רק אחרי שפוטרה גילתה העובדת על הבשורה וסיפרה על כך למעסיקה. במצב כזה החוק מחייב לקבל היתר מהממונה, אלא שאת המהלך הזה ביצעה המעסיקה כעבור יותר משנה.
עדכון: בתאריך 24.06.2020 בית הדין הארצי לעבודה קיבל באופן חלקי ערעור שהגישה המעסיקה. במסגרת פסק הדין הופחתו 38,970 שקלים מסכום הפיצוי וההוצאות שנפסק בבית הדין האזורי.
בית הדין לעבודה בתל-אביב חייב לאחרונה את חברת "סקול מרקט" לשלם לעובדת פיצויים של כ-77 אלף שקל משום שהפרה את חוק עבודת נשים כשלא החזירה עובדת מפוטרת שהודיעה על היריון ואף לא פנתה בסמוך לקבלת היתר מהממונה.
חוק עבודת נשים קובע כי מעסיק שמפטר עובדת והיא מודיעה לו שבדיעבד גילתה שבמועד הפיטורים הייתה בהיריון חייב לבקש היתר מהממונה לפיטוריה ועד אז עליו להחזיר אותה לעבודה.
לפני כשנתיים הגיש עובדת "סקול מרקט" לשעבר תביעה לפיצויים על הפרת הוראת חוק זו. לטענתה, היא גילתה שבמועד פיטוריה בקיץ 2014 הייתה בהיריון אך כשדיווחה על כך למנהל החברה הוא לא היה מעוניין להחזיר אותה לעבודה ובמקום זאת הציע לה 10,000 שקל כפשרה, והיא סירבה.
היתר מהממונה הוא "נזכר" לבקש לטענתה רק כשנה לאחר מכן, ולאחר שהממונה החליטה שלא לאשר את הפיטורים הוא הציע לה לחזור לעבודה. אלא שבשלב הזה היא כבר מצאה מקום עבודה אחר.
המעסיקה טענה כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב שהרי לא ידעה במועד הפיטורים על ההיריון ואפילו הממונה קבע כי הם לא היו קשורים אליו.
מלבד זאת, נטען כי מספר ימים לאחר שהתובעת הודיעה על ההיריון המנהל הציע לה לחזור אך היא סירבה ודרשה פיצוי כספי.
לאחר שמשא ומתן בנושא כשל היא ניתקה קשר וכעבור כשנה שלחה לה מכתב התראה. בשלב הזה פנתה החברה לממונה למען הזהירות, ולאחר שהפיטורים לא אושרו הציעה לתובעת לחזור בשנית, אך היא שוב סירבה.
טמנה את הראש בחול
אלא שהשופטת יפית זלמנוביץ גיסין קבעה כי הנתבעת הפרה את הוראותיו הברורות של חוק עבודת נשים.
השופטת ציינה כי הוכח אמנם שמנהל הנתבעת הציע לתובעת לחזור אחרי ששוכנע שבאמת הייתה בהיריון אלא שבעניין זה היא מעדיפה את גרסת התובעת שלפיה ההצעה לא הייתה כנה ונעשתה מטעמים משפטיים גרידא.
השופטת הוסיפה עוד כי הנתבעת המשיכה בהתנהלות הקלוקלת שכן לאחר שהמשא ומתן נכשל היא "בחרה לנהוג כבת יענה ולטמון את הראש בחול" במקום למהר ולהגיש בקשה לממונה. בנסיבות אלה, הפנייה לממונה אחרי קבלת מכתב ההתראה וההצעה החוזרת שניתנה לתובעת יותר משנה לאחר הפיטורים לא יכולה לסייע לה, קבעה.
לבסוף, השופטת ציינה כי העובדה שהממונה קבעה שהתובעת לא פוטרה בגלל ההיריון לא משנה דבר, כיוון שהחוק קובע בבירור שאי אפשר לפטר עובדת הרה ללא היתר, ולא משנה מה הסיבה העומדת מאחורי הפיטורים.
בנסיבות אלה נפסק כי העובדת זכאים לפיצוי בגובה 150% מהשכר שהפסידה עד תום חופשת הלידה, בקיזוז השכר שקיבלה באותה תקופה מעבודות אחרות. בנוסף, היא זכתה בפיצוי לא ממוני בגובה 10,000 שקל וכן בפיצויים על הפסדי דמי הבראה, כספי פנסיה ופיצויי פיטורים.
בסך הכל נפסקו לתובעת 61,605.5 שקלים בנוסף ל-15,000 שקל עבור הוצאות משפט.
בתאריך 24.06.2020 בית הדין הארצי לעבודה קיבל באופן חלקי ערעור שהגישה המעסיקה. במסגרת פסק הדין הופחתו 38,970 שקלים מסכום הפיצוי וההוצאות שנפסק בבית הדין האזורי. לא נפסקו הוצאות בערעור.
עו"ד חן ספקטור
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.