ביהמ"ש קבע שההיטל בגין ההשבחה הנובעת מהגדלת שטח המחסנים לפי תכנית שחלה על כל מרחב התכנון של ת"א, יחושב בהתאם למועד מתן ההיתר לתמ"א 38
היטל השבחה בגין תוספת שטח למחסנים מכוח תכנית ע/1, שפורסמה ב-2003 וקבעה הוראות מקיפות לבניית מרתפים בכל מרחב תכנון תל אביב-יפו, יחושב למועד אישור הבקשה להיתר בנייה, ולא לזמן אישור התוכנית - כך קבע לאחרונה השופט גלעד הס מבית המשפט לעניינים מנהליים בעיר.
פסק הדין עסק במחלוקת שניטשה בין חברת "אשדר" לוועדה המקומית לתכנון ובנייה בתל אביב, בקשר לחיוב הראשונה בהיטל השבחה בגין קבלת היתר למימוש זכויות מכוח תמ"א 38 וכן מספר הקלות. בזכות תכנית ע/1 ("התכנית"), שפורסמה לפני כשני עשורים וחלה על כל מרחב התכנון של תל אביב, התאפשר ל"אשדר" להקים מחסנים בגודל 12 מ"ר במקום 6 מ"ר בלבד.
מכאן בקשתה של הוועדה המקומית לחייב את "אשדר" בשני חיובי היטל השבחה מכוח התכנית: האחד, נכון למועד אישורה, וזאת בגין עצם הגדלת שטח המחסנים שהיא מאפשרת; והשני עבור שטחי המחסנים לדירות החדשות, חמש במספר, שנוצרו מכוח הבקשה להיתר.
השופט הס ראה במחלוקת בין הצדדים הזדמנות לדון בשאלה העקרונית העולה ממנה, והיא: האם אפשר לחייב אדם בהיטל השבחה במועד בו אושרה הבקשה להיתר, ולא במועד בו אושרה התכנית, וזאת עבור אותם שטחי המחסן שנוספו לדירות החדשות במסגרת ההיתר? תשובתו על השאלה הייתה, כאמור, חיובית.
היקש מ"שעבוד צף"
אכן, ציין השופט בפתח דבריו, דרך המלך לגביית היטל השבחה בגין אישור תכנית הינה לגבותו נכון ליום אישורה. "לכאורה כאן היינו צריכים לסיים את הדיון", כתב, אלא שלדבריו קיימים לכלל האמור מספר חריגים ש"בהם יישום הכלל הבסיסי של חיוב בהיטל השבחה רק ליום אישור התכנית אינו מתיישב עם עקרונות היסוד של היטל ההשבחה, ומכאן פוגע בנישום או ברשות".
כדוגמה לאמור נתן השופט מקרה של השבחה הנובעת מתמ"א 38, שלגביה נקבע כי תחושב למועד אישור הבקשה להיתר, ולא למועד אישור התכנית. למסקנת השופט, הן תכלית היטל ההשבחה והן הפסיקה בנושא מצדיקים במקרה שלפניו סטייה מהכלל, ומתן אפשרות לחייב בהיטל השבחה בגין תכנית ע/1 בעת אישור הבקשה להיתר.
כנימוק למסקנתו ציין השופט כי במועד אישור התוכנית תוספת שטחי המחסן לדירות החדשות שטרם נוצרו ועדיין לא אושרו אינו מגלם התעשרות של הנישום, וממילא אין מקום לחייבו בגינו בהיטל השבחה. לעומת זאת, במועד אישור הבקשה להיתר ההתעשרות מכוח התכנית לגבי יחידות הדיור הנוספות הינה "ודאית, ברורה, ממומשת ומתוחמת".
בהמשך, ועל רקע פסיקה ממנה ציטט, דימה השופט את תכנית ע/1, שכאמור חלה על מרחב תכנוני גדול ביותר, ואת תוספת שטחי המחסן לדירות נוספות שנובעת ממנה למעין "שעבוד צף", המתגבש רק בעת תוספת יחידות הדיור הללו בפועל.
כלומר, כפי שבדיני חברות קיים מושג של שעבוד על נכסים בלתי מוגדרים ("שעבוד צף"), המתגבש ומתייחס לנכסים ספציפיים רק בהינתן אירוע מסוים, כך גם בעולם התכנון והבניה יש לראות בתוספת יחידות הדיור מכוח בקשה להיתר משום אירוע ה"מגבש" את תכנית ע/1, ומחייב בהיטל השבחה נכון למועד זה.
לאור האמור קבע השופט כי המועד הקובע לחישוב היטל ההשבחה בגין תוספת השטח למחסנים מכוח תכנית ע/1, יחושב למועד מתן ההיתר לתמ"א 38.
- ב"כ המערערת: עו"ד אירית יומטוב ועו"ד הראל וינטרוב
- ב"כ המשיבה: עו"ד שלומי מערבי
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.