יזמית בנייה שחויבה לפצות רוכשי דירות ב-226,250 שקלים, ביקשה לצמצם את החבות כלפי חלק מהרוכשים על דרך ההערכה. השופט קבע שזה לא אפשרי ללא הצגת ראיות מצדה
בית המשפט העליון דחה לאחרונה בקשת רשות ערעור שהגישה יזמית בנייה על החלטה המחייבת אותה לשלם לרוכשי דירותיה פיצוי בגלל איחור משמעותי במסירתן. השופט נעם סולברג נימק שבהעדר ראיות אובייקטיביות מטעם היזמית, הקושרות בין מגפת הקורונה לבין העיכוב במסירת הדירות, אין מקום לדון בהפחתת הפיצוי שנפסק על דרך האומדן.
המבקשת היא יזמית נדל"ן שהקימה בניין ברחוב יער יתיר, הממוקם בשכונת נופים שבעיר מודיעין. המשיבים הם ארבעה זוגות רוכשים בפרויקט, אשר הגישו ביוני 2021 תביעה לבית משפט השלום בתל אביב, לפיצויים על איחור משמעותי במסירת דירותיהם.
אחרי שנקבע בשלום כי עשרות אחוזים מסכום הפיצוי יופחתו על דרך ההערכה והאומדן בשל השלכות מגפת הקורונה, אשר לפי הנכתב בפסק הדין תרמה לחלק ניכר מהעיכוב במסירת הדירות, ערערו הרוכשים למחוזי באמצעות עו"ד איתן פלדמן. ההליך נגמר בזכייתם המהדהדת: הגדלת הפיצוי לכדי 226,500 שקלים.
בכל הנוגע לקשר הנטען בין האיחור במסירה למגפה העולמית, נימקה סגנית הנשיא אביגיל כהן המחוזי כי "כיוון שקשר סיבתי ישיר לא הוכח כאמור, וניתן היה להוכיח מה מתוך תקופת האיחור מקורו במגפת הקורונה – אין סיבה שלא לפסוק לכלל המערערים פיצוי בגין האיחור על פי דין". היזמית, שסירבה להשלים עם התוצאה, הגישה באמצעות עורכי הדין גיא הרמלך, ברק משה ויובל גבעון, את בקשת הערעור לעליון.
חשש משימוש תכסיסני
בניסיון לקבל רשות ערעור "בגלגול שלישי" על חיובה בפיצוי טענה היזמית כי עניינה מעלה שאלת עקרונית וחשובה בדבר עצם יכולת השימוש בכלי האומדן לצורך פסיקת פיצוי. אלא שהשופט סולברג דחה אותה אף ללא קבלת תגובה מבעלי הדירות, בנימוק שמדובר בסוגיה אשר הוכרעה זה מכבר בפסיקה.
"בשורה של פסקי דין נקבע כי פסיקה על דרך האומדנה תתאפשר רק לאחר שמי שעליו מוטל הנטל, הביא את כל הראיות האובייקטיביות. רק אז, בהעדר אפשרות אחרת, תיתכן פסיקה על דרך האומדנה", כתב השופט.
הוא חידד שמדובר בהלכה הגיונית, שכן אם מי שעליו מוטל הנטל לא עשה כל שביכולתו על מנת לפזר את הערפל הראייתי, הרי שאין מקום לבוא לקראתו אלא יש לחזור לדרך המלך שהיא בחינת הראיות לגופן והכרעה על-פיהן. "משעה שאין חולק על כך שהנטל להוכיח את הקשר הסיבתי בין האיחור לבין מגפת הקורונה הוטל לפתחה של המבקשת, ושהלה לא הגישה את כל הראיות האובייקטיביות שהיה ביכולתה להגיש – אזי ברור כי לא היה מקום לפסיקה על דרך האומדנה", סיכם השופט.
בשולי ההחלטה צוין שקבלת עמדת היזמית עלולה אף להקים חשש מפני שימוש תכסיסני ופסול בכלי האומדן. כך, בעל דין שגילוי ראיות בנקודה מסוימת יפעל לרעתו עשוי להסתיר אותן, בתקווה להיות מחויב בפיצוי נמוך על דרך האומדן. ברור, לדברי השופט, שאין לתת לכך יד.
לפיכך נקבע שהבקשה תידחה וכי חובת היזמית לפצות את בעלי הדירות כאמור בפסק הדין המחוזי, תישאר על כנה.
- ב"כ היזמית: עו"ד גיא הרמלך, עו"ד ברק משה ועו"ד יובל גבעון
- ב"כ הרוכשים: עו"ד איתן פלדמן
להחלטה המלאה בתיק רע"א 39401-09-24
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.