עישון במקומות ציבוריים- מותר ואסור

מבוא

החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון (להלן: "החוק" ו/או "החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים") אוסר על עישון באופן שמגביל כמעט לחלוטין את היכולת לעשן במקומות ציבוריים רבים ובהם תיאטראות, מסעדות, בארים, בתי קפה ומועדונים, וכן מטיל אחריות רחבה על מחזיקי המקום, בעליו ומנהליו למניעת העישון, כאשר במקרים מסוימים, מתיר החוק קיומו של 'חדר מעשנים' בכפוף למגבלות. מה בעצם קובע החוק? כיצד נוהגים בפועל בתי המשפט ואילו פיצויים מקבלים אזרחים שנחשפו לעישון אסור? על כל אלה ועוד, במאמר זה.

תחולת החוק – באילו מקומות אסור העישון?

מטרת החוק, כפי שהיא מוגדרת בסעיף 1א לחוק:

"למנוע את העישון במקומות ציבוריים ואת חשיפת הציבור לעישון, הגורמת למוות, למחלות ולנכות."

בסעיף 1 לחוק אסר המחוקק את העישון במקומות הציבוריים ובהם: בתי קולנוע, תיאטראות, אולמות למיניהם (קונצרטים, שמחות, מחול, ריקוד), כל חדר או אולם המשמש לדיון, הרצאה וישיבות, מסדרונות ואכסדרות של אותם אולמות, בניין בית חולים או מרפאה, בתי מרקחת, ספריות ציבוריות, כל מקום בבניין המשמש מוסד חינוך, מוסד להשכלה גבוהה, מעונות, מכוני ספורט, גני ילדים, בנק ודואר. בחלק מן המקומות הללו נקבעה בתוספת לחוק האפשרות להקצות אזור מיוחד למעשנים, ובתנאי שהאזור יהיה נפרד לחלוטין וסגור, מאוורר היטב, ולא יהא בו כדי להפריע למי שאינו מעשן. גודלו של חדר המעשנים גם הוא הוגבל לרבע מהגודל המוקצה למי שאינו מעשן.

הפסיקה החילה את החוק גם על תחנת רכבת ותחנה מרכזית של אוטובוסים ועל מסדרונות וחדרי מדרגות של בנייני משרדים. 1

עם זאת, בית המשפט דחה תביעה של אדם שטען, כי נגרמו לו נזקים חמורים מכיוון שהשכן מהקומה למעלה מעשן בדירתו. 2

פיקוח ואכיפה - מי אחראי על אכיפת החוק?

הפיקוח על הוראות איסור העישון מוטל הן על הרשות המקומית והן על בעלי המקום, מחזיקיו ו/או מנהליו. בכך הורחבה אחריותו המשפטית של בעל המקום באופן משמעותי ביותר, וכן הורחבה ההגדרה של האחראי לאכיפת החוק, כך שמדובר למעשה בכל מי שמחזיק במקום ולאו דווקא בעליו או מנהליו. 

על שני אלה הוסיפה הפסיקה גם את חבותו של האזרח- בשורה ארוכה של פסקי דין נפסק, כי על האזרח מוטלת חובה לא פחות משמעותית מזו של המחזיק ושל הרשות, לדאוג לאכיפת החוק באמצעות יידוע המחזיק ו/או הרשות על הפרתו. הן החוק והן הפסיקה הפנימו, כי הרשות המקומית לא יכולה לאכוף את החוק בכל זמן ובכל מקום, הן מפאת חוסר בכוח אדם והן מפאת ריבוי המקומות עליהם חל החוק, ובנוסף ההכרה בכך שמחזיק ו/או בעלים של מקום גדול והומה אדם, לא תמיד יכול לשלוט בכל האנשים שהוא מכיל.

מה צריך בעל העסק לעשות ?

אחריות המחזיק הורחבה באופן כזה, שהוא מחוייב לפקח ולעשות כל שביכולתו כדי למנוע עבירה של עישון, ואם נעברה עבירה כזו והוא לא פעל בהתאם, ייחשב כמי שהפר את חובתו, ויהא חשוף לסנקציה כספית בדמות קנס משמעותי ולתביעה אזרחית.

בתביעה שהוגשה נגד אוניברסיטת תל אביב טען סטודנט, כי הבודק הבטחוני בשער האוניברסיטה אוחז במרבית המקרים סיגריה במהלך הבידוק, וכי גם שיחה עם האחראי על הבטחון במקום לא הועילה.

כב' השופטת לימור ביבי-ממן קבעה במקרה זה, כי האוניברסיטה מילאה את חובותיה על פי החוק, באשר היא מפעילה סיירים הבודקים את נושא העישון ברחבי הקמפוס, וכי במכרז של חברת השמירה נאסר על השומרים לעשן בזמן השמירה.

"על פי לשון החוק אין להטיל חבות אוטומטית ומוחלטת על מחזיק במקום ציבורי במקרה בו נמצא, כי איסור העישון אינו מקויים בשטחו, אלא שמוטלת עליו החובה לבצע פעולות על מנת למנוע את העישון, פעולות אותן יש לבחון באמות מידה של סבירות", כתבה כב' השופטת ביבי-ממן בפסק הדין.3

בבקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד בעלי הבר "מנד'יס" בת"א, טענו שני מבלים במקום, כי בעלי הבר הפרו את החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים. לטענתם, כאשר הגיעו לבלות במקום, היה הבר אפוף עשן סיגריות, חנוק וגדוש במעשנים, כאשר עובדי העסק לא עשו דבר כדי למנוע את העישון. עוד טענו, כי כשהגיעו שוב למקום טרם הגשת התביעה, היה המצב זהה.

לטענת בעלי הבר, הם עשו "כל שניתן" כדי למנוע את העישון, אולם ידם קצרה מלגרום לכל המעשנים, במקום בילוי רועש וחשוך, להפסיק לעשן.

כב' השופטת מיכל נד"ב דחתה את הבקשה וקבעה, כי בעלי הבר הוכיחו כי אכן עשו כל שביכולתם למנוע את העישון בעסק, ואף נקטו במצטבר, אמצעים סבירים למניעת העישון מעבר לנדרש בחוק, כגון שילוט בולט בכניסה, תדריכים לצוות, זריקת מאפרות מאולתרות לפח והעסקת עובד ייעודי לצורך פיקוח על העישון. לשון החוק הינה 'אמצעים סבירים' לא נאמר 'כל אמצעי', כתבה השופטת, ודחתה את פרשנות המבקשים לגבי סוג האמצעים שעל בעלי הבר לנקוט.

"כריזה על ידי הפסקת המוסיקה נראית לי אמצעי שעלול לפגום באווירה ובבילוי באופן לא פרופורציוני וכי ניתן להשיג אותה מטרה בפנייה אישית למעשנים. אינני סבורה כי ראוי להטיל על המלצרים והברמנים תפקיד של רישום "עבריינים" [...] גם הענשה של מעשן לאחר שכיבה את הסיגריה אין לה מקום במקום בילוי, אין גם לצפות מהמלצרים והברמנים לזכור את פני הלקוחות בערב עמוס, לצורך שלילת השירות כנטען", נכתב בפסק הדין.4

גם האזרח חייב להתריע

כאמור, ברור, כי לא תמיד יכול בעל עסק או מחזיק לשלוט בכל חלקי בית העסק ולפיכך יכולתו למנוע את העישון מוגבלת, וכך גם יכולתה של הרשות, ולכן גם על האזרח הוטלה חובה לסייע באכיפת החוק.

כך, אזרח שישב בחיבוק ידיים בעת שעישנו בקרבתו בניגוד לחוק ולא עשה דבר, לא העיר את תשומת לב המחזיקים או עובדי המקום, ולא התעקש על קיום החוק- מרבית הסיכויים כי תביעתו תידחה.

"מתוך המשמעות אשר נודעת לאכיפת החוק ומתוך הכרה באוזלת ידה של מערכת האכיפה הציבורית, אשר ברי כי אין ביכולתה להיות בכל מקום ובכל שעה, הוכרה, במסגרת הפסיקה, חשיבותה של האכיפה האזרחית- דהיינו- הוכרה יכולתו של האזרח לעמוד על אכיפת החוק וניתנו בידיו כלים המסייעים לו באכיפה זו", כתבה השופט לימור ביבי-ממן בת"ק 5076-09-10 וולברג נ' בארבי – בית ליוצרי מוזיקה ישראל בע"מ. (וראה עוד לעניין זה: רע"א 9615/05 אירית שמש נ' פוקצ'טה בע"מ; ת"א (מחוזי י-ם) 9307/07 דן מן נ' פוקצ'טה בע"מ; ת"צ (מחוזי מרכז) 4398-09-08 ליטבין נ' בלה שלומקינס בע"מ).

"[...] לא יעלה על הדעת, כי התובע ישב בחיבוק ידיים, שעה שהוא רואה אנשים מעשנים, לא יעיר על כך לאחראים על המסעדה,  ימתין בחוסר מעש ולאחר מכן יפנה לביהמ"ש ויבקש לפצותו על נזקיו. לעולם חובתו של ניזוק להקטין את נזקו. היה ראוי כי התובע יעשה את המינימום הנדרש מבחינתו, קרי היה עליו לפנות בסמוך לכניסתו למסעדה ולאחר שנוכח שקיימים אנשים שמעשנים במקום, אלא אחראי המשמרת, ולבקש שידאג להפסקת העישון. משלא עשה כך, אין מקום לפצותו על נזקו", כתבה כב'  השופט אילן דפדי בת"ק 2184-11-07 הרי מושקוביץ נ' קפה נואר.

כך, בתביעה נגד מועדון ההופעות 'בארבי' בתל אביב טען התובע, כי בעת שבילה במועדון, כשעה מתחילת ההופעה שהתקיימה במקום, החל עישון מאסיבי של המבלים, כשלטענתו, נציגי המועדון לא פעלו להפסקת העישון.

כב' השופטת לימור ביבי ממן דחתה את התביעה וקבעה, כי אמנם הוכח שאכן עישנו במקום אולם המועדון קיים באופן סביר אחר הדרישות החוקיות המוטלות עליו, שכן במקום קיים שילוט ולפני תחילת ההופעה מודיע הכרוז על איסור העישון, כמו כן, נתקבלה טענת המועדון בדבר הקושי לאתר את המעשנים מקרב הקהל הרב שמגיע למועדון.

השופטת הדגישה, כי גם על האזרח מוטלת החובה להתריע על העישון, ומשלא פנה התובע לנציגי המקום, הוא לא סייע באכיפת החוק ומנע מן המועדון את האפשרות להקטין את נזקו, ועל כן התובע אינו זכאי לפיצוי.

גבול האכיפה האזרחית

האכיפה האזרחית מסתכמת בהגשת תלונה- אם לרשות ואם למנהלי ו/או מחזיקי המקום בו הופר החוק. בפסיקות רבות נקבע, כי האזרח אינו יכול לצאת ל"מסע צייד" כממלא מקום הרשות. זכות האזרח לתבוע בגין הפרת החוק למניעת עישון מוגבלת למקרה בו הוכיח כדבעי כי החוק אכן הופר וכי נגרם לו נזק עקב הפרתו.

בת"ק 8433-10-09 מעוז ואח' נ' לאו בלומס דחתה כב' השופטת לימור ביבי-ממן תביעה כנגד פאב בה העלו התובעים טענה, כי גודלו של השטח המותר לעישון עולה על הקבוע בחוק.

"אין זה תפקידו של האזרחי במסגרת האכיפה האזרחית לבחון הדקויות הכרוכות בקיום החוק ולהחליף במישור זה את תפקיד הרשות האוכפת. אציין ואדגיש כי  אין באמור כדי לגרוע מזכותו של האזרח להלין בפני רשויות ההפרה כאמור ואולם, אינני סבורה כי יש בהפרה זו כשלעצמה בכדי להקנות לו זכות לפיצוי בעילה אזרחית" כתבה השופטת.

בת"ק 3513/07 וולברג נ' דבלין ירושלים ביקרה כב' השופטת אנה שניידר בחריפות את הנסיבות בגינן הגיש התובע את התביעה נגד הפאב:

"התובע ערך 'מסע אכיפה' בפאב של הנתבעת- תחום שאינו בסמכותו ונתון לסמכויות פקחים מטעם העירייה... מביקוריו החוזרים והנשנים של התובע בפאב וצילום במקום נודף בנוסף לריח עשן הסיגריות שהיה בפאב, גם 'ריח' של נסיון להתעשר על חשבון הנתבעת ולזכות בפיצוי על נזק שלא נגרם לתובע בפועל". (הדגשה שלי – י. ג.)

תביעה אזרחית-   מהם סכומי הפיצוי?

אנשים שנחשפו לעישון במקום בו העישון אסור, רשאים להגיש תביעה אזרחית בבית המשפט לתביעות קטנות כנגד בעל העסק, כאשר תביעה זו אינה דורשת הוכחת נזק.

שיעור הפיצויים אינו קבוע, וזאת בהתאם לקביעתו של כב' השופט רובינשטיין ברע"א 9615/05 שמש נ' פוקצ'טה, כי לא ניתן לקבוע הנחיות גורפות באשר לגובה הפיצויים במקרה של הפרת החוק למניעת עישון (יצוין, כי פסק הדין דנן עסק בחוק למניעת הגבלת עישון, היינו, טרם התיקון, אולם ההנחייה על פיו רלוונטית גם היום), במיוחד בהתחשב בקושי להוכיח נזק ספציפי מעישון, אשר עשוי להתגבש לאורך שנים רבות.

בת"צ 4398-09-08 ליטבין נ' בלה שלומקינס התקבלה תביעה ייצוגית כנגד המועדון וכב' השופטת מיכל נד"ב קבעה, כי במועדונים ובמסעדות, המהווים לגבי חלק מהציבור מקום בילוי יחיד, יש להביא לאכיפת החוק למניעת עישון ולהרתיע את הבליינים מפני הפרתו, והדרך לעשות זאת היא בין היתר, גם באמצעות הגשת תובענה ייצוגית.

"אין צורך להכביר מילים על מטרתו של החוק למניעת עישון שנועד להגן על הציבור מחשיפה לעישון ולמרכיביו העלולה לגרום למחלות, לנכות ואף למוות. יש להקפיד על זכותו הבסיסית של הציבור לשאוף אל קרבו אוויר נקי מהמזהמים שבעשן של סגריות ודומני שזכותו של אדם להגן על בריאותו היא מהזכויות הבסיסיות של האדם באשר הוא אדם", כתבה כב' השופטת נד"ב, וחייבה את המועדון לשלם 90,000 ₪ שיועברו לאגודה למלחמה בסרטן, זאת על מנת להביא להרתעה ממשית ואפקטיבית מפני הפרת החוק.

בת"ק 5156/07 סבר נ' בולינט בע"מ נקבע כי התובע זכאי לפיצוי של 1,500 שקלים לאחר שנפסק כי המסעדה בה בילה לא קבעה שלטים בהתאם לדרישות התקנות, כיוון שאלה כללו רק את הסמל האוסר על עישון ללא מלל, הקצתה שטח עישון העולה על הגדול הקבוע בחוק (25%) ולא שמרה על הפרדה מוחלטת בין האזור המותר לעישון לבין זה שאסור לעישון.

במקרה אחר, נפסקו פיצויים של 750 שקלים בלבד לאדם שטען כי הפאב אליו הגיע עם חברתו היה מלא במעשנים, כך שנאלץ לעוזבו בשעה מוקדם, לאחר שנקבע כי התובע לא הוכיח כי פנה למנהלי המקום או למי מטעמם על מנת להסב את תשומת ליבם כי אנשים מעשנים במקום, ואילו במקרה אחר בו הוגשו חמש תביעות של מבקרים בבית אבות כנגד בית האבות בטענה להפרת החוק עקב עישון קבוע של אחת הדיירות במקום, נפסקו פיצויים שנעו בין 500 ל 2,300 שקלים לאחר שנקבע כי בית האבות לא הקפיד על דרישות החוק.6

במקרה אחר, הגישה אישה בהריון שהגיעה לסניף קופת חולים לאומית בירושלים תביעה לפיצוי של 17,800 ₪ כשלטענתה, עישנו לקוחות הקופה בחדר המדרגות בבניין שכולו שייך לקופת החולים. בית המשפט פסק לה פיצוי של 2,500 שקלים, לאחר שקבע כי יש לראות בחומרה את העובדה שעסקינן בקופת חולים האמורה להיות אמונה על בריאות הציבור ומרבית האנשים המשתמשים בשירותיה הינם אנשים חולים.7

כיצד מתייחס ביהמ"ש לתובעים שנכנסו למקום אפוף עשן כדי להגיש תביעה?

בתי המשפט אינם אוהבים תביעות שנועדו להתנכל לבעלי מקומות ו/או כאלה שנועדו אך ורק בכדי לזכות בפיצוי. בתביעות רבות שלא הוכחו כדבעי, נוכחו השופטים לדעת, כי התובעים הגיעו בכוונה למקום אפוף עשן ולא עשו דבר כדי למנוע את העישון במקום, אך ורק בכדי שיוכלו לתעד את העישון על מנת לזכות בפיצוי ולפיכך דחו תביעותיהם.

בפרשת מוטיקה דחה השופט דפדי תביעה שנגעה כאמור לאי קיום הוראות החוק באשר לצורת השילוט וגודל אזור העישון, והוסיף, כי יש להקפיד כי החוק לא ינוצל לשם תביעת פיצוי ללא כל הצדקה.8

תביעה אחרת נגד הפאב 'דבלין' בירושלים נדחתה, לאחר שנקבע כי התובע לא באמת שהה במקום במטרה לבלות ולא הוכיח כי נגרם לו כל נזק, וכי הגיע מספר פעמים לפאב שבו ידע כי מעשנים רק כדי לצלם את הפרת החוק. התובע לא פנה לרשויות האכיפה, אלא הגיש תביעה לפיצויו ב 10,000 ₪, סכום מופרז לכל הדעות, ועל כן תביעתו נדחתה.

תביעה נוספת של אותו תובע כנגד מועדון ההופעות ה'בארבי' נדחתה גם גן בנסיבות דומות. גם במקרה זה הגיע התובע למועדון, ספג את עשן הסיגריות, ומבלי שפנה למי מן המחזיקים ו/או המנהלים במקום בתלונה ומבלי שפנה לרשויות האכיפה, הגיש תביעה לפיצויו.

בתביעה נוספת שהוגשה כנגד קפה הלל בירושלים טען התובע כי ראה תיירות מעשנות במקום ונאלץ לצאת לשבת בחוץ, כאשר גם שם עישנו המבקרים. להוכחת תביעתו הביא התובע צילומים המראים כי מחוץ לבית הקפה שוהים אנשים שמעשנים, אך לא צילם את התקרית שלטענתו התרחשה בתוך הקפה, במקום אסור לעישון.

כב' השופט אברהם רובין דחה את התביעה:

"לסיכום, החוק למניעת עישון הינו צעד חשוב במלחמה נגד העישון ונזקיו. האכיפה האזרחית הינה נדבך חשוב וחיוני ביישום החוק. יחד עם זאת, יש להניח בפני בית המשפט תשתית עובדתית אשר תצדיק פסיקת פיצוי במקרים מתאימים. במקרה שלפניי לא שוכנעת כי גרסתו העובדתית של התובע נכונה ולכן אין מנוס מדחיית התביעה".9

לסיכום:

האם החוק השיג את מטרתו? האם כיום יכול אדם שאינו מעשן לצאת למקום בילוי כשהוא סמוך ובטוח כי ייהנה מהבילוי מבלי שיאלץ לנשום עשן סיגריות? ומה לגבי ציבור המעשנים – האם לא ראוי להתחשב גם בזכויותיהם כציבור? נראה, כי לא ניתן לענות באופן חד משמעי על השאלות הללו, אך בכל מקרה אין ספק כי על בעלי העסקים כמו גם על המבלים לדעת מה קובע החוק, וכמובן – להתנהג בהתאם.

לפסקי הדין המאוזכרים במאמר:

ת"ק 5392/07 סימן טוב נ' רכבת ישראל בע"מ

ת"א 39435/07 קסם מילניום ואח' נ' מיקדן ספנות בע"מ ואח'

ת"ק 39915-02-10 אילן גרג'י נ' זק רומן

ת"ק 51040-07-10 שמש נ' אוניברסיטת תל אביב

ת"צ 10908-03-09 אלי מיכאלי ואח' נ' מעדנה ואח'

ת"ק 5076-09-10 וולברג נ' בארבי – בית ליוצרי מוזיקה ישראל בע"מ

רע"א 9615/05 אירית שמש נ' פוקצ'טה בע"מ

ת"א (מחוזי י-ם) 9307/07 דן מן נ' פוקצ'טה בע"מ

ת"צ (מחוזי מרכז) 4398-09-08 ליטבין נ' בלה שלומקינס בע"מ

ת"ק 8433-10-09 מעוז ואח' נ' לאו בלומס

ת"ק 3513/07 וולברג נ' דבלין ירושלים

ת"ק 5156/07 סבר נ' בולינט בע"מ

ת"ק 1413/08 ולסקי יאן נ' טרזינה בפרדס

ת"ק 14605-05-09 אפרים גולן נ' בית יערה בע"מ

ת"ק 3193/07 דה בר נ' קופת חולים לאומית

ת"ק 4581-09 שאדי ג'בר ואח' נ' קפה הלל בע"מ

*עו"ד יעל גורליק, עורכת תוכן באתר המשפט הישראלי-פסקדין.

** כל המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית כלשהי. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.