|
החוק אוסר על בעלי מקום ציבורי להפלות את המבקשים להכנס בשעריו, אך בפועל במועדונים רבים ברחבי הארץ עדיין נפוצה תופעת הסלקציה. עוה"ד אלעד קרן ותומר כרמי סוקרים במאמרם את החוק והפסיקה בנושא, וממליצים לכל אדם שנפגע מהתופעה להגיש תביעה על מנת למגר את התופעה.
מבוא
חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000(להלן-"החוק" או "חוק איסור הפלייה"), בא להסדיר, בין היתר, את הכללים בעניין התנהגות בעלי מקום ציבורי בעניין הכנסת ציבור הבא בשעריו.
במאמר זה ננסה לתת מענה לשאלות נפוצות הנוגעות לנוהג המושרש במספר לא מבוטל של מועדונים ברחבי הארץ, בנושא קבלת הקהל ודרכי הכנסת האורחים, ואפשר גם לקרוא לילד בשמו ולומר ללא חשש, קבל עם ועדה – "מדיניות הסלקציה".
חוק איסור הפלייה לא טומן בחובו מנגנון אכיפה כלשהו, כלומר אין רשות (משטרה, פקחי עירייה וכו') שאחראית על אכיפתו, וכפועל יוצא מכך, מי שאמון על אכיפת החוק הינו האזרח אשר חווה על בשרו את התופעה המבישה. החוק מאפשר לאזרח הקטן את יומו בבית המשפט.
לדעתנו, על מנת להילחם בתופעת הסלקציה במועדונים ולהביא לסיומה ולהוקעתה , על כל אחד ואחת מהמופלים בכניסה למועדון מסיבות לא ענייניות ובלתי רלבנטיות, לאכוף את החוק על ידי הגשת תביעות נגד המקום. המציאות של הסלקציה והסינון לא תיעלם כנראה מעצמה, אלא רק ע"י נקיטת אמצעים תקיפים נגד מקומות הנוהגים כך. מקומות העומדים בפני סכנת תביעות מלקוחות שסורבו, ייקחו זאת בחשבון וישתדלו להתנהג כיאות. רק על ידי אמירה של בית המשפט המלווה בפיצויים ברף הגבוה שלהם, כך אנו סבורים, נצליח להוקיע את התופעה או לכל הפחות לצמצמה.
המאמר סוקר את החוק ומטרותיו, זכויותיו של האזרח לעומת חובותיו של המקום הציבורי (המועדון) ולהיפך, וכן את פסיקת בתי המשפט על ערכאותיו השונות בנושא.
מהי הפלייה? מהן החזקות הקבועות בחוק ומה משמעותן? האם ניתן לקבל סעד מבית המשפט כתוצאה ממעשה הפלייה? מה הסעד אותו ניתן לקבל? האם קיים מנגנון לאכיפת החוק? איזו ערכאה משפטית מוסמכת לדון בתביעה על פי החוק? את מי ניתן לתבוע – בעל המועדון או הסלקטורית, אולי את שניהם? מהי עמדת בית המשפט בתביעות על פי החוק? על שאלות אלו ורבות אחרות נקיים דיון להלן.
היסטוריה חקיקתית
טרם נכנס לעובי הקורה ולניתוח מעמיק של המצב המשפטי, חשוב שנבין מדוע ולמה "נולד" חוק איסור הפלייה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים.
מדברי ההסבר להצעת החוק עולה בברור כי החוק נועד למנוע, בין השאר, הפליית אנשים בעלי חזות מזרחית, "אחת הבעיותהקשות בתחום החברתי היא הפליה בהספקת מוצרים ושירותים בכניסה למקומות ציבוריים. בסירוב לאפשר לאדם כניסה למקום ציבורי או לספק לו שירות או מוצר, רק בשל השתייכותו לקבוצה ובמיוחד קבוצה שיש לגביה היסטוריה של הפליה בעבר, יש משום פגיעה קשה בכבודו של האדם. בעת האחרונה נודע כי במקומות בילוי, למשל, נמנעה כניסה מאנשים בעלי חזות מזרחית.
חוק זה נועד להתמודד עם תופעה שלילית זו ולהקנות לכלל האוכלוסיה הזדמנויות שוות בהנאה ממוצרים, משירותים וממקומות המיועדים להיות פתוחים לציבור הרחב. מוצע שהחוק יחול גם על עסקים פרטיים המחזיקים מקומות ציבוריים, או המספקים מוצרים או שירותים ציבוריים, שכן עיקר התופעה החברתית השלילית מתרחשת במקומות שהם בבעלות פרטית, כאמור. הרעיון הבסיסי העומד ביסוד חקיקה זו הוא שיש מקום להחלת עיקרון השוויון גם על עסקים פרטיים...
החוק המוצע עולה בקנה אחד עם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הוא בא ליישם את התפיסה של כבוד האדם, להגן עליו מפני ההפליה גם בתחום המשפט הפרטי, ולהקנות עילת תביעה אזרחית בשל הפליה, בסייגים הקבועים בו". (ראה דברי ההסבר להצעת החוק, ה"ח התש"ס 2871, בע' 372). (כל עוד לא נאמר אחרת- ההדגשות שלנו- א.ק, ת.כ).
סעיף 1 מגדיר את מטרת החוק, כפי שזו קבועה שם: "חוק זה נועד לקדם את השוויון ולמנוע הפליה בכניסה למקומות ציבוריים ובהספקת מוצרים ושירותים".
על שיטת הסלקציה
תיאור השיטה: חלק ממועדוני הלילה בישראל, ובמיוחד אלה שבהם מתקיימות מסיבות גדולות של מאות ואלפי משתתפים, אימצו שיטה ייחודית (וייאמר מייד: שערורייתית) להכנסת הציבור המעוניין בבילוי במועדון. לפי שיטה זו, תוחם המועדון את הכניסה אליו בגדרות, ויוצר מסגרת מלבנית סביב פתח הכניסה. באי המועדון מתגודדים סביב הגדרות וממתינים להכנסתם. מעבר לגדרות, במתחם המלבני שנוצר, עומדים בחור או בחורה הקרויים "מארח/ת" או "הסלקטור/ית" בלשון העם, הממונים מטעם המועדון, והם הבוחרים מי מבין המעוניינים להיכנס למועדון יכנס, ומתי. כתוצאה משיטה זו קהל רב נאסף בפתח המועדון, ממתין למוצא פיהם של הסלקטורים.
עצם הסינון והאפליה מהווים מעין 'אות כבוד' למועדון המבקש לומר כי לא כל אחד בא בשעריו, אלא רק מבלים 'מעולים ומובחרים'.
רבים הם אלה שלא עברו את הסלקציה פעם אחת או פעמים רבות. קשה לתאר את התחושה שחש אדם צעיר "שנפל" בסלקציה, ובמיוחד אם הוא חושד שמשהו בו עצמו – גובהו, מראהו החיצוני או צבע עורו – השפיע בדרך זו או אחרת על ההחלטה.
לשיטתנו, עצם המעמד עימו נאלצים באי המועדון להתמודד, אף במקרים בהם אין הוא נגוע באפליה מובהקת או גזענות של ממש, הוא משפיל ומבזה לאין שיעור. התופעה הצורמת - ראוי שתיגנז מספרי ההיסטוריה, ולא תהווה שיטה להכנסת קהל במדינה מתוקנת, החורטת על דגלה את זכות האדם לכבוד ולשיוויון.
חכמינו זכרונם לברכה לימדו כי הדרך הנכונה והיעילה ביותר ללמוד נושא מסויים הינה על דרך שאלת השאלות, השאלה, התמיהה והסקרנות הם אם כל לימוד, ("למה יהודי עונה תמיד על כל שאלה בשאלה?", שואל יהודי את חברו, והלה משיבו: "למה לא?"), על כן נעלה את כל הסוגיות על ידי שאלת קושיות ונתחיל מהבסיס.
מהו "מקום ציבורי" אותו ניתן לתבוע במסגרת החוק?
סעיף 1(א) לחוק איסור הפלייה מגדיר מקום ציבורי: "כל מקום המיועד לשימוש הציבור... לרבות מסעדה, בית קפה, אולם המשמש למופעי בידור ותרבות, דיסקוטק...".
האם יש משמעות לכך שהמועדון פעל שלא למטרת רווח? האם יש משמעות לכך שהמועדון גבה תשלום בעבור הפעלת המקום הציבורי או הכניסה אליו?
החוק קובע כי אין נפקא מינה אם העיסוק נעשה למטרת רווח או שלא למטרת רווח ואם נגבה או לא נגבה תשלום תמורת הפעלת המקום הציבורי או הכניסה אליו. לעניין חוק זה - אחת היא.
מהי הפלייה?
אין צורך להכביר מילים על חשיבותו של עקרון השוויון הטומן בחובו איסור הפליה, ועל מעמדה החוקתי של הזכות לשוויון. פסיקה ענפה נכתבה בעניין זה תוך התייחסות להבדל בין הפליה פסולה לבין אבחנה מותרת. בבג"צ 678/88 כפר ורדים ואח' נ' שר האוצר ו-4 אח',פ"ד מג(2), 501, עמ' 507-508 נקבע כי "הפליה פסולה פרושה יחס שונה אל שווים. פרושה יחס בלתי שווה ובלתי הוגן למי שראויים לאותו יחס".
"אין לך גורם הרסני יותר לחברה מאשר תחושת בניה ובנותיה כי נוהגים בהם איפה ואיפה. תחושת חוסר השיוויון היא מהקשה שבתחושות. היא פוגעת בכוחות המאחדים את החברה. היא פוגעת בזהותו העצמית של האדם". דבריו של כבוד נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרון ברק בבג"צ 953/87 פס"ד פורז נ' ראש עיריית תל אביב- יפו.
החוק קובע כי מי שעיסוקו בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת, מין, מוצא, מין, השקפה, השתייכות מפלגתית והורות.
הסוואת ההפליה מטעם המועדון
בפסק הדין בת"ק 1236/08 חזז נ' לילה טוב הפקות בע"מ קבע כבוד השופט רפי ארניה:
"נראה כי מתוך מודעות להוראות החוק, מקומות בילוי החליטו לאמץ מדיניות של "אפליה סמויה", היינו, הסוואת האפליה במעטה של "מדיניות המועדון" או "רשימת מוזמנים" או "מסיבה פרטית" או "עדיפות ללקוחות קבועים", ועוד כהנה וכהנה אמתלות למניעת כניסתם של בליינים אשר כניסתם אינה חביבה על בעלי ומנהלי מקום הבילוי, מסיבות בלתי רלבנטיות ובלתי ענייניות. בית המשפט לא יכשיר תופעה זו".
בית המשפט מודע לעובדה שבעלי מועדונים מנסים לתרץ את מעשיהם העולים כדי אפליה בתירוצים שונים ומשונים, שאין להם כל אחיזה במציאות, כגון התירוצים הנ"ל, ובית המשפט אמר את דברו כי לא יכשיר תופעה מעין זו. מועדון שטוען טענה שכזו, עליו הנטל הראייתי להוכיחה. דהיינו, עליו להראות כי אכן קיימת רשימת מוזמנים לאותו ערב, או שקיים מועדון חברים, או שהמסיבה הינה פרטית, וכי נקבע מראש כי מדובר בערב סגור לאנשים מסוג זה, ובפועל אכן הוכנסו רק אנשים מהקבוצה הרלוונטית.
הקושי ההוכחתי כי אכן בוצעה הפלייה
כיוון שהוכחתה של הפלייה היא קשה, ודורשת ידיעה של עובדות רבות, המצויות רובן ככולן, דווקא בשליטתו של המפלה, נקבעו בחוק חזקות אשר מעבירות את נטל השכנוע אל הנתבע. כך למשל, אם אדם מונע כניסה למקום ציבורי (מועדון) מאדם שנמנה על אחת מהקבוצות המאופיינות בעילות ההפליה ואינו מונע את הכניסה מאחרים – חזקה שהוא נוקט בהפליה, אלא אם הוא מצליח להוכיח אחרת. כלומר על התובע להקים את החזקה כי אכן בוצעה הפליה ובכך עובר נטל ההוכחה אל כתפי הנתבע (המועדון), שיצטרך להוכיח בפני בית המשפט כי מה שעשה לא עולה בגדר הפלייה.
דוגמא קונקרטית המצביעה על הפליה מצד המועדון: בת"ק (י-ם) 5059/07 מור ארז נ' "בר אייזן" קבע כבוד השופט אברהם נ. טננבוים כי הטלת התנאי של "הימצאות ברשימת מוזמנים" כתנאי סף, כאשר אנשים אחרים שלא עומדים בתנאי הסף נכנסים בכל זאת, מצביעה על הפליה מצד המועדון.
האם מותר לצלם ולתעד את הסלקציה? כיצד מתייחס ביהמ"ש לצילום ?
בתאמ (ת"א) 43168/05 צדוק ערן נ' חברת שבח שלוש בע"מ קבע כבוד השופט שלמה פרידלנדר: "בהיעדר הפליה – היא לא תימצא; אפילו ייעשה ניסיון מכוון למצאה. בהינתן הפליה – יש לברך על פעולה יזומה לאתרה ולהוקיעה, יהיו מניעיה אשר יהיו, שהרי על ידי כך גם האינטרס הציבורי במאבק בה יוצא נשכר. יצוין, כי החוק הנדון לא הקים מנגנון מינהלי לצורך אכיפתו. ללא אכיפה פרטית, אפוא, שתוחלת הפיצוי מזינה אותה – לא תוגשם תכליתו של החוק".
מן האמור לעיל עולה, כי לא זו בלבד שבית המשפט יקבל את הצילום והתיעוד כראיה קבילה, אלא שבית המשפט גם מברך על פעולות יזומות אשר נועדו לאתר ולהוקיע את תופעת הסלקציה, וזאת ללא קשר למניעיי התובע.
את מי ניתן לתבוע: בעלי המועדון? הסלקטורית? ואולי את שניהם?
כפי שנוכחנו לדעת, החוק קובע כי "מי שעיסוקו בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה במתן הכניסה למקום הציבורי...". השאלה היא מי נכלל בהגדרת המונח "מי שעיסוקו"?
סעיף 2(ג) לחוק קובע:
"מי שעיסוקו" – לרבות בעלים, מחזיק או מנהל של עסק, וכן האחראי בפועל על הספקת המוצר או השירות הציבורי או על הפעלת המקום הציבורי או הכניסה אליו.
עינינו הרואות, כי החוק מאפשר לתבוע את בעלי המועדון, את המנהל של העסק וכן את האחראי בפועל על הפעלת המקום הציבורי או הכניסה אליו, במילים אחרות, ניתן לתבוע גם את הסלקטור/ית שכן הם האחראים בפועל על הפעלת המקום הציבורי או הכניסה אליו.
עם זאת, מרבית הפסיקה שסקרנו לימדה אותנו, כי התובעים בדרך כלל לא נוטים להביא את הסלקטור/ית לדין. לדעתנו, אין די בלתבוע את בעלי המועדון בלבד, ויש לתבוע את שליח המועדון.
לדעתנו, אם אנו מעוניינים להוקיע את תופעת הסלקציה, יש לתבוע את כל המעורבים, שכן הסלקטור/ית יכולים היו לסרב למדיניות המועדון.
לעיתים המועדון הינו חברה בע"מ בעלת אישיות משפטית נפרדת, וככזו בעלי מניותיה מבקשים לחסות תחת מסך ההתאגדות כפי שדיני התאגידים מאפשרים על דרך הכלל. אולם, סעיף 8 לחוק איסור הפלייה דן באחריות נושאי משרה בתאגיד וקובע:
"מקום שהעוולה נעשתה על ידי תאגיד, יהיה אדם אחראי גם הוא לעוולה, אם היה אותה שעה מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, או עובד בכיר האחראי לנושא הנדון".
גם בית המשפט לא נותר אדיש לעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת בקובעו בפרשת צדוק ערן נ' חברת שבח שלוש בע"מ:
" יוטעם כי לאור סעיף 8 בחוק – האחריות רובצת, ביחד-ולחוד, הן על הנתבעת 1, בעלת המועדון, והן על הנתבעים 2-4, בעליו ומנהליו הרשומים".
יחד עם זאת, החוק מעניק הגנה לנושאי המשרה, וקובע כי הם אינם אחראים במידה והוכיחו כי העוולה נעשתה שלא בידיעתם ושנקטו אמצעים סבירים בנסיבות העניין כדי למנוע את העוולה.
מן האמור לעיל אנו מבינים, כי ניתן לתבוע את התאגיד (החברה בע"מ), נושאי המשרה בתאגיד וכן את הסלקטור/ית. הרציונל ברור - המחוקק מבקש להוקיע את מדיניות הסלקציה ואינו מאפשר הגנה ומחסה לאף אחד מהנוגעים בדבר. למעשה, רק תביעות אישיות עשויות להועיל בריסון התופעה, שכן הדבר עשוי להרתיע את בעלי המועדון באופן אישי (למרות שבמציאות היומיומית, למגינת ליבנו ולצערנו, בעלי המועדונים לא ממש נרתעים).
האם עובדות האירוע מקימות עילת תביעה על פי החוק?
סעיף 6 לחוק איסור הפלייה – "חזקות"
הוכיח התובע בהליך אזרחי על פי החוק את אחת מהחלופות א-ג להלן, חזקה שהנתבע פעל בניגוד לחוק, קרי ביצע הפליה אסורה.
המחוקק מבקש להקל על התובע על ידי כך שהוא מאפשר את היפוך נטל הראיה. כלומר, מספיק שהתובע יוכיח התקיימות אחת מהחלופות שלהלן, ובכך הוא מקים את החזקה שהנתבע אכן הפלה, אלא אם כן זה האחרון יוכיח אחרת.
להלן פירוט החזקות ופרשנותן, תוך מתן דוגמאות. (למען הסר ספק, ברצוננו לציין כי כמובן שאין כאן אמירה גורפת כי כל המועדונים מפלים או שבמקומות אחרים לא מפלים).
סעיף 6(1):
"הנתבע סירב לספק מוצר או שירות ציבורי, מנע כניסה למקום ציבורי או סירב לתת שירות במקום ציבורי, לאחר שבירר פרטים הנוגעים לעילות ההפליה (גזע, דת, מין...)".
המחשה: המועדון/הסלקטורית סירבה להכניס אותי/מנעה את כניסתי למועדון לאחר ששאלה אותי מה העדה שלי?/ מה המין שלי?/ באיזו דת אני מאמין? וכו'.
חלופה זו הינה חלופה ש"בשטח" נתקלים בה פחות, שכן הסלקטורית בד"כ לא שואלת שאלות מעין אלו. יחד עם זאת, פעמים רבות הסלקטורית מבקשת תעודת זהות, ובכך יכולה לקבל תשובות לשאלות הנ"ל, כלומר לגלות מאיזה עדה הבחור שעומד מולה, היכן הוא מתגורר, מה הלאום שלו, וכו', ועל ידי כך לפסול את האדם מ"בלי" שביררה פרטים אודותיו.
סעיף 6(2):
"הנתבע סירב לספק מוצר או שירות ציבורי, מנע כניסה למקום ציבורי או סירב לתת שירות במקום ציבורי, לנמנים עם קבוצה מאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, ולא סירב כאמור, באותן נסיבות, למי שאינם נמנים עם אותה קבוצה".
המחשה: המועדון/הסלקטורית סירבה להכניס אותי/מנעה את כניסתי למועדון בגלל שאני ערבי/אתיופי/מזרחי/הומו וכו', כאשר באותן נסיבות היא איפשרה כניסה למי שאינם נמנים עם הקבוצות הנ"ל.
חלופה זו קיימת בשטח אך קיימת בעייתיות קלה עם הוכחתה, כיוון שבעלי המועדונים משתמשים בטענה כי בין בעלי המקום, מנהליו, עובדיו, לקוחות קבועים ואורחיו – רבים הם ממוצא מזרחי.
ייתכן כי אנשים ממוצא מזרחי היו בין אורחי המועדון, אך כידוע אין היוצא מהכלל מעיד על הכלל, במילים אחרות, העובדה שהמועדון איפשר כניסה למספר מצומצם של מזרחים לא מלמדת על כך שהרבה טובים אחרים לא הופלו בכניסה למועדון.
בבג"ץ 4797/07 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' רשות שדות התעופה, נקבע:
"אין הכרח כי הפליה בכניסה למועדונים תתבטא במניעה גורפת של כניסתם של אנשים המזוהים עם שיוך קבוצתי מסוים, כגון צבע עור. די בכך שאנשים כאמור יהיו חשופים להפליה יותר מאחרים, החוק נועד להגן על קבוצות בסיכון להפליה".
סעיף 6(3):
"הנתבע סירב לספק מוצר או שירות ציבורי, מנע כניסה למקום ציבורי או סירב לתת שירות במקום ציבורי, לנמנים עם קבוצה מאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, בקיום תנאי אשר לא נדרש ממי שאינם נמנים עם אותה קבוצה".
המחשה: הסלקטורית התנתה את כניסתי למועדון בקיום תנאי אשר לא נדרש ממי שאינו נמנה עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה. למשל טענה רק מי שמופיע ברשימת המוזמנים רשאי להיכנס, אך בפועל הכניסה גם אחרים שלא מופיעים ברשימה. כפי שציינו לעיל, בית המשפט אמר את דברו בכל הנוגע לתנאי סף הקובע כי כניסה תתאפשר רק לפי רשימות מוזמנים בעוד שבפועל אנשים שלא מופיעים ברשימה כן נכנסים.
מה הסעד אותו ניתן לקבל במסגרת החוק?
סעיף 5(ב):
"בית המשפט רשאי לפסוק בשל עוולה לפי חוק זה פיצוי שלא יעלה על 50,000 ש"ח, בלא הוכחת נזק...".
כלומר ניתן לתבוע על פי החוק סכום שלא יעלה על חמישים אלף ש"ח, וזאת ללא שהתובע יצטרך להוכיח כי נגרם לו נזק. נציין, שהסכום מתעדכן מפעם לפעם ומדובר בסכום גבוה יותר מ-50,000 ש"ח.
על אף העובדה שהחוק מאפשר לתבוע 50,000 ש"ח בגין עוולה שבוצעה בניגוד לחוק, תובעים רבים מגישים תביעותיהם בבית משפט לתביעות קטנות, ובכך מגבילים את תביעתם עד לתקרת הסמכות של בית המשפט לתביעות קטנות – תיקים ששווים הכספי אינו עולה על סך של 30,100 ש"ח.
ישנם שיקולים לכאן ולכאן בעניין בית המשפט אליו עדיף להגיש את התביעה:
בית משפט לתביעות קטנות אינו כפוף לסדרי דין וראיות הנהוגים בבית משפט שלום, ובכך הדבר עשוי להקל על התובע מבחינת הוכחת תביעתו. יחד עם זאת, הדבר משרת בעיקר את הנתבע כיוון שכפי שצוין לעיל, ברגע שהתובע הקים את החזקה כי התקיימה אפליה, נטל ההוכחה עובר לכתפי הנתבע, וכאשר סדרי הדין הם פשוטים ומהירים, הדבר מקל דווקא עם הנתבע.
שיקול נוסף הינו משך הדיון. אין חולק שבתביעות קטנות ההליך יסתיים מהר יותר מהליך בבית משפט שלום. כמו כן בתביעות קטנות, אין ייצוג על ידי עורכי דין ובכך ניתן לחסוך בהוצאות משפט. נדבך נוסף בעניין הוצאות המשפט הינו גובה האגרות בעת הגשת התביעה וגם בעניין זה לבית משפט לתביעות קטנות יתרון.
השיקול העיקרי אשר צריך להניע את מי שבוצעה כלפיו עוולה על פי החוק הינו הסכום הנתבע ותקרת הסכום בתביעות קטנות.
גובה הפיצוי אשר פוסקים בתי המשפט משתנה מתיק לתיק בהתאם לנסיבותיו. כך למשל, בתיק 5059/07 ארז מור נ' אייזן ברפסק בית המשפט את הסכום המרבי הניתן בבתי משפט לתביעות קטנות, ובעניין ערן צדוק הנ"ל פסק בית משפט השלום פיצוי בגובה של 60,000 ש"ח (עבור 2 תובעים). בית המשפט הוסיף בעניין זה, כי יש מקום לפיצויים מוגברים בהקשר של עוולה על פי החוק הנדון. נציין גם כי ישנם תיקים בהם נפסקו סכומים נמוכים כאשר הכל תלוי בעובדות המקרה ועד כמה הן מבוססות.
סקירת הפסיקה בנושא מלמדת, כי רוב רובם של התובעים מעדיפים להגיש תביעתם בתביעות קטנות, ובכך לצמצם מראש את תביעתם, מתוך הנחה כי זה ההליך החסכוני יותר והעדיף מבחינתם, אולם ייתכן ובסופו של יום יתברר כי מדובר בהנחה מוטעית.
סיכומו של דבר
אנו ממליצים לכל אדם שנפגע מתופעת הסלקציה להגיש תביעה. מומלץ (אך לא חובה), לתעד את האירוע על מנת להשיג את הדרישה הראייתית.
אם לא יוגשו תביעות בנושא, ו'המטלה' תושאר לאחר שהופלה, לא תושג מטרת החוק - להביא להכחדת תופעת הסלקציה הכה מכוערת. הגזענות, כך נראה, לא תעלם מעצמה.
"מי שלא התעלה מתוך התחום הצר של דאגותיו הפרטיות לעבר התחום הרחב הנוגע לאנושות כולה, עדיין לא התחיל לחיות את החיים." (מרטין לותר קינג).
לפסקי הדין שאוזכרו במאמר:
* משרד עורכי הדין כרמי- קרן עוסק במשפט המסחרי אזרחי על מרבית גווניו, בין היתר עוסק המשרד בדיני חדלות פירעון, דיני חוזים, ליטיגציה אזרחית ומסחרית, תאגידים, עסקאות בינלאומיות, מקרקעין ונדל”ן, היי-טק ודיני מכרזים, דיני ספורט והסכמי חסויות. המשרד כולל צוות משפטי איכותי המורכב מעורכי דין בעלי יכולות משפטיות ועסקיות.
** כל המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית כלשהי. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
|