצדדים לא צפו אותן בעת שכרתו את הסכם הממון[25].
כאמור לעיל, הסכם ממון שנכרת אגב גירושין הוא חוזה עיסקה לכל דבר ועניין. מטרתו היא, בדרך כלל, חלוקת הרכוש בעין ותוך תשלומי איזון, ולמעשה - הפסקת מערכת יחסי הממון בין בני הזוג. הסכם גירושין משאיר את בני הזוג עם זיקה בענייני אפוטרופסות על הילדים המשותפים, ובהם עניין החזקת הילדים ומשמורתם, הסדרי ביקורים וראייה להורה שאינו משמורן, תשלום דמי מזונות לילדים וכדומה. ביצועו של הסכם כזה הוא, בדרך כלל, מיידי או בתוך פרק זמן סביר.
הסכם ממון שנכרת במהלך הנישואין, בין אם נכרת עקב אירוע כלכלי, בין אם נכרת עקב משבר ביחסי בני הזוג ובין אם נכרת עקב אירוע אישי אחר, לא ייחשב, בכל מקרה, כחוזה מיוחד. בהסכם כזה המטרות של כל אחד מבני הזוג שונות במידה רבה מזו של בני זוג הכורתים הסכם ממון ערב נישואיהם; האינטרסים של כל אחד מבני הזוג נוגדים יחסית לאינטרסים של בני זוג שכורתים הסכם ממון ערב נישואיהם; אומד הדעת של כל אחד מבני הזוג מגובש יותר יחסית לבני זוג שכורתים הסכם ממון ערב נישואיהם; נסיון החיים שצבר כל אחד מבני הזוג, לרבות הנסיון האישי עם בן זוגו שונה; הגיל הכרונולוגי שונה מהגיל של בני הזוג ערב נישואיהם; הרקע של כריתת הסכם ממון מסוג זה הוא של זהירות, צפיית תרחישים מדוקדקת יותר, הקפדה על שמירת האינטרסים באופן מדוקדק יותר.
אעבור עתה לדון בעילות התביעה נגד תוקפו של הסכם ממון ובעילות ההגנה מפני אכיפתו.
8. עילות התביעה או ההגנה
8.1. עילה בדבר זניחת ההסכם
8.1.1. אימתי תעלה זניחת ההסכם כדי ביטולו
האם ואימתי זניחת הסכם תעלה כדי ביטולו של הסכם ממון? טענה בדבר זניחת ההסכם משמעה, כי בני הזוג ביטלו, בהסכמה, את ההסכם[26]. אם נכיר באפשרות של ביטול מכללא של הסכם הממון, הרי שהתוצאה היא שיחסי הממון בין בני הזוג ישובו להיות במצב ה"בראשיתי", היינו – מצב בו לא נעשה דבר ביניהם, ועל כן, המשטר הרכושי ביניהם יהיה על פי "ברירת המחדל" הקבועה בחוק[27] .
נבחן את עמדת הפסיקה של בתי המשפט בעניין דומה. ההלכה בדבר ביטול פסק דין שאישר הסכם, עקב זניחת ההסכם על ידי המתקשרים בו, נקבעה בפרשת אגברה[28]. פרשה זו עשויה לסייע בהבנת יסודות טענה המבוססת על זניחת הסכם, אם כי נסיבותיה שונות באופן שאין בה ללמד על עילת התקיפה של הסכם ממון, עילה בה אנו עוסקים.
בשל חשיבות הלכת אגברה מן הראוי להביא את עובדותיה: בני הזוג אגברה נישאו בשנת 1966 ובשנת 1975 התגרשו, לאחר שערכו הסכם גירושין, אשר אושר בבית המשפט המחוזי. הבעל – המערער – התחייב בהסכם הנ"ל לשלם דמי מזונות בסך 1,500 ₪ לחודש לאשה ולשני ילדיה. הוסכם, כי "חיובו של הבעל בתשלום כל הסכום של דמי המזונות ... יחול עד מלאת לכל אחד מהילדים 21 שנה או עד אשר תינשא האשה מחדש, אם תינשא, הכל לפי התאריך המאוחר יותר". לאחר הגירושין נשא הבעל אשה אחרת, אך כעבור מספר חודשים עזב את אשתו האחרת ושב לחיות עם גרושתו – המשיבה בערעור. המערער דאג לפרנסת הבית, כפי שעשה לפני שהתגרשו. לאחר 18 שנה של חיים משותפים, בשנת 1993, עזב המערער את בית גרושתו. המשיבה דרשה מן המערער מזונות מכוח הסכם הגירושין שנערך בשנת 1975 ופתחה תיק הוצאה לפועל נגדו, מכוח אותו הסכם שקיבל תוקף של פסק דין. המערער הגיש לבית המשפט המחוזי תביעה לביטול פסק הדין שבו אושר ההסכם או להפחתת דמי המזונות. טענות המערער הוששתו על שלוש עילות[29]: האחת – כי לא הבין בשעתו על מה הוא חותם. השניה – כי לאחר שובו להתגורר עם המשיבה – גרושתו – נעשה ביניהם חוזה בעל-פה שביטל את הסכם הגירושין. השלישית – כי הסכם הגירושין התבטל מכללא, בכך שהמערער והמשיבה חזרו לחיות כבני זוג לכל דבר. תביעת המערער, על שלוש עילותיה, נדחתה, ומכאן הערעור.
המערער מיקד את טענותיו בבית המשפט העליון בשתיים אלה: הטענה הראשונה מתייחסת לכוונת הצדדים בעת עריכת הסכם הגירושין, לרבות הפרשנות הנכונה של הסכם הגירושין ושל החיוב שנטל המערער על עצמו לזון את המשיבה ואת הילדים. הטענה השניה שנטענה על ידי המערער היתה, כי הסכם הגירושין בוטל בהתנהגות. בית המשפט העליון קיבל את הערעור. לא נדון בטענה הראשונה, כיוון שאין עניינה לנושא דנן. אשר לטענה השניה, בית המשפט העליון קבע, כי ניתן לבטל חיובים הנובעים מחוזה על ידי חוזה אחר. הביטול יכול להיעשות בין על ידי חוזה מפורש ובין על ידי חוזה מכללא. הביטול ייתכן על ידי התנהגות כשמדובר בנפגע המבטל את החוזה עקב הפרתו, וייתכן גם ביטול הדדי על ידי התנהגות של שני הצדדים לחוזה. מכאן עבר בית המשפט העליון ליישם את הכללים שקבע: "עלינו לשאול איפוא, האם במקרה שלפנינו, מחזרתם של בני הזוג לחיים משותפים, עולה כוונה מכללא לבטל את ההסכם בדבר המזונות שהמערער התחייב לשלם. לדעתי התשובה לשאלה זו היא חיובית. הסכם הגירושין נעשה בשעתו לקראת מציאות של חיים בנפרד תוך אפשרות שהאשה תינשא לאחר. חיש מהר התברר שהמציאות ששני הצדדים ראו נגד עיניהם בעת כריתת ההסכם, שונה בתכלית. במקום חיי פירוד – באו חיים במשותף. במקום אפשרות להינשא לאחר באה היעדר אפשרות להינשא לאחר. במקום מזונות בסכום קצוב, בא פרק זמן מתמשך של פרנסת הבית בלא קצבה. ברור שאומד דעתם של בני הזוג היתה שחזרתם זה לזו מהווה ביטול חיוב המזונות"[30].
טענה שנטענה, כנראה, כלפי המערער, כי לא פנה לבית המשפט במהלך התקופה הארוכה שחלפה, כדי לבטל פורמלית את פסק הדין, נדחתה. יתר על כן, נקבע, כי העובדה שהמערער לא פנה לבית המשפט לבטל את פסק הדין מלמדת דווקא שהוא, לפחות, לא סבר שיש לאותו הסכם תוקף, כמעין "פוליסת ביטוח" נגדו.
ניתוח ההלכה בעניין אגברה ינביע מסקנות בשתי רמות – צרה ורחבה. ניתוח ברמה הצרה ילמדנו, כי כשם שניתן לבטל מכללא חוזה, כך גם ניתן לבטל מכללא הסכם שקיבל תוקף של פסק דין[31]. ניתוח על בסיס רעיוני רחב, ילמד אותנו שני כללים אלה: זניחתו הממושכת של הסכם שקיבל תוקף של פסק דין, עשויה להביא לבטלות החיובים שנקבעו בו; שינוי בנסיבות שאירע לאחר כריתת הסכם שקיבל תוקף של פסק דין עשוי להנביע מסקנה, כי אומד דעתם המאוחר של המתקשרים בהסכם הוא, שהשינוי בנסיבות מהווה ביטול החיובים שנקבעו בהסכם[32].
האם ניתן ליישם את הרציונאל של הלכת אגברה, כי במקרה של זניחה ממושכת של תנאים ותניות בהסכם ממון, עשויה זניחה זו ללמד על ביטול מכללא של הסכם הממון?
נראה לי, כי במקרים חריגים ומיוחדים זניחת הסכם ממון עשויה להביא לביטולו מכללא.
האם סטייה מהוראות ההסכם תגרור את ביטולו
האם סטייה מהוראות הסכם ממון עשויה לגרום לביטולו? סטייה מהוראות ההסכם עשויה להיות בכמה אופנים: התנהגות בפועל השונה מהמוסכם על ידי בני הזוג על פי הסכם הממון; הסכמות מפורשות הסוטות מההסכמות על פי הסכם הממון.
ההבדל בין זניחת הוראות ההסכם ובין סטייה מהוראותיו, דומה להבדל שבין ביטול הסכם ממון לעומת שינויו של הסכם ממון.
נראה לי, כי סטייה מהוראות הסכם ממון, בין סטייה מכללא ובין סטייה מפורשת, כמוה כ"שינוי" של הסכם ממון, הטעון אישור של בית המשפט. שינוי של הסכם אינו דומה לביטולו[33]. שינוי מחייב גיבוש אומד דעת נרחב יחסית לעומת אומד הדעת לביטולו של הסכם. לפיכך, יש טעם לוודא את אומד הדעת של בני הזוג, בו גיבשו את הסכמותיהם החדשות, במעמד אישור השינוי בפני בית המשפט.
השאלה אם יש תוקף לשינויו של הסכם ממון, אפילו נעשה בכתב, אם השינוי לא אושר על ידי בית המשפט, הוכרעה על ידי בית המשפט העליון[34].
8.1.2. היתכן ביטול מכללא של הסכם ממון
המבנה המשפטי המוצע, ביטול או בטלות החיובים בהסכם ממון עקב זניחתו או עקב שינוי בנסיבות, אינו נקי מקשיים. חוק יחסי ממון מחייב, בסעיף 2 בו, כי שינויו של הסכם ממון טעון, אף הוא, את אישורו של בית המשפט. כיצד, איפוא, נאפשר לבן זוג לטעון לפקיעת הסכם ממון, ביטולו או בטלותו, נוכח זניחתו, אם זניחתו לא אושרה על ידי בית המשפט? אילו שלטו על הסכם הממון דיני החוזים, לבדם, ניתן היה לייחס לבני הזוג ביטול מכללא של ההסכם, בנסיבות מתאימות. לא כך הדבר, כאשר יש להסכם הממון רובד נוסף, והוא – אישורו של בית המשפט[35].
בעניין בדיחי[36] נדון תוקפו של הסכם מזונות שקיבל תוקף של פסק דין, אשר נזנח על ידי בני הזוג. האשה טענה, כי הסכם המזונות הוא הסכם ממון, ועל כן אינו ניתן לשינוי אלא בכתב ואלא אם קיבל את אישורו של בית המשפט. בית המשפט דחה את הטענה, כי בפניו הסכם ממון, הואיל ואין הוא צופה פני פקיעת נישואין. מהנמקת בית המשפט נמצאת למד, כי זניחת ההסכם הספיציפי שבפניו – הסכם בעניין מזונות - עשויה לגרור את ביטולו; ואולם, אילו היה בפניו הסכם ממון שאושר על ידי בית המשפט – לא היה קובע את ביטולו או בטילותו עקב זניחתו.
מקרה אחר נדון בבית המשפט המחוזי, בעניין בן יוסף[37]. בני זוג נישאו בשנת 1976 ונתגרשו בשנת 1987, לאחר שחתמו על הסכם גירושין, שאושר על ידי בית הדין הרבני, לפיו דירה בערד תעבור לידי האשה ודירה בתל אביב תישאר בחזקת הבעל. כשנה לאחר גירושיהם שבו בני הזוג ונישאו בשנית. כעבור ארבע שנים נפטרה האשה. בצוואתה ציוותה האשה את הדירה בערד לבתה. כעבור שנה נוספת הבעל נפטר. יורשי הבעל טענו כי הדירה בערד משותפת היא לבני הזוג, למרות מה שהוסכם בהסכם הגירושין, כיוון שעם נישואי בני הזוג בשנית ביטלו הם את הסכם הממון שערכו במסגרת הסכם הגירושין. טענה זו של יורשי הבעל נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע, כי הסכם הגירושין הוא הסכם ממון, הטעון כתב ואישור של בית המשפט או בית הדין. כל שינוי של הסכם ממון צריך להיות בכתב וטעון הוא אישור של בית המשפט או בית הדין. בית המשפט הוסיף ואמר, כי חיי נישואין במשק בית משותף, לכשעצמם, אינם מבטלים הסכם ממון קודם. בית המשפט איבחן את הלכת אגברה בכך שבני הזוג בפרשת אגברה חזרו לחיות יחדיו במשך 18 שנה לאחר גירושיהם, לעומת המקרה שבפניו, וכן, "כי לא הוכחו נסיבות של ויתור חנה (האשה) על חלק מזכויותיה בדירה מהם ניתן היה ללמוד, כי הסכם הגירושין בוטל". הנמקה אחרונה זו אינה מתיישבת, לכאורה, עם ההנמקה הראשונה. אם שינוי הסכם ממון טעון אישור בית המשפט, ובאין אישור – אין לשינוי תוקף, מה היה לבית המשפט להיזקק לנימוק נוסף, כי לא הוכחו נסיבות ויתור האשה?
בעניין ג.כ. נ' ד.כ.[38] דחה בית המשפט המחוזי, את טענת הבעל כי הסכם ממון שאושר כדין שונה בהתנהגות, מכיוון שאין החוק מאפשר זאת.
נראה לי בכל הכבוד, כי יש להבחין בין שינויו של הסכם ממון, פעולה המחייבת מעשה פוזיטיבי של בני הזוג, תוך הפעלת שיקול דעת, תוך גיבוש אומד דעת מחדש באשר לתנאים ולתניות של ההסכם לאחר שינויו, ובין ביטולו של הסכם ממון, בין ביטול בפועל ובין ביטול מכללא. את דעתי אנמק להלן.
8.1.3. שינוי הסכם ממון לעומת ביטולו
שאלה היא כלום יש להבחין בין שינויו של הסכם ממון ובין ביטולו של הסכם ממון. לכאורה, ביטול הסכם ממון מכיל בקרבו את שינויו; לכאורה, שינוי הוא מקרה פרטי של ביטול. אם מסקנה זו נכונה, אזי ביטולו של הסכם ממון לא יתאפשר עקב העובדה שלא בא אישור בית המשפט לביטול. הדברים קל וחומר אם ידובר בביטול הסכם ממון מכללא.
ואולם, נראה לי, כי אין הצדקה לראות בביטול הסכם ממון כרוב המכיל את המועט. לדעתי, עניין לנו בשתי פעולות משפטיות שונות בתכלית, שאין ביניהן נקודת השקה. יש טעם בטענה, כי שינויו של הסכם ממון מחייב התייצבות של בני הזוג בפני בית המשפט או בפני בית הדין, על מנת להבטיח את גמירות דעת כל אחד מבני הזוג לשינוי אותו החליטו לשנות את שהוסכם ביניהם במעמד דומה קודם לכן. לא כך הדבר כשמדובר בביטול הסכם. בביטול הסכם אין אותו חשש, כי התניות הממוניות החדשות הושגו תוך השפעה בלתי הוגנת. אכן, קיימת בדרך כלל הדאגה שמא הפעיל בן זוג לחץ או השפעה בלתי הוגנת על בן זוגו, גם כשמדובר בביטול הסכם ממון. ברם, חשש זה הוא בדרגה נמוכה יותר, משתי סיבות: הראשונה – עם ביטול ההסכם יחול על בני הזוג ההסדר המיוחס שבפרק השני לחוק יחסי ממון, העוסק בהסדר איזון המשאבים. השניה – ביטול ההסכם אינו יוצר הסדר חדש המחייב להבטיח כי בני הזוג הבינו את מהותו ואת תוצאותיו.
במילים אחרות, נראה לי, כי אינו דומה שינוי הסכם ממון לביטולו של הסכם ממון. שינוי הסכם ממון משמעו התייחסות בני הזוג למשטר הרכושי שהוסכם ביניהם בעבר והחלפתו באחר, או החלפת תניות ממוניות עליהן הסכימו בעבר בתניות אחרות. כידוע, אישור הסכם ממון, המתחייב על פי החוק, מגמתו היא להבטיח את קיומה של גמירות הדעת של בני הזוג[39]. "בשל הבעיות הרבות, וביניהן תופעות בלתי רצויות המתלוות לעיתים לדרך כריתתו של חוזה בין בני זוג, ביקש המחוקק להבטיח, כי התוקף להסכם יינתן רק על יסוד הסכמה, המובעת בו במעמד ובבהירות הראויה... בגלל היחסים המיוחדים, העדינים והמורכבים הקיימים בין בעל ואשה, קבע המחוקק, כי אין תוקף להסכם ממון ביניהם אלא אם כן משתכנעת ערכאה שיפוטית שההסכם נעשה מתוך רצון חופשי, ללא לחץ, וששני הצדדים הבינו בדיוק במה מדובר, ומהן התוצאות האפשריות של חתימתם על אותו הסכם "[40].
ההבדל החשוב והמהותי בין שתי הפעולות המשפטיות – שינוי הסכם ממון, מחד, וביטול הסכם ממון, מאידך - הוא, שלשינויו של הסכם ממון יש תוצאות מסויימות, הנובעות מפרטי ההסכמה המיוחדת של בני הזוג. לעומת זאת, ביטולו של הסכם ממון אינו מותיר את בני הזוג בחלל ריק[41]. ההסדר ה"מיוחס" לבני זוג – הסדר איזון המשאבים – הקבוע בפרק השני לחוק יחסי ממון, הוא זה שיסדיר את יחסי הממון בין בני הזוג. במילים נוספות: שינוי הסכם ממון מחייב פיקוח של ערכאה שיפוטית, פיקוח שנועד להבטיח שהסכמותיהם החדשות של בני הזוג הניצבים בפניה נעשו מתוך רצון חופשי, ללא לחץ ותוך גמירות דעת מלאה באשר למהות ההסכמות החדשות ולתוצאותיהן, שהרי תכניהם של השינויים שונים הם מתכניהם של הסכם קודם. אישור בית המשפט לשינוי הוא שיבטיח, כי התניות שהשתנו הוסכמו ברצון חופשי, וכי אין הן תוצאה של היחסים העדינים והמורכבים ביחסים שבין בני הזוג, יחסים העלולים לעלות כדי אילוץ, כפיה, השפעה בלתי הוגנת וכיוצא בזה.
הבדל נוסף תמצא בין שינוי הסכם ממון ובין ביטולו בעצם הפעולה המשפטית הנדרשת בכל אחת מן הפעולות הללו. שינוי של הסכם ממון מחייב ניסוח של תנאים ותניות בהסכם, ולעיתים תוך הסתייעות בעורך דין, לעומת אלה שהוסכמו בהסכם קודם. ביטול הסכם ממון, לעומת זאת, מהווה פעולה חד-פעמית ופשוטה.
נימוק נוסף להבחנה בין שינוי הסכם ממון ובין ביטולו מצוי בלשון החוק עצמו. סעיף 2 לחוק מחייב את אישור שינויו של הסכם. החוק לא קבע דבר באשר לביטולו של הסכם ממון. "מקובלנו, שאחד מכללי היסוד בתורת הפרשנות היא שהמחוקק אינו משחית מלים לריק ושיש לתת תוכן מסויים לדברו..."[42].
נראה לי, כי יש לפרש את הוראת סעיף 2 לחוק יחסי ממון, לפיה כל שינוי של הסכם ממון טעון אישור בית המשפט או בית הדין, פירוש מצמצם. שינוי הסכם ממון אכן מחייב כי בית משפט יבטיח את גמירות דעתם של בני הזוג העומדים בפניו באשר להסכם המשנה[43]. "שינוי" משמעו קביעת יחסי ממון שונים מאלה שהוסכם עליהם בהסכם קודם; "שינוי" משמעו שינוי התוכן של הסכם הממון. לא כך הדבר בביטול הסכם. ושמא תאמר, כי ביטול מפורש לחוד וביטול מכללא לחוד. נראה לי, כי בנסיבות המצדיקות זאת, ביטול מכללא יעלה כדי ביטול מפורש. ומה הן הנסיבות המצדיקות זאת? חלוף הזמן הוא נסיבה חשובה; ההרמוניה בין בני הזוג במהלך התקופה הארוכה שחלפה מעת כריתת הסכם הממון היא נסיבה תומכת; התנהגות נוגדת לתניות ולא רק סטייה קלת ערך היא ראייה וכל כיוצא בזה[44].
סיכומו של עניין זה, נראה לי לנכון להבחין בין שינוי הסכם ממון המחייב את אישורו של ההסכם המתוקן, על מנת שיהיה בכוחו להתגבר על ההסכם הקודם שאושר. גם לשונו של החוק מחייבת את אישור ההסכם המתקן וגם שורת ההגיון ובחינת יחסי הכוחות שבין הבעל לבין האשה מחייבים זאת. לעומת זאת, ביטול של הסכם ממון יכול שיהיה בר-תוקף בהיעדר אישור של בית המשפט. נראה לי להוסיף, כי בנסיבות מיוחדות, גם ביטול מכללא יהיה בר-תוקף.
מכאן מסקנתי, כי מבחינה רעיונית, ייתכן גם ייתכן ביטול של הסכם ממון, ביטול בר-תוקף, אפילו לא עמדו בני הזוג בפני בית המשפט לאשר את הביטול[45].
המבנה המשפטי המוצע על ידי מזמן בעייתיות נוספת, המצויה בכללי ההתנהגות המצופה מבני זוג שכרתו הסכם ממון, שמא התנהגותם תתפרש כויתור או זניחה של החיובים ושל התניות עליהם הסכימו. בן זוג עלול למצוא את עצמו מאשרר, חדשים לבקרים, את ההסכמות בהסכם הממון, על מנת שלא יטען בן הזוג האחר לזניחת ההסכם או התנהגות הסוטה מההסכם. הנסיונות והדאגה לאישרור החיובים והתניות, הם עצמם, עלולים להחריף יחסים בין בני הזוג, שלא לצורך ולא לטובה[46]. יש ממש בחשש זה. על בית המשפט לבחון את הנסיבות היטב בטרם יסיק מסקנה בדבר זניחת ההסכם.
8.2. עילה המושתתת על דיני הסיכול
8.2.1. דיני הסיכול
דיני הסיכול מוסדרים כיום[47] במשפט בישראל, בסעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970[48] (להלן – חוק החוזים (תרופות)). דיני הסיכול החלים כיום בישראל שונים מדיני הסיכול בשיטות משפט אחרות[49]. השוני בא לביטוי במבחן הסיכול, בנסיבות המסכלות ובעיקר – בתוצאות הסיכול. נקודת המוצא של סעיף 18 לחוק התרופות היא כי החוזה הופר, ומשהופר - הוא מקנה ל"מפר" חסינות מפני תרופות האכיפה והפיצויים, בנסיבות של סיכול החוזה[50]. במילים אחרות, בנסיבות של סיכול חוזה, אין החוזה פוקע מחמת הסיכול אלא שלחייב על פי החוזה תקום הגנה או חסינות מפני שני הסעדים: אכיפה ופיצויים. בידי הנפגע קיימת תרופת ביטול החוזה, אך כל עוד הוא לא מימש סעד זה, החוזה ממשיך להתקיים ולחייב את הצדדים לו[51]. הסיכול,כשלעצמו, אינו מביא לבטלותו או לנפסדותו של החוזה[52].
הפרק השישי להצעת חוק דיני ממונות מוקדש ל"סיכול חוזה", סעיפים 195- 201[53]. דיני הסיכול על פי חוק דיני ממונות שונים בתכלית מדיני הסיכול השוררים כיום על פי חוק החוזים (תרופות). העילה על פי דיני הסיכול מכוח הצעת חוק דיני ממונות, לכשיוחק חוק זה, תהיה קלה יותר לביסוס.
8.2.2. מטרות דיני הסיכול
מטרות דיני הסיכול הוגדרו על ידי מלומדי משפט בדרכים אחדות. נזכיר שתיים מהן: האחת - "דיני הסיכול מיועדים להסדיר את המצב המשפטי ואת חלוקת הסיכונים בין הצדדים לחוזה בעקבות אירועים בלתי צפויים, המתרחשים בפרק הזמן שבין כריתת החוזה לבין המועד שנקבע לקיומו"[54]. הגדרה זו מייחסת משקל ניכר לשינויים שחלו בעקבות אירועים בלתי צפויים מאז כריתת החוזה ואת חלוקת הסיכונים בעקבות האירועים הבלתי צפויים. הגדרה שניה היא – "דיני הסיכול עוסקים בקביעת התוכן של ההתחייבויות שנטלו עליהם הצדדים, כאשר חל שיבוש באפשרות ביצוע החוזה או ביכולת להפיק תועלת מקבלת הביצוע"[55]. על פי הגדרה זו מרכז הכובד מצוי בשיבוש שחל באפשרות הביצוע של החוזה או הפקת תועלת ממנו. הגדרה זו צועדת צעד נוסף, יחסית להגדרה הראשונה, בכך שהיא מבקשת ליצוק תוכן חדש להתחייבויות שנטלו הצדדים על עצמם, בעקבות שיבוש באפשרות ביצוע החוזה, או בעקבות שיבוש ביכולת הפקת תועלת מקבלת הביצוע. שתי ההגדרות רואות בדיני הסיכול כמי שנועדו להגביל או לסייג את האחריות החוזית. על פי שתי ההגדרות, דיני הסיכול מבטאים תפיסה לפיה החוזה הוא מנגנון להקצאה של סיכונים.
אירועים בלתי צפויים עשויים להתרחש בחוזים ארוכי טווח. ככל שביצוע ההתחייבויות החוזיות לעתיד רחוק יותר, כך עשויים להתרחש אירועים שלא נצפו בעת כריתת החוזה. כך הדבר ב"חוזי יחס", בהם ביצוע ההתחייבויות, לא זו בלבד שהוא לעתיד לבוא, אלא שביצוע ההתחייבויות הולך ומתמשך על פני התקופה החוזית.
מעצם טיבו של הסכם ממון הוא חושף את בני הזוג שכרתו אותו לסיכונים, בין כאלה שנצפו[56] ובוודאי כאלה שלא נצפו, ההולכים וגוברים ככל שתקופת הנישואין ממושכת. הסיכונים הם מסוגים שונים. חלקם במערכת הפנימית של בני הזוג; חלקם חיצוניים למערכת היחסים בין בני הזוג.
8.2.3. התנאים לתחולת דיני הסיכול
על פי חוק החוזים (תרופות), על הטוען לתחולת דיני הסיכול להוכיח, כי נתקיימו שלושה תנאים מצטברים: התנאי הראשון – כי חל שיבוש באפשרות הביצוע. השיבוש הרלבנטי לנושא דנן, הוא כשחל שיבוש יסודי בתועלת אותה ציפה להפיק בן זוג מקבלת ביצוע התחייבותו של בן זוגו על פי הסכם הממון. שיבוש זה מוגדר כסיכול מטרת החוזה – frustration of purpose[57]. התנאי השני, כי הנסיבות שגרמו לסיכול היו בלתי נמנעות, היינו - בן הזוג לא יכול היה למנוע את התרחשות הנסיבות בגינן סוכלה אפשרות קיום החוזה או הפקת התועלת מקיומו. התנאי השלישי הוא, כי הנסיבות שגרמו לסיכול לא היו צפויות, היינו - בעת כריתת הסכם הממון לא ידע בן הזוג הטוען לסיכול ולא היה עליו לדעת על הנסיבות שגרמו לסיכול, וכי הוא לא ראה ולא היה עליו לראותן מראש.
אדון בתנאי הראשון, שעניינו המרכזי הוא שיבוש המביא לסיכול מטרת הסכם הממון. אבחן יסוד זה בדוגמה. בני זוג כרתו הסכם ממון, בו הסכימו על הפרדת עסקיו של הבעל, באופן שלעת פקיעת הנישואין לא יאוזן שוויים של עסקיו. לעת אישור הסכם הממון היה הבעל שותף בעסקי אביו. הבעל, בלחץ אביו, לא היה מעוניין להיחשף לסיכון של איזון משאבים בינו ובין אשתו בעסקיו עם אביו. לימים, נפרד הבעל מעסקי אביו וייסד עסקים משלו. ייתכן לטעון, כי מטרת הסכם הממון שובשה.
אתייחס לדוגמה נוספת: בני זוג כרתו הסכם ממון, לפיו לא יאוזנו רווחי האשה מעיסוקיה. לעת עריכת הסכם הממון שימשה האשה כאדריכלית. לימים, למדה האשה משפטים וייסדה משרד מצליח. ייתכן לטעון, כי מטרת ההסכם סוכלה.
התנאי השני הוא שהנסיבות שגרמו לסיכול היו בלתי נמנעות, היינו - בן הזוג לא יכול היה למנוע את התרחשות הנסיבות בגינן סוכלה אפשרות קיום החוזה או הפקת התועלת מקיומו. מחלת בן זוג, הולדת ילד חריג, הסתבכות כלכלית של מי מבני הזוג וכל כיוצא בזה, הן נסיבות העשויות לענות על יסוד זה.
התנאי השלישי הוא כי הנסיבות שגרמו לסיכול לא היו צפויות, היינו - בעת כריתת הסכם הממון לא ידע בן הזוג הטוען לסיכול ולא היה עליו לדעת על הנסיבות שגרמו לסיכול, וכי הוא לא ראה ולא היה עליו לראותן מראש[58]. הנסיבות שיבואו בגדר סיכול הן נסיבות בהן קיום הסכם הממון הוא בלתי אפשרי. נסיבות אלה מתייחסות לאי-אפשרות פיזית או משפטית, או שהמצב הפך לבלתי חוקי, או שהמצב שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים, או שהמצב הפך לבלתי מעשי או שמטרת הסכם הממון נכשלה.
אירוע מסכל הוא אירוע חיצוני לחוזה, שאינו נתון לשליטתם של הצדדים לחוזה. כאשר הסיכול יזום על ידי צד לחוזה, אין היוזם יכול להסתמך על הגנת הסיכול[59].
דיני הסיכול על פי חוק החוזים (תרופות) יאפשרו לבן זוג, בנסיבות המצדיקות זאת, להתגונן מפני רעהו בשני הסעדים שהזכרנו לעיל – אכיפה ופיצויים. דיני הסיכול השוררים כיום לא יזכו בן זוג להתנתק מכבליו של הסכם ממון שערך עם בן זוגו.
עם זאת, נראה לי, כי בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, כאשר שיקולים של מוסר ושל צדק[60] מחייבים זאת, ייתכן להחיל את דיני הסיכול הרחבים, על פי הגישה המודרנית של דיני החוזים, שבבסיסם נורמות של הגינות, תום לב וצדק[61].
נסיון להחיל את דיני הסיכול הרחבים נעשה בפרשת נחמני[62]. וכך חיוותה השופטת שטרסברג-כהן את דעתה: "היצמדות דווקנית לתורת הסיכול מקשה על החלתה בענייננו, ואילו היה מדובר בחוזה רגיל, ספק אם ניתן היה לעשות כן. אלא שבענייננו מדובר בהסכם מיוחד, ולא מתחייב ואף לא ראוי להחיל עליו את דוקטרינת הסיכול בצורתה הדווקנית. בקטיגוריה כזו של הסכמים, יש לראות בשינוי ביחסו הנפשי של דני לאשתו ובאי-נכונותו להביא לעולם ילד משותף עמה כשהם אינם חיים עוד ביחד ולאחר שהקים משפחה חדשה, מאורע מסכל. לכאורה, השתקפותו החיצונית של המשבר – עזיבת דני את הבית והקמת תא משפחתי חדש על ידיו – מצביעה על דני נחמני כעל "יוצר" הנסיבות החדשות שעליהן הוא מבקש להסתמך על מנת להשתחרר מהסכמתו. במובן זה מושטת אצבע מאשימה כלפיו כדי לשלול ממנו את זכות החזרה מהסכמתו. עם זאת, דומה שבמירקם היחסים שאנו דנים בהם אין הדברים יכולים להיחתך בצורה זו...
מערכת יחסים בין בני זוג אינה סטטית. היא מטבעה דינאמית ונתונה לזעזועים... הסכמה ראשונית לתהליך זה אינה מודעת במובן המלא של המילה משום אי היכולת לצפות – נפשית ופסיכולוגית – את צפונות העתיד. לא תמיד מתמודדים בני זוג בהצלחה עם הקשיים בחייהם המשותפים... בכל מקרה...אין באלה כדי לשלול ממנו את הזכות לחזור בו מהסכמתו עקב שינוי נסיבות דרמטי, כאמור".
לסיכום עניין זה, נראה לי, כי שינוי נסיבות מהותי ביחסי ממון בין בני זוג יצדיק לראות מצבי סיכול כמפקיעים את הסכם הממון, והם לא יהיו רק בגדר חסינות או הגנה מפני הפרה[63]. במקרים כאלה לא יתעורר הצורך להסתייע בתחולת סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות). דיני הסיכול, המשמשים עילה להפקעת הסכם הממון, מפקיעים את ההסכם, מזכים את בן הזוג להשתחרר ממוסרות הסכם הממון שעשה בנסיבות שונות בתכלית מאלה השוררות בעת ביצועו.
8.2.4. דיני הסיכול על פי הצעת חוק דיני ממונות
כאשר תהפוך הצעת חוק דיני ממונות לחוק תקף ניתן יהיה לבסס, בדרך קלה יותר את עילת הסיכול, לצורך תקיפת תוקפו של הסכם ממון. כאמור, סעיף 18 לחוק התרופות אינו מזכה בסעד של התרת הסכם הממון או פקיעתו. סעיף 18 לחוק התרופות אינו מאיין את ההסכם; ההסכם מוסיף לחייב, כל עוד הוא לא בוטל על ידי בן הזוג האחר – הנושה. תוצאת הצעת חוק דיני ממונות היא שונה. סעיף 196 להצעת החוק קובע את פקיעת החוזה. סעיף 197 להצעת החוק קובע את פקיעת החיובים על פי החוזה. סעיף 198 קובע השעיית חוזה, במקרה של אירוע משעה. סעיף 201 קובע סיכול חלקי או השעייה חלקית.
8.2.5 דיני הסיכול – דינים דיספוזיטיביים
דיני הסיכול הם דינים דיספוזיטיביים. לפיכך, בני זוג רשאים להתנות על מצבי סיכול. "מה שמכריע בשאלת תחולתם של דיני הסיכול הוא אם החוזה, לפי פירושו הנכון ובהתחשב בכל הנסיבות ובכל היסודות, המפורשים והמשתמעים, כולל התנאה על הסיכול. מכאן שיש תמיד לבחון תחילה את החוזה, ולראות אם הצדדים בחרו לקבוע תוצאה שונה מן ההסדר החוקי; שאם כך בחרו יידחה ההסדר החוקי מפני ההסדר החוזי"[64].
לכאורה, הסכם ממון בו בני זוג פירטו פירוט מדוקדק כל תרחיש צפוי ולא צפוי, עלול למנוע בן זוג מלהסתייע בעילת הסיכול, שהרי בני הזוג היתנו עליהם.
ואולם, נראה לי, כי גם במקרה בו היתנו בני זוג על דיני הסיכול, יש לבחון אם ההתנאה עצמה תקפה, מבחינת אומד הדעת של בני הזוג ומבחינת המסויימות. מכל מקום, עדיין יעמדו קונסטרוקציות משפטיות אחרות לתקיפת תוקף הסכם ממון, כפי שיובהר להלן.
8.3. עילה בדבר שינוי נסיבות מהותי
אבחן עילה אפשרית נוספת לביטול הסכם ממון שקיבל תוקף של פסק דין - העילה בדבר שינוי נסיבות מהותי[65], שינוי שאירע לאחר כריתת ההסכם ולאחר קבלת תוקף של פסק דין, ההופך את המשך קיומו של פסק הדין לבלתי צודק, או כדי למנוע אי-צדק משווע[66]. במקרים רבים, שינוי נסיבות מהותי עשוי לעלות כדי סיכול[67].
וכך קובע בית המשפט העליון בפרשת קם[68]:
"הווה אומר, גם משניתן פסק דין המאשר הסכם, הרי אם הוכח שמאז הינתנו חל שינוי מהותי בנסיבות וכי יהא בלתי צודק להשאירו על כנו, ניתן לפתוח את הענין מחדש. פסק דין מבוסס על מערכת נסיבות מסויימות הקיימת בעת הינתנו ועם שינוי הנסיבות באופן מהותי עלול המשך קיומו של פסה"ד להפוך לבלתי צודק...
כך גם במקרה בו נערך הסכם גירושין בו הוסדרו בהסכמה העניינים הכספיים וההסכם קיבל תוקף של פסק-דין. נפסק כבר שהסכם כאמור אין בכוחו למנוע מבית המשפט לבחון את שאלת המזונות מחדש, אם נתגבש שינוי מוחלט של הנסיבות. בדומה לכך בעלי דין יכולים להתנות על כוחו של בית המשפט להעניק סעד על פי דין וסעד מן הצדק בפרט".
הבאתי לעיל דוגמאות אחדות לשינויים מהותיים בנסיבות. השינויים נחלקים לכמה קטיגוריות כלליות: הראשונה – שינויים הנוגעים לבני הזוג עצמם, כגון מצב פיזי או בריאותי של מי מבני הזוג. הדוגמאות הן מגוונות: טיפולי הפרייה שהאשה מטופלת בהם, ובעקבות כך, השתבש מסלול חייה של האשה; מחלת מי מבני הזוג, שהשביתה בן זוג מעיסוקיו לתקופה ממושכת; הסתבכות כלכלית של מי מבני הזוג; הסתבכות פלילית של מי מבני הזוג, שבעקבותיה נכלא לתקופה ממושכת; איבוד רישיון עיסוק של מי מבני הזוג וכל כיוצא בזה. הקטיגוריה השניה – שינויים הנוגעים לבני המשפחה, המצומצמת או המורחבת, ובכלל זה: הולדת ילד חריג, שחייב את התמסרות בן הזוג לטיפול בו; מחלת בן משפחה של מי מבני הזוג; הסתבכות בן משפחה בפלילים וכיוצא בזה. הקטיגוריה השלישית – שינויים חיצוניים לתא המשפחתי, כגון אובדן של נכס, התמוטטות שווקים פיננסיים ועוד.
טול מקרה בו הסכימו בני הזוג, כי קרן השתלמות שנצברה על שם מי מהם תהיה נכס נפרד, כך שלא תיכלל בגדר הנכסים שיאוזנו ביניהם לעת פקיעת הנישואין. לימים, ילדם של בני הזוג נחשד בביצוע עבירה פלילית. הוצאות ההגנה על הילד חייבו גיוס סכום עתק באופן מיידי. הבעל מימש את הכסף שנצבר בקרן ההשתלמות שעל שמו ומימן את הוצאות ההגנה של הילד. כעבור תקופה נוספת עלו יחסי בני הזוג על שרטון. האם יתאפשר לאשה לטעון, כי הכסף שבקרן ההשתלמות שעל שמה הוא כסף נפרד, כפי שהוסכם בהסכם הממון? האם השינוי בנסיבות לא יחייב את המסקנה, כי יש לבטל את ההוראה בהסכם הממון המתייחסת לקרן ההשתלמות?[69]
8.4. עילה הנובעת מחובת תום הלב
עילה אחרת מצויה בדוקטרינת תום הלב. בין שהמיון הנכון של הסכם ממון הוא סיווגו כ"חוזה יחס" ובין אם סיווגו יהיה "חוזה מיוחד", אזי בני הזוג שהתקשרו בהסכם ממון פועלים מתוך הנחה שהיחסים המוסדרים בהסכם יזכו לרמה גבוהה של אלטרואיזם וסולידריות של כל אחד מהם כלפי רעהו. חובת תום הלב שתחול על כל אחד מבני הזוג היא ברמה מוגברת מחובת תום לב החלה על "חוזה עיסקה" או "חוזה רגיל". בני הזוג המתקשרים מפתחים במהלך שנות נישואיהם ציפיות, כי כל אחד מהם יגלה דאגה וזולתנות כלפי רעהו, יגלה איכפתיות כלפי רעהו והזדהות עם האינטרסים של רעהו[70].
שלושה ממדים של חובת תום הלב נסקרו בספרות המשפטית: הממד המשפטי, הממד הערכי והממד הסוציולוגי. הגדרת תוכנה של חובת תום הלב בממד המשפטי אינה אחידה[71]. פרופ' מנחם מאוטנר עמד על תיאור מאפייניה של התנהגות המקיימת אחר חובת תום הלב ואיתר שתי דרישות אותן הציבו בתי המשפט: הגשמת הציפיות הסבירות של הצד האחר; והגשמת רוחה של הנורמה המשפטית המפורשת החלה על ההתנהגות, אף באופן החורג מהלשון של נורמה משפטית זו כפשוטה[72].
הגדרת תוכנה של חובת תום הלב בממד הערכי אף היא אינה קלה. "הערך העיקרי שאותו מבקשת חובת תום הלב לקדם ביחסיהם של בני האדם הוא ערך האלטרואיזם. המונח אלטרואיזם ננקט בדרך כלל לתיאור מצב שבו אדם פועל לא מתוך רצון לקדם אינטרס של עצמו, אלא ביסוד פעולתו עומדת הכוונה לקדם אינטרס של זולתו "[73]. תרגומו המעשי של ערך האלטרואיזם – הזולתנות – הוא התנהגות בעלת אופי "חלוקתי" [74](distributive). זולתנות משמעה הקצאה ממשאביו של האחד לטבת רעהו, "בין בדרך של עשיית מעשה בפועל לטובת אותו אדם, ובין בדרך של ויתור על מימושם של זכויות וכוחות שעל פי המצב המשפטי כפשוטו הם עומדים לו כלפי אדם אחר"[75]. דיני החוזים של המאה העשרים מייצגים "שאיפה לרכך ולמתן את האינדיבידואליזם שביסוד פעולותיהם של צדדים המתקשרים בחוזים. גם על פי דיני חוזים אלו נתפס החוזה, בעיקרו של דבר, כמכשיר לחליפין בין צדדים, שכל אחד מהם פועל לקידום התועלת שלו. ואולם, שלא כמו דיני החוזים של המאה התשע עשרה, דיני החוזים של המאה העשרים מוצגים כמגלים רגישות למשמעות הערכית של חלוקת המשאבים האמורה להיגרם בין הצדדים לחוזה בעקבות ביצוע החוזה, וכמבקשים לכפות על חוזים, באופן נרחב, תכנים המשקפים ערכים שהם חשובים לחברה והנחשבים רלבנטיים להתנהגויותיהם של צדדים המתקשרים בחוזים"[76]. ריכוך ומיתון האינדיבידואליזם באים לביטוי בנכונות בתי המשפט להתערב בדיעבד בתוכנם של חוזים, תוך אכיפת מידה של צדק בהקצאת המשאבים שנקבעה בחוזה, וכן תוך אכיפתם של ערכים חברתיים הנחשבים בעיני בית המשפט ראויים.
הממד הסוציולוגי של חובת תום הלב מומחש שבעתיים ביחסים הנרקמים בין בני זוג. חובת תום הלב באה לביטוי באמון (Trust) שרוחש בן זוג אחד לרעהו. אמון זה, או חובת תום הלב, משמעם, בן זוג מניח כי בן זוגו ינהג עמו באמון. "האמון נדרש מקום שפעולה מחייבת הסתמכות על הזולת, תוך היעדר ידיעה של ממש אודות אופן הפעולה של הזולת"[77]. בן זוג פועל תוך אמון מוחלט בהתנהגות היומיומית של בן זוגו, גם אם אין לו ידיעה שוטפת על פעולותיו. האמון מנביע הסתמכות. "ביסוד מושג האמון עומדת האפשרות של אדם להסתמך על כך שציפייתו הסבירה מהזולת או ממוסד, כי ינהגו בהתאם למה שמתחייב ממצבם או מתפקידם – תתקיים"[78].
עמידתו של בן זוג על התניות בהסכם הממון שכרת עם בן זוגו, שנים רבות קודם לכן, אשר קבע הפרדה רכושית בין בני הזוג, עשויה, במקרים חריגים ומיוחדים, לעלות כדי עמידה על זכות שלא בתום לב.
אסתייע שוב בדוגמה שהובאה לעיל. כזכור, בני זוג כרתו הסכם ממון, לפני שלושה עשורים, בו נקבעה הפרדת נכסים כמעט מוחלטת. הבעל צבר נכסים לרוב והאשה לא צברה נכסים, בעיקר משום דאגתה לילד החריג שנולד לבני הזוג. בני הזוג כרתו אומנם את הסכם הממון, תוך הבנה ברורה של האשה את משמעות תניות ההסכם ואת תוצאותיהן. ואולם, ההתפתחויות שחלו במהלך הנישואין יצרו אצל האשה ציפיות כלפי בעלה, כי האות הכתובה אינה משקפת הפרדה. האמון שהאשה נתנה בבעלה בהתנהלותו באשר לצבירת הנכסים, כמו גם האמון שנתן בעלה בה בהעניקה טיפול מסור לילד החריג, יצרו הסתמכות זה כלפי זה, כי כל אחד מהם ינהג בהתאם למתחייב מהמצב המיוחד בו כל אחד מהם מצוי. התניות בהסכם הממון אינן עונות עוד על הציפיות שפיתחה האשה במהלך תקופת הנישואין הממושכת, על תהפוכותיה. התניות שבהסכם הגירושין, אם ייאכפו, יבססו אגואיזם ולא אלטרואיזם.
חובת תום הלב, על שלושת ממדיה, תאפשר לבית המשפט להתערב בתכניו של הסכם הממון. ההתערבות של בית המשפט בממד המשפטי תהיה בדרך של החלת נורמה, אפילו תכניה סותרים את מילות ההסכם. התערבות בית המשפט בממד הערכי תושתת על ערך הצדק החלוקתי. התערבות בית המשפט בממד הסוציולוגי של חובת תום הלב תהיה על בסיס האמון הנדרש במערכת היחסים שבין בני הזוג, שנתמשכה על פני למעלה משנות דור.
9. סיכום
הסכם ממון שאושר כדין, ואפילו קיבל תוקף של פסק דין, עשוי להתבטל על ידי בית המשפט, כולו או מקצתו, במקרים חריגים ומיוחדים, או שלא ניתן יהיה לאכוף את הוראותיו. המדובר בהסכם ממון שנכרת ערב הנישואין או הסכם ממון שנכרת במהלך הנישואין, ואשר במשך קיומו של ההסכם חלו שינויים מהותיים מאוד בנסיבות. השינויים בנסיבות הם מסוגים שונים, חלקם פנימיים – של בני הזוג עצמם, או של בני המשפחה הקרובה, וחלקם חיצוניים לבני הזוג. העילות המשפטיות מתבססות, בעיקרן, על שינויים מהותיים בנסיבות. ואולם, אין העילות עשויות עור אחד, במובן זה שאחדות מהן עשויות להקים תרופה של ביטול ההסכם ואחרות – תרופה של אי-אכיפת ההסכם, לצד המשך קיומו של ההסכם. יהיו מקרים בהם ישכנע בן זוג, כי הסכם הממון בוטל על ידו ועל ידי בן זוגו, ביטול מכללא, עקב זניחתו; יהיו מקרים בהם ישכנע בן זוג, כי יש להחיל עליו ועל בן זוגו את דיני הסיכול. החלת דוקטרינת תום הלב עשויה להנביע תוצאות משפטיות דומות לאלה שהובאו לעיל, אפילו אין תחולה ישירה לדיני ביטול חוזה או לדיני הסיכול.
אם יטען הטוען כי יהיה בקריאת תיגר על תוקפו של הסכם ממון כדי לפגום ביציבות המשפט וכדי לערער את הבטחון של המשפט יש להשיב לו כי יציבות ובטחון יושגו דווקא אם ייבחנו בדקדקנות מקרים חריגים אשר יחזקו דווקא את הכלל.
לפסקי הדין שאוזכרו במאמר:
* מנהל משרד עורכי דין. מחבר האוגדן "יחסי ממון ורכוש – הלכה ומעשה"; מחבר (יחד עם עו"ד אבישי גריידי) האוגדן "מזונות ילדים – הלכה ומעשה".
** כל המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית כלשהי. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
[2] בחוק יחסי ממון קבועות דרכים נוספות לאישור הסכם ממון שנעשה בין בני זוג ערב הגירושין והן: אימות רושם הנישואין או אימות בפני נוטריון. שאלה היא מה הוא מעמדו של הסכם ממון שאומת על ידי רושם נישואין או נוטריון, האם הסכם ממון שאומת כאמור יוגדר כ"פסק דין". נכון הדבר שהחוק קובע שאימות כזה יבוא במקום האישור על ידי בית המשפט או בית הדין, אך אין החוק מגדיר את מעמדו של הסכם שאומת. יש לציין בהקשר זה, כי בעוד שהחוק קובע שאימות הניתן על ידי רושם נישואין בא במקום האישור הנדרש על ידי בית המשפט, לא נקבעה קביעה דומה באשר לאימות הסכם ממון על ידי נוטריון.
[3] הליכי ביצוע הסכם ממון יינקטו בדרך של פנייה לבית המשפט לפי סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, אשר מוסמך לתת הוראות ביצוע או לקבוע כי ביצוע הוראות ההסכם ייעשה בלשכת ההוצאה לפועל.
[4] קטיגוריה נוספת, שאינה ממין רשימה זו, היא קטיגוריית הסכמי ממון הנעשים למראית עין, כגון: נסיון הברחת נכסים מנושים, מצגי שווא כלפי בני המשפחה המורחבת וכיוצ"ב.
[5] כגון: מעשה בגידה של בן זוג, ראה ע"א 1581/92 אברהם אבי ולנטין נ' דורית ולנטין, פ"ד מט(3) 441.
[6] שמו של החוק, "חוק יחסי ממון", מעיד על ייעודו: להסדיר יחסים לאורך ימים, החל במועד הנישואין וכלה בפקיעת הנישואין.
[7] הבחנה שפותחה בעיקר על ידי MacNeil. ראה ד' פרידמן ונ' כהן, חוזים, כרך א', בעמודים 72-73.
[9] ראה ע"א 1185/97 מילגרום נ' מרכז משען, פ"ד נב(4) 145; ע"א 554/83 אתא נ' זולוטולוב, פ"ד מא(1) 282.
[11] ראה ע"א 9946/01 אררט נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד נח(1) 103.
[12] שם, בסעיף 6 לפסק הדין.
[13] בדרך כלל המתקשרים ב"חוזה יחס" אינם בעלי "כוחות" שווים; בדרך כלל המתקשרים ב"חוזה יחס" הם נותן שירות ומקבל שירות. לא כך הדבר ביחסי ממון בין בני זוג.
[14] כאמור לעיל, הסכם ממון שנכרת במסגרת של הסכם גירושין כולל, אינו בא בגדר חוזה לתקופה ממושכת. בדרך כלל, בני זוג העורכים הסכם גירושין מסדירים ביניהם את יחסי הממון, לרבות איזון המשאבים לביצוע חד-פעמי, אפילו המדובר בהעברת זכויות בעתיד הרחוק. נכון יהיה לראות הסכם כזה כחוזה עיסקה בדידה ולא חוזה יחס.
[15]ניסוח מקובל בהסכמי ממון: "הצדדים מצהירים ומאשרים, כי גם אם ישתנו הנסיבות ו/או אם יפעלו ו/או ינהלו את ענייניהם באופן השונה מהמוסכם על ידם בהסכם זה ו/או מהוראות הסכם זה, לא יהיה בכך כדי ליצור חיוב מפורש ו/או מכללא השונה מהוראות הסכם זה".
[16] ראה ג' שלו, בעמודים 621 ואילך.
[17] ראה ג' שלו בעמודים 104-105; פרידמן וכהן, כרך ג, בעמוד 349.
[18] ראה ג' שלו, דיני חוזים – החלק הכללי, בעמוד 17.
[19]ראה והשווה עם בר"ע 1439/98 גולדשמידט נ' גרטנר, דינים מחוזי, כרך כ"ו(10) 775.
[20] ראה ג' שלו, בעמודים 621 ואילך.
[21] הכוונה היא להסכם ממון מהקטיגוריה הראשונה הנזכרת לעיל.
[22] הכוונה היא להסכם ממון מהקטיגוריה הרביעית הנזכרת לעיל.
[23] הכוונה היא להסכם ממון מהקיטגוריה השניה או השלישית הנזכרות לעיל.
[26] ראה ע"א 4946/94 אגברה נ' אגברה, פ"ד מט(2) 508. בהמשך הפרק נעסוק בהלכה שבפסק דין זה ונבדוק אם היא ישימה לנידון דידן.
[27] השווה עם תמ"ש 22630/04 ביטרן נ' ביטרן, אתר חוק ומשפט. במקרה זה בני זוג כרתו ביניהם הסכם גירושין בשנת 1979, הסכם שניתן לו תוקף של פסק דין על ידי בית הדין הרבני, בו הסכימו, כי דירת המגורים הרשומה בחלקים שווים בין בני הזוג תהיה לבעלותו המלאה של הבעל. לאחר גירושיהם שבו בני הזוג לחיות יחדיו. האשה לא העבירה את זכויותיה בדירה לבעל, כפי שהוסכם. בשנת 2004 הגישה האשה תביעה לפירוק השיתוף ותביעתה נתקבלה בהיעדר הגנה. הבעל טען לביטול פסק הדין לפירוק השיתוף, משום שהוא זכאי למלוא הזכויות בדירה כפי שנקבע בהסכם הגירושין שקיבל תוקף של פסק דין. בית המשפט לענייני משפחה דחה את טענות הבעל, בין היתר מחמת העובדה, כי בני הזוג שבו לחיות יחדיו כידועים בציבור במשך 25 שנה ותקופה ממושכת זו יצרה שיתוף מחודש בין הצדדים. נכון הדבר, כי הנידון אינו דומה לראיה, כיוון שעם גירושיהם תם פרק הנשלט על ידי חוק יחסי ממון והחל פרק הנשלט על ידי דין שיתוף יציר הפסיקה. למרות זאת, יש בהנמקה של בית המשפט ללמד על חוסנה של טענה בדבר זניחת ההתחייבויות על פי הסכם גירושין.
[28] ראה ע"א 4946/94 אגברה נ' אגברה, פ"ד מט(2) 508.
[29] העילה השלישית לא נטענה במפורש בכתב התביעה, ואף-על-פי-כן נדונה על ידי בית המשפט המחוזי, כיוון שהתבקשה מן הנסיבות.
[30] ראה סעיף 4 לפסק הדין.
[31] ראה מ"א 1701/96 בדיחי נ' בדיחי, דינים מחוזי, כרך לב(3), 365.
[32] אין להתעלם מכך שפרשת אגברה עסקה בחיובים של דמי מזונות, שאינם מסוג החיובים שביחסי ממון. חיובים שבדמי מזונות אינם מחייבים את אישור בית המשפט כתנאי לתוקפם.
[33] ראה סעיף 6.1.4 להלן.
[34] ראה ע"א 486/87 אבידור נ' אבידור, פ"ד מב(3) 499. כן ראה נסים שלם, יחסי ממון ורכוש – הלכה ומעשה, בעמודים 155-173. אך ראה ע"מ 4547/06 פלוני נ' פלונית, אתר חוק ומשפט, סעיף 9 לפסק הדין. כבוד השופטת עדנה ארבל לא ראתה להבחין בין מצב של "לוח חלק", בו כרתו בני זוג הסכם ממון , שלא אושר, ובין מצב שנכרת כבר הסכם ממון, שזכה לאישור בית המשפט, אלא שבני הזוג ערכו הסכם משנה, מבלי להביאו לאישור בפני בית המשפט.
[35] ראה 486/87 אבידור נ' אבידור, פ"ד מב(3) 499. בעניין זה בני זוג ערכו הסכם גירושין ובו הסכימו, בין היתר, כי דירת הגג, שהיתה בבעלותם המשותפת, תישאר בחזקתה הבלעדית של האשה, וזכויות הבעל בדירה יועברו, במועד סידור הגט, על שם שני ילדיהם. ההסכם אושר על ידי בית המשפט על פי חוק יחסי ממון. בני הזוג נתגרשו על פי הסכמתם בהסכם הגירושין הנ"ל. כחצי שנה לאחר הגירושין, החליטו בני הזוג להינשא בשנית. עובר לנישואיהם ערכו בני הזוג הסכם, בו הסכימו כי במקרה שיתגרשו בשנית – מחצית הזכויות בדירת הגג תהיה בבעלות האשה והמחצית האחרת בבעלות הילדים. משנתערערו יחסי בני הזוג בשנית, עתר הבעל לביטול הסכם הגירושין הראשון, נוכח כריתת ההסכם השני ששינה אותו. תביעתו נדחתה בבית המשפט המחוזי. ערעור הבעל לבית המשפט העליון נדחה אף הוא. הנשיא שמגר קבע, כי משלא אושר ההסכם השני, אין בכוחו לשנות את ההסכם הראשון, שאושר על פי חוק יחסי ממון.
ייתכן לאבחן את פרשת אבידור בכך שמשך הזמן שחלף בין ההסכם הראשון ובין ההסכם השני היה קצר. איבחון זה בעייתי, כיוון שקשה יהיה להגדיר מהו פרק זמן ארוך ומהו פרק זמן קצר.
[36] ראה מ"א 1701/96 בדיחי נ' בדיחי, דינים מחוזי, כרך לב(3), 365.
[37] ה"פ1116/92 יורשי בן יוסף ז"ל נ' אורה פז, דינים מחוזי, כרך כו(7) 17.
[38] ע"מ (ת"א) 1194/02 ג.כ. נ' ד.כ., דינים מחוזי, כרך לד(1) 48.
[39] ראה פרקים 6 ו-7 לעיל.
[40] ראה ע"א 4/80 מונק נ' מונק, פ"ד לו(3) 421.
[41] השווה עם דיני ביטול צוואה, דנ"א 7818/00 יוסף אהרן נ' אמנון אהרוני, אתר חוק ומשפט, בסעיף 17 לחוות דעתה של כבוד השופטת עדנה ארבל. נכון הדבר, כי לא ייתכן ביטול צוואה בהתנהגות, אם כי ייתכן ביטול צוואה במשתמע, בדרך של עשיית צוואה הנוגדת את קודמתה.
[42] ד"נ 40/80 קניג נ' כהן, פ"ד לו(3) 701. כן ראה א' ברק, פרשנות במשפט, כרך שני: פרשנות החקיקה, הוצאת נבו, בעמוד 539.
[43] ע"א 4/80 מונק נ' מונק, פ"ד לו(3) 421.
[44] השווה עם דרכי ביטול צוואה בדנ"א 7818/00 יוסף אהרן נ' אמנון אהרוני, אתר חוק ומשפט.
[45] ראה הערת אגב של השופט גדול בתמ"ש 8470/05 ס' נ' ס' (לא פורסם), לפיה אם השמידו בני הזוג את הסכם הממון ייתכן וניתן היה לראות בכך את ביטולו, כדוגמת השמדת צוואה.
[46] ראה ת"א (ת"א) 1179/92 לדר נ' לדר, תקדין מחוזי, כרך 93(2) 958, 960: "התנהגות בני זוג אחרי הסכם גירושין במקרים רבים שבהם מסכימים בני הזוג על גירושיהם, נמשכים הקשרים ביניהם, בייחוד כאשר יש להם ילדים, כמו במקרה שבפני. מערכת יחסים זו טעונה מתח ובעייתיות. חמור ביותר יהיה לבוא לאותם בני זוג ולומר כי ביחסיהם, לאחר חתימת הסכם הגירושין, עליהם להיזהר שאלו לא יתפרשו כויתור על האמור בהסכם הגירושין. לו כך היה, הרי כל אחד מבני הזוג צריך היה ללוות כל מעשה ומחווה בהצהרות ובהודעות שאלה נעשים מבלי לפגוע בזכויות או כיוצא בזה. אך לא רק זאת, יש ובני זוג הגיעו בשלב מסויים של חייהם למסקנה שעליהם להיפרד. אולם משהסדירו כל הכרוך בכך, וחתמו על הסכם ואישרוהו, התבהר להם משמעותו של ההסכם והחלו בגישושים לנסות ולאחות את הקרע. אם ייאמר כי נסיונות אלה יתפרשו כהסכם מכללא לביטול ההסכם שנחתם ואושר, יהיה על עורך דינו של כל בן זוג, להזהירו הזהר היטב, מפני כל מגע עם בן זוגו, שמא מגע זה יתפרש כביטול של הסכם שהושג ביגיעה ובממון רב. תוצאה זו אינה רצויה ויש למונעה. עניין לחברה בשיקום היחסים שבין בני הזוג, שיקום שעשוי למנוע התפוררותה של משפחה על כל הכרוך בכך לבני הזוג ולילדיהם". .
[47] לאחרונה ראתה אור הצעת חוק דיני ממונות, מאת משרד המשפטים, חלק מקודקס אזרחי מקיף, פרי עבודת ועדה בראשות נשיא בית המשפט העליון, פרופ' אהרן ברק.
[48] וזו לשון סעיף 18 לחוק התרופות:
"18. פטור בשל אונס או סיכול החוזה
(א) היתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ולא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען, וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי-אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים.
ב) במקרים האמורים בסעיף-קטן (א) רשאי בית המשפט, בין אם בוטל החוזה ובין אם לאו, לחייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה או, על פי בחירה כאמור בסעיף 9, לשלם לו את שוויו,ולחייב את המפר בשיפוי הנפגע על ההוצאות הסבירות שהוציא ועל ההתחייבויות שהתחייב בהן באופן סביר לשם קיום החוזה, והכל אם נראה לבית המשפט צודק לעשות כן בנסיבות העניין ובמידה שנראה לו."
[49] ראה בהרחבה אצל ג' שלו, בעמודים 624-625, וכן אצל פרידמן וכהן, כרך ג, בעמוד 414. ראה גם איזכור השיטות השונות בע"א 5587/93 נחמני נ' נחמני, פ"ד מט(1) 485.
[51] לעומת המצב השורר כיום, הצעת חוק דיני ממונות קובעת תוצאות שונות בנסיבות סיכול – הסיכול יהווה עילה לפקיעת החוזה.
[52] ראה ע"א 464/81 שמיר נ' הוך, פ"ד לו(3) 393.
[53]
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.
שאל את המשפטן
יעוץ אישי
שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
חיפוש עורך דין לפי עיר :
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
|
כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי