אדם שקיבל את דירת המנוחה בצוואתה הראשונה נושל ממנה לחלוטין בצוואתה השלישית שנערכה באותה שנה. הוא הגיש התנגדות אך נדחה: "הייתה צלולה"
משלוש יוצאת אחת: בית המשפט למשפחה בתל אביב קבע לאחרונה שיש תוקף לצוואה שלישית במספר אשר ערכה חולת סרטן בשנה האחרונה לחייה, לטובת אחיין שלה, והיא זו שתקוים. בשתי הצוואות הקודמות ציוותה המנוחה את דירתה גם לאדם נוסף, מה שהוביל אותו להגיש התנגדות לצוואה האחרונה. ואולם השופטת סגלית אופק דחתה את ההתנגדות לאחר ששוכנעה שהמנוחה הייתה כשירה במועד הצוואה האחרונה, ולא הופעלה כלפיה השפעה בלתי הוגנת.
תחילת הפרשה בשנת 2017 אז אובחנה המנוחה כחולה במחלה קשה. היא עבדה בתפקיד בכיר באל-על ולא זכתה להתחתן או להביא ילדים, והחליטה שלא להותיר את חלוקת הרכוש שלה, שכולל בין היתר דירה, ליד הגורל.
כך יצא שבמהלך 2019 ערכה האישה שלוש צוואות: בראשונה ציוותה את כל דירתה לנער כבן 14 אשר היה מקורב אליה; בצוואה השנייה חלקו של אותו נער בנכס ירד לרבע בלבד; ואילו באחרונה הוא נושל מהדירה לחלוטין לטובת אחיינה של המנוחה. פחות מחודש אחרי עריכת הצוואה השלישית הלכה המנוחה לעולמה כשהיא בת 72.
הנער המקורב למנוחה, כיום בן 19, הגיש התנגדות לצוואתה השלישית שנישלה אותו מהדירה. התנגדותו נשענה על שתי טענות: האחת, שהמנוחה לא הייתה כשירה במועד הצוואה האחרונה; והשנייה, שהופעלה עליה באותה תקופה השפעה בלתי הוגנת מצד האחיין, השוללת את תוקף הצוואה.
האחיין, מנגד, טען שדודתו הייתה צלולה לגמרי כשבחרה להוריש לו את הדירה, ומשכך יש לדחות את ההתנגדות ולממש את רצונה האחרון.
מבולבלת או חדה כסכין?
השופטת אופק מינתה פסיכיאטר כמומחה מטעם בית המשפט על מנת להעריך את מצבה הקוגניטיבי של המנוחה עובר לחתימתה על הצוואה השלישית. המומחה התקשה להגיע למסקנה חד משמעית והותיר את העניין בספק. ואולם לדברי השופטת, הונחו לפתחה מספיק ראיות על מנת להתיר את הספק ולקבוע שהמנוחה הייתה צלולה כשערכה את הצוואה האחרונה.
ממסכת הראיות עלה אמנם שכשבוע לפני חתימתה על צוואתה השלישית סבלה המנוחה מ"דליריום" (מצב זמני של בלבול הגורם ליכולת החשיבה של האדם להיפגע), אלא שנוכח העדויות האחרות מטעם התביעה והספק אליו הגיע המומחה – התרשמה השופטת שהדליריום, הלכה למעשה, חלף לפני החתימה על הצוואה השלישית.
ומהן העדויות שגרמו לשופטת לקבוע זאת? אחת מהן הייתה של המטפלת של המנוחה, שסיפרה כי היא הייתה צלולה עד סמוך מאוד למותה. המטפלת אף העידה שלקראת הפגישה עם עורך הדין שהחתים את המנוחה על צוואתה השלישית, היא איפרה אותה, סירקה אותה ועשתה לה פן – מה שמעיד על כך שהייתה צלולה.
לעדות המטפלת הצטרפה עדות עורך הדין אשר חיזקה אותה. הוא סיפר שהכיר את המנוחה עשרות שנים, כאשר במועד החתמתה על הצוואה השלישית "היא הייתה מעולה, ידעה בדיוק מה היא רוצה מעצמה. כשפגשתי אותה היא הייתה מצוחצחת וחדה כמו סכין".
חיזוק נוסף למסקנה שהמנוחה הייתה צלולה בזמן חתימתה על צוואתה האחרונה הגיע מגורם לא צפוי – אביו של המתנגד. הוא סיפר שבימים שקדמו לחתימת הצוואה אפשרה משפחת המנוחה לבנו לשוחח עימה בטלפון, כאשר לדברי השופטת "היכולת להתעדכן מלמדת על איכות השיחה ויכולותיה הקוגניטיביות של המנוחה לנהל שיחה, באופן שאינו מתאפשר במצב דליריום".
לקראת סיום דחתה השופטת אף את הטענה להשפעה בלתי הוגנת ובכך חרצה למעשה את גורל ההתנגדות לדחייה. המתנגד חויב לשלם לאחיין המנוחה הוצאות בסך 35 אלף שקל.
- ב"כ האחיין: עו"ד ב. קראוס
- ב"כ המתנגד: עו"ד א. יפה
עו"ד יחזקאל חרלף
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.