בעלי המסעדה, שפגעה בסביבה החופית, קיבלו ארכה להריסה עד ינואר 2013. אלא שהמשרד החליט להרוס אותה באישון לילה, חודש וחצי לפני המועד ואף דרש מהבעלים כפל הוצאות. בית המשפט פטר אותם מתשלום.
בית משפט השלום בחיפה קיבל לאחרונה תביעה שהגישו בעלי מסעדת "ג'ורג' ביץ'" שפעלה בחוף אולגה במשך כ-30 שנה ונהרסה באישון לילה על ידי המשרד להגנת הסביבה בדצמבר 2012. השופט אורי גולדקורן הסכים עם טענת הבעלים כי ביצוע ההריסה כחודש וחצי לפני המועד הסופי שנקבע על ידי בית המשפט לינואר 2013 נעשה שלא כדין ובניגוד להוראות החוק לשמירת הסביבה החופית. לפיכך זכו הבעלים בפטור מתשלום עבור הוצאות ההרס ובהוצאות משפט של יותר מ-30 אלף שקל.
הצו הראשון להריסת המסעדה שממוקמת כ-30 מטר בלבד מקו החוף והסבה פגיעה למערכת האקולוגית ולהתפתחות הטבעית של הסביבה החופית, הוצא ב-2011, והחל מסכת של הליכים משפטיים.
כשנה לאחר מכן, באוקטובר 2012, קבע בית המשפט שלושה חודשים לביצוע ההריסה והמועד האחרון נקבע ל-25 בינואר 2013. בחלוף הזמן נדרשו הצדדים להליכים משפטיים נוספים לרבות הבהרה לגבי ביצוע הצו, שבמסגרתם אישרו השופטים שוב ושוב את מועד הצו.
אלא שלמרות קביעות שיפוטיות אלה הוציאה המדינה צו הריסה נוסף, ובהתאם לו, בלילה שבין השלושה לארבעה בדצמבר 2012, כחודש וחצי לפני מועד ההריסה האחרון, הגיע קבלן מטעם המשרד להגנת הסביבה והרס את מבני המסעדה על תכולתם. זמן קצר לאחר מכן הגיע לבעלי המסעדה מכתב דרישה לתשלום כפל הוצאות ההריסה שלטענת המדינה עלתה לה כ-200 אלף שקל.
בתביעה שהגישו הבעלים בעקבות זאת לקבלת פטור מהוצאות ההריסה ולפיצויים של כחצי מיליון שקל על הנזקים שנגרמו להם, נטען כי המדינה הזדרזה להרוס את המסעדה לפני המועד שקבע בית המשפט, שלא כדין ותוך "זריעת הרס וחורבן" לא מידתיים.
מנגד טענה המדינה בין היתר כי בית המשפט לא קבע מי אמור לבצע את הצו – הבעלים או המשרד להגנת הסביבה, ומשכך, היא ביצעה את פסק הדין כלשונו, בתוך טווח הזמן שנקבע. בנוסף היא טענה כי אין לה אחריות בנזיקין בהתאם לחוק הנזיקים האזרחיים.
חוסר תום לב
השופט גולדקורן דחה את הטענה האחרונה של המדינה וקבע כי החוק לא פוטר את המדינה מהתנהלות רשלנית ולא סבירה כלפי אזרחים.
השופט הבהיר כי מועד ההריסה יועד לתובעים ולא למדינה, ואף הפנה לאחת ההחלטות בנושא שקבעה במפורש כי ניתנו שלושה חודשים להתארגן להריסה נוכח העובדה שהמדינה השתהתה שנים ארוכות עד שפעלה נגדם.
השופט הוסיף עוד כי גם לפי חוק השמירה החופית ביצוע ההריסה מוטל על הבעלים ולא על המשרד להגנת הסביבה, שמקבל סמכות הריסה רק אם הצו לא קוים במועד.
לפיכך נקבע כי צו ההריסה החדש שהוציא המשרד היה מנוגד לפסיקות השופטים וכי ביצועה החפוז של ההריסה נעשה בחוסר תום לב ובניגוד להוראות החוק. בנסיבות אלה הרי שהמדינה לא הייתה רשאית לחייב את התובעים בהוצאות ההריסה וודאי שלא בכפל.
עם זאת, השופט לא פסק לתובעים פיצויים נזיקיים משום שלא הוכיחו את גובה הנזקים שנגרמו להם. המדינה חויבה לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 30,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד אילה סגל-גבסי
- ב"כ המדינה: עו"ד ריצ'ארד סאלח, פרקליטות מחוז חיפה - אזרחי
עו"ד מתן נחמיאס
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.